כיצד מפגינים וכיצד אין מפגינים?

[1].    סוגיה שלא תידון להלן היא שאלת קיומן של הפגנות בשבת, וכבר נשברו עליה קולמוסים רבים: ראה הרב משה מלכה, בפתח ספרו והשיב משה – קונטרס למען השבת, ותחומין, ז (תשמ"ו), עמ' 116-107: 'הפגנות ומחסומי רחוב בשבת'; הרב יצחק זילברשטיין, 'החובה להפגין נגד חילול שבת', תחומין שם, עמ' 120-117 (כולל דברי הרב יוסף שלום אלישיב); הרב שמחה קוק, 'מצות התוכחה ביחיד ובציבור', שם, עמ' 138-121; הרב משה מלכה, 'הפגנות ותוכחות', שם, ח (תשמ"ז), עמ' 58-49; הרב אליהו שלזינגר, 'מחאות והפגנות על חילול שבת', ברקאי, ד (תשמ"ז), עמ' 132-126; הרב ישראל רוזן, 'היש "לפני עור" בהפגנות שבת', בחצוצרות בית ה', עמ' 307-302; הרב משה יהושע אהרונסון, 'האם מותר להגיש בקשה למשטרת ישראל לעריכת הפגנה בשבת נגד חילול שבת', שו"ת ישועת משה, ח"ג סי' לב; שאילת חמדת צבי, ח"ד סי' סא; שו"ת מנחת יהודה (שטרית), ח"א סי' לד; סוגיות בהלכות צבא ומשטרה, עמ' קפא; משיב משפט, ח"ב סי' ה אות ד, ועוד.

[2].    ראה הרב יעקב אריאל, 'זכות ההפגנה ומגבלותיה', תחומין, מב, עמ' 206-195. וראה פסקי רבנו, עמ' 139; פסקי שלמה, ח"ו, עמ' 41; יש שואלים, עמ' י-יא; מסורת משה, ח"א, עמ' תקנ, ועוד.

[3].    לשאלה אם עיקר מהותה של הפגנה הוא תוכחה או מחאה, ראה מו"ר הר"ש ישראלי, משפטי שאול – ארץ ומדינה, סי' קנו; פניני הלכה – העם והארץ, תשובות הרב שלמה גורן, סי' ד, חיוב הפגנה למען ביטחון; שאילת חמדת צבי, שם; שבות יהודה וישראל, סי' ו.

[4].    עיין בשו"ת בני בנים, ח"ב סי' נא, שם דייק ודקדק מילה במילה בסיפור מעשה זה.

[5].    על הדגשת הלילה, ראה ערוך – ערך 'רבך': 'למה בלילה, שלא היה קולם הולך ביום משום תרבוכות היום' [תרבוכת: ערבוביה, בלבול, מהומה]; מהרש"א ראש השנה חידושי אגדות, שם: 'הפגינו בלילה – דצעקה ובכייה בלילה יותר נשמעת לרחם, כדאמרינן גבי בכה תבכה בלילה'. וראה סנהדרין קד ע"ב: 'בכה תבכה בלילה... שכל הבוכה בלילה קולו נשמע... דבר אחר... שכל הבוכה בלילה השומע קולו בוכה כנגדו'; וראה שו"ת בני בנים, שם.

[6].    בבא בתרא קיח ע"א; בבא קמא קיד ע"ב ורש"י, שם; סוטה יא ע"א, ועוד.

[7].    על הליך חלופי בארצות ספרד, ראה ר"י שציפנסקי, התקנות בישראל, ח"ד עמ' תקצ. להלן נראה שהנוהג האשכנזי רווח גם באיטליה.

[8].    נקרא גם: 'עיכוב הקריאה', 'עיכוב התפילה'. תיאור כללי של הנוהג, ראה י"ד אייזענשטיין, אוצר דינים ומנהגים, עמ' 322-321; וראה אנציקלופדיה תלמודית, יז, נספח לערך חדר"ג. וראה להלן הערות 13, 15.

[9].    אך ראה ספר חסידים (מרגליות) סי' קז-קח: 'כל המונע ס"ת מלהכניס לתוך ארון הקודש, כגון הקובל בבית הכנסת לפני ההיכל, וכן הרוצה להכריח ולדחוק את הקהל שיעשו חפצו, וטובים אומרים שלא כדין אתה עושה, עתידה תורה שתצעק ותכריז על נשמתו איש פלוני אל יבא למקום פלוני בשלום. ואם תעכב את התפלה והטובים אומרים שלא כדין אתה עושה ואינו שומע אליהם, לעתיד לבא מתפללים ומשתחוים ולא יזכה להיות עמהם'.

[10].  ביחס לשאלה אם רבנו גרשום מאור הגולה תיקן את ההליך, או שההליך קדמו והוא רק עיצבו, ראה י"ד אייזענשטיין, אוצר דינים ומנהגים, עמ' 322-321; וראה ר"י שציפנסקי, התקנות בישראל, ח"ד, עמ' פט, ק, שעח, תקצ. 

[11].  ראה שם הפניותיו לבאר הגולה, יו"ד סי' שלד 'שהעתיק מסוף ס' תשו' מהר"מ מרוטנבורג'; כל בו, סי' קטז 'העתיקו סמ"ע סי' י"א סקי"ז'; שלטי גבורים, פרק זה בורר 'מביאו מג"א רס"י של"ט סק"ג'; שו"ע, או"ח סי' נז וב"י שם; מרדכי, בבא קמא סי' קמט; רמ"א, חו"מ סי' ה, וסמ"ע שם. וראה הגהת הרמ"א, או"ח סי' נד סעי' ג, ועוד.

[12].  כן ראה שו"ת משנה הלכות, ח"ז סי' רנו: 'וכל זה היכא דיש כח ביד הצבור לכוף את המסרב, דאז חיוב הוא על הקהל להציל עשוק מעושקו ולכן מעכב תפלתם עד שיעשו לו דין. אבל היכא דלית להם לצבור כח לכוף את המסרב ח"ו, אין להתובע להטריד את הצבור אחר שאין בידם לכופו'. וראה שו"ת כתב סופר, או"ח סי' נז.

[13].  תיאור היסטורי, ראה בספר זכרונות מחנך עברי, א, תש"ך, עמ' 92-91: 'במשך דורות היה קיים מנהג שעל פיו יכול היה יחיד אפילו הפחות שבפחותים בקהילה לבוא ולדרוש תיקון מעוות שנעשה לו, שהאינסטנציות המשפטיות הקיימות – הרב ובית דינו – לא יכלו להביא לידי הכרעה מתקבלת על דעתו. במקרה כזה היה תובע הגנה ומשפט צדק. בשבת או בחג, לפני קריאת התורה, הוא היה תופס לו מקום אצל ארון הקודש ולא נתן להוציא את ספר התורה, בזה עיכב את הקריאה. זאת היתה זכות מוכרה לדורש משפט, ואסור היה לסלקו בכוח עד אשר בא הקהל אתו לידי הכרעה. זו היתה תקנה מופלאה, שעל פיה נשמרה זכותו של כל יחיד לבוא ולדרוש משפט צדק, והציבור היה מוכרח לשמוע את טענותיו ולבוא אתו לידי פשרה. אני זוכר שני מקרים כאלה... בבית הכנסת נמצאו אגרופנים וכתפים שבתנופת-יד אחת יכלו להשליך את החייט הגוץ לירכתי האולם, אבל מעשה זה לא עלה על דעת איש. החייט עמד אחד כנגד הרבים ודרש תיקון המעוות של דינו. הוא בא בשם הצדק, וכל הכוח הגופני של כל הציבור ביחד לא הספיק להזיזו ממקומו... עד שהגיעו סוף סוף לידי פשרה היה האחד שקול כנגד הרבים. עיכוב קריאה זה ארך כשעתיים. כמה אנשים התפללו תפילת מוסף ביחידות וילכו הביתה, רוב המתפללים נשארו עד גמר העניין. מעשה זה של עיכוב הקריאה עשה עלי רושם עמוק'. וראה להלן הערה 15.

[14].  רבנו גרשום מאור הגולה.

[15].  קריינא דאגרתא (מהדו"ק), ח"א איגרת קעח – לעכב הקריאה בשבת שחרית בשביל עסקי ציבור. כן ראה בספר הרבנות הראשית לישראל, ח"ב, עמ' 367: עיכוב קריאה על ידי הרבנות הראשית – בתקופת הרבנים הרצוג ועוזיאל – בשל חילול שבת בקיבוץ דליה; וראה ספר המלבי"ם, תש"ס, עמ' 133. יצוין שלא פעם נעשו עיכובי קריאה על רקע פוליטי מובהק, לדוגמה ראה בספר זכרון רדושקוביץ, תשי"ב, עמ' 184: סוציאליסטים; גוילין, ג (תשנ"א), עמ' 89: ציונים, ושם מצוין ש'עיכוב קריאה וכדומה אירעו בימים ההם בהרבה עיירות בפולין'; כן ראה 'העדה', גיליונות 278-277 (תשמ"ד): הוראת בד"צ העדה החרדית על 'עיכוב קריאה' במחאה נגד פעילות עיריית ירושלים. וראה שיחות הרצי"ה, ויקרא, עמ' 139.

