יבוא הבשר והחלב

מצדו השני של הקסם שהופץ במקומות רבים, על כך שמשפחות רבות יוכלו להוזיל את סל הקניות שלהן, יש כמה נקודות שחשוב לנו להתבונן בהן ולשקול את הדברים. הנקודה הראשונה שעולם התורה עוסק בו שנים רבות הוא הכשרות, ואילו הנקודה השניה היא העדפת הקניה מגוי, על חשבון הקניה מיהודי.

כידוע, הגמרא במסכת עבודה זרה לימדה אותנו שחכמים אסרו חלב שחלבו הגוי, כשאין ישראל רואהו. וכך נפסק באופן פשוט ברמב"ם שהאוכל גבינת גוי או שותה חלב גוי מלקים אותו מכת מרדות. וכך נפסק בהלכה בשולחן ערוך. בפשט הגמרא משמע שהאיסור הוא גזרת חכמים שמא הגוי ערבב יחד עם החלב של הבהמה הטהורה גם חלב של בעל חיים טמא, ולפי זה טוענים כמה אחרונים (רדב"ז ועוד) שאם ברור לנו שהגוי לא ערבב חלב לא כשר, לא אסרו חכמים במצב זה, ואפשר יהיה להשתמש בחלב זה.

ההיתר של יהודי העומד ורואה את הגוי שחולב מוסכם בין הפוסקים, אלא שבמציאות הדבר לא כל כך קל. אך היתר אחר עלה בין הפוסקים האחרונים. בספר אגרות משה העלה להתיר חלב זה על בסיס החוק האמריקאי הקונס באופן חמור אדם שיתפס כמערבב דברים בניגוד למה שכתוב על המוצר. טוען על פי נימוק זה הרה"ג הרב פיינשטיין זצ"ל שהואיל וחוק זה גורם לאדם שלא יהיה כדאי לו לערבב, ממילא הדבר מברר לנו שודאי שלא עירבב, ולכן חלב זה מותר, אף אם אין יהודי עומד ורואה את הגוי בתהליכי יצור החלב.

אלא שהיתרו זה לא התקבל על פוסקים רבים. רבים מן הפוסקים (ציץ אליעזר שהאריך וסיכם את הדעות ועוד) התקשו לסמוך על פסק זה מסיבות שונות. הן בשל החשש שהגוי לא יחשוש לקנס, על פי הטענה המפורסמת אצל אנשים רבים: "לי זה לא יקרה" והן בשל הקושי לאכוף חוק זה בכל מדינות העולם. פסק זה התפרסם ורבים סומכים עליו, ולעומת זאת בעלי הכשרויות המהודרות מחמירים בדבר, ולא נותנים את כשרותם לחלב זה.

אמנם היתר זה קל יותר ביחס לחלב, אך ביחס לגבינה (שעליה היה את החוק המתיר ליבא) מובא בפוסקים שדין זה לא נובע מחשש ערבוב, אלא נובע מגזרה של העמדה בעור קיבה לא כשר, ולכן כתב התשב"ץ שהואיל ודין גבינה הוא מגזרה ולא מחשש כמו בחלב, לא יעזור לנו אם הטעם יתבטל שכן כבר נפסק שתקנה שהתבטל טעמה לא בטלה, ולכן היתרו של הרב פיינשטיין לא יעזור לגבי גבינה. אלא שבדברי הרמב"ם משמע שאף בגבינה הוא למד שהטעם לא משום גזרה אלא משום חשש החלב שנשאר בקיבה של הגוי, וממילא היתרו יהיה קיים גם בדין הגבינה.

אך נראה שגם אם אפשר יהיה למצוא פתרונות הלכתיים לבעיה זו של חליבת גוי וכו', כגון על ידי השגחה של יהודים, עדיין בבשורה זו יש גם בעיה אחרת - עידוד הקניה מהגוי.

רבים מן הפוסקים דנו בדין העדפה בקניה מיהודי, גם אם המחיר שהיהודי דורש יקר יותר. נאמר בתורה "או קנו מיד עמיתך" ולמדו מכך שלא רק איסור הונאה יש בכך, אלא גם עדיפות לקניה מיהודי, אלא שהמחלוקת קיימת ביחס לפער המחיר, עד מתי חייבים להעדיף סחורה יהודית. בספר פניני הלכה סיכם דין זה, שלדעת הרב קוק זצ"ל יתן ליהודי עד שליש יותר, לדעת הגר"ש ישראלי זצ"ל עד שישית (לדעתו אין חובה מעבר לכך אם עשה יש לו מצווה) ולדעת הרב עוזיאל תמיד יעדיף את היהודי. במצב שלנו קשה לקבוע בכך גבולות ולהכניס את ראשינו בין הרים גדולים, אך חשוב מאוד לשים לב, האם בחוג זה איננו פוגעים באחינו היהודים שעמלים קשה כדי להרוויח את לחמם בארץ?