שואב רובוטי בשבת

הקדמה

בשנים האחרונות מתרחב השימוש בשואב רובוטי, נשאלה השאלה האם מותר להגדיר בתוכנה של הרובוט שיעבוד בשבת בהנחה שיש אינטראקציה בין אנשים זזים בחדר לבין הרובוט דרך הסנסורים של הרובוט. מבדיקה מדגמית שעשיתי לתשובות על שאלה זו בשו"תים אינטרנטיים ראיתי שהתשובות התחלקו לשניים, חלק אסרו וחלק התירו. רוב האוסרים באו בטענה של 'זילותא דשבתא', 'אוושא מילתא' ו'עובדין דחול', ודנו בסוגיה של מלאכה שמתחילה בערב שבת שיש בה השמעת קול. יש שאסרו מצד הפעולה החשמלית שאדם גורם לה כאשר הוא מפעיל את החיישנים של הרובוט כדין מקרר בלי 'פיקוד שבת' וכדו'. המתירים סברו (מן הסתם) שבשינוי זרם אין בו איסור כשיטת חלק מהאחרונים. גם האוסרים וגם המתירים דימו את הרובוט למכשירי חשמל בעלי חיישנים אך לא למחשב. טענתי היא שהרובוט הזה הוא מחשב לכל דבר ולכן צריך להתייחס אליו כאל מחשב. משכך ברצוני לדון האם הפעלת מחשב בצורה זו אסורה ואם כן מאיזו סיבה.

א. ביסוס הטענה

ההבדל המהותי בין מחשבים ורובוטים לבין מכשירי חשמל רגילים הוא שלמחשבים ורובוטים יש זיכרון. כפועל יוצא מכך יש תקשורת קבועה בין רובוטים לבין 'ענן' אינטרנטי, ויש אלגוריתם ותוכנה שמעבדת את המידע שהרובוט קולט במצלמה ובסנסורים השונים. אמנם ברוב הבתים עדיין אין הרבה מכשירי חשמל שהם מחשבים, אך נראה שעם הזמן יותר ויותר מכשירי חשמל ביתיים יהיו מכשירים לומדים בעלי זיכרון ומחשבים לכל דבר ועניין (מה שמכנים היום 'בית חכם'). התוכנה של השואב הרובוטי מגיעה אמנם עם אלגוריתם ומודל קיים (שפיתחו בחברה שבה יצרו אותו), היודעת באופן בסיסי לזהות קירות חפצים וכדו׳ אולם ברור הדבר שהתוכנה של הרובוט אמורה להוסיף על גבי המודל הראשוני את הלמידה של הבית הספציפי שבו הוא אמור לתפקד על מנת לייעל את עבודתו. לצורך כך הרובוט שומר בזיכרון הקצר טווח שלו את המידע מכל הסנסורים שעליו, מעבד אותם תוך כדי עבודתו או לאחר סיום העבודה ומעדכן את המודל שבתוכנה שלו. מן הסתם הרובוט גם מעדכן את המודל המרכזי הנמצא במחשבי החברה כשיש לו קשר לאינטרנט. זוהי שיטת פעולה ידועה שפועלת בכל המכשירים החכמים הקיימים כיום. ראוי לציין שהתוכנה של הרובוט מן הסתם אינה בודקת רק מהו קיר ומהו כיסא וכדומה, אלא מסווגת את כל מה שנקרה בדרכה על מנת לבנות לעצמה מפה על המקום שבו היא עובדת. מן הסתם התוכנה תנסה לסווג בני אדם כחפצים שזזים שנמצאים במקום מסוים רק זמנית. המטרה הסופית של התוכנה היא לזהות מהר ככל האפשר את שנקרה בדרכה על מנת לתכנן לעצמה את מסלול העבודה. אי לכך ברור שבני אדם שעוברים וזזים בבית גורמים לשינוי בזרם החשמלי של הרובוט ולכך שהמידע שנקלט לגביהם יישמר בזיכרון של המכשיר לטווח הקצר וגם לטווח הארוך, לצורך בנייה מחדש של מודל עבודה טוב ומדויק יותר. אם כן ראוי לחלק בין פעולה תמימה של שינוי זרם, שקשה למצוא לה מקור לאיסור בשבת לבין פעולה שאינה תמימה, דהיינו שהיא בהכרח מולידה מידע חדש בעולם ובונה במציאות זיכרון פיזי במחשב שיבוא לידי שימוש בפועל במכשירי חשמל אחרים. אמנם פעולתה של מצלמת אבטחה (שדנו בה הפוסקים) דומה מהבחינה הזאת למחשב כיוון שהיא אכן שומרת תמונות לאורך זמן, אולם ישנם שני חילוקים מהותיים בין מצלמה לשואב רובוטי: א) בעוד שהמידע שהרובוט קולט מפתח ומועיל לרובוט עצמו, למצלמה אין קשר כלל לתמונה שהיא מצלמת. ב) במצלמת אבטחה בדרך כלל יש להקל מצד סניף של פיקוח נפש, שכן בדרך כלל המטרה היא ביטחונית. שלא כמו ברובוט ביתי שאין להתיר מחמת זה.. ברצוני לברר לאור המקורות לאיסור שימוש בחשמל בשבת, האם פעולה חשמלית ששומרת זיכרון חמורה יותר מפעולה חשמלית רגילה, בהנחה שהפעולה נעשית בצורה מודעת ורצונית דהיינו שאין לדון בה מצד 'פסיק רישיה דלא איכפת ליה' או 'דלא ניחא ליה'. 