[16].  לשכת הכספים.

[17].  פרוציסו – הליך.

[18].  פנקס קהל וירונה, ג – לשנים שסא-שץ, אות שיא.

[19].  סיכומי דברים, ראה אנציקלופדיה תלמודית, ח"ג, ערך 'בל תשחית'.

[20].  באר שבע, תמיד כט ע"ב.

[21].  לדעת רב פפא, תמיד, שם.

[22].  שבת קה ע"ב.

[23].  שו"ת יחוה דעת, ח"ה סי' מו: בל תשחית לצורך מצוה. וראה הרב יעקב אריאל, לעיל הערה 2; הרב אליעזר רוט, 'מפגינים ששברו בימה ותאורה שנבנו ע"י חברה שנשכרה ע"י העיריה', צהר, טו (תשס"ה), עמ' תפג ואילך; הרב איתמר ורהפטיג, 'שימוש בנשק חם בפיזור הפגנות אלימות', תחומין, ג (תשמ"ב), עמ' 382-371; הרב דרור הררי, 'האם מותר להשחית רכוש בזמן הפגנה', הסביבה בהלכה ובמחשבה, ד, עמ' 296-289, ועוד.

[24].  על מצב-ביניים, ראה מחלוקת תנאים במשנה יבמות פט"ו מ"ז: 'גזל אחד מחמישה ואין יודע מאיזה גזל, כל אחד אומר אותי גזל, מניח גזילה ביניהן ומסתלק, דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר, אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד'.

[25].  שו"ע, חו"מ סי' שסו סעי' ב.

[26].  רמב"ם, הל' תשובה פ"ד.

[27].  וראה אורות התשובה, יג, ט: 'אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה. ואפילו אם התשובה קשה לו, מפני דברים שבין אדם לחבירו, ואפילו כשהוא יודע בדעתו שאינו יוצא ידי חובתו, ומתוך איזו רפיונות איננו יכול לתקן את הענינים שבינו לבין חבריו, אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה. ואין ספק, שמתוך ההשלמה בכל מה שאין לו מניעות יזכהו השי"ת לתקן בכי טוב גם את כל הדברים שיש לו עליהם מניעות גדולות שא"א לו לנצחן'; וראה שם ז, ו. וראה פתחי חושן, הל' גניבה פ"ד ס"ק נ.

[28].  ראה הרב יעקב אריאל, לעיל הערה 2, עמ' 205: 'לא ייתכן לחסום את המעבר ברה"ר בלב יישוב עירוני ולהפריע לשלוותם של התושבים המקומיים שעות ארוכות וימים רבים... רשות השימוש ברשות הרבים אינה מתירה גרימת נזקים ממנה לרשות היחיד... אין היתר לגרום נזק, ואם מישהו ניזק יש לפצותו'.

[29].  ראה דבר חברון, ח"ג יו"ד א סי' שמח – חסימת כבישים לצורך הפגנה: 'האם מותר לחסום כבישים בידיעה שיש סיכוי רב שזה יעזור לעצור את ההתנתקות... תשובה: ...החוסמים עושים זאת למען בטחון עם ישראל וההתיישבות... הם חוסמים עכשיו בשביל להציל יותר בטווח הרחוק, והדבר מותר ואף מסייע'; וראה שם, סי' שמט-שנ. וראה פניני הלכה – העם והארץ, תשובות הרב שלמה גורן, סי' ד, חיוב הפגנה למען ביטחון: 'לאור ההתערערות המוחלטת של ביטחוננו, מצווה מן התורה להפגין ולמחות בכל כוחנו נגד מדיניות הממשלה... שמצוות תוכחה ומחאה נגד השלטון היא חמורה ביותר, עד שהעבירה עצמה נזקפת לחובתו של זה שיכל למחות ולא מחה... שכולן ערבים זה לזה, שהיה בידם למחות ולא מיחו... ההפגנות צריכות להיות חריפות...'. וראה מאיר דורפמן, גילוי דעת – יז אדר תשפ"ג (629) עמ' 11: 'בתקופה שלפני ה'התנתקות' ישבתי בבית המדרש של ישיבת הכותל בסמיכות למקום הרב אביגדור נבנצל, ושמעתי בחור ששאלו: 'האם מותר לנסות לחסום כביש במהלך הפגנה נגד ההתנתקות, או שיש בזה חשש גזל של זמן הנהגים?'. תשובתו הייתה: 'פיקוח נפש דוחה כמעט הכל, ויש תמימות דעים שתוכנית ההתנתקות תביא חלילה לסכנת נפשות, ולכן עקרונית, אילו זה היה יכול לעזור בביטול התוכנית, הרי שהייתה מצוה להציל נפשות. אבל מעשית, לא נראה לי שזה יוכל למנוע את התוכנית'.

