דף עמדה בנושא מתווה הקיצוץ המוצע בתקציב המדינה

רקע

עלותו הגבוהה של מבצע 'צוק איתן' עוררה צורך הכרחי בקיצוץ בסעיפי הוצאה אחרים בתקציב המדינה. הצעת הקיצוץ שמקדם משרד האוצר היא קיצוץ רוחבי בכל תקציבי משרדי הממשלה השונים, על פי חלקם היחסי בתקציב הכולל. חלופות אחרות המוצעות לקיצוץ התקציבי הן קיצוץ עמוק יותר בנושאים מסוימים, תוך הותרת תקציבים אחרים על כנם.

תפקידי השלטון על פי ההלכה

המציאות המודרנית מאופיינת, בין היתר, בהרחבת קשת תפקידיהן של רשויות השלטון, ובהעצמת כוחן הכלכלי. רשויות השלטון לרמותיהן והסתעפויותיהן הן מרכיב חשוב במימון תחומים מרכזיים במשק, כגון: תעשייה, תיירות וכדומה. זאת נוסף על תפקידי הרשויות בתחומי השירותים, כגון: בריאות, חינוך, רווחה וכדומה, העולים כסף רב לקופת המדינה. על כל אלה, גם תפקידיו המסורתיים של השלטון המרכזי, כגון: קשרי חוץ, ביטחון וביטחון פנים וכדומה, מצריכים תקציב גדול מאוד. השאלה הראשונה, המרכזית והבסיסית היא: מה היא עמדת ההלכה בנוגע לתפקידי השלטון, לכתחילה? כיצד אמור להתחלק תקציבה של מדינה יהודית הפועלת על פי התורה?

עיון בדברי חז"ל מעלה רשימה של נושאים שעליהם אחראיות רשויות השלטון למיניהן. אחריות משמעותה סמכות, ואחת מן הסמכויות הבסיסיות וההכרחיות ביותר שבאחריות השלטון היא הסמכות לממן את כל הדרוש לביצוע מכספי הציבור. הנושאים שעליהם מופקד השלטון, שניתן למוצאם במקורות ההלכה, הם: ביטחון, קשרי חוץ - כולל מסחר בין לאומי, ביטחון פנים, בטיחות, חקיקה ומשפט פלילי, סיוע לנזקקים, שירותי בריאות, חינוך, ניהול מדיניות כלכלית, פיתוח תשתיות ושירותי דת.

לאור האמור, עולה ברורות המסקנה כי תפקידים רבים המתבצעים כיום בידי השלטון ושלוחותיו (כגון: תרבות וספורט וכדומה) אינם כלולים בין התפקידים שמחויב בהם השלטון על פי ההלכה, וניתן לראות בהם תפקידים שהשלטון רשאי לעסוק בהם, אך אינו חייב בכך.

היחס בין הגדרת תפקידי השלטון לבין קביעת סדרי עדיפויות

על בסיס הגדרת תפקידיו של השלטון לפי ההלכה, ניתן לקבוע כי בסדרי העדיפויות בהקצאת תקציבים תינתן עדיפות לתפקידי חובה על-פני תפקידי רשות. עדיפות זו צריכה לבוא לידי ביטוי הן בקביעת התקציב מראש, והן בקיצוץ בתקציב קיים.

חוק מע"מ 0 על דירות

אחת מנקודות המחלוקת בנוגע לקיצוץ בתקציב הינה בנוגע לחוק מע"מ 0, שאותו מעוניין שר האוצר להעביר. לאור האמור לעיל, אין זה מתפקיד השלטון לספק דיור לכלל האזרחים, אלא רק לאלו שאינם מסוגלים לקנות או לשכור מקום דיור מינימאלי בכוחות עצמם.

הצעת החוק למע"מ 0 אינה לוקחת בחשבון את מצבו הכלכלי של האזרח, וגם אינה מצטמצמת לדיור מינימאלי בלבד, ועל כן ודאי שאין לראות בה חלק ממצוות הצדקה הציבורית. היה מקום להפעלת התכנית בתור חלק מחובתו של השלטון לניהול מדיניות כלכלית, רק אם היה סיכוי סביר שתכנית זו תביא להורדת כלל מחירי הדיור בארץ. אלא שלדעת מומחי הכלכלה הסיכוי לכך קלוש ביותר.

סיכום

א. בקביעת התקציב יש עדיפות למימון תפקידים שהשלטון מחויב לבצע על פני מימון תפקידי רשות (כגון תרבות וספורט, תחנות רדיו וטלוויזיה וכדומה).

ב. עדיפות זו חלה גם במקרה של קיצוץ בתקציב.

ג. לפיכך, יש לקצץ בתקציבם של תחומי הרשות בלבד, בכל אחד ממשרדי הממשלה (על בסיס האמור לעיל), ואין לבצע קיצוץ רוחבי לא-מובחן, הפוגע גם במימון תפקידי החובה.

ד. לאור האמור, אין להפעיל את תכנית מע"מ 0. תכנית זאת עלולה לפגוע פגיעה משמעותית בהכנסות המדינה, וניתן להניח שלא תביא לירידת כלל מחירי הדיור בארץ.