וידוי מעשר ויורשי הארץ - חלק א'

ראשי פרקים:

הקדמה
א. וידוי מעשר על ידי כהנים ולויים

1. ערי הלויים- נחלה, אחוזה
2. השוואת וידוי מעשר למקרא בכורים של כהנים ולויים

ב. וידוי מעשר על ידי גרים

ג. מקרא בכורים על ידי גר

1. הסוברים שגר אינו קורא מקרא בכורים
2. הסוברים שגר קורא מקרא בכורים

ד. הבחנות בין מקרא בכורים לוידוי מעשר של גרים 

ה. וידוי מעשר ע"י גר שיש לו קרקע 

ו. וידוי מעשר על ידי נשים 

* * *

הקדמה

בסיומה של פרשת וידוי מעשר נאמר "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו" (דברים כו, טו). 

מפסוק זה למדו חכמים (משנה מעשר שני פ"ה מי"ג), שרק הזכאים לנחלה בארץ-ישראל יכולים להתוודות על מעשרותיהם, כלשון המשנה (שם מי"ד):

מכאן אמרו ישראל וממזרים מתודים. אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאין להם חלק בארץ. ר' מאיר אומר אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ. ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש.

המשנה נקטה בתחילה את אלו שמתוודים, כיוון שהם יכולים לומר "ואת האדמה אשר נתת לנו" בהיותם זכאים לרשת בארץ, לאחר מכן היא מזכירה את הגרים שבפועל לא היו מנוחלי הארץ, ורק בסיום הדברים דנה המשנה בכהנים ובלויים שמצד אחד לא קיבלו נחלה בארץ כשאר השבטים אך בפועל הם קיבלו ערים לשבת בכל ישראל. 

במאמר זה ננסה להתבונן בהבחנה בין הישראלים, הכהנים והגרים, ביחס לירושת הארץ עם ההשלכה שיש לכך לאמירת וידוי המעשר, תוך השוואה לפרשת מקרא בכורים אשר גם בה מצויינת ירושת הארץ כתנאי לאמירתה. 

א. וידוי מעשר על ידי כהנים ולויים

1. ערי הלויים- נחלה, אחוזה

השאלה אם כהנים ולויים יכולים להתוודות על מעשרותיהם, נובעת מכך שהם אינם מנוחלי הארץ כפי שמדגישה זאת התורה (במדבר יח, כ- כד):

ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל. ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבדתם אשר הם עבדים את עבדת אהל מועד. ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד לשאת חטא למות. ועבד הלוי הוא את עבדת אהל מועד והם ישאו עונם חקת עולם לדרתיכם ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. 

מבואר בספרי (במדבר קיט) שלשבט לוי לא יהיה שום זכות בארץ לאחר כיבושה: 

בארצם לא תנחל בשעת חילוק הארץ וחלק לא יהיה לך בתוכם בביזה, אני חלקך ונחלתך על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה....

מאידך, אף שבני לוי לא קיבלו נחלה בתוך בני ישראל מצווים בני ישראל לתת להם ערים לשבת (במדבר לה, א- ח):

וידבר ה' אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר. צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם תתנו ללוים. והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם. ...ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן. והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו אשר ינחלו יתן מעריו ללוים. 

לדעת הירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ה) מחלוקת ר' מאיר ור' יוסי היא בשאלה האם לערי הלויים יש הגדרה מסויימת של נחלה, גם אם אינה כנחלת שאר השבטים, כאשר באופן פשוט שאלה זו מתמקדת במה שניתן ללמוד במעמד של ערי הלויים מפרשת נחלות לבין פרשת ערי הלויים. כך נאמר הירושלמי:

תנו - למחלוקת ניתנו, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אמר לבית דירה ניתנו. אתיא דרבי יודה כרבי יוסי, ודרבי מאיר כדעתיה. דתנינן: מעלות היו שכר ללוים דברי רבי יודה. רבי יוסי אומר לא היו מעלות להן שכר.

הירושלמי מביא ברייתא ממנה מוכח שר' יהודה ור' יוסי נחלקו בשאלה האם הערים שניתנו ללווים ניתנו לנחלה או רק למגורים. והוא תולה זאת במחלוקתם האם יכולים היו הלויים ליטול שכר-דירה מהרוצחים בשגגה שגלו לערי הלויים. כפי האמור במשנה (מכות פ"ב מ"ח): "מעלים היו שכר ללוים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר לא היו מעלים להן שכר".

הרש"ס (שם) ביאר את הסבר המחלוקת בירושלמי: "תנו למחלוקת ניתנו, דברי רבי מאיר רבי יוסי אמר לבית דירה ניתנו", שר"מ סובר שאין להם זכות ממונית משום שנאמר במתנות כהונה: "ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו", ואילו ר' יוסי מדייק שיש להם זכות ממונית מהאמור בפרשת ערי הלויים: "כל הערים אשר תתנו ללויים".

הפני משה (שם ה"ט ד"ה תני) מפרש הפוך את המושגים "למחלוקת ניתנו" ו"לבית דירה" ניתנו, וגורס באופן שונה בירושלמי, אך למעשה גם הוא מסביר את מחלוקת התנאים עפ"י אותו עיקרון. ולאור זאת הוא מבאר את ההשוואה למחלוקת ר' יוסי ור' מאיר אם הלויים מתוודים:

ר' יהודה סבר דערי מקלט ניתנו להלויים לחלקם ולאחוזתם וזה כר' יוסי דהכא דאמר יש להן ערי מגרש ויכולין לומר אשר נתתה לנו וה"נ מהאי טעמא סבירא ליה לר' יהודה במכות שם דמעלין היו הרוצחים שכר ללויים לפי שהן ממש שלהן. ור"מ ס"ל לבית דירה בלבד ניתנה להם ולא שיהא נחלתם ואחוזתם. והלכך קאמר התם לא היו מעלין להן שכר. ומהאי טעמא סבירא ליה במתני' דלא היו יכולין להתוודות שאין להם חלק בארץ וזהו אתיא דר' יהודה כר' יוסי, ודרבי מאיר כדעתיה וכמו שכתבתי הגי' כצ"ל.1

אלא שמדברי הגמ' (מכות יג ע"ב) משמע שלא בכל הערים נחלקו ר"מ ור' יוסי בשאלה אם מעלים היו שכר ללויים. כשלפי הסברו של רב כהנא, מחלוקתם אם מעלים שכר ללויים רק ביחס לשש ערי המקלט שציוותה התורה, אך הדרים בשאר ארבעים ושתים ערי הלויים, אין חולק על כך שהיו מעלים שכר ללויים, וכלשון הגמ': 

אמר רב כהנא: מחלוקת - בשש, דמר סבר: (במדבר ל"ה לכם - לקליטה, ומר סבר: לכם - לכל צרכיכם, אבל בארבעים ושתים - דברי הכל היו מעלין להם שכר. א"ל רבא: הא ודאי לכם - לכל צרכיכם משמע! אלא אמר רבא: מחלוקת - בארבעים ושתים, דמר סבר: (במדבר ל"ה) ועליהם תתנו - כי הנך לקליטה, ומר סבר: ועליהם תתנו - כי הנך, מה הנך לכל צרכיכם, אף הני נמי לכל צרכיכם, אבל בשש - דברי הכל לא היו מעלים להן שכר.2 

הקשה הגבורת ארי (מכות יג ע"א ד"ה אבל) הרי לפי הסבר זה שאפילו רבי מאיר מודה ש"היו מעלין להם שכר", ושהקרקע שלהם, אם כן גם בענין וידוי מעשרות צריך הוא לסבור שהם יכולים להתוודות, הרי "כיון דיש להם ארבעים ושתים ערי מקלט שניתן להם למחלוקת שפיר קרינן אשר נתת לי".

משום כך צריך לומר שלפי הגמ' במכות (יג ע"א) המחלוקת בין ר"מ ור' יוסי אינה בשאלת מעמד ערי הלויים, כי אם בשאלה האם בכדי להתוודות על המעשר, די בכך שתהיינה למתוודה איזו שהיא אחיזה בארץ שהתורה זיכתה לו, כמו אצל הלויים, או שצריך נחלה גמורה כמו אצל השבטים האחרים. 

כך נראה שהבין הריבמ"ץ (שם) כאשר פירש את דברי המשנה (מעשר שני פ"ה מי"ד) בלא שהביא את האוקימתא של הירושלמי:

ר' מאיר אף כהנים ולוים אין להן חלק בארץ ישראל, ואין מתוודין, ר' יוסי אומר מתוודין הן, לפי שיש להן ערי מגרש.

יתכן שהגמ' (מכות שם) ביארה את מחלוקתם באופן שונה, משום שכיוון שאין בפסוקים בפרשת ערי הלויים (במדבר לה א-ח) איזכור מפורש שעריהם נחשבו להם לנחלה, ומאידך בפרשת מתנו"כ (במדבר יח כ) כתבה התורה במפורש שאין להם כלל נחלה בארץ3. לפיכך לא קבלה הגמ' את הסבר הירושלמי שר' יוסי סובר שערי הלויים נחשבו לנחלתם. 

יתכן גם שהגמ' מבארת שנקודת המחלוקת בין ר"מ ור' יוסי בשאלת וידוי מעשר על ידי הלויים, היא בשאלה האם העובדה שהם לא קיבלו נחלה גמורה בארץ ישראל, מונעת מהם לומר "ואת האדמה אשר נתת לנו", כפי שאכן סובר ר"מ. או שכיוון שבפועל הם קיבלו מ"ח ערים לשבת, די בכך בכדי לאפשר להם לומר "ואת האדמה אשר נתת לנו", אף שאינה נחלתם הגמורה.

כך גם נראה מדברי האדר"ת בקונטרס אחרית השנים (פרק ד' הי"ז ס"ק ה' ד"ה אלא) שציין שהסברו של הירושלמי אינו מתיישב בדברי הגמ' במכות (שם).4 

2. השוואת וידוי מעשר למקרא בכורים של כהנים ולויים

לשאלת מקרא בכורים על ידי כהנים ולויים, לא מצאנו התייחסות במשנה. וכתב על כך בקול הרמ"ז שהמחלוקת בין ר"מ לר' יוסי היא רק לגבי וידוי מעשר על ידי כהנים ולויים, ולא לגבי מקרא בכורים על ידם, משום שגם ר"מ מודה שהם יכולים לקרוא, כיוון שאין הדבר מותנה בירושת הארץ על ידי מביא הבכורים. 

דברי קול הרמ"ז צריכים ביאור היות שמצאנו מחלוקת בין ר"מ ור' יוסי גם לגבי מקרא בכורים, בתוספתא (בכורים פ"א ה"ב):

ר' יוסה אומר מאיר היה אומר כהנים מביאין ולא קורין מפני שלא נטלו חלק בארץ ואני אומר כשם שנטלו לוים כך נטלו כהנים בין מדבר מרובה בין מדבר מועט.

לפי דברי התוספתא עולה שר"מ מודה שלויים קורים מקרא בכורים, והוא חולק רק בנוגע לכהנים, שהואיל ואין להם חלק בארץ, אין הם יכולים לקרוא במקרא בכורים את הפסוק: "כאשר נשבעת לאבותינו לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש". לעומתו סובר ר' יוסי שגם הכהנים יכולים לקרוא, הואיל והם זכו באותם מקומות שגרו הלויים. 

יתכן לומר שבזה גופא נחלקו התוספתא והמשנה בדברי ר"מ, האם הוא סובר שגם בבכורים כל מי שאינו בירושת הארץ אינו יכול לקרוא מקרא בכורים כפי שמשמע מהתוספתא, או שרק בוידוי מעשר דבר זה קיים אך לא במקרא בכורים כפי שמשמע במשנה.5

אולם גם אם לא נקבל את חילוקו של קול הרמ"ז ונאמר שבאופן פשוט גם בבכורים נחלקו ר"מ ור' יוסי, קיימת עדיין מחלוקת בין המשנה לתוספתא, מהי שיטת ר"מ בנוגע לוידוי מעשר על ידי לויים. כיוון שמלשון המשנה (מעשר שני פ"ה מי"ד) משמע שר"מ סובר שכל שבט לוי נחשבים כמי שלא נטלו חלק בארץ, שהרי נאמר בה: "ר"מ אומר הכהנים והלויים אינם מתוודים לפי שלא נטלו חלק בארץ". לעומת זאת מלשון התוספתא (בכורים פ"א ה"ב) משמע שר"מ סובר שרק הכהנים "לא נטלו חלק בארץ", ומשמע מדבריו שלגבי הלויים עצמם מודה הוא לר' יוסי שהם יכולים לקרוא מקרא בכורים ובפשטות הוא הדין לוידוי מעשר. 

כך למד האדר"ת בקונטרס אחרית השנים (פרק ד' הט"ז) ולהבנתו גם ר"מ מודה שהלויים יכולים לקרוא מקרא בכורים ווידוי מעשר, בשל מ"ח ערים הלויים שהתורה ציוותה לתת להם. רק בנוגע לכהנים הוא סובר שאינם יכולים לקרוא מקרא בכורים ווידוי מעשר, כיוון שאין להם שום חלק בארץ, אף שגם הם דרים בערי הלויים, זאת משום שאין להם זכאות בקרקע כמו ללויים. 

אולם המנחת בכורים (בכורים פ"א ה"ד) מבאר שאין כאן מחלוקת בהבנת שיטת ר"מ, כשלפי גירסתו דברי ר"מ בתוספתא לענין בכורים תואמים את דבריו במשנה לגבי וידוי מעשר. בשניהם חולק ר"מ על ר' יוסי ביחס לכהנים וללויים במידה שווה, ולדעתו כך הגירסה בתוספתא:

ר' יוסי אומר: אומר היה ר"מ כהנים ולויים מביאין ולא קורין מפני שלא נטלו חלק בארץ. ואני אומר כשם שנטלו ישראלים כך נטלו לויים וכהנים. 6

כך סובר גם החסדי דוד (בכורים פ"א ה"ד ד"ה ר' יוסי) אלא שהוא ביאר כך גם בלא שינוי הגירסה בתוספתא. לדעתו המשנה הדנה בוידוי מעשר שני היא דעת ר"מ עצמו שאכן אינו מחלק בין כהנים ללויים ולדעתו שניהם נחשבים ככאלו "שלא נטלו חלק בארץ". ומה שבנוגע לבכורים חילק בין כהנים ללויים לא אמר כן אלא בדעת ר' יוסי שאף אם ערי מקלט נחשבות כחלק בארץ, זה רק ללויים ולא לכהנים. 

גם הר"ש ליברמן (תוספתא פשוטה בכורים עמ' 827-826) סובר שאין מחלוקת בין התוספתא למשנה, ואת ההבדל ביניהם הוא מסביר, שהתוספתא מדברת על מקרא בכורים, ואילו המשנה מדברת על וידוי מעשר. בנוגע למקרא בכורים על ידי הלויים מודה ר"מ לר' יוסי שהלויים יכולים לקרוא מקרא בכורים, כיוון שדי בכך שיש להם חלק בארץ אף שהם קבלו אותו מישראל, כיוון ש"לענין בכורים לא איכפת לנו, אם יש להם חלק בארץ משלהם, או שקבלו משל ישראל". כראיה לכך הוא מביא מדברי התוספתא (בכורים פ"א ה"ד) ש"בני קיני מביאים וקורים", כאילו נטלו חלק בארץ7, אף שהם לא היו שותפים בחלוקת הארץ, ורק ישראל נתנו להם מתנה מחלקם. לעומת זאת הכהנים אף לא קבלו מישראל חלק בארץ, ולא ניתן להם מקום בערי הלויים אלא לישיבה בעלמא. 

שונה הדבר בוידוי מעשר אשר לגביו חולק ר"מ על ר' יוסי גם בנוגע ללויים, הואיל ובוידוי מעשר סובר ר"מ שצריך "נחלה בארץ משלהם, ולא ממה שנתנו להם ישראל". ועל כך השיב לו ר' יוסי "כשם שנטלו לויים כך נטלו כהנים בין מדבר מרובה בין מדבר מועט", וכביאור התוספתא כפשוטה, ש"ר' יוסי לשיטתו... שערי המגרש נחשבות לנחלה ממש", ממילא "הלויים נטלו משל ישראל כלומר מדבר מרובה, והכהנים נטלו משל לויים שהוא מדבר ממועט", לפיכך לדעתו הלויים והכהנים שניהם יכולים גם להתוודות וידוי מעשר כמו שהם יכולים לדעתו לקרוא מקרא בכורים. 

הרמב"ם כתב בפירוש המשנה (מעשר שני פ"ה מי"ד): "והלכה כר' יוסי", וכן פסק הרמב"ם בהל' מעשר שני ונטע רבעי יא, יז: "...כהנים ולויים מתודים שאע"פ שלא נטלו חלק בארץ יש להם ערי מגרש". מאותו הטעם פסק הרמב"ם בהל' בכורים פ"ד ה"ג ש"כהנים ולוים מביאין וקורין מפני שיש להם ערי מגרש".

למעבר לחלק ב'