[30].  ראה הרב יעקב אריאל, לעיל הערה 2, עמ' 196: 'מוסכם על הכל שהפגנה לא חוקית אסורה בהחלט'.

[31].  ראה ביאור הלכה, סי' תרלז סעי' ג: '... אח"כ מצאתי בבכורי יעקב שמיקל בזה לגמרי ומטעם אחר, דהא כתב רמ"א בחו"מ סי' קס"ב ס"א, דאם נתן המלך רשות להעמיד דלתות במבוי שלהן דינא דמלכותא דינא, כי השוקים והרחובות שלהן ויכולים לעשות בהן מה שירצו. ומעתה כיון שהכל תחת רשות המלך, בין הרחובות שבתוך העיר בין אותן שחוץ לעיר, וכיון שהמלכות יש לה רשות למחות ואינה מוחה, מסתמא מוחלת ע"ז לעשות סוכה בר"ה ואין כאן איסור גזילה כלל. וע"ש שדעתו דא"צ ליטול רשות בפירוש ע"ז משר העיר, דמסתמא נתון לו מדלא מוחין בידו ולכן שפיר יכול לברך ע"ש. סוף דבר הנוהגים להקל בזה אין למחות בידן כי רבו המתירין'.

[32].  ראה חשוקי חמד, בבא קמא לא ע"א: 'הקים סוכה במדרכה נגד רצון התושבים האם מותר לגנבה: ...כיון שמפסיק את הדרך ומסכן את הרבים והרבים אינם מוחלין על זה... אינו יכול לברך על סוכה זו. ואף שהרשויות אינם מוחות, מ"מ דוקא בזמנם שהמלך ושר העיר היו הבעלים של העיר ואם הם אינם מוחים יכול לבנות שם סוכה, אבל כהיום שהרשויות אינם אלא שליחים של התושבים, אם התושבים אינם מוחלים, ובצדק כיון שזה מסכן אותם, אסור לבנות שם סוכה... סוכה זו מזיקה את הרבים ומותר לפנותה... אם מתרין בו ואינו מסלק, יתכן שמותר לזכות בסוכה...'. וראה הרב יעקב אריאל, לעיל הערה 2, עמ' 201-200.

[33].  הרב רפאל שטרן, רואה דרך האמת, עמ' פה, בשם הרז"נ גולדברג: 'לצאת להפגין כנגד עקירת ישובים או חילול קברים ולחסום כבישים לצורך כך – לכאורה יש לאסור קיום הפגנה כזו, כיון שמעכבים אנשים מלהגיע לביתם ונגרם להם הפסד כספי של דלק וכו'... אמנם הרחוב שייך לציבור, ולפי"ז מסתבר שמותר לציבור להתקהל ברחוב, אבל מאידך אין להם להפריע לאחרים. ושמא יש לומר שכל בני המדינה קיבלו עליהם שיש הפגנות מסוג זה, אף אם ההפגנות אינם על פי החוק, וצ"ע'. וראה שם השוואה ל'עיכוב קריאה' (אשר נדון לעיל, בשאלה הקודמת): 'הוסיף הרב בכתב ידו – אם הרבים היו על פי דין צריכים לנהוג הנהגה מסויימת, כמו שיש נתבע שאינו רוצה לבוא לדין יכול התובע לעכב קריאת התורה מהרבים, שזה מין כפיה על הרבים שיעשו דינו...'. וראה עוד ר"א ורהפטיג, 'הפגנות שמפריעות לרבים', תחומין, לה (תשע"ה), עמ' 229 ואילך; ר"ש אישון, 'חסימת כבישים בהפגנות', שם, לח, עמ' 236 ואילך.