פירות שחנטתם מוקדמת - חלק ג'

בסיכום הדיון בגמרא מצאנו שלש דעות: א. דעת שמואל היא שאין בילה מלבד יין ושמן בניגוד לדעת רש"ש. אמנם נכון ששמואל פסק כרש"ש, במקרה שהשריש לפני ואחרי ר"ה, שאפשר להפריש מתוך התערובת, אך לא מטעמו של רש"ש. בעוד שרש"ש פסק כך משום שלדעתו "יש בילה", שמואל פסק כך משום שלדעתו השלב הקובע בקטניות אינו ההשרשה אלא גמר פרי ולכן כל הקטניות הן משנת מעשר אחת.

ב. לעומת דעת שמואל, חכמים סוברים שבקטניות הולכים בתר השרשה כפי שהבאנו בתחילת דברי הגמ' ולדעתם "אין בילה".

ג. רש"ש סובר שקטניות בתר השרשה ו"יש בילה".

1. משמעות הבילה אף שלשון הגמ' היא: "צובר גורנו לתוכו ונמצא מעשר מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו", ודאי שאין צורך שיתברר בפועל אלו פירות משנה שניה ומיועדים למע"ש ואלו משנה שלישית ומיועדים למע"ע. שהרי משנה מפורשת היא שכאשר ישנה תערובת של חיוב ופטור - מעשר עליהם ממקום אחר 42.

רש"י 43 מגדיר מהי משמעות הבילה, וז"ל: "יש לסמוך על הבילה לומר שיש משניהם בתוך המעשר לפי חשבון".

הבעיה שמתעוררת בתערובת של פירות משנים שונות היא, שלא ברור מהי כמות הפירות שדינם כדין מע"ש, ומהי כמות הפירות שדינה כדין מע"ע. למ"ד "יש בילה" אני סומך על כך, שהפירות שהפרשתי הם באותו יחס כמותי כפי שהם בתערובת. לפי זה באופן עקרוני גם למ"ד "אין בילה", אם הוא יפריש כמות כפולה של פירות נפתרת הבעיה של התערובת, כי הוא בודאי הפריש כמות מספיקה של פירות הן למע"ש והן למע"ע 44.

2. בילה ביבש לדעת הרמב"ם הראשונים בפירוש המשנה במכשירין מתעלמים מהבעיה של הפרשה משנה על חברתה בדין תערובת פירות משנים שונות. העובדה שצריך להפריש גם מע"ש וגם מע"ע לדעת הר"ש, הראב"ד והתוס', אינה פותרת את הבעיה של הפרשה משנה על חברתה, אא"כ נסבור ש"יש בילה" אף ביבש.

ישנה משנה אחרת בה הר"ש מתיחס לבעיה דומה. במשנה בחלה (פ"ג מ"ט)

נאמר: "כיוצא בו זיתי מסיק (שחייבים במעשר) שנתערבו עם זיתי ניקוף (שפטורים ממעשר) וכו', אם יש לו פרנסה ממקום אחר, מוציא לפי חשבון. ואם לאו, מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל (כנגד הפטור והחיוב), והשאר: מעשר ומעשר שני - לפי חשבון".

הר"ש שם שואל איך יתכן שמפריש מיניה וביה? הרי לשמואל "אין בילה" חוץ מיין ושמן! יתכן א"כ שמתוך מה שהוא הפריש, אחוז הפירות הפטורים גדול הרבה יותר מאחוז הפירות החייבים, ביחס למה שיש בתערובת? ודוחק להעמיד את המשנה רק אליבא דמ"ד יש בילה?! הר"ש מתרץ שלפני שמפרישים דורכים וכותשים את הענבים והזיתים, ובלח לכו"ע - "יש בילה".

הרמב"ם בהל' תרומות 45 מביא את המשנה כצורתה ואינו מתיחס לבעיה שהעלה הר"ש. ה"משנה למלך" 46 מביא את המהרי"ט 47 שמבאר בדעת הרמב"ם ש"יש בילה" גם ביבש וממילא אין בעיה של הפרשה מיניה וביה.

אך הרמב"ם (בפי"ג מהל' תרומות ה"ד) כותב וז"ל: "נפלה תרומה לחולין וכו' דוקא בדבר שדרכו להבלל כגון שמן ויין וכו'".

לכאורה נראה שדעת הרמב"ם היא ש"אין בילה" ביבש שלא כדעת המהרי"ט.

