פירות של גלות ופירות של גאולה

מהמשנה במסכת סוטה (פרק ט משנה יב) נראה שלא רק שיש קשר אלא מצב הפירות הוא נגזרת של מצבו הרוחני של העם. "רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות".

הדברים תמוהים וכי מה הקשר בין בית המקדש לטעמם של הפירות?

דברי התוספתא במסכת סוטה (פרק טו הלכה ב) יאירו לנו תמיהה זו בתוספת דעתו של ר' שמעון בן לעזר שלא נכתבה בגמ' "ר' שמעון בן לעזר אומ' טהרה נטלה את הטעם ואת הריח מעשרות נטלו את השמן ואת הדגן".

ר' שמעון בא לבאר שהענינים הרוחניים שנעדרו לנו כתוצאה מחורבן הבית, הטהרה והמעשרות, הם אלו שבעצם סיפקו לפירות את טעמם וריחם ואת שומנם ודגנם.

והתוספות במסכת זבחים (דף נד עמוד ב) "וכן הא דקאמר רבן שמעון בן גמליאל התם משחרב בית המקדש ניטל טעם פירות ומסתמא בבית שני שחרב בימיו איירי תדע דאשכחן בבית שני שהיו פירותיהם מתברכים בימי שמעון בן שטח שנעשו חיטין ככליות של שור הגדול (תענית דף כג.)"

הקשר לפירות מתבטא בחוסר בית המקדש גם בתחומים אחרים כמו שנראה מדברי האבות דרבי נתן (פרק ה ד"ה ועל העבודה) "על העבודה זו עבודת בית המקדש. וכן את מוצא כל זמן שהיתה עבודת בית המקדש קיים היתה ברכה בעולם והזול מרובה והדגן מרובה והיין מרובה ובני אדם אוכלים ושובעים והבהמה אוכלת ושובעת שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך (דברים י"א ט"ו) משחרב בית המקדש נסתלקה ברכה מן העולם שנאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וגו' וחרה אף ה' בכם (שם י"א ט"ז וי"ז). וכה"א (ויקרא) [ואקרא] חורב על הארץ ועל ההרים (חגי א' י"א). וכה"א מהיותם בא אל ערמת חטים עשרים והיתה עשרה [וגו'] (שם ב' ט"ז) ואחד אינו אומר כן אלא והיתה עשרים: מפני מה היין לוקה יותר מן הדגן מפני שהוא מין קללה ר' אומר לא משום כן אלא שדורכים אותו בטומאה".

וכן באגרות משה (חלק יו"ד ב' סימן קמא) "ועיין בסוטה דף מ"ט ברש"י ד"ה ביטלה טעם הפירות וריחם שמתוך שהיו טהורים ונוהגין בטהרה אף הקב"ה מטהר פירותיהן מריח רע ומטעם רע וכן פירש במעשר על שומן הפירות, הרי מצינו גם יתרון בטהרה ובמעשרות שעושין הטבה גדולה בהפירות והוא מטעם שהן מצות דבפירות",

בימי המצרים, זמן שאבלים אנו על חורבן בית מקדשנו, יש לנו להתחזק במצוות התלויות בארץ ובברכת פירותיה ומתוך כך בעז"ה נזכה לבנין הבית וכדברי הנביא זכריה (פרק ח') "וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם ה' צְבָאוֹת: כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה: