החרקים בקמח ודרכי ההתמודדות אִתם

כללי

בעולם מוכרים כ-2 מליון סוגי חרקים, עם זאת ניתן להצביע על 14 מהם כמזיקים עיקריים למוצרי מזון מאוחסנים וכ-2 סוגי מזיקים משניים. החרקים התוקפים את הקמח נמנים על קבוצת החרקים הנוהגים לתקוף מוצרי מזון מאוחסנים, לרבות מזונות דגניים. חרקי האחסון נפוצים מאד בעולם וגורמים לנזק רב ולפגיעה באיכות חומרי גלם ומוצרי מזון רבים. לחרקים אלו יש מספר תכונות אופייניות משותפות. תכונות אלו גורמות לכך שמחד - קשה להתמודד עם החרקים ומאידך - ע"י הכרת התכונות ניתן לנצל אותן כדי להלחם בהם.

מטרת המאמר לפרט את מאפייני החרקים ולהציג את האמצעים הננקטים בתעשיה, ובפרט בתעשיית הקמח ומוצרי המאפה, למניעת התפתחות של מזיקי האחסון.

מאפיינים של חרקי האחסון

באופן כללי, החרקים מזיקי האחסון מסתגלים ושורדים בתנאי מחיה קיצוניים וקשים. המבנה שלהם פשוט והם מוגנים בשכבת כיטין עמידה וקשיחה.

הטמפרטורה הנוחה לגדילתם היא לרוב בין 17 ל-30 מעלות, אולם חלקם מסוגל להתפתח גם בטמפרטורות קיצוניות של-50 מעלות. חרקים אלו מסתגלים גם לרמות שונות של לחות. לחלק מהחרקים יש כושר תעופה, דבר המאפשר להם תפוצה נרחבת ומהירה. תכונה זו מקשה על המלחמה במזיקים, מכיוון שהם מגיעים וכובשים מקומות חדשים במהירות.

מרבית החרקים מזיקי האחסון עוברים תהליך של גלגול מלא (שינוי צורה ­- מטאמורפוזה) תחילת הגלגול הינה בשלב של הטלת ביצים. מהביצים בוקע זחל, אחר כך הם עוברים לשלב של גולם (שהינו בלתי פעיל), ומשלב זה הם מגיעים לשלב של בוגר. כל אחד מהשלבים מתאפיין בהתנהגות שונה לגמרי ובמידת הנזק הנגרם. חלק מהחרקים מזיק במיוחד בשלב הזחל, וחלקם - בשלב הבוגר.

לחרקים יש כושר התרבות גדול מאד. החרקים העיקריים באחסון מסוגלים להטיל בין 200 ל450- ביצים בכל הטלה, ואף יש המסוגלים להטיל יותר מכך.

החרקים מסוגלים ליצור לעצמם מיקרו-אקלים, דהיינו אקלים הנוח להתפתחותם. לדוגמא, בתוך מאגר סגור של חיטה, חלקם מסוגל ליצור, בתוך חומר המאוחסן, "כיסים" בהם יהיו חום ולחות המתאימים לגידולם.

חיפושית הקמח, לדוגמא, הינה חרק עמיד המסוגל להתפתח בעיקר בתחום הטמפרטורות שבין 16-35 מעלות ובתחום לחות יחסית רחב שבין 19-90%.

אם נשרטט את גרף הגדילה של החיפושית, נראה כי קצב ההתפתחות שלה גדל ככל שעולים בטמפרטורה. המצב האופטימלי, בו קצב הגידול הוא מירבי, הינו בסביבות 32-35 מעלות. ככל שנעלה בטמפרטורה מעבר לתחום זה, מתחילה ירידה בקצב הגידול ואף תמותה. הכרת התנאים המיוחדים של החרק מאפשרת לתכנן את תנאי האחסון, ובכך להגביל את התפתחותו והתרבותו.

סוגי החרקים מזיקי הקמח

נהוג לחלק את החרקים מזיקי האחסון לפי מאפיינים שונים:

חלוקה לפי סידרה:

א. סדרת החיפושיות - כוללת מינים חסרי כושר תעופה או בעלי כושר תעופה מוגבל. על סדרה זו נמנית חיפושית הקמח.