כאשר מעיינים בדברי הרמב"ם (פ"א מהל' מע"ש ה"ח) נראית לכאורה סתירה מיניה וביה בתוך דבריו. וז"ל הרמב"ם: 0 "וכן פול המצרי אעפ"י שמקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו לאחריו - צובר גורנו לתוכו, ותורם ומעשר מן הכל כאחד, שהכל הולך אחר גמר פרי".

מחד הרמב"ם פוסק כשמואל שהשלב הקובע את שנת המעשר בקטניות הוא השרשה. זה כשלעצמו סיבה מספיקה לכך, שאם הפול המצרי השריש לפני ואחרי ר"ה מפריש מיניה וביה, שהרי כל התערובת משנת מעשר אחת. א"כ, מדוע מוסיף הרמב"ם את דברי רש"ש: צובר גורנו לתוכו וכו'? לכאורה מסקנת הגמ' בר"ה היא, ששמואל חולק בנקודה זו על רש"ש! המהר"י קורקוס והכ"מ מבארים, שצובר גורנו לתוכו - לאו דוקא, שהרי הרמב"ם אינו סובר כר' שמעון שזורי שיש בילה ביבש אלא העיקר ש"הכל הולך אחר גמר פרי".

3. הגרש"ז אויערבך: הבדל בין תערובת של חיוב ופטור לבין תערובת פירות משנים שונות הגרש"ז אויערבך ב"מעדני ארץ" 48 מבחין בין תערובת של זיתי מסיק וזיתי ניקוף, שהיא תערובת של חיוב ופטור, לבין תערובת של פירות משנים שונות. כאמור לעיל, בדין זיתי מסיק וזיתי ניקוף הרמב"ם לא הזכיר את הבעיה של "בילה", ופסק להפריש מיניה וביה בניגוד לדעת הר"ש. הגרשז"א מחדש בדעת הרמב"ם, מכיון שמחמת הספק כל זית הוא טבל, הרי שאפשר להפריש מכל הזיתים בשווה, ואין חשש של הפרשה מהפטור על החיוב. אמנם שמואל (בגמ' בר"ה שם) אינו מקבל את ההצעה לצבור לגורן ולערב את הפירות, מפני ששם מדובר בפירות שודאי חייבים במעשרות, אלא שאסור להפריש משנה על חברתה. בתערובת זו אי אפשר להפריש מיניה וביה כיון ש"אין בילה". לעומת זאת, בתערובת של טבל וחולין שחייבים להפריש, ואפי' מחמת הספק, הכל נחשב כטבל. ואכן הרמב"ם מציין בכמה מקומות: "לפי שנעשה כולה טבל".

ה"מעדני ארץ" מקשה על סברתו מדוע נאמר שהכל כטבל? אם אין לו פרנסה ממקום אחר, הרי שאינו בכלל "דבר שיש לו מתירין", וצריך להיות מותר לגמרי! הוא מביא מרכבת המשנה 49 שמבאר את דעת הרמב"ם בזיתי מסיק וזיתי ניקוף. כיון שמדאורייתא זיתי ניקוף בטלים בזיתי מסיק הוה כטבל דרבנן, ונעשה הכל חייב בתרו"מ.

4. ביטול פירות משנת מע"ע בפירות משנת מע"ש לפי דברים אלו של ה"מרכבת המשנה" ולפי ההסבר הראשון שהבאנו לעיל בדברי המהר"י קורקוס נוכל לומר גם אנו, שהפירות של של שנת מעשר עני בטלים ברוב הפירות של שנת מעשר שני ובכך נפתרת גם הבעיה של ההפרשה משנה אחת על חברתה.

אך עדיין לא מתבארים דברי הרמב"ם בפירות שיש בהם ספק מע"ש ומע"ע. יתר על כן, החזו"א והגרשז"א שליט"א (ב"מעדני ארץ" שם)

מקשים על סברת המהר"י קורקוס וה"מרכבת המשנה" שמצאנו בהלכה שאיסור בטל בהיתר, אך היתר אינו בטל באיסור בפרט בתערובת של יבש ביבש.

5. שיטת ה"טורי אבן": בתערובת - אין להפריש מיניה וביה ה"טורי אבן" 50, ה"בית מאיר" 51 והחזו"א 52 מסבירים שהמשנה אינה עוסקת בתערובת של פירות. לדעתם בתערובת של פירות שבהם יש ספק שנים אין להפריש מיניה וביה.

