בענין נתינת מעשר עני באיזורי הארץ השונים

ב"ה, כ"ד באלול תש"ן.

לכבוד,

מו"ר הרה"ג שאול ישראלי שליט"א,

שלום וברכה.

בתקופה זו אני עוסק בבירור הלכה בקשר לנתינת מעשר עני. בהקשר זה עסקתי בשאלת החיוב בנתינת מעשר עני במצבים שונים של ספק, וביניהם ספיקות הקשורים לגבולות הארץ.

ברצוני להציג בפני כת"ר את מה שהעליתי בסוגיא זו, ולבקש את חוו"ד בשאלה זו, המטרידה חקלאים רבים בגוש קטיף ובנגב המערבי 1.

שטחי ארץ ישראל שנכבשו ע"י עולי בבל, חייבים בתרו"מ בוודאות. דינם של שטחי הארץ שנכבשו רק ע"י עולי מצרים, שנוי במחלוקת בין הראשונים: לדעת הרמב"ם ועוד ראשונים, יש להפריש שם את כל המעשרות, מדרבנן. לדעת אחד מבעלי התוס', אין חובה להפריש תרו"מ ממה שגדל באיזורים אלו. והכפתור ופרח נוקט כדעת ראשונים אחרים, הסוברים שיש חובה להפריש שם מדגן, תירוש ויצהר, אבל לא משאר הגידולים החקלאיים. וכך מקובל להלכה.

לכן, הגדל באיזורי הארץ שלא נכבשו ע"י עולי בבל, אין חובה לתת ממנו את מעשר העני, מפני שהמוציא מחבירו עליו הראיה. אך נראה שבדגן, תירוש ויצהר חובה לתת מעשר עני אף במקומות אלו, כהכרעת הכפתור ופרח. ושמעתי מהראשל"צ, הגר"מ אליהו שליט"א, שלדעתו גם כיבוש עולי מצרים חייב בתרו"מ בוודאות, כשיטת הרמב"ם.

באיזורים שיש ספק אם נכבשו ע"י עולי בבל, יש שלושה ספיקות לחומרא:

א. שמא נכבשו ע"י עולי בבל.

ב. שמא בכל זאת הם חייבים בתרו"מ, כדעת הרמב"ם וסיעתו.

ג. שמא הקמת המדינה וכיבושם ע"י צה"ל מחילים עליהם קדושה חדשה לחיוב במעשרות.

אעפ"כ, מחמת הספק, נראה לענ"ד שאין חובה לתת את המעשר לעני גם ממה שגדל במקומות אלו. אמנם בקונטרס הספיקות (כלל ו סי' ה) כתב להחמיר בספק ספיקא לחומרא במתנות עניים. אבל נראה שרוב האחרונים חולקים על כך.

לסיכום, השאלות העולות הן אלה:

א. האם יש חובה לתת מעשר עני גם במקומות שנכבשו ע"י עולי מצרים בלבד, כדעת הרמב"ם?

ב. אם לא, האם יש חובת נתינה בדגן, תירוש ויצהר, כדעת הכפתור ופרח?

ג. מה דינם של האיזורים המסופקים, שלא ידוע אם נכבשו ע"י עולי בבל? האם יש לחייב אותם בנתינה מספק ספיקא, כדעת קונטרס הספיקות?

בברכת כתיבה וחתימה טובה

עזריאל אריאל מכון התורה והארץ

תשובת הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל

בין כסה לעשור תשנ"א.

נראה שיש לנקוט כהכו"פ בענין מקומות שלא כבשו עו"ב, וברור שהיו בכיבוש עו"מ. ע"כ רק בדגן, תירוש ויצהר יש לנהוג בהם תרו"מ לגבי הפרשה ונתינה.

יש להביא בחשבון, שלדעת הרמב"ם, דרומה מאשקלון לא היה אף בכיבוש עו"מ. הכיבוש בזמננו, גם אם ניתן לו תורת כיבוש, אינו מחייב בתרו"מ, כי בדין כיבוש החיוב היה רק אחר כיבוש וחילוק, וזה אינו בזמננו. ואם מדין חזקה, שהיתה בבית שני, אין זה אלא מה שהיה בחזקה דעליית עזרא. אבל חזקה שבזמננו - לא מצינו תקנת חכמים. אגב, כל תרו"מ בזמן בית שני ואילך, לדעת הרמב"ם, אינם אלא מדרבנן. במקרה של ספק, יש ללכת לקולא, בפרט לענין נתינה.

דברי קונטרס הספיקות הם רק לענין לקט, שיכחה ופאה, דברים שחיובם אינו זקוק להפרשה, ואינם עושים טבל. דהרי בתרו"מ יש דין דמאי, וזה מצב ספק שמא עישרו. ע"כ אינו חייב בנתינה. ואעפ"י שלדעת רבא רוב ע"ה מעשרים, ההלכה, כפי שיש לראות ברמב"ם ובכ"מ שם, היא שהפטור הוא מכוח ספק גרידא. דרבא לא חולק על אