מדליה בתחרות איגרוף קידוש ה

מדי פעם אנו שומעים על אדם דתי שזכה בתחרות ספורט עולמית, ומתמלאת בקרב אנשים תחושה 'איזה קידוש השם'. אנו לא נכנס כאן לדון מעשים של פלוני או אלמוני, אלא בשאלה הכללית. מה נחשב כקידוש השם, והאם זכייה של אדם דתי במדליה עולמית משמעותה היא 'קידוש השם' ?

מדברי הגמרא במסכת יומא[1]. אנו למדים שקידוש ה' היא התנהגות מופתית הגורמת לכך ששם שמיים מתאהב על הבריות.

שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו

כשרואים אדם שדרכיו נאים ומעשיו מתוקנים, מתנהג בנימוס ובדרך ארץ, מקפיד על כבוד חבירו,  והתנהגותו היא מכובדת ומכבדת, אנשים מקשרים בין זה לבין מקום לימודיו. בין זה לבין התכנים שהוא קיבל. אנשים לא קושרים את הצלחת האדם בתחרות ספורט במקום לימודיו. ובצדק, הרי באולפנה לא נלמדו סוגי איגרוף שונים.

נמצא אם כן, שקידוש ה' נוכל לומר שמתקיים אם אנשים רואים הליכות וכללי התנהגות מורמים מעם, בזה נאמר שהתקדש שם שמיים, אבל רק בזה, אם המתחרה 'הביא' מדליית זהב ודרס על אנשים בדרך, אז לא רק שלא התקדש שם שמיים אלא ההפך, ח"ו[2].

אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו.