"עשר תעשר" "כי תכלה לעשר" - קריאתם בחג הסוכות - חלק א'

ראשי פרקים:

א. במוצאי חג שבכל שנה

ב. סדר קריאת הפרשיות בהקהל

ג. קריאת התורה בשמיני עצרת

ד. השיר של הלויים במקדש בסוכות

* * *

א. במוצאי חג שבכל שנה

במשנה באבות ה , ט נאמר: 

בארבעה פרקים הדבר מתרבה: ברביעית, ובשביעית, ובמוצאי שביעית, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה. ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית. בשביעית מפני מעשר עני שבששית. ובמוצאי שביעית מפני פירות שביעית. ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים.

הרביעית והשביעית- אלו הם שנים הבאות לאחר שנות מעשר עני בשלישית ובשישית, מוצאי שביעית על כך שבשביעית היה צריך להפקיר את הפירות. סוכות זהו חג האסיף, ויש להשאיר לעניים לקט שכחה ופאה. המכנה המשותף הוא שאין לגזול את המגיע לעניים. כך נאמר במדרש במדבר רבה (וילנא) ה, ב: 

"אל תגזול דל כי דל הוא"(משלי כב, כב). אמרו רבותינו במה הכתוב מדבר. אם הוא דל מהו גוזל לו? אלא לא דיבר אלא במתנות עניים שהוא חייב ליתן להם מן התורה, לקט שכחה ופאה ומעשר עני, והזהיר הקב"ה שלא יגזול אדם מהם מתנות הראויות ליתן להם. כי דל הוא - די לו עניותו. לא דיו לעשיר שהוא עומד בריוח ועני בצער, אלא אף גוזל ממנו מה שנתן לו הקב"ה? 

ובכל זאת יש הבדל בין הזמנים. רביעית, שביעית ומוצאי שביעית, אלו הם עונשים על שבשנה שעברה לא נהגו נכון עם העניים ולא נתנו להם את מתנותיהם. מוצאי חג סוכות שבכל שנה- זהו חג האסיף, וזהו הזמן בו יש להשאיר לעניים לקט שכחה ופאה, פרט ועוללות. כך הסביר הרב שמעון בן צמח, התשב"ץ במגן אבות אבות ה, יב: 

בחג שהוא זמן אסיפה, דרכן לתת לעניים לקט שכחה ופאה ועוללות, כי אין לעכבם יותר ואם לא נתנום כהלכה, סמוך לאותם פרקים מתרבה הדבר, אבל לא בחג שלא לערבב שמחת הרגל, כן כתב רבינו יונה ז"ל. 

על מנת להזהיר ולהזכיר על נתינת אותם מתנות עניים בחג הסוכות, נראה שבחג סוכות היו קוראים פסוקים העוסקים בזה. פעם בשבע שנים, בסוכות שבמוצאי שמיטה בחג סוכות, ומדי שנה בשנה. 

ב. סדר קריאת הפרשיות בהקהל

במוצאי שמיטה היה כל הקהל- אנשים נשים וטף' עולים למקדש, והמלך היה קורא לפניהם בתורה מחומש דברים. כך נאמר במשנה בסוטה פ"ז מ"ח: 

וקורא מתחלת אלה הדברים (א, א), עד שמע (ו, ג), "שמע" (ו, ד-ט), "והיה אם שמע" (יא, יג- כא), "עשר תעשר" (יד, כב- כט), "וכי תכלה לעשר" (כו, יב-טו), ופרשת המלך (יז, יד- כ) וברכות וקללות (כח, א-סח) עד שגומר כל הפרשה. 

בתוספתא בסוטה (ליברמן) פ"ז הי"ז מובאת מחלוקת בדבר בין חכמים לר' יהודה: 

קורא מתחלת אלה הדברים עד שמע, והיה אם שמוע, עשר תעשר, וכי תכלה לעשר. ר' יהודה אומ' לא היה צריך להתחיל מראש הספר. אלא שמע, והיה אם שמע תשמע, עשר תעשר, וכי תכלה לעשר, ופרשת המלך, עד שגומר את כולה, ופרשות הנדרשות בה וגומר עד סוף "כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם" (כ, ד) זה השם הניתן בארון שנ' וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס מגיד שפנחס משוח מלחמה וכלי הקדש זה ארון שנ' ולא יבאו לראות כבלע וגו', ויש אומ' אלו בגדי כהונה שנ' ובגדי הקדש. 

