זיתי מאכל שנמכרו לנוכרי בסוף גידולם

הצגת הבעיה

יהודי מגדל זיתים, ומכיוון שכמות הזיתים קטנה ועבודת המסיק רבה, הוא מוכר אותם[1] לפני מסיקתם לנוכרי שמכינם למאכל (לא לשמן). האם הוא חייב בהפרשת תרומות ומעשרות? ואם כן, איך יפריש כאשר הזיתים ברשות הנוכרי ובבעלותו?

 

א. חיוב בתרומות ומעשרות מדרבנן

פסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"א הי"ג):

ישראל שמכר פירותיו לעכו"ם קודם שיבואו לעונת המעשרות וגמרן העכו"ם פטורין מן התרומה ומן המעשרות ואם אחר שבאו לעונת המעשרות אף ע"פ שגמרן העכו"םחייב בכל מדבריהם, וכן העכו"ם שגמר פירות ישראל, הואיל ודיגונן ביד עכו"ם אינן חייבין בתרומה ומעשרות אלא מדבריהן.

במקרה שלפנינו הזיתים כבר הגיעו לעונת המעשרות, ועל כן, על אף שהזיתים נמכרו הם חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות מדרבנן.

כך כתב בשו"ת רדב"ז (ח"ו סי' ב' אלפים קז)[2] :

דתנן והזיתים משיביאו שליש. וכתב הרב (=הרמב"ם) ז"ל הזיתים משיעשה שמן אחד מתשעה ממה שהם ראוים לעשות כשיגמרו[3], ודבר ברור שהזיתים שמוכרים הגיעו לעונה זו ונמשך רבינו אחר גרסת ספרו מהו שליש שליש לוג. ואפילו לפי שיטת המפרשים שליש מה שראוים לעשות, או שליש גדולן, אנו רואים בעין שהזיתים הנמכרים הגיעו לעונה זו. ואפילו שיהיה הדבר ספק יש לחוש להחמיר וכ"ש שיש לנו לעשות כדברי הרב אשר סמכו עליו כל הגלילות הללו ועוד שהוא מחמיר הילכך דל מהכא שלא הגיעו לעונת המעשרות דודאי הגיעו...

במקרה שלפנינו הם נמכרים כמה ימים לפני מלוא הבשלתם ולכן הם חייבים בתרומות ומעשרות. ואף על פי שבדרך כלל זיתים משמשים לשמן, ומזיתי שמן מפרישים לכתחילה מהשמן, אולם מזיתי מאכל (=זיתי כבש) מפרישים קודם החמצתם, וכל שכן במקרה זה, שיהיו לאחר מכן ביד נוכרי.[4]

וכך כתב הראי"ה קוק בשו"ת 'משפט כהן' (סי' לב):

דבאמת דין פשוט הוא בשו"ע סי' של"א ס"ו: ישראל שמכר פירותיו לנכרי קודם שיבאו לעונת המעשרות וגמרן הנכרי פטורין, ואם אחר שבאו לעונת המעשרות, אע"פ שגמרן הנכרי חייב בכל, ועונת המעשרות היינו בתבואה משהביאה שליש, וזוהי דעת הרמב"ם בה' י"ב דפ"א, והראב"ד שמשיג על זה איננו משיג כי אם להחמיר ולא להקל. א"כ קם דינא, דכל שבאו לעונת המעשרות ביד ישראל, אע"פ שגמרן הנכרי חייבין בכל.

הקושי במקרה שלפנינו הוא שהפירות נמכרים בעודם על העץ, ואז לא ניתן להפריש מהם. ואילו לאחר מסיקתם הם ביד הנוכרי ושייכים לו, ואם כן ישראל אינו יכול להפריש מהם.