ה'חזון איש' (שבת סי' נ ס"ק ט) אסר שימוש בחשמל בשבת משום תיקון מנא או משום בונה וזו לשונו: 

עוד יש בזה משום תיקון מנא, כיון שמעמידו על תכונתו, לזרום את זרם החשמל בתמידות, וקרוב הדבר, דזה בונה מן התורה, כעושה כלי. וכל שכן כאן, שכל החוטין מחוברים לבית, והוה ליה כבונה במחובר, ואין כאן משום 'אין בנין בכלים', אלא דינו כמחובר, דיש בו משום בנין וסתירה. אבל הכא אין נפקותא בזה, דאפילו בכלים כי האי גוונא, חשיב בונה.

ועוד כתב:

ובפתיחת החשמל, שמכניסים הזרם בהחוטין, חשיב לעולם כתקע… תיקון הצורה להגשם ונעשה על ידי זה שימוש [כלומר, שבלי התיקון הזה לא היה בר שימוש בכלל], ודאי חשיב בונה. ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות, ואחר כך פוסקו [כלומר, שמתכוון לנתק את זרם החשמל] דהפסיקה הוא מכאן ולהבא, והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם.

אולם הרש״ז אויערבך חלק על ה'חזון איש' וזו לשונו:

והחלטנו אז לא לחוש בזה למכה בפטיש או תיקון מנא משום דתיקון מנא הוא דוקא כשהתיקון הוא בר קיימא ולא כשרגילים תיכף לחזור ולסותרו אחר השימוש, וכידוע דבכה"ג שרגילין לסותרו בשבת עצמה מותר גם לכתחלה. ומפורש יותר הוא כלל זה בשו"ע הגרש"ז ז"ל בסי' שי"ג סעיף כ' כ"א, ואפילו בכלי של פרקים אם תקע פרקיו דהיינו שהדקם בחוזק בענין שצריך לזה גבורה ואומנות הרי זה בנין גמור וחייב משום בונה אם עשוי להתקיים הרבה ואם אינו עשוי להתקיים הרבה הרי זה בנין עראי ואסור מדברי סופרים אלא אם כן אינו עשוי לקיום כלל, היינו שרגילים לסותרו בשבת עצמה. ולא דמי לעריכת שעון דיש אומרים שחייב חטאת דשאני התם שהפסקת מהלכו לאו לרצון האדם הוא, ולפיכך חשיב קצת כקלקול כיון שתפקידו של השעון הוא להיותו תמיד הולך ולא עומד, משא"כ בכה"ג שרגילים תיכף אחר השימוש לסותרו לא חשיב הכלי כמקולקל בשעה שהוא מפורק וממילא לא חשיב נמי כמתקן בשעה שמחזירו. גם מסתבר דתיקון כזה שרגילין לעשותו רק בשעת השימוש לא חשיב כלל בגדר תיקון של הכלי כיון שכך תשמישו תדיר ונקרא 'משתמש' ולא 'מתקן', וכמו"כ עריכת שעון לא חשיב כתיקון כי אם משום דחשיב כמתקן את השעון להשתמש בו אח"כ.

