המשפחה היהודית – לפרשת שמות

הפעם הראשונה שאנו נתקלים במושג של עם ביחס לבני ישראל היא בפרשתנו (שמות א, ט):

"וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ".

בתחילת הפרשה עוד היו אלו בני ישראל שבאו למצרים, אולם לאחר מספר שנים שוב בני ישראל כבר לא היו יותר אנשים בודדים אלא עם שלם, עם שאפילו פרעה הרשע הכיר בו ובעוצמתו. מאז ועד ימינו אחד הדברים ששמר על עם ישראל בכל הדורות היה השמירה על ערכי המשפחה ועל ייחודיותה. כבר על אותה תקופה של שעבוד מצרים מסרו לנו חז"ל (סוטה יא ע"ב):

"בשכר נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו ישראל ממצרים".

מה הייתה אותה צדקות מיוחדת של נשות אותו דור? השמירה על המשפחתיות הנורמאלית גם באותה תקופה קשה של שעבוד וגזירה על השלכת הבנים ליאור. באותה תקופה אפילו מנהיגיו של עם ישראל התייאשו והתכוונו לפרק את משפחותיהם, כפי שמופיע בגמרא (שם יב ע"א):

"עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשוא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן"

בתו של עמרם, מרים הנביאה, היא זו שעמדה בפרץ:

"אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן".

בעקבותיה הלכו גם שאר הנשים, כל אחת בתוך משפחתה האישית, וביחד הן שמרו על המשך קיומו של עם ישראל, מה שהביא ליציאת מצרים.

בציוויי התורה תופסים ערכי המשפחה חלק מרכזי מאוד, כאשר לעומת מבנה המשפחה היהודית, מעמידה התורה את המצב שהיה בעמי מצרים וכנען, ומזהירה את עם ישראל (ויקרא יח, יג):

"כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ".

גם במהלך הדורות היה ערך המשפחה אחד הערכים המרכזיים בקיומו של עם ישראל. כשעם ישראל חזר לארץ לאחר שבעים השנים של גלות בבל, פעלו עזרא ונחמיה, מנהיגי עם ישראל באותה תקופה, כנגד נישואי התערובת. במהלך הגלות הארוכה שלאחר חורבן בית שני שמר עם ישראל על ייחודו דרך המשפחה היהודית, ובכל מקום היה ידוע שכל עוד אדם שומר על גרעין המשפחה, גם אם הוא סטה מהדרך, עדיין יש לו סיכוי לחזור, ואם לא הוא – הרי בניו וצאצאיו אחריו יהיו קשורים לעם ישראל. אולם ברגע שנפרצה מסגרת המשפחה היהודית, בדרך כלל נעלמה המשפחה מעם ישראל, ולא הייתה לה המשכיות.

בשנים האחרונות אנו עדים למתקפה כבדה ומתוזמנת היטב על כל ערכי המשפחה בעם ישראל. מתקפה זו מתנהלת על ידי ארגונים חוץ פרלמנטאריים שונים במימון כלכלי של גורמי חוץ שחפצים להחליש את עם ישראל, ובגיבוי תקשורתי נרחב, והיא גורמת לכך שאלו שחפצים להשמיע קול שונה וברור בעד ערכי המשפחה היהודית, מוקעים עד מהרה כפונדמנטליסטים חשוכים ונבערים. בכנסת האחרונה, חדרה מתקפה זו ללב בית המחוקקים של מדינת ישראל, כשחוקים רבים שמטרתם לפגוע בשמירה על שלמות המשפחה היהודית הוגשו על ידי חכי"ם מסיעות שונות, והם נמצאים בשלבי חקיקה שונים. מטרתם של חוקים אלו היא אחת: הכרזה על המשפחה הנורמטיבית והרגילה כאל אחת מתוך צורות משפחה אפשריות רבות, כולן "כשרות". את הסחף הזה, מוכרחים וצריך לעצור, לפני שיהיה מאוחר מידי.

-------------

הרב אריה כץ - רב משיב במכון פועה, וחבר צוות המחקר ההלכתי במכון.