על פי גירסת המשנה יש לדלג מפסוקי "עשר תעשר" לפסוקי "כי תכלה לעשר", ולחזור חזרה לקריאת פסוקי פרשת המלך,1 והסיום הוא בקריאת הברכות והקללות. 2הראשונים נחלקים בשאלה האם המלך היה קורא רק את הפרשות הללו, או שהמלך היה קורא הכל, והתנאים הדגישו באופן מיוחד דוקא פרשיות אלו? 

רש"י בסוטה מא ע"א מסביר את סדר הקריאה: 

"ושמע" "והיה אם שמוע" - ע"י דילוג. ומשם מדלג "לעשר תעשר", ומשם מדלג וקורא "כי תכלה לעשר", וברכות וקללות. ומשם חוזר למפרע וקורא "אשימה עלי מלך".3...ואע"פ שפרשת המלך מפסקת בין "עשר" ל"כי תכלה" קורא את אלה יחד, שלא להפסיק במעשרות, ואח"כ קורא פרשת המלך. 

המגמה היא לקרוא ברצף את פסוקי המעשר- ההפרשה, הביעור והוידוי. 

הרמב"ם בהלכות חגיגה ג, ג כותב: 

מהיכן הוא קורא? מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע, ומדלג לוהיה אם שמוע וגו', ומדלג לעשר תעשר, וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק.4 

עד פסוקי "עשר תעשר" (יד, כב), הוא היה מדלג על פי הפרשות הרשומות במשנה, ומכאן ואילך היה קורא ברצף עד סוף התוכחה (כח, סח). בכלל קריאה רצופה זו, נמצאת פרשת "כי תכלה לעשר", ו"פרשת המלך". מפסוקי "עשר תעשר" לא היה מדלג על כלום, ולא חוזר וקורא. יתכן שלפני הרמב"ם היה הנוסח בו לא נזכרת קריאת פרשת המלך (לעיל הע' 1), והרמב"ם הרחיב עוד וכתב שהקריאה מעשר תעשר עד סוף הברכות והקללות היתה רצופה ללא דילוגים. 

כך כתב גם בפירוש המשנה שם: 

וקורא מתחילה אלה הדברים ועד שמע ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר וכי תכלה לעשר ברכות וקללות עד שהוא גומר את כולם.5 

בנוסח זה לא נזכר פרשת המלך, ואין צורך לדלג. אמנם הרמב"ם פירש שהיה קורא ברצף מפסוקי עשר תעשר עד סוף התוכחה. 

הרב אליעזר ממיץ, ספר יראים סימן רסו [דפוס ישן - רפט] כותב אחרת: 

המלך קורא מתחילת אלה הדברים עד שמע, והיה אם שמוע, ומעשר תעשר עד כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך, פרשת המלך עד שהוא גומר כל הפרשה.

לפי היראים הרצף הוא מעשר תעשר עד כי תכלה לעשר (יד, כב- כו, טו). בכלל פסוקים אלה גם פרשת המלך. יתכן שגם לפיו, המלך חזר וקרא פרשיות אלה, ויתכן שהכונה היא לפסוקי ההקהל (לא, יא-יד), שאף הם נקראים פרשת המלך. 

מדוע חשוב היה לקרא את פסוקי המעשרות, בין אם מדלג מ"עשר תעשר", ל"כי תכלה" וחוזר לפרשת המלך, ובין אם היה קורא ברצף מ"עשר תעשר" עד "כי תכלה לעשר"? בירושלמי סוטה ז, ח נאמר: 

אמר רבי אבהו: ולמה קורין עשר תעשר כי תכלה לעשר? על ידי שיצאו ישראל משביעית לשמינית שלא לשכח את המעשרות.6 

במוצאי השמיטה מתחילים בשנות מעשר חדשות, מאחר ועברה שנה בה לא עסקו בגידולים חקלאיים, יש צורך להזכיר לכל הקהל- האנשים הנשים והטף את חובת המעשרות וההלכות הקשורות אליה. רש"י בסוטה מא ע"א מסביר: 

ומשמיע לרבים "עשר תעשר" "כי תכלה לעשר", מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות. 