יש להעיר שאותה שאלה קיימת לגבי מפעלים של נוכרים הקולטים תוצרת חקלאית ממגדלים יהודים ומעוניינים בהפרשת תרומות ומעשרות, כיון שהשוק הגדול לתוצרתם הוא של ישראל. רוב הפירות והירקות המעובדים במפעלים נקנים מהמגדלים לאחר עונת המעשרות, ובחלקם אף אחר גמר המלאכה שנעשה על ידי ישראל. במקרים אלו הפירות טבלים עד שהפרישו מהם תרומות ומעשרות[5].  

 

ב. תרומת נוכרי

 

נאמר במשנה (תרומות פ"ג מ"ט):

העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה ומעשרותן מעשר והקדשן הקדש, ר' יהודה אומר: אין לעובד כוכבים כרם רבעי, וחכמים אומרים יש לו. תרומת העובד כוכבים מדמעת וחייבים עליה חומש ור' שמעון פוטר.

ולכאורה לגבי השאלה שנשאלנו, אם הנוכרי יפריש בעצמו על הפירות שברשותו, הרי על פי דינא דמשנה תרומתו תרומה. (אמנם לגבי המקרה שנשאלנו עליו, אין הנוכרי חייב בכך שהרי אינו מצווה בתרומות ומעשרות וחובת ההפרשה על המגדל היהודי, ואפשר שהנוכרי אינו רוצה בכך).

אולם הרמב"ם פסק (הל' תרומות פ"ד הט"ו):

העכו"ם שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינן חייבין, ומדבריהן גזרו שתהיה תרומתו תרומה משום בעלי כיסין, שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בעכו"ם כדי לפוטרו, ובודקין את העכו"ם שהפריש תרומה אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה תנתן לכהן, ואם לאו טעונה גניזה שמא בלבו לשמים, בד"א בארץ ישראל...

נראה שכיוון שתרומת הנוכרי נחשבת לתרומה רק מדרבנן[6], לגבי ישראל, אף על פי שהנוכרי תיקנן עדיין הפירות הם טבל, ולכן במקרה שהפירות הם טבלים, כגון שנקנו מישראל לאחר מירוח, תיקון נוכרי לא יועיל לגבי ישראל. אם כן כדי שישראל יוכלו לקנות מהנוכרי פירות, הם חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות על ידי ישראל.

 

ג. שליחות של נוכרי עבור ישראל או של ישראל עבור נוכרי בתרומות ומעשרות

 

במשנה בתרומות (פ"א מ"א) נאמר:

חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה... עובד כוכבים שתרם את של ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה.

ופירש הריבמ"ץ:

ונכרי שתרם של ישראל אפילו ברשות. דכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית". עולה שנוכרי אינו יכול להיעשות שליח לתרום.

והרמב"ם פירש:

אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו. ואמרו ואפילו ברשותו, ר"ל אם מנהו ישראל, וזהו שאמר ה' כן תרימו גם אתם, ואמרו אתם גם אתם לרבות שלוחכם. פירוש דבר זה, אמרו אתם יורה עליהם, ואמרו גם אתם יורה על הספחותם לאחרים, לפי שמלת גם ענינה "איצ'א", וכשתאמר וגם אתם משמע שיש שם זולתם יתרום והוא שלוחו, ואמרו מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית.

בירושלמי (תרומות פ"א ה"א) נאמר על משנה זו:

ר' שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא [שמות כה, ב-ג] דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לגוי.

ולומד שגוי, כשם שאינו מצווה, אינו יכול להפריש בכל דרך עבור ישראל.

הגמרא בגיטין (כג ע"ב) מסיקה שגוי אינו יכול להיעשות שליח לישראל להפריש תרומות ומעשרות. משום שנאמר "מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית". וכן בקידושין (מא ע"ב).

ומפרש רש"י על הגמרא בגיטין:

מה אתם בני ברית - מהולים ובאו בברית מצות.

אף שלוחכם בני ברית - לאפוקי עובד כוכבים אבל עבד בן ברית הוא דכתיב (דברים כט) מחוטב עציך וגו'.