ב. סדרת הפרפריים - בעלי כושר תעופה טוב. העשים בעלי הכנפיים נכללים בסדרה זו.

חלוקה לפי אופן הנגיעות:

א. מזיקים פנימיים - החרקים חודרים לתוך הגרגר ולרוב מתפתחים בתוכו, כשיגיעו לשלב הבוגר ייצאו מהגרגר וייתקפו מוצרים אחרים.  

ב. מזיקים חיצוניים - מתפתחים מבחוץ, על פני הגרגר או הקמח. לקבוצה זו משתייכים למשל, חיפושית הגרגרים, וכן עש הקמח, עש הדבלים ועש הקמח המזרחי.

מחזור החיים של מזיקים שונים

עש התבואה: ניקח כמייצג מזיק מסדרת הפרפריים שמשתייך לקבוצת המזיקים הפנימייים. העש, שנראה כפרפר, מסוגל להטיל מ-40 ועד 400 ביצים. הביצים מוטלות על פני הגרגר או הקמח. מהביצה בוקע זחל שהינו פעיל מאוד. ניתן לאתר את פעילותו ולזהותו הודות לכך שהוא מפריש קורים לבנים. הזחל חודר לגרגר וממנו מתפתח גולם ואחריו עש בוגר שיוצא מהגרגר. משך ההתפתחות מהטלת הביצה ועד לשלב הבוגר הינו כ-5 שבועות.

חיפושית הקמח היא מזיק מסדרת החרקים, מקבוצת המזיקים החיצוניים. חיפושית זו פוגעת במוצרים קימחיים אך לא בגרגר השלם. החיפושית מטילה כ-450 ביצים בפעם אחת (בהתאם לתנאי הסביבה). הביצים הינן דביקות ומוטלות על פני הקמח או על אבק הגרגרים (במקומות בהם מאוחסנת תבואה). מהביצים מתפתח תוך כ-5-12 יום זחל די פעיל, בעל יכולת תנועה. הזחל מתקיים לרוב בין שבועיים לחודשיים ואז יהפוך לגולם בלתי פעיל. כעבור שבוע-שבועיים יהפוך הגולם לחרק בוגר. כלומר, לרוב, משלב הביצה, החרק נהיה בוגר תוך חודש אחד עד 4 חודשים, בהתאם לתנאים.

דרכי ההתמודדות

ניתן לחלק את דרכי ההתמודדות עם מזיקי האחסון לשלושה: (א) טיפולי מניעה. (ב) טיפולי פיקוח. (ג) טיפולי הדברה.

א. טיפולי מניעה: טיפולי המניעה הינם הטיפולים החשובים ביותר, בייחוד באזורי האחסון בתעשייה. טיפולים אלו כוללים בעיקר אחזקה ונקיון לפי תוכנית חודשית קבועה ומוגדרת. תדירות הנקיון נקבעת לפי מחזור חיי המזיקים אותם רוצים למנוע. לפיכך במערכות קמח בהם למזיקי הקמח קיים מחזור של 3-4 שבועות יש להתאים תכנית נקיון בתדירות מתאימה. לפחות אחת בחודש יש לבצע טיפול נקיון יסודי, הכולל פירוק וניקוי כל אזור בו עשוי להצטבר קמח. במערכות קמח יש לרוב פילטרים, צנרת מסועפת ואזורים העלולים להוות "כיסי קמח" בהם יתפתחו החרקים, ולאזורים אלו יש לתת תשומת לב מיוחדת. כאמצעי למניעת התפתחות חרקים ניתן לשלב טיפולי הדברה מקומיים באמצעות עירפול, איוד או ריסוס של חומרים כימיים קוטלי חרקים. טיפולים אלו מהוים "ביטוח" לאותם מקומות בהם בכל זאת החלה התפתחות חרקים.

