שיעור הפרשת תרומה בזמן הזה

הקדמה

חזרת ישראל לארצם מלווה בהתעוררות האדמה לקראתם, כדברי הנביא יחזקאל (לו, ח): 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'. אחד מענפי החקלאות המשגשגים הוא ענף הזית, אחד משבעת המינים שהשתבחה בהם הארץ. אחת השאלות שעולות בתקופת מסיק הזיתים היא, מהי כמות השמן שצריכים להפריש לתרומה גדולה?

 א. הסבר הדיון

כדי להבין את העומד בבסיס שאלה זו יש להקדים שתי הקדמות.

1. בין שיעור תורה לשיעור חכמים

בירושלמי (תרומות פ"ד ה"ג) מובאת מחלוקת אמוראים מהי כמות ההפרשה בתרומה מהתורה:

עד כמה אדם פוטר טבלו דבר תורה? רבי יוחנן אמר, אחד למאה כתרומת מעשר... דרבי ינאי אמר, אפילו אחד מאלף. אמר רבי מנא, לית כאן שיעורא דכתיב ראשית דגנך תירושך ויצהרך ואפילו כל שהוא.

בבבלי1 מובאת דעת שמואל התואמת לדעת רבי מנא בירושלמי: 'דאמר שמואל, חיטה אחת פוטרת את הכרי'.2 דעה זו הובאה להלכה ברמב"ם (הל' תרומות פ"ג ה"א):

תרומה גדולה אין לה שיעור מן התורה, שנאמר ראשית דגנך כל שהוא, אפילו חיטה אחת פוטרת הכרי.

אמנם מהתורה אין כמות מחייבת וניתן להפריש כלשהו,3 מכל מקום חכמים קבעו שיעור להפרשת תרומה, כפי שמופיע במשנה בתרומות (פ"ד מ"ג):

שיעור תרומה: עין יפה - אחת מארבעים, בית שמאי אומרים אחד משלושים. והבינונית - מחמישים. והרעה - משישים.4

2. שימושי תרומה

תרומה טהורה מיועדת לכהן טהור לשימושים המקובלים, כגון: אכילה, שתייה וסיכה.5 לעומתה, תרומה טמאה מיועדת לשריפה והכהן ובני ביתו יכולים ליהנות ממנה בעת שריפתה, כגון: הדלקת הנר וחימום הבית.6

3. בין שיעור לשימוש

כאן מתעוררת שאלה האם בזמן הזה שהתרומה והכהן טמאים עדיין יש להפריש כשיעור חכמים, או שמא יש לשוב לדין התורה בשיעור מינימלי שכן ממילא אין הכהן יכול להשתמש בתרומה? השאלה הבסיסית העומדת לדיון היא שאלת היחס בין שיעור תורה לשיעורי חכמים בתרומה טמאה, האם היעדר השימוש המיטבי (אכילה) של הכהן בתרומה מהווה עילה להפקעת שיעורי חכמים וחזרה לשיעור תורה, או שמא גם כשהתרומה טמאה יש להפריש ממנה כשיעורי חכמים. השאלה הבאה שעלינו לברר היא מהו שיעור הפרשת תרומת שמן, שכן אמנם אין הכהן יכול ליהנות מהשמן בשתייה, אך השימוש המותר לו הוא הנאה באמצעות שריפה, ואם כן ייתכן ומחמת כך יש להפריש כשיעור חכמים.

 ב. שיעור הפרשת תרומה בזמן הזה

1. כלשהו כדין תורה

כאמור שייכות התרומה לכהן מעניקה לו שימושים רבים, שהיוו עילה לתקנת שיעורי חכמים בהגדלת שיעור ההפרשה. משום כך, פוסקים רבים סוברים שבזמן הזה שהכהן לא יכול לאכול את התרומה מחמת טומאתו יש לשוב לשיעור הפרשת תרומה כדין תורה, כלשון הרב ברוך ב"ר יצחק בעל ספר 'התרומה': 'כיון שלא הייתה ראויה לאוכלה מחמת טומאתה יפרישו מעט, דמן התורה חיטה אחת פוטרת את הכרי'.7 כך פסק גם הרמב"ם (הל' תרומות פ"ג ה"א): 'ובזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה, יש לו להפריש כלשהו לכתחילה'.8 מלשונו ניכר שהסיבה לחזרה לדין תורה בשיעור הפרשה כלשהו היא משום שבזמן הזה הכהן אינו יכול לאכול את התרומה וכל ייעודה הוא שריפה ולכן יש לשוב לדין התורה בהפרשת שיעור כלשהו. לשיטה זו, שיעורי חכמים להפריש יותר משיעור כלשהו נאמרו ביחס לתרומה טהורה שאותה הכהן יכול לאכול, אך בזמן הזה שאפשרות האכילה אינה קיימת יש להפריש כלשהו כדין תורה.9