בהמשך הירושלמי בתרומות (פ"א ה"א) נאמר:

ר"ז רבי אחא רבי יסא רבי יוחנן בשם רבי ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח. רבי יוסי סבר מימר אין הגוי עושה שליח בגוי אחר חבירו הא בישראל עושה. א"ל רבי זעירא מיניה ומיניה אתם עושין שליח ולא בישראל ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו בישראל. התיב רבי הושעיא והא מתני' מסייעא לרבי יוחנן: אמר רשב"ג ומה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו תורם הא אם רצה תורם רבי אבא אמר במאמין על ידו[7].

מפרש ה'פני משה':

התיב ר' הושעיא והא ברייתא מסייעא לר' יוחנן. כלומר לסתם דבריו של ר' יוחנן דמשמע הוא כדמדייק ר' יוסי דדוקא לעכו"ם אחר חבירו אינו עושה שליח הא לישראל עושה כדלקמיה.

אמר רשב"ג. תוספתא היא בריש פ"ו דדמאי דתני שם המקבל שדה מן העכו"ם מעשר ונותן לו אמר רשב"ג ומה אם ירצה העכו"ם הזה שלא לתרום ולעשר פירותיו אינו תורם אלא חולק ונותן לו בפניו ודייקינן הא אם רצה העכו"ם תורם הישראל בשבילו אלמא דיכול לעשות שליח להישראל.

ר' אבא אמר. דלא היאדהכא לאו בשליחות הוא אלא במאמין העכו"ם ומסכים על ידיו של הישראלושפיר דייקינן הא אם רצה העכו"ם להסכים על מה שהישראל עושה ותרם פירותיו הויא תרומה ודמיא להא דמייתי לעיל קטן שהניחו אביו במקשה והיה תורם וכו' דנמי לאו מטעם דשליחות הוא דאין שליחות לקטן אלא מפני שאביו אימן והסכים על ידו.

עולה מן הירושלמי שגוי אינו יכול למנות שליח, אבל הוא יכול להסכים שישראל יתקן את פירות הנוכרי, והסכמה מזו מועילה לתקן את הפירות על ידי ישראל.

וכך כתב הרש"ס על הירושלמי תרומות:

שנותן לו נאמנות וכי תרים ישראל אדעתיה הוא דמפריש ולאו אדעתיה דגויוהכי קיי"ל כר' זעירא.

וכן על הירושלמי דמאי, כותב במפורש שאין נוכרי יכול להיעשות שליח לישראל. עולה מהרש"ס שאין הלכה כדעה שהסכמה מועילה, וצריך דווקא שליחות, והיא כאמור אינה מועילה בנוכרי.

בחלק ג' של ספרי ('חבל נחלתו' סימן לב), הבאתי מחלוקת ראשונים, האם גילוי דעת המועיל להפרשת תרומות ומעשרות הוא מטעם שליחות או שאינו מטעם שליחות[8]. בין האחרונים, הגרש"ז אויערבאך סמך על דעה זו שאינו מטעם שליחות, וכך כתב בשו"ת 'מנחת שלמה' (תנינא [ב - ג] סי' קז[9]):

ז) ועפי"ז נלענ"ד על דבר המנהג שהנכרים קונים פירות מפרדסים של ישראל ומביאים אותם אח"כ לעיר ומניחים להממונה על המעשרות להפריש תרו"מ גם מפירותיהם ונתעורר ע"ז הגר"מ קלירעס ז"ל דאיך יכול הישראל להפריש אצלם מאחר שאין שליחות לעכו"ם ועיי"ש בספרו דף מ"ד ע"ב, ולפי האמור נראה דלפי מה דקיי"ל כהרמב"ם דסגי נמי בניחותא אין צריכים כלל בזה לא לדין זכיה ולא לדין שליחות אלא כיון שנתנו הבעלים רשות ואין שום עכוב מצדם שפיר יכולים אחרים לתרום, וגם נתבאר לעיל שכן סובר גם הרא"ש[10] בשטמ"ק לב"מ מ"ט ע"א, ונמצא שלפי"ז אין שום מקום לחלק בין בעלים עכו"ם לבעלים ישראל, וכעי"ז כתב בהגהות קרני ראם בתמורה ב' ע"ב דכיון שאמירת כל הרוצה להמיר וכו' אינו אלא מטעם נתינת רשות ולא שליחות מהני נמי גם בשל נכרי עיי"ש...