ה"טורי אבן" וה"בית מאיר" מסבירים, שמדובר בפירות שנלקחו בשוק בשנה שלישית בתחילת העונה, ולכן עדיין רוב הפירות - משנה שניה. בכה"ג לא מדובר על "ביטול" אלא על "כל דפריש מרובא פריש", וכך מתבאר מתוך דברי הרשב"ם 53.

החזו"א מבאר את המשנה בדרך דומה, שמדובר בקופות שבהם פירות של שנה שניה וקופות אחרות ובהם פירות של שנה שלישית. כיון שאין תערובת של פירות משתי שנים, אין בעיה של הפרשה משנה על חברתה. לדעת הרמב"ם מפריש בכה"ג רק מעשר שני, ולראב"ד והר"ש - מעשר שני ומעשר עני.

הקושי העיקרי בדבריהם הוא, שאם מעיינים בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה ובהלכה, ובעיקר בדברי הרא"ש (על המשנה שם) מפורש שהמשנה עוסקת בתערובת של פירות. יתר ע"כ, השו"ע 54 מביא את דברי הרמב"ם כצורתם ואף שם מפורש שמדובר בתערובת! אעפ"י כן פסק מרן שיש להפריש מע"ש בלבד, בין כשרוב הפירות - משנת מעשר שני ובין כשמדובר בספק.

ה. סיכום:

כפי שהזכרנו לעיל בסוף פרק ג' הבעיה הראשונה, דהיינו האם להפריש מע"ש או להפריש מע"ע ניתנת לפתרון ע"י הפרשה בנוסח של תנאי.

הבעיה המרכזית מהבחינה ההלכתית בהפרשת אותם פירות היא הפרשה משנה על חברתה. מחד שיטת ה"טורי אבן" ודעימיה היא, שאי אפשר להפריש מיניה וביה בתערובת בגלל הבעיה הזו. מאידך הרמב"ם, הר"ש, הרא"ש ואחריהם השו"ע התעלמו מבעיה זו, והתירו להפריש מיניה וביה גם בתערובת, אך לא הגענו להסבר שמניח את הדעת, כדי להבין מדוע יותר להפריש משנה על חברתה, ולכן למעשה צ"ע.

במסגרת בירורנו פנינו למרן הגר"ש ישראלי שליט"א והרב שלמה מן ההר שליט"א, על מנת שמורי ההוראה יכריעו בשאלה הנ"ל, ותשובותיהם הובאו לעיל.

<<1>>

 

 

1).התורה והארץ א' עמ' 37.

2).תוס' ר"ה י"ב ע"ב ד"ה התבואה.

3).רמב"ם הל' מע"ש פ"א ה"א - ה"ג.

4).עי' הערת הגרשז"א כרם ציון אוצר התרומות עמ' ס"ב בגידולי ציון סעי' ב'.

5).התורה והארץ שם עמ' 44.

6).שו"ע סי' של"א סעי' קכ"ה.

7).רא"ש הלכות קטנות בסוף דיני ערלה.

8).כרם ציון אוצר התרומות הלכות פסוקות פ"ה הערה 7.

9).חזו"א דיני ערלה סעי' ו'.

10).חזו"א שביעית ז' י"ב.

11).כרם ציון אוצר התרומות עמ' פ"ה בגאון צבי.

12).עי' רמב"ם שמו"י פ"ד ה"ט, שו"ע יו"ד סי' של"ד סעי' קכ"ה, רש"ס שביעית פ"ט סוף ה"ד, שבה"א קונ"א סי' י"ח, חזו"א שביעית כ"א ט"ז, ט' י"ז ובקיצורי דינים, ספר השמיטה עמ' י"א סעי' ד' והע' 5. ויש לעי' בנד"ד במה תעזור העובדה שיש ספק הרי עכ"פ חייב בתרו"מ ואין לפטור אותו בתרו"מ מחמת הספק ומאידך יש תערובת של פירות של שתי שנים.

13).רמב"ם הל' מעשר פ"א הל' י"א.

14).הר"ש אומר ולענין כל הנך דיני קתני דהולכין אחר הרוב. המילה להחמיר הוא כבר חלק מביאורו למקרה שיש מחצה על מחצה.

15).הראב"ד מציין כמקור את הירושלמי פ"ה ממע"ש אך עי' במהרי"ק שמתקן לפ"ה ממעשרות ה"א: "על דעתיה דר' יוחנן אין הטבל בטל ברוב".

16).עירובין ז' ע"א ור"ה י"ד ע"א.

17).עי' תוס' ר"ה י"ד ע"א ד"ה ונהג.

18).עי' רש"ס בפרושו על בכורים: "והכסף שחק והשליך לים"

19).תוס' עירובין דף ז' ע"א ד"ה ונהג.

20).חולין קל"ד ע"א.

21).בית מאיר על המשנה מכשירין פ"ב מי"א.

22).אור שמח על הרמב"ם פ"א ממע"ש הי"א.

23).חזו"א שביעית ז' ט"ו בסוף ד"ה אלא.

24).הר צבי על זרעים סי' מ"ד.

25).תוספתא תרומות פ"ד ה"א.

26).כנראה שהגרצ"פ פרנק מבין שלולא סברתו שמע"ע הוא סוג של מע"ש, אין חלות לדיבורו גם לאחר בירור כוונתו. ויעויין שם שדן אם קרא שם למע"ע ואינו מתכוון לתתו לעניים אם מועיל ורוצה הגרצ"פ לתלות זאת במח' הנ"ל, ולראב"ד אם לא התכוון לתת את המע"ע אינו מועיל, ולכן קריאת שם מע"ש אינה יכולה להועיל למע"ע כיון שבכה"ג אינו מתכוון לתת אותו.

27).מהר"י קורקוס מובא בכ"מ על הרמב"ם הל' מע"ש פ"א הי"א.

28).ירושלמי שביעית פ"ג ה"ג עפ"י התוספתא תרומות פ"ה הט"ו.

29).רמב"ם הל' מאכלות אסורות פט"ו ה"ו.

30).רשב"א בתורת הבית דיני תערובות בית רביעי שער רביעי עמ' 67, שו"ע יו"ד סי' ק"ב סעי' ב'.

31).ע"ז ע"ג ע"ב.

32).עי' תוס' ע"ז שם ד"ה טבל ועי' בכ"מ על הרמב"ם שם שצריך גם את הטעם של "כהיתרו כך איסורו" כדי לאסור טבל, אף שיש טורח. ואת הטעם של "יש מתירין" כדי לאסור טבל של תרומת מעשר ומעשר ראשון וכדו'.

33).שו"ע סי' של"א ס"ק קצ"ד.

34).אתוון דאורייתא סי' ב'.

35).ויעויין בהר צבי סי' מ"ג שדן מדוע מע"ע טובל אף שאין בו קדושה כתרומה או תרומת מעשר, האם הוא מצד שממון עני מעורב בו או מצד שטובל כמו בשאר המעשרות ונ"מ בספק, ועי' באו"ש מעשרות פ"ט ה"ג שספק מע"ע אינו טובל.

36).חזו"א שביעית ז' ט"ו ד"ה שם הי"א פירות שנה שניה.

37).נדרים נ"ט ע"א.

38).עי' במאמרו של הרב עזריאל אריאל בספר זה פרק ב' סעי' 4-5.

39).רמב"ם הל' תרומות פ"ה הי"א.

40).שביעית פ"ב מ"ז.

41).תוספתא שביעית פ"ב ה"ה.

42).חלה פ"ג מ"ט.

43).רש"י ר"ה י"ג ע"ב ד"ה יש בילה.

44).ביאור הגר"א יו"ד סי' ש"ל ס"ק ה' ועי' חזו"א דמאי י"ג.

45).רמב"ם הל' תרומות פ"ב הי"ג, ועי' גם ברמב"ם הל' מעשר פ"ח ה"ב.

46).משנה למלך על הרמב"ם הל' תרומות שם.

47).מהרי"ט ח"א סי' י"ח.

48).מעדני ארץ הל' תרומות פ"ב ס"ק ב'.

49).מרכבת המשנה הל' תרומות פ"ה הי"ז.

50).טורי אבן על ר"ה י"ג ע"ב ובאבני מלואים בסוף הטורי אבן שם.

51).בית מאיר על המשנה במכשירין פ"ב מי"א.

52).חזו"א שביעית ז' ט"ו ד"ה אלא.

53).מובא ברשב"א על חולין ו' ע"א, ועי' בתוספתא כפשוטה בביאור הארוך עמ' 179.

54).שו"ע סי' של"א סעי' קכ"ח.  

 

 למעבר לחלק ב'