עוד הקשה:

צריך עיון איך [לפי דברי ה'חזון איש'] מדליקין פרימוס ביום טוב והא תיפוק ליה שחימום 'הראש' בספירט וכדומה כדי לשלהב אח"כ את הנפט וכן הכנסת האויר ע"י המפוח המיוחד לכך כדי לדחוק את הנפט, צריך להחשב לדעתיה דמר כעשיית כלי דאסור במכשירי אוכל נפש כיון דמבלעדי האויר וחמימות הראש אין הפרימוס מוכשר לכלום ונמצא דחשיב כעושה כלי בתחלה.

הרש״ז אויערבך טוען שהתיקון הוא לא בר קיימא. ועוד טוען, שסגירת מעגל חשמלי נחשבת 'משתמש' ולא 'מתקן', משום שסגירת המעגל נעשית רק בשעת השימוש. לכאורה סברות הרש״ז אויערבך תקפות כל עוד מדובר במכשיר חשמלי רגיל, אולם כשמדובר במכשיר חשמלי שכל זמן שאדם עובר לידו הוא מעדכן את המודל הפנימי שלו על מנת שיפעל יותר טוב בפעם הבאה, הרי זה ממש מתקן כלי. ועוד יש לדון לגבי בניית הזיכרון של המכשיר, אם אין בזה מצד בונה בשבת, שהרי בתהליך שמירת הזיכרון במחשב ישנו קיבוע זמני או קבוע של אלקטרונים שמייצגים מידע בינארי בעל משמעות. זה אמנם לא נראה לעין אך לא גרע לכאורה מ'מיא בעיבא', שהגמרא דנה האם הם מותרים בטלטול או לא לפי המצב בו הם נמצאים בתוך הענן. ובכלל כל הדיון על חשמל בשבת הוא על בסיס ההנחה שגם מלאכה הנעשית על ידי אלקטרונים יש בה משום מלאכה.

הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א סי' ל) התייחס להפעלת מנורת LED (שבה אין חוט להט) בשבת וכך כתב:

ואני לכשעצמי, נראה לי דיש בסגירת המעגל, בין לצורך מאור ובין לצרכים אחרים, חשש מכה פטיש דאורייתא. וזאת על פי המבואר בירושלמי שבת (מ"ד ע"א): רבי יוחנן וריש לקיש עבדין הויי בהדא פרקא תלת שנין ופלוג, אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא. מן דאשכחון, מסמך סמכון, הא דלא אשכחון מסמוך עבדוני משום מכה בפטיש.

וחידוש עצום למדנו מדברי הירושלמי. דבניגוד למקובל במושכל ראשון שחז"ל התבוננו בכל מעשה וענין, אם יש בה צד דמיון לאחת מל"ט מלאכות, ואם מצאו בה צד דמיון לאחת המלאכות קבעו בה איסור כתולדה למלאכה זו, אלא חז"ל בראשית עיונם קבעו שמעשה זה יש בו חשיבות, תיקון וחידוש, ומשום כך מלאכה הוא, ורק אחר כך התבוננו לאיזו מל"ט הוא דומה, וקבעוהו תולדה למלאכה זו. ואם המעשה יש בו מלאכת מחשבת, אף שלא מצאו בו צד דמיון למלאכה כלשהי, קבוע שיש בו מכה בפטיש. ומלאכה זו דמכה בפטיש גדר כללי היא לכל מלאכה שיש בה חשיבות גדולה ותיקון ויצירה, עד שבסברא ידענו, דעל כרחך בכלל מלאכה הוא...

ונראה לענ"ד דכך גם לגבי סגירת המעגל החשמלי על כל צורותיה ואופניה, דללא כל ספק, יש בה המצאה עצומה, שאין כמותה תיקון וחשיבות להניע יסודות תבל, דיש בה חשש מכה בפטיש. בין במפעיל כלים תעשייתיים עצומים, ובין בסגירת מעגלים אלקטרוניים זעירים, וכך גם לגבי מנורת לד.