 2. הפרשה כשיעור חכמים

פסק ההלכה של הרמב"ם קנה שביתה במנהג העם בהפרשת תרומות ומעשרות בזמן הזה בארץ ישראל, כפי שהעיד הרב יהוסף אשכנזי10 שהגיע לעיר צפת וראה את מנהג הפרשת תרומות ומעשרות, כאשר העם היו מפרישים תרומה בשיעור תורה, כלשהו, כדעת הרמב"ם:

כך נהגו העם ונמשכו אחריהם כל הבאים אחריהם מגדולם ועד קטנם, כי מנהגם כן הוא שבתחילה נוטלים לתרומה גדולה חיטה אחת או טיפה אחת ושופכין אותה בצד החבית.11

הוא שולל מנהג זה בחריפות:

ובודאי כל מי שיש בו דעת יבין את זאת אם ראוי לסמוך על מנהגים כאלו או על מי שיש להם מנהגים כאלו, כי התרומה אע"פ שאמרו רבותינו חיטה אחת פוטרת את הכרי מ"מ לא אמרו שמצווה לעשות כן, כי אע"פ שהולכת לאיבוד צריכה שיעור.

בדבריו הוא לא מציין את השיעור המתבקש, שהרי בתקנת חכמים ניתנו שלושה שיעורים: 'עין יפה' (1/40), 'עין בינונית' (1/50) ו'עין רעה' (1/60). את השיעור המדויק מצאנו בדברי ה'כפתור ופרח' (פמ"ה ד"ה גם אביא) שהביא את דברי רבו 'טהור קודש מה"ר אליעזר זצק"ל',12 שגם בזמן הזה יש להפריש תרומה כשיעור 'עין בינונית' (1/50):

דלא סגי בחיטה אחת נמי, שכל התרומות שמפרישין טמאות צריך ליתן לכהן כדינם אחד מחמישים ולא סגי בחיטה אחת. ואע"ג דאמר שמואל דבר תורה חיטה אחת פוטרת, מ"מ אסמכוה רבנן אקרא וחייב ליתן בטומאה כמו בטהרה והוא יעשה ממנה מה שירצה.

גם הגר"א מיאן בשיטת הרמב"ם, ובביאורו לירושלמי חרג מפירושו, והאריך לדחות את שיטת הרמב"ם:

גבי תרומה אין לעשות כאותן שסוברין כיון דהשתא הולך לאיבוד אוקמינן אדאורייתא דחיטה אחת פוטרת את כל הכרי, דהא אמרינן בהדיא במתניתין תרומה טמאה אחד משישים אף שהיא הולכת לאיבוד.13

כוונתו להקשות מדברי הירושלמי (ביכורים פ"ג ה"א) והתוספתא (תרומות פ"ה ה"ז) ששיעור תרומה טמאה הוא 1/60 כדין חכמים: 'תרומה טמאה אחד משישים', משום 'שאין הכהנים מקפידים עליה'. מבואר אם כן, אף שייעודה של תרומה טמאה לשריפה מכל מקום יש להפריש כשיעור חכמים 1/60 ולא כשיטת הרמב"ם. ברם, יש להעיר מדבריו של הגר"א עצמו בהגהותיו ל'שלחן ערוך', שם הוא העמיד את קושייתו זו על ה'שלחן ערוך' (יו"ד סי' שלא סעי' יט) שפסק כדעת הרמב"ם: 'תרומה גדולה בזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה, שיעורה כל שהוא'. אך בעוד שבביאורו לירושלמי הקושי היווה את בסיס התנגדותו לפסק הרמב"ם, הרי שבהגהותיו ל'שלחן ערוך' הוא מיישב קושי זה:

ואע"פ שבתוספתא וירושלמי אמרו שתרומה טמאה אחד משישים... היינו בזמניהם שהייתה תרומה נאכלת, משא"כ עכשיו שאין שום תרומה נאכלת.14