ב. טיפולי פיקוח: מטרת טיפולי הפיקוח היא לבדוק באופן רציף את מצב הקמח או החומר המאוחסן, ולאתר תחילת נגיעות של חרקים. הבדיקה נעשית לרוב ע"י דגימה של החומר המאוחסן. המידגם אינו ערובה מוחלטת לאי-הימצאות חרקים, ולכן יש לבחון גם את סביבת האחסון. "מסלולים" של זחלים הנוצרים על הרצפה כתוצאה מהפרשת הריר וקורים לבנים על הקיר שנוצרו ע"י עש הינם סימנים מעידים לנגיעות. לצורך הפיקוח ניתן להעזר במיתקני פיקוח המכונים "מוניטורים". מכשירים אלו מושכים את החרקים ע"י אור בקרינה מיוחדת, הורמון (פרומון) וכד' ולוכדים אותם. המוניטורים הפשוטים ביותר שניתן להתקין על קירות וציוד הינם לוחות קרטון עם דבק המכילות הורמון שמושך את החרק. אם נבדוק את המוניטורים בתדירות קבועה נוכל לדעת אם יש עליה במצב הנגיעות וכן נוכל לזהות את סוגי החרקים הנלכדים בשלמותם ולדעת כיצד להתמודד איתם.

ג. טיפולי הדברה: כאשר מתברר כי המערכת נגועה במזיקים, מבוצעים טיפולי הדברה באמצעות חומרים כימיים רעילים המשמשים כקוטלי חרקים. הטיפול היעיל והמקובל למערכות קמח, למשל, הינו איוד בגז (מתיל ברומיד או פוספין). חומרים אלו הם מאד מסוכנים, ואת הטיפול חייב לבצע מדביר מיקצועי בעל רשיון לאיוד, תוך שימוש בציוד מיוחד ומסיכות מגן. בטיפולים מסוג זה חשוב להקפיד על ביצוע נקיון יסודי לפני הטיפול, טיפול באולם סגור והרחקה מעובדים או עוברי אורח שעלולים להיפגע. טיפולי הדברה ניתן ליישם גם בעירפול (יצירת ערפל מטיפות זעירות של חומר הדברה בחלל החדר באמצעות מערפל) וכן בריסוס, בהתאם לסוג המזיק והאזור המטופל.

גישות במניעה והדברה

הנטיה כיום בעולם הינה להמנע משימוש בחומרים כימיים העשויים לסכן את האדם והסביבה. גם גוברת המודעות למניעת שאריות חומרי הדברה במזון האדם. כדי למנוע בכל זאת הימצאות של מזיקים וחלקיהם במזון האדם, לרבות בקמח, נבחנות כל הזמן שיטות נוספות שניתן ליישם בתחום זה. נסקור את הגישות הנבחנות כיום:

הגישה הביולוגית - גישה זו מקובלת בעיקר למזיקים בשדה ולא באזורי אחסון. ניתן להשתמש בהורמונים ובחומרים המסוגלים לווסת ולהאט את גדילת המזיקים. כמו כן ניתן לפזר חרקים טורפים שיחסלו את החרקים המזיקים, וכן להפיץ וירוסים שיפגעו בהם.

הגישה הגנטית - גם גישה זו מיועדת להתמודדות מול המזיקים בשדה. ע"י פיזור חרקים מזיקים שהינם זכרים עקרים, ניתן לפתח דורות של חרקים בלתי פוריים, ובכך להביא לצמצום אוכלוסית המזיקים.

הגישה הפיזיקלית-סביבתית - כידוע, החרקים מעדיפים תנאי סביבה נוחים להתפתחותם. נתין ליצור תנאי סביבה שלא יהיו נוחים לחרקים להתקיים ע"י שינוי בגורמי הסביבה כטמפרטורה, אנרגיה אלקטרומגנטית (קרינה), אוירה מבוקרת דלת חמצן ועוד. למשל, טמפרטורה של 60 מעלות למשך 10 דקות תביא לקטילת מרבית החרקים. הבעיה העיקרית בטיפולים בטמפרטורות קיצוניות הינה שהחום הגבוה עלול לפגוע באיכות ובתכונות חומר המזון עצמו ובמערכת האחסון (צנרת פלסטית וכו'). טיפול בקירור ובהקפאה ימנע התפתחות חרקים, אך יישומו במערכות גדולות בתעשייה הינו יקר ובלתי משתלם (לעומת זאת, זוהי שיטה מומלצת לשימור חומרים רגישים בבית). יצירת אוירה מבוקרת דלת חמצן (למשל על ידי החדרת כ-60% פחמן דו-חמצני - co2) תביא אף היא למניעת התפתחות החרקים ושיטה זו אכן מיושמת במערכות איסום לזמן ממושך. במפעל תעשייתי בו עובדים באופן רציף, ובנוכחות אנשים, קשה ליישם שיטה שכזאת.