ניתן לדון בסברת הרב וייס אולם לעניות דעתי גם מי שטוען שאין מכה בפטיש במכשירי חשמל רגילים, הרי שבמכשיר חשמלי שיוצר על מנת שבעליו יסיים את תהליך יצירתו בכך שיפעיל אותו בביתו וילמד אותו לזהות גופים שונים על ידי תזוזות של חפצים ובני אדם, בוודאי עצם השימוש הזה נקרא 'מכה בפטיש' הגם שיש בו רק שינוי זרם.

ב. שיטת ה'בית יצחק'

ה'בית יצחק' חידש ששימוש בחשמל אסור משום 'מוליד דבר חדש', על פי דברי הגמרא (ביצה כב ע"ב-כג ע"א):

אמר רב יהודה: על גבי גחלת [להניח אבקת בשמים] - אסור, על גבי חרס - מותר. ורבה אמר: על גבי חרס נמי אסור, משום דקא מוליד ריחא. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: סחופי כסא אשיראי ביומא טבא - אסור. מאי טעמא - משום דקמוליד ריחא. - ומאי שנא ממוללו ומריח בו, וקוטמו ומריח בו? - התם - ריחא מיהא איתא, ואוסופי הוא דקא מוסיף ריחא. הכא - אולודי הוא דקמוליד ריחא.

ופירש רש"י:

דקמוליד ריחא – שנכנס בחרס, שלא היה בו ריח, ואסור מדרבנן, שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה.

רבי יצחק שמעלקיש (בית יצחק, יו"ד השמטות בסוף הספר סי' לא):

בפנים דיברתי אודות נר עלעקטרי, ואזכיר בדין אם רשאים לדבר בשבת על ידי מכונה הנקראת טעלעפון. והנה לפי עניות דעתי יש איסור בדבר, ושומר נפשו ירחק ממנו. כי מלבד מה שמוכרח למדבר במכונה להכות מקודם בפעמון עת ירצה לדבר, וזה אסור משום משמיע קול, יש איסור עוד משום דעל ידי סגירת זרם העלעקטרי נולד כח עלעקטרי, וזה אסור בשבת. דכמו בסחופה אשראי אמרינן בביצה כגד אסור מושם דמוליד ריחא, דאסור לעשות עלעקטרישע פערבינדונג (-קשר חשמלי בשבת – סגירת מעגל). ומהאי טעמא לדעתי יש לאסור לעשות זאדא וואסער (-מי סודה), משום דגם שמה מוליד הרכבה חימית.

ה'ציץ אליעזר' (ח"א סי' כ פ"י) מביא מדברי רב אחר, שהסתייג מהחידוש של ה'בית יצחק':

יש להשיב… לא דמי להך דביצה דמוליד ריחא והוא דבר הנרגש באחד מחמשת החושים, אבל כח העלקטרי אשר לא יוכל לא לראות ולא לשמוע ואינו מושג לאחד מחמשת החושים ולא נדע מה הוא, איך יאמר עליו כי אסור לעשותו בשבת? ולא דמי איפוא למוליד ריחא... והנה סברתו הראשונה של הגאב"ד דרישא שאין לאסור מטעם שע"י סגירת זרם העלעקטר נולד כח עלקטר, משום דלא דמי למוליד ריחא שהוא דבר המורגש באחד מחמשת החושים, אבל כח העלעקטרי אינו מושג לאחד מחמשת החושים, היא באמת טובה ומתקבלת על הלב, ויש להוסיף ע"ז מהשמעת קול, שאנן פסקינן כרבא בעירובין (ד' ק"ד ע"א) שלא אסרו אלא קול של שיר, אבל כל אולודי קלא לא אסרו, ואף על פי שנשמע קול היוצא. ומכ"ש שאין משום מוליד בזרם העלעקטרי שאף אינו נשמע.