לדבריו, הסיבה לפסק הרמב"ם ו'השלחן ערוך' נובעת מכך שבזמן הזה שאין תרומה נאכלת לכהן, אין להפריש אלא כשיעור של תורה ולא כשיעורי חכמים. ה'חזון איש' (שביעית סי' ה ס"ק ד"ה ד"ה ומ"מ), למד שמגמת הגר"א להסביר את דברי ה'שלחן ערוך' אך את דעת עצמו לא נדע, כלשונו: 'בעיקר הדין לא גילה לנו הגר"א ז"ל דעתו'.15 ברם, אם אכן הערת הגר"א אינה משקפת את דעתו האישית הרי שניתן ללמוד עליה מביאורו לירושלמי, שהובא לעיל, ולדעתו יש להפריש בזמן הזה כשיעור חכמים 1/60.16

ג. שיעור הפרשת תרומה טמאה

1. דעת הרדב"ז

כאמור, לדעת הרמב"ם בזמן הזה שיעור הפרשת תרומה הוא כלשהו כדין תורה, כלשונו:

'ובזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה, יש לו להפריש כלשהו לכתחילה'.17

הקושי העומד כלפי פסק הלכה זה הוא מדברי הירושלמי (ביכורים פ"ג ה"א) והתוספתא (תרומות פ"ה ה"ז), שם מבואר ששיעור תרומה טמאה הוא 1/60 כדין חכמים: 'תרומה טמאה אחד משישים', משום 'שאין הכהנים מקפידים עליה', קושי שהכריח את הגר"א בביאורו לירושלמי להתנגד לפסק הרמב"ם.

אך יתרה מכך, דברי הירושלמי והתוספתא נפסקו ברמב"ם (הל' תרומות פ"ג ה"ג) עצמו: 'כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה... ניטלת לכתחילה אחד משישים... תרומה טמאה'.18

א"כ מדוע פסק הרמב"ם שבזמן הזה יש להפריש תרומה בשיעור כלשהו משום 'שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה', הרי כל שימושי תרומה טמאה בשריפה ומ"מ יש להפריש כשיעור חכמים 1/60?

כשנבקש לחדד את הקושי על שיטה זו של הרמב"ם, עלינו לשוב לשימושי התרומה, שכן אמנם תרומה טמאה לא ניתנת לאכילה ותכליתה היא שריפה אך מ"מ הכהן יכול ליהנות בה בעת השריפה, כגון חימום הבית, הסקה תחת תבשילו, הדלקת הנר וכדו', א"כ מדוע שלא נתייחס לשימושים אלו כדי להגדיל את שיעור ההפרשה?

הרדב"ז (הל' תרומות פ"ג ה"ג)19 מיישב את 'הסתירה' ברמב"ם, ולדבריו שיעור הפרשת תרומה טמאה 1/60 היה נוהג אף בזמן בו הייתה טהרה בישראל, אז הבחינו חכמים בין תרומה טהורה ששיעורה 1/40 לתרומה טמאה ששיעורה 1/60, 'אבל בזמן הזה שהכל בטומאה העמידוה על דין תורה' ששיעורה כלשהו משום שאין לכהן הנאת אכילה.20

לפיכך מה שכתב הרמב"ם ששיעור הפרשת תרומה טמאה הוא 1/60, היינו בזמן בו שרתה הטהרה בישראל, אבל בזמן הזה שאין כל תרומה טהורה יש לשוב לדין התורה בהפרשת כלשהו. דברי הרדב"ז עשירים במקום אחר, בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תשלא) כאשר הוא מתאר את 'סדר הפרשת תרומות ומעשרות בירושלים'. לדבריו, הסיבה שבזמן הזה יש להפריש כלשהו כדין תורה היא מפני שאין נותנים את התרומה לכהן מחשש תקלה שמא יאכלה:

עוד דע, כי אע"פ שהתרומה היא טמאה ניתנת לכהן שנאמר נתתי לך את משמרת תרומותי וכו', הני-מילי בזמן שהוא טהור, אבל האידנא שכולם טמאים אין נותנים להם תרומה לא טמאה ולא טהורה שמא יבוא לידי תקלה, ושורפין אותה או משליכה לאיבוד במקום שלא יבואו בה לידי תקלה.