ואף שקוטנו של הגרש"ז אויערבאך עבה ממותני, יש להעיר שפרט ל'קרני ראם' שהביא בתור סיוע לדבריו, לא מצאנו שניחותא של נוכרי תועיל לישראל לתרום בשל נוכרי. ונראה לי שהמחלוקת תלויה בשאלה האם גם ניחותא נובעת מדין הערבות במצוות ולא תועיל לגבי נוכרי, או שהיא כביכול הקניית בעלות על הפירות עד כדי יכולת להפריש מפירותיו של נוכרי. לפי הגרש"ז אויערבאך נראה כדעה השנייה, ולכן ישראל יוכל להפריש בשל נוכרי. אולם לפי דלות הבנתי אי אפשר לעשות בממונו של נוכרי פעולות מצוותיות שאין לו שום חיוב בהן, כאשר הפעולות המצוותיות נובעות מהקניין והבעלות של האדם על דבר. ולכן ניחותא או נתינת רשות לא תועיל כדי להפריש תרומות ומעשרות משל גוי.  

אף שהגרש"ז אויערבאך פרסם את דבריו בכמה מקומות, נראה שלמעשה לא נהגו כדבריו, ולא פעלו על ידי נתינת רשות או ניחותא[11].

נראה שכדי שישראל יפריש משל נוכרי על של נוכרי, חייבים להקנות את הפירות לישראל המפריש[12], ואחר כך יחזירם במתנה לנוכרי.

כך נכתב בשו"ת 'שאילת דוד' (יו"ד סי' יח, ג):

ועוד נראה לי דאי אפשר לישראל המוכר לתרום על של הגוי דהא הוי כתורם משלו על של חבירו ומה שאמרו הרי שאנסו מבית המלך את גרנו אם בחובו חייב לעשר זה דוקא בעוד שהתבואה ברשותו בטרם שנלקחה לבית המלך, אבל לאחר שנלקחה לבית המלך ונכנסה התבואה לרשותו של המלך שוב אי אפשר לעשר עליה דהוי כתורם משלו על של חבירו שאין תרומתו תרומה] ואף דלא נפשטא בנדרים דף ל"ז דין התורם משלו על של חבירוזה דוקא בישראל דיכול להעשות שלוחו ולזכות לו לתרום בשבילו משא"כ בגוי שאין שליחות וזכייה לגויודו"ק בזה". וא"כ אפילו נשתיירו ביד ישראל פירות שלא מכר לנכרי אינו יכול לעשר משלו על של של נכרי. (ועי' לקמן בדברי שו"ת מנחת יצחק).

וכך נכתב בשו"ת 'משפט כהן' (סי' נא):

מה שנמכר לנכרי אי אפשר לתקן כ"א ע"י קניה מהנכרי בחזרה, ולפחות שיקנו מהנכרי באיזה מטבע השיעור של תרומות ומעשרות כולם.

וכן הגרצ"פ פרנק ('כרם ציון' תרומות, הלכות פסוקות; 'גאון צבי' פ"ב ס"ק יב) כתב לגבי שאלה שהובאה לפניו:

הספיקות הצריכות עיון בכאן הוא: א) כיצד יכול לעשר על מה שביד גוי הרי אין שליחות לגוי, וכפי שביארתי בכמה מקומות ישלדון דבמשלו על של גוי אי"צ תורת שליחות ויכול להפריש.

וכן כתב בשו"ת 'הר צבי' (או"ח ח"ב סי' סז):

אבל באמת דבריו מופרכים מירושלמי ערוך פ"א דתרומות ובריש פ"ו דדמאי דאיתא להדיא דישראל אינו יכול לתרום את של נכרי מטעם דאין שליחות לעכו"ם... דמזה מוכח דגם של נכרי בעי שליחות דאי לא בעי שליחות היכי כייל דישראל אינו תורם את שאינו שלו, הא איכא של נכרי דתורם את שלו,וא"כ אדרבה מכאן מוכח דישראל אינו תורם גם של נכרי, ואין לחלק דשלא לרצונו אינו תורם אבל מדעתו תורם, דאם באנו לדמות לפדיון הקדש א"כ אין חלוק בין מדעתו לבע"כ, ואם תליא ברצונו א"כ שוב באנו לדין שליחות, ושפיר י"ל דהך והתורם את שאינו שלו כללא הוא דבלי שליחות אינו תורם בין של ישראל ובין של עכו"ם אף בשעשאו שליח ורק בנכרי מוסיף אח"כ, דהוא אף בשליחות של ישראל אינו תורם ובזה גרע מישראל, ובעכו"ם שניהם שוים דאף ברשות אין תורמין ורק ברשות ישראל יש חלוק ביניהם, ומדלא נקט והתורם את שאינו שלו מישראל משמע דכולל גם גוים.

וכן שו"ת 'מנחת יצחק' (ח"ט סי' קי) דן בפירות השייכים למדינה ועדיין לא הופרש מהם, כיצד יפרישו עליהם, ומבאר שם:

דיש להשלטון דין בעלות בזה, ובכחם לעשות שליח להפרשת תרו"מ, וכן כתבו באריכות הרבנים, הגאון הגדול מוה"ר ישראל יעקב פישר שליט"א והגאון הגדול מוה"ר אברהם דוד הורוויץ שליט"א חברי הבד"צ, והג' מוה"ר י' מ' אהרנסון שליט"א רב פתח תקוה והמחוז, והג' מוה"ר משה שטרנבאך שליט"א ר"מ, והג' מוה"ר א"י זלזניק שליט"א ר"מ בישיבת עץ חיים פעה"ק, ועוד ת"ח גדולים האריכו בבירורים ונמוקים וטעמים נכונים להצדיק ככל הנ"ל. ואנחנו פעה"ק הוספנו עוד תוספת תיקון על הנ"ל, היינו שהרבנים הממונים על זה, יקנו בקנינים המועילים עפידת"קחלק מהפירות כשיעור הצריך להפרשת תרו"מ, כדי להפריש מפירות שלהם על הפירות ששייכים להשלטון, ויהי' לזה דין התורם משלו על של חבירוכמבואר בהתשובות דלהלן, (ושוב הוספנו עוד תיקון לקנות כל הפירות שיהי' שלנו ולהפריש תרו"מ ואח"כ למכור להסוחרים הנו"נ בזה).

הוא נושא ונותן האם מספיק להקנות לתורם רק את הכמות הטבלים שיהיו אחר כך תרומות ומעשרות, ואז יפריש משלו על של חברו. ואם תרומתו משלו על של חברו הוא מדין שליחות, ולא תועיל בנוכרי, ויצטרכו הקניית כל הפירות לישראל התורם מהפירות של נוכרי; או שכלל אינו מדין שליחות, ולכן תועיל אף בנוכרי. ועי"ע בשו"ת 'שארית ישראל' לגרי"ז מינצברג (יו"ד סי' סז), שדן בבעיה דומה לשלנו.

 

מסקנה

 

המוכר פירותיו לנוכרי לאחר עונת המעשרות, ישייר בקניינו שהפירות אינם שייכים לגוי עד לאחר הפרשה, או שיחזור ויקנה ממנו בקניינים המועילים את הפירות ויפריש מהם. וכן יעשו במפעלים הקונים מישראל ומוכרים אחר כך תוצרתם לישראל.