אולם בסוף הפרק נראה שחזר לדון מדין 'נולד' כשדן בדברי הספר 'אור חדש' של הרב אפרים זלמן הלוי סלוצקי ז״ל:

ולא דמי כלל למיא בעיבא דשם הרי המים היורדים על הארץ הם המה הנמצאים בעב הענן ולכן אי מינד ניידי לא הו״ל נולד, אבל כאן בהיות הזרם בחוט אינו רק כי אם איזה חומר היולי שאינו מיוחד לאור כלל, וכדביארנו כבר כמה פעמים, ועצם האור נוצר בבוא הזרם בתוך הזכוכית בגרימת מעשה ידי האדם ולכן י״ל דאי משום זה הו״ל שפיר נולד ולא דמי כלל למיא בעיבא…

גם הרש"ז אויערבך (מנחת שלמה ח"א סי' ט) תהה על חידושו של הבית יצחק, וזו לשונו:

ובעיקר הדבר חושבני שקשה מאד לחדש איסור מוליד כזה שלא נזכר כלל בש"ס, דהא הולדת חום נמי קרי ליה בגמרא שבת (מח.) בלישנא "דאולודי קא מוליד" ואפילו הכי, כי האי גוונא דלא אסור משום מבשל שפיר מותר לחמם אף על גב דמצד הסברא אינני יודע אם היינו מחלקים בין הולדת ריח להולדת חום… ומוכח ודאי מזה שאין לנו לאסור משום מוליד כי אם במה שנזכר מפורש בש"ס והבו דלא לוסיף עלה. וכיון שכן נלענ"ד שמותר לדבר בשבת עם אנשים אשר אזנם כבדה משמוע ולא מיבעיא אם הם משתמשים במכשיר כזה שאין הזרם בא מבחוץ אשר המדבר מול המכשיר רק גורם שינויים קלים בעצמת הזרם, אלא אפילו נגד מכשיר כזה אשר בשעה שהוא נח לא זורם בו שום זרם ורק מחמת קול המדבר נוצר ומתחדש כל פעם זרם אשר לכאורה יש לחשוש שהמדבר חשיב כפותח וסוגר לסירוגין כמה פעמים ברוח פיו את הזרם, אפילו הכי, נראה לעניות דעתי דשרי ואין המדבר חשיב כלל כעושה בנין לשעה וגם לא אסור משום מוליד.

אמנם הרש''ז אויערבך ציין שאין לנו לאסור כי אם במה שהוזכר בש''ס, אלא שמכלל המבוכה של איסור חשמל בשבת לא יצאנו. שהרי ברור לכלל הפוסקים שאי אפשר להתיר חשמל בשבת באופן גורף, והדיון מתמקד בשאלה אם הוא אסור מהתורה או מדרבנן. ואפשר שהרב אויערבך לא התכוון לדחות לגמרי את סברת ה'בית יצחק' אלא רק במקום שיש צדדים לקולא כגון שאינו מתכוון או שרצונו לומר שלא דמי ל'מוליד' כיוון שלא נותר דבר הניכר לאחר סיום הפעולה של המכשיר. ואולי לזה כיוון כשהביא את הראיה שאין איסור הולדת חום, שכן לא נשאר כל רושם לאחר שהטמפרטורה יורדת, שלא כמו בהולדת ריח שנשאר ריח בבגד. לכן לעניות דעתי אם נבחן את דבריהם לאור המציאות החדשה של שמירת הנתונים בזיכרון המחשב והרובוט ייתכן שבמקרה זה היו מודים ל'בית יצחק' שיש כאן משום 'נולד' משום בניין זיכרון לאורך זמן והוי ממש כדברי רש״י על הגמרא (ביצה כג ע"א): 'שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה'.

ג. 'מסייע שאין בו ממש'

