על נוסח הפרשת תרומות ומעשרות הקצר

שאלה

בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל', נמצאים חיילי צה"ל בקרב ובשטחי כינוס ללא סידור או טלפון. נשאלנו, האם בבואם להפריש תרומות ומעשרות הם יכולים לומר נוסח מקוצר?

הקדמה 

כתב ה'חזון איש' (דמאי סי' טו ס"ק ו):

מי שיש לו נוסח כתוב להפרשת תרומות ומעשרות ע"פ חכם, והוא בדרך ואין בידו הנוסח ואינו בקי להפריש, יקח יותר מאחד ממאה ויאמר שיחול הכל כמו שכתוב בנוסחו כדת, וזה מועיל.1

א. הבנת נוסח ההפרשה

טרם נדון בראיותיו של ה'חזון איש', יש לשים לב שהצעתו ניתנה רק לשעת הדחק, כלשונו: 'והוא בדרך ואין בידו הנוסח', אך אין להרחיב את דבריו למקרים שאינם במסגרת 'שעת הדחק'.2 זאת ועוד, יש שלמדו מלשונו 'ואינו בקי להפריש' שמדובר אף 'שאינו יודע את חלות התרומות ומעשרות לפרטותיה בדיוק וסומך בליבו שיחולו כפי הדין והמצווה'.3 אולם רבים הם הסוברים שאמירת נוסח ההפרשה ללא הבנה אינה מפקיעה את היבול מאיסור טבל,4 וכלשונו של הרב ישראל יעקב אלגאזי (שו"ת מהר"י אלגאזי, קונטרס הספיקות סי' יב עמ' קא-קב):

לעניין עם הארץ שאינו יודע בטיב הפרשת תרומות ומעשרות מן היין ומשאר דברים ומסר לו חד צורבא מרבנן סדר הפרשתן ואשר יאמר עליהן בפיתקא בכתב שיאמר הדברים מן תוך הכתב, אבל הוא איננו מבין בוריין של דברים שמוציא מפיו כלל, אם תועיל לו הפרשתו באמור הדברים כאשר המה גם בלא דעת... כשהוא עצמו אינו מבין מה שמוציא בשפתיו, אין הפרשתו עושה כלום, דבעינן פיו וליבו שוין.

ואכן יש מי שכתב בדעת ה'חזון איש', שלא מועילה הפרשה בסגנון הצעתו זו אלא אם כן האדם מבין את משמעות ההפרשה.5

ב. מחלוקת ה'חזון איש' והרב פראנק

לחידושו זה מביא ה'חזון איש' ראיה מדיני תנאים, שם כתב הרמ"א (אה"ע סי' לח סעי' ג):

דאפילו לא פירש כל דיני תנאי, רק אמר סתם שמתנה כתנאי בני גד ובני ראובן, הוי תנאי גמור.

וכן מדברי הגמרא בסנהדרין,6 שאם באו עדים להעיד ואמר אחד מהם את גוף העדות, יכול השני לומר אחריו 'אף אני כמוהו' ועדות זו כשרה בדיני ממונות ונפשות כאילו אמר את גוף העדות. הרב צבי פסח פראנק7 התייחס להצעת ה'חזון איש' ודחה אותה לגמרי. לדבריו, אין ראיה מדברי הרמ"א העוסק ב'משפטי התנאים' (תנאי כפול, תנאי קודם למעשה, הן קודם ללאו) אותם ניתן לייתר בהצהרה סתמית 'כפי תנאי בני גד ובני ראובן', שכן דינים אלו הם הניסוח של התנאי ואינם מהות העניין כלשונו:

עצם חלות העניין הלא נעשה בדברים ברורים ומפורשים, והתנאי אינו אלא גילוי מילתא בעלמא באיזה אופן יחול הקנין.

אבל בהפרשת תרומות ומעשרות מדובר על קביעת חלות, ואין מועיל להחיל דבר מאליו ללא דברים ברורים ומפורשים המהווים את החלות. גם את הראיה השנייה דחה הרב פראנק באותו עיקרון. בהגדת עדות מפי העדים אין יצירת חלות, אלא גילוי מילתא לבית הדין כיצד להכריע בנידון שלפניהם. לעומת זאת באמירת נוסח הפרשת תרומות ומעשרות ישנה יצירת חלות, איסורית וממונית, ולשם כך יש צורך באמירה ברורה ומפורשת ולא באופן של 'לישנא קטיעה כזה שהעיקר חסר ולא נודע דבר ממה שהוא עושה... ואין זה מפקיע איסור טבל'. נמצא אם כן שלדברי הרב פראנק הפרשה בדרך זו, גם כשנעשית ב'שעת הדחק', אינה כלום:

דאין לסמוך להקל בהוראה זו, דלא מועיל מה שרומז מה שנרשם אצלו, כי צריך להתפיס חלק מהכרי בשם תרומה, לכן צריך שיאמר מה שעושה. ובאמירה שיהא כמו שרשום אצלו, אין זה דברים כלל.8

מסקנה

1. ראוי ונכון ללמוד את עקרונות הפרשת תרומות ומעשרות.

2. לכתחילה, יש לומר את כל נוסח ההפרשה מתוך הכתב.

3. בשעת הדחק, שאין מצוי לו לאדם נוסח ההפרשה, יכול להפריש תרומות ומעשרות ולומר 'שיחול הכל כמו שכתוב בנוסח המצוי אצלי בבית'.