במערכות קמח במרבית טחנות הקמח מותקן מכשיר הנקרא "אנטולטר". מכשיר זה מבוסס על כוח צנטריפוגאלי. הקמח מוזן לתוכו באופן רציף ומוטות מתכת הנעים בתוכו במהירות מביאים להשמדת החרקים בכל צורותיהם (בוגר, זחל וביצה). זוהי דוגמא ליישום שיטה להדברת מזיקים מבלי להשתמש בחומרים כימיים זרים ורעילים. מומלץ לבדוק מידי פעם את המכשיר,ולוודא כי הוא מתפקד ביעילות ע"י דגימת הקמח והדגרתו בתנאים המתאימים.

התקן הישראלי

כמו למרבית המוצרים, גם לקמח הארוז קיים תקן ישראלי (ת"י 46). תקן זה מבדיל בין מזיקים (כתיקנים, למשל), שהמצאותם במזון מצביעה על מטרד סניטארי (כלומר המזון יוצר בתנאים בלתי נאותים ומסכן את בריאות האדם), לבין חרקי אחסון האופייניים לחיטה ולקמח. בעוד התקן אוסר לחלוטין הימצאות של חרקים המצביעים על מטרד סניטארי, מתיר התקן הימצאות כמות קטנה של חרקי אחסון במידגם הקמח (עד 2 חרקים ב6- ק"ג לפי מידגם).בכך אנו רואים כי גם התקן הישראלי מכיר בעובדה שלא ניתן למנוע לחלוטין המצאות חרקי אחסון במערכות קמח. מכאן שיש לבצע מעקבים וטיפולים רציפים כדי למנוע תופעות של נגיעות משמעותית במערכת.

מערכות ניפוי

כדי למנוע בכל זאת אפשרות חדירת גופים זרים, לכלוך וחרקים וחלקיהם למוצר מזון המוגמר, נעשה שימוש רב במאפיות ובטחנות הקמח במערכות הניפוי. כדי להגדיר סוגים של רשתות נפה, משתמשים במונח הבינלאומי "מש" שמבטא את מספר החורים לאורך יחידת האורך אינטץ'. הנפות שהיו עד כה מקובלות בשימוש במרבית המאפיות בארץ ובעולם היו בעלות 40 מש. משמעות הדבר היא חורים בגודל של כ-420 מיקרון, שהינם חורים גדולים למדי. מאפיות מסוימות, כמאפיית אנג'ל בירושלים, משתמשות ברשתות נפה צפופות יותר, בעלות 60 מש (גודל חורים של כ-250 מיקרון), ובכך מקטינות את הסיכוי לחדירת כל חלקי החרקים. ניפוי רציף בנפות מתאימות, ממש לפני עיבוד הבצק וללא מיכלי ביניים לקמח, מבטיח מוצר נקי ואיכותי.

השפעת הלישה ואפיה

בתהליכי העיבוד במיקסרים התעשייתים, הלשים באנרגיה רבה, קיימת סבירות רבה שבמידה ובטעות יש פגם וזיהום במערכת, החרק יתפרק לחלקים וקשה יהיה לזהותו במוצר המוגמר. למותר לציין שמפעל מזון מחויב לקיים את כל שלבי הפיקוח והמניעה, תוך יישום מערכות ניפוי ותוכניות נקיון ולפעול למניעת כל אפשרות של חדירת חרק למזון.

עצה לאחסון הביתי

כהנחיה כללית, כדאי לאחסן קמח ומוצרי דגנים במקום קריר, באריזה אטומה ולמשך זמן קצר ככל שניתן. בבית, כבתעשיה, שמירה על סביבת אחסון מתאימה ונקיה תבטיח הגנה על איכות מוצרי המזון המאוחסנים.