סברה נוספת לקולא: עיקר המלאכה היא הפעלת המכשיר לפני שבת, ואילו בשבת לאדם שרק זז בביתו אין חלק מעשי במלאכה הנעשית על ידי הרובוט. אולם לעניות דעתי אין להקל משום כך. נראה שהפעלת הרובוט דומה להפעלת רחיים של מים, שכן גם הרחיים מופעלים לפני שבת אך מוסכם כמעט על כל הפוסקים שפעולת הטחינה מיוחסת לאדם ולא לרחיים, ועל כן אדם ששם חיטים ברחיים בשבת עובר על איסור טוחן. ולכן אין לייחס לרובוט עבודה משל עצמו, אלא הוא עומד כל רגע לקבל פקודות מהאדם והפקודות שלו הם התזוזות של האדם בבית. אם כן האדם מפעיל בכל רגע את הרובוט בשבת, ממש כשם שהוא נחשב טוחן כששם חיטה ברחיים בשבת, למרות שהם עובדים כל הזמן כבר מערב שבת. אמנם נראה לאנשים שהרובוט 'חושב', אולם למעשה אין כאן חשיבה כלל אלא תחכום רב שנובע מהיכולת לתת דינמיות לתגובות של תוכנה לעיבוד תמונה שהיא קולטת בסנסורים שלה. ניתן לדמות את פעולת הרובוט לאדם שלוחץ על הרבה כפתורים וכל כפתור מזיז משהו אחר במכשיר, אף שנדמה שהמכשיר עובד לבד, למעשה הוא תלוי בלחיצות הכפתור.

ד. השוואה לשעון שממלאים אותו תוך כדי עבודתו

הרב עובדיה יוסף (שו״ת יביע אומר, ח"ו סי' לה) דן בשעון מהסוג הישן שכדי להפעילו היה צריך למתוח את הקפיץ שלו, וכך היה השעון עובד למשך כמה שעות ואז שוב ממלאים אותו, ונשאל שם האם מותר לעשות כן כשהוא אינו עובד ותוך כדי עבודתו. בשאלה הראשונה פסק שאסור לעשות כן ובשנייה הקל, וזו לשונו:

והנה מצד הסברא הישרה נראה שאפילו למ״ד שאסור למלאת השעות שכבר פסק מלפעול, משום מתקן כלי משום שבלעדי עריכתו מחדש אינו נחשב כלי, בנ״ד מישרא שרי, שמיכוון שבאשר הוא שם יש תורת כלי גמור על השעון, שעודנו יציב בפעולתו, אין כאן חשש איסור משום מתקן מנא… שמכיון שעכשיו עדיין השעון פועל כהוגן, ואין שום היכר במצבו הנוכחי שהוא מתקנו, ואין תועלת במילויו אלא להבא, אין כאן איסור של מתקן מנא, ומותר למלאותו להבטיח המשך פעילותו.

על פניו, ניתן לדמות את השואב הרובוטי לשעון, שכן השואב עובד גם ללא עיבוד האותות של האדם שמהלך בחדר, הזיהוי והתגובה לתזוזות האדם רק מאפשרות את המשך עבודתו התקינה של השואב. אולם נראה שיש לחלק ביניהם, שכן לכאורה היינו יכולים לטעון כך גם לגבי ידית של פטיש ללא הברזל שעליו, שאפשר לעשות איתו פעולה של הכאה במסמר, האם משום זה נאמר שמותר לחבר את הברזל לידית כיוון שהיא ראויה כבר לעבודה גם בלעדיו, בוודאי אסור לעשות כן. בנידון של שעון מדובר בכלי גמור מצד עצמו אלא שמכורח הטבע אינו יכול לפעול תמיד והשימוש בו אינו משנה אותו לטובה. מה שאין כן הרובוט שהשימוש הרגיל שלו גם ממשיך לבנותו, כדין הסברה של מחמם כלים חדשים שמצרף אותם ומחזק אותם.

ה. מספר פעולות שביחד עושות מלאכה אחת

לכאורה ניתן לומר שאין כאן 'פסיק רישא' מצד המציאות ושיטת העבודה של הרובוט. בדרך כלל הרובוט אינו מעבד ושומר בזיכרון כל תמונה שהוא מצלם, אלא הוא עושה מעין ממוצע של כל התמונות מסוג מסוים אותם הוא מכניס למודל ולבסוף מעדכן את הזיכרון. ניתן לטעון שאם נתייחס לכל פעולה של האדם בבית בפני עצמה הרי שהיא רק חלק מהפקודה לרובוט ואינה עושה מלאכה שלמה של בונה או מכה בפטיש. אך ניתן גם לדחות ולומר שאין מתייחסים לכל פעולה בפני עצמה אלא לכלל הפעולות שנעשו שבסופו של דבר גרמו לבנייה או להשלמת הרובוט. לכאורה ניתן לדמות מקרה זה לדין 'שניים שעשאוה' שקיימא לן כשזה אינו יכול וזה אינו יכול - שניהם חייבים. אם נדמה את בני האדם השונים בדין 'שניים שעשאוה' לפעולות של אדם שמצולמות על ידי הרובוט הרי שלמרות שכל אחת בפני עצמה אינה מלאכה אך כיוון שכולן ביחד יוצרות מלאכה מתחייב על כל פעולה ופעולה.