במאמרי בגיליון הקודם21 התמודדתי עם דברי הרדב"ז והבאתי את דברי הפוסקים22 שסברו שגם בזמן הזה שהכהנים טמאים ואינם יכולים לאכול את התרומה, יש לתת להם את התרומה שישתמשו בה באופנים המותרים בטומאה, כגון הנאה בשריפה, ואין לחוש לתקלה. מכל מקום נמצאנו למדים משיטת הרדב"ז שבזמן הזה שיעור הפרשת תרומה טמאה הוא כדין תורה, כפי שפסק הרמב"ם, למרות יכולת השימוש במינים מסוימים בעת שריפת התרומה. בביאור שיטה זו נראה הסברו של הרב אלעזר אזכרי, המבאר שהקביעה שבזמן הזה יש לשוב לדין התורה ולהפריש רק כלשהו היא תקנת הגאונים,23 שביטלו לגמרי את השיעור שקבעו חכמים ולכן גם בתרומה כזו שהכהן יכול ליהנות ממנה בשריפה יש להפריש כלשהו כדין התורה.24 מדברים אלו מבואר שבזמן הזה אין חייבים להפריש תרומה יותר משיעור של תורה, כלשהו, ואין להבחין בין מינים כאלו שיש לכהן שימוש מותר לבין מינים כאלו שאין לו יכולת שימוש כלל, שכן מדובר על הפקעת שיעורי חכמים.25

2. דעת ה'חזון איש'

על שיעור הפרשת תרומה בזמן הזה כשיעור תורה ניתן ללמוד גם מדברי ה'חזון איש' שעסק בנתינת התרומה. לדעת ה'חזון איש' (הל' שביעית סי' ה ס"ק יב) יש להימנע בזמן הזה לתת תרומות לכהן,26 משום שנתינתן לכל כהן הנוהג במנהגי כהונה ללא עדות על כך מהווה פגיעה בייחוס הכהנים, כי יתערבו זרים שיחפצו בטובת הנאה זו. וזו לשונו:

וכיון שאין בי"ד מדקדקין שלא יעלה לנשיאת כפים ולתורה ע"פ עצמו, ראוי שלא ליתן להם לאותן שעולין ע"פ עצמן. וכיון שכבר חלפו דורות שעלו ע"פ עצמן וכן נוהגין עכשיו, אין ראוי ליתן להם. וכמדומה שכן נוהגין, שכל אחד שורף תרומתו וחלתו בארץ ישראל ואינו נותנו לכהן... והלכך כיון שאין בידינו להעמיד הדת על תילה, ראוי שלא ליתנן.27

לאור דבריו שאין נותנים בזמן הזה כל תרומה לכהן, כתב הרב חיים קנייבסקי (דרך אמונה, הל' תרומות פ"ג ה"א ציון ההלכה ס"ק טז), שממילא שיעור הפרשת התרומה הוא כדין תורה, כלשונו: 'בזמנינו שאין נוהגין כלל ליתן לכהן... לא שייך זה'. ברם, הסיבה אותה עורר ה'חזון איש' להיעדר נתינת תרומה לכהן בזמן הזה משום ייחוס הכהנים, אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת הרמ"א (יו"ד סי' שלא סעי' יט): 'ונותן בזמן הזה לכל כהן שירצה... ואפילו אינו מיוחס רק שמוחזק בכהן'.28 נמצא אם כן, שגם בזמן הזה קיימת חובת נתינה לכהן, ולכן ייתכן שבמינים שיש לכהן שימוש, כגון שמן להדלקת הנר, יש להפריש תרומה כשיעור חכמים.

ד. שימושיות התרומה כקובעת שיעורה

לאחר שמצאנו שתי גישות מנוגדות ביחס לשיעור הפרשת תרומה בזמן הזה,29 בהן אין הבחנה בין המינים השונים, עלינו להציג את הדרך האמצעית המבחינה בשיעור ההפרשה בין מינים שאין בהם לכהן יכולת שימוש בהיתר לבין מינים שיש לו בהם יכולת שימוש בהיתר. בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' פה) דן במנהג שהיה רווח בזמנו להפריש כלשהו לתרומה גדולה: 'ראיתי ונתון אל לבי על מה שנהגו העולם בעניין הפרשת המעשרות שמוציאין כלשהו תרומה גדולה'. לדבריו, כאשר אין לכהן שימוש מעשי בתרומה מצטמצמת ההפרשה לשיעור כלשהו כדין תורה, אך אם יש לו שימוש בתרומה אף שטמאה היא יש להפריש כתקנת חכמים:

ומה שנהגו העולם עכשיו להפריש תרומה גדולה כלשהו כשמואל דאמר חיטה אחד פוטרת את הכרי, זהו לפי שהיא תרומה טמאה והולכת לאיבוד ואין אנו נותנים אותה לכהן מוקמינן לה אדאורייתא.

