'קמפיין בחירות' לרבנות הראשית

הרמב"ם [1] מתאר לנו את הנהגתם של חכמינו בקבלת משרת דיינות:

כך היה דרך חכמים הראשונים בורחין מלהתמנות, ודוחקין עצמן הרבה שלא ישבו בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמותם ושאם ימנעו מן הדין תקלקל השורה, אעפ"כ לא היו יושבין בדין אלא עד שמכבידין עליהם את העם והזקנים ופוצרים בהן[2].

דהיינו, על הדיין להתרחק מלקבל על עצמו משרה זו, ביודעו מיעוט ערך עצמו.

הטורי זהב[3] הקשה מהמעשה המבואר בגמרא קידושין[4] :

אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה, והוה קא מנצי איהו ורב ביבי, מר אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא, ומר אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא

המארח של רב אדא בר אהבה היה גר ולפי ההלכה אין נותנים לגרים משרות של סררה, רב ביבי אמר אני אהיה אחראי לענייני השררה בעיר ואילו המארח רצה ליטול תפקיד זה לעצמו. שואל הטורי זהב, אם כן, למה לא קיים רב ביבי את דברי הרמב"ם שהחכמים הראשונים היו בורחים מלקבל על עצמם תפקידים ציבוריים. הטורי זהב מתרץ:

ונ"ל דדוקא במקום שידוע שיפצירו בו אחר שימנע, אז ימתין, משא"כ שם היה הגר רודף אחר השררה:

הט"ז מסביר שעניין ההפצרה היא מדרכי  הענווה לאמור אני איני ראוי לכך, יש הראויים לתפקיד זה יותר ממני. אבל אם יודע הדיין שאם הוא יסרב לא יפצירו בו וייקחו לתפקיד מישהו פחות טוב הימנו אז אינו צריך לסרב ואף מותר לו לריב על מנת לקבל את התפקיד.

אולם ה'תומים'[5] מסביר שדווקא לגבי דיין יש לו לאדם למנוע את עצמו אבל לגבי שאר מינויים שהם שררה אינו צריך להימנע אם הוא יודע שאין מישהו יותר ראוי ממנו.