סיכום

המציאות הטכנולוגית בימינו מתחדשת באופן מהיר, המכשירים הביתיים גם הם עוברים שינוי, וכבר לא מספיק להבין את אופן עבודת החומרה כדי לדון בהלכה לגביהם, כיוון שתוכנה ויותר נכון הקשר בין התוכנה לחומרה משתנים בלי שהצרכן שם לב לכך. משום כך טעות היא לדון בכתיבה במחשב בשבת רק משום 'כותב', כי זה מה שהעין רואה על המסך אותיות או תמונות, שהרי מחשב יכול לבנות מודלים ענקיים ולשמור כמויות ענקיות של מידע גם ללא מסך כלל וכלל. ומה לגבי כל השמירה בזיכרון הקצר טווח וארוך הטווח של המחשב האין בזה משום 'כותב' האין בזה משום 'נולד', 'בונה', 'מכה בפטיש'? הרי לנו שצריך להכיר את עולם התוכנה כדי להבין נכון מכשירי חשמל בדור שלנו. במאמר זה ניסיתי בקציר האומר לדון בשמירה בזיכרון של מחשב בשבת על פי הטעמים השונים לאיסור חשמל בשבת. ועוד לא השלמתי את המלאכה בהבנה של עצם השינויים הפיזיקליים שנעשים בתהליך הזיכרון עצמו, ועוד חזון למועד. אולם נראה שלפי כל השיטות לאיסור חשמל בשבת במכשיר שהוא בעל זיכרון הדבר חמור הרבה יותר, ונראה שגם המקילים במקרים של שינוי זרם או מחמת הסברה של שימוש ולא בנייה יודו לכאורה להחמיר בנידון דידן שיש כאן חשש דאורייתא ולפחות איסור דרבנן של 'מוליד'.

נספח

מתוך המאמר 'שינוי זרם' של מכון צומת:

משמעות הדברים היא שלדעת החיי אדם ושו"ע הרב, הסוברים שניתן להוסיף מן הריח הקיים לבגד – ניתן גם להגביר את הזרם הקיים במעגל לעוצמה גבוהה יותר (וכן להחלישו, בהתאמה), ואילו לדעת ערוך השולחן, אפשר ששינוי הזרם אסור. אולם ייתכן, שגם הוא יודה בנידוננו, משום שיש מקום לדמות את הגברת הזרם לקטימת ההדס, ולא להוספת ריח בבגד. כשם שקטימת ההדס גורמת להתפשטות הריח הגנוז בענפים, כך הגברת הזרם במעגל מאפשרת לאנרגיה החשמלית הגנוזה במקור המתח (הסוללה או רשת החשמל) לבוא לידי ביטוי בפעולת המכשיר החשמלי. גם לדעת החזון איש, האוסר סגירת מעגל חשמלי משום בונה – האיסור נובע מהחיבור הפיזי של חלקי המעגל, ו'החייאת' המכשיר בעצם פעולתו. לפי זה, נראה בפשטות, שבפעולת שינוי זרם אין כל איסור, שכן המעגל כבר היה סגור ו'חי' בטרם השינוי. בפעולת שינוי הזרם גם לא נוצר 'חיבור' חדש (שהוא בפשטות תנאי לחלות איסור בונה), וגם לא נוצרה תוצאה חדשה, שכן גם לפני הפעולה כבר היה זרם במערכת, ועכשיו לא נוצר שינוי משמעותי (כלשון החזו"א 'ממיתה לחיים'). אמנם, יש מהאחרונים הסוברים שבמידה והגברת הזרם גורמת לפעולה חדשה או משמעותית שלא הייתה במצב הקודם, הרי שגם פעולה זו תיחשב כבונה או מוליד.