מכאן שגם במעמד הקהל המתקיים אחת לשבע שנים בחג הסוכות, מרכיב מרכזי בקריאת התורה של המלך היה תזכורת בענין הפרשת המעשרות, ע"י קריאת הפרשיות העוסקות בכך בספר דברים. לפי רש"י מה שחשוב בקריאה הרצופה של המלך, היא קריאת הפרשיות בעניני המעשרות. 

ג. קריאת התורה בשמיני עצרת

בגמ' במגילה לא ע"א, נאמר:  

יום טוב האחרון של פסח קורין: "ויהי בשלח" (שמות יג, יז- טו, כו), ומפטירין: "וידבר דוד" (שמואל ב כב, א- נא). ולמחר: "כל הבכור" (דברים טו, יט- טז, יז), ומפטירין: "עוד היום" (ישעיהו י, לב- יב, ו).

...בעצרת: "שבעה שבועות" (דברים טז,ט),7 ומפטירין: בחבקוק (חבקוק ג, א-יט). אחרים אומרים: בחדש השלישי (שמות יט, א - כ, יג), ומפטירין: במרכבה (יחזקאל א, א-כח, ג, א). והאידנא דאיכא תרי יומי - עבדינן כתרוייהו, ואיפכא. 

(סוכות): ...יום טוב האחרון קורין: "כל הבכור" (דברים טו, יט- טז, יז) - מצות וחוקים ובכור, ומפטירין: "ויהי ככלות שלמה" (מלכים א ט, א- *). למחר קורין: "וזאת הברכה" (דברים לג, א- לד, יב), ומפטירין: "ויעמד שלמה" (מלכים א ח, כב-מג). 

1. יו"ט אחרון של פסח, ויום טוב אחרון של שבועות

המכנה המשותף ליו"ט שני באחרון של פסח (בחו"ל) וליום טוב ראשון בשמיני עצרת בסוכות (בחו"ל), הוא קריאת כל הבכור (דברים טו, יט - טז, יז). קריאות אלו לא נהוגות בארץ ישראל כלל, מאחר שאין מקיימים יום טוב שני באחרון של פסח, וכן שמיני עצרת בא"י הוא שמחת תורה, ואז קוראים את פרשת וזאת הברכה המסיימת את התורה. הדיון בעצם הוא במנהגי קריאה בחו"ל.  

ביחס לשבועות- בגאונים כבר נמצא שביו"ט שני של שבועות קוראים גם כן בכל הבכור: "בעצרת בחודש השלישי וביום שני כל הבכור".8 

בשבועות וכמו בכל יום טוב אחר החל בחול, מעלים חמישה קרואים (מגילה כג ע"א). הראשונים חידשו עוד שאם יום טוב שני של שבועות חל בשבת, לא רק שקוראים "כל הבכור", אלא שגם מתחילים בפסוקים הקודמים מ"עשר תעשר" (דברים יד, כב, ואילך), וזאת כדי לאפשר העלאתם של שבעה קרואים.9 אמנם בספר שבולי הלקט סדר עצרת סימן רלט כתב אחרת: 

יו"ט שני קורין "כל הבכור" עד סוף הפרשה. ואם הוא שבת מתחילין "כי ימכר" (דברים טו, יב), לפי שצריך להרבות בקרואין. 

לא הכל הסכימו לשינויים אלו, ולפיהם תמיד קוראים ביום טוב שני של שבועות מ"כל הבכור", גם כשחל בשבת.10 

ביחס לפסח, יש ראשונים שכותבים גם כאן, שאם יום טוב שני של אחרון של פסח חל בשבת, מתחילים לקרא ב"עשר תעשר", ולא "בכל הבכור",11 אם כי יש הסוברים שיש לקרא "כל הבכור" גם כשחל בשבת.12 

מ"מ נראה שהסוברים שיש להתחיל לקרא ביום טוב שני של שבועות ושל אחרון של פסח, מהפסוקים של עשר תעשר סוברים שיש לעשות כן כדי שיהיה אפשר לעלות שבעה קרואים. 

למעבר לחלק ב'