בהמשך הוא מבאר את הסיבה לכך:

ואפילו גבי חלה דחזיא לכהן להסיקה תחת תבשילו אין אנו מפרישין אלא כל שהוא מזה הטעם, דכהנים אסחוי מסחי דעתייהו מינה דלא חשיבא עלייהו להסיקה תחת תבשילם. וכן בתרומת יין, אע"ג דחזיא לכהן לזילוף אין זילוף עכשיו נהוג אצלנו ולא קפדי כהני בהכי.30

לדבריו, היעדר שימוש מעשי בתרומה מהווה עילה להפרשה כשיעור כלשהו. ברם, במינים שיש בהם לכהן יכולת שימוש מותרת ומשמעותית, כגון הדלקת נר בשמן תרומה, שיעור ההפרשה הוא כתקנת חכמים:

אבל בתרומת שמן, נראה בעיני שאין טעם לפטור עצמינו משיעור תרומה כדי לקיים מצוות נתינה לכהן, דודאי חזיא ליה להדלקת הנר וחשובה עליה דסתם שמן להדלקה קאי וקפיד עלה.31

לשיטה זו אין הפקעה לתקנת חכמים בשיעור הפרשת תרומה טמאה, אלא רק במינים שונים שאין בהם לכהן אפשרויות שימוש, אך במינים שיש בהם שימוש מותר, כגון שמן להדלקת הנר, יש לשוב לשיעורי חכמים.32 ניתן לסייע להבנה זו המתבססת על הקפדת הכהן ושימושיו הקובעת את שיעור ההפרשה, מדברי הירושלמי (ביכורים פ"ג ה"א) שקבע ששיעור הפרשת תרומה טמאה הוא 1/60 כדין חכמים: 'תרומה טמאה אחד משישים', והנימוק הוא: 'שאין הכהנים מקפידים עליה'. נראה שהשיעור הנמוך במִדרג שיעורי חכמים נקבע לאור הקפדת הכהנים בשימושי התרומה, שכן שימושיה של תרומה טמאה מוגבלים יותר משימושיה של הטהורה.33 אך מכל מקום ניתן ללמוד מכך יסוד הלכתי, כדברי המהרי"ט, ששיעור ההפרשה נקבע על פי שימושי הכהן במינים השונים.

 סיכום

ראינו ששיעור הפרשת תרומה גדולה מהתורה הוא כלשהו ואילו חכמים קבעו מִדרג (1/40-1/60) כפי ראות עיניו של האדם. הדיון שנערך בראשונים ובפוסקים הוא בשאלה האם גם בזמן הזה שאין לכהן שימוש מיטבי בתרומה יש לשוב לדין התורה בהפרשת כלשהו, או שמא עדיין יש לשמור על שיעורי חכמים. בניגוד לשיטות שאינן מבחינות במינים השונים והיכולת השימושית הנוספת שיש לכהן בתרומה טמאה, ראינו את דעת המהרי"ט שהבחין בין תרומה שיש לכהן שימוש בה, כשמן להדלקת הנר, שאותה יש להפריש כשיעורי חכמים, לבין מינים אחרים שאין לכהן יכולות שימוש והוא אינו מקפיד על כך ולפיכך שיעור ההפרשה כדין תורה, כלשהו. אמנם המהרי"ט והפוסקים בעקבותיו לא ציינו בדבריהם את כמות ההפרשה (1/40-1/60) רק ציינו שאין להפריש כלשהו כדין תורה, אך ייתכן ומכיוון שמדובר על תרומה טמאה יש להפריש 1/60, שהוא השיעור שנקבע בירושלמי34 ובתוספתא.35 מנגד יש לטעון, שהנימוק שהובא לשיעור מופחת זה הוא משום 'שאין הכהנים מקפידים עליה', אך במקום בו הכהנים מקפידים משום השימוש להדלקת הנר, ייתכן שיש להפריש שיעור גבוה יותר.

הנחיות מעשיות

1. רצוי להפריש תרומה גדולה בשיעור של 1/60 מכלל השמן, בנוסף לתרומת מעשר (1% מכלל השמן).

2. את התרומה ותרומת המעשר יש להניח בכלי ולרשום עליו 'תרומה טמאה להדלקת הנר'.

3. לפני אמירת הנוסח, יש לגעת בשמן כדי לטמא אותו.

4. לאחר סיום אמירת נוסח ההפרשה, יש לתת את הכלי ובו התרומות לכהן עבור הדלקת נרות שבת והדלקת נרות חנוכה (לא את נר השמש).36