משגיח או משגיחה?

הרב פיינשטיין זצ"ל, בהיותו תל תלפיות שרבים פונים אליו, זכה והגיע אליו שאלה מעשית, כבר לפני שנים. תלמיד חכם שנפטר, ולמלאכתו היה מתפרנס בתור משגיח כשרות נפטר לבית עולמו, והאלמנה נשארה בלא משענת כלכלית. העלו רעיון שהאלמנה תחליף את בעלה במלאכתו וכך תזכה למשכורת קבועה, ונשאלה השאלה האם לפי ההלכה יכולה היא להיות משגיחת כשרות?

בתשובתו הוא דן בשתי נקודות שכלולות באותה השאלה. הנקודה הראשונה היא בדין הנאמנות של אשה לנושאי כשרות. באופן הפשוט הדבר לא היה אמור לעורר שאלה, שהרי בדרך שבעולם מעולם הכשרות בבית הייתה מוטלת על האשה, והיא הייתה נאמנת על הכשרות. וכך גם משמע מהסברו של רש"י בהסבר של עד אחד נאמן באיסורים. ולכן היה נראה שאין מקום לדון בנושא, אלא ששם הוא דן על הנאמנות בדברים אחרים, בדברים שלא בידה, או בדברים שהוחזקו כאיסור. במצב זה מוצא הרב יסוד להקל, בכך שלדעתו אין בכך חזקת איסור, ואף בנאמנות על אחרים תהיה נאמנת. וכך נראה שמוסכם על רוב רובם של הפוסקים, אמנם היה מי שנטה להחמיר בכך, בשו"ת משנה הלכות נטה להחמיר בכך, אך כפי שסיכמו כל כך כמה וכמה פוסקים, אין מקום להחמיר בכך.

אלא שנקודה נוספת העלה לדון בה והיא בדין השררה. ידועים דברי הרמב"ם שכתב בדין מלך שאין ממנים אשה לשררה, ודנו בהרחבה האם יש בהשגחה על כשרות דין של שררה.

באגרות משה החמיר בכך, ונטה להתיר לאלמנה על כך שאין לה באמת שררה, שכן היא תהיה מועסקת על ידי הרב, וממנו היא תקבל את משכורתה, והיא תהיה צריכה רק לדווח על בעיות אם ישנן.

אך בכך העיר בעל משנה הלכות, שהדברים אינם פשוטים כל כך, שכן בפועל היא תהיה צריכה להיות עם שררה, לעמוד מול בעל האולם, או בעל האירוע, ולהקפיד על הנהלים ועל הכללים. ולא תמיד קל יהיה להגדיר את ההגדרות באופן המעשי שאותן דורש האגרות משה.

אך מפן אחר יש מקום לדון בדבר. בשו"ת בנין אב דן בעצם דברי הרמב"ם האם באמת השררה לאשה אסורה לפי ההלכה. מביא הוא שהרמב"ם שפסק דין זה, פסק דין מחודש, שכן במקורות לא מצאנו כל כך יסוד לדינו. המקור שממנו הביאו נושאי הכלים של הרמב"ם, הספרי, לא ממש כתב דבר זה, ולכן מקור מפורש לא כל כך מצאנו. מעבר לכך, ודאי הדבר שיש חולקים על פסקו של הרמב"ם, שכן התוספות עסק בדינה של דבורה הנביאה שהייתה שופטת את עם ישראל, ולפי אחד מההסברים של התוספות, הדבר מותר.

לכן, כאן כשאין השררה ברורה, ואף אם ישנה שררה לא ברור שהדבר אסור, קשה יהיה הלכתית לאסור את הדבר.

אמנם שתי נקודות מעשיות העלו הפוסקים ומורי ההלכה.

האחת. במשנה הלכות בסוף תשובתו כתב: "עוד אומר אני דמלבד כל אלו הרי המשגיח על הכשרות צריך להיות ער ולא ישן כלומר שצריך המשגיח להמצא דוקא בשעה שהבעלים הם ביחוד מקום ולראות אחר מעשיהם כי רוב מעשה פשע ורשע שעושים הבעלי בתים הוא במקום שאין אנשים ונכנס במקום מכוסה או בחדר צנוע וסגור וכיוצא בו שלא יראהו המשגיח ושאר אנשים, ועל זה עיקר החיוב של המשגיח לחפש ולהדר מה מעשהו במקומות הצנועים והמכוסים ונעלמים, וזה כבר אין ביד אשה שהרי שם איכא איסור יחוד ואם תשמור עצמה שלא ליחד עמו אז דוקא כל המעשים של פסלנות יעשה במקומות שלא תוכל ליכנס שם המשגיח ולהתיר לה להתיחד ח"ו לית מאן דכר שמיה וא"כ במציאות א"א להיות משגיח כיון דיש מקומות שאין המשגיח יכול להשגיח וליכנס שם הרי חסר בהשגחה.

השנית: התקיפות הנדרשת מאשה במאבקים על דברים אלו לא מתאים לטבע הנשי.

היו רבים שחששו מאוד מהמכשול הגדול שעלול לצאת מדברים אלו, ואין להתעלם מכך שדבר זה לא היה בעבר, ואף לא קיים בכל העולם, אך הואיל ואין איסור בדבר, אנו נתפלל שמעז יצא מתוק, ובקיאותן של הנשים במערכת המטבח תוביל לשיפור מצב הכשרות, ובתמימותן יוסיפו תמימות ושלמות בכל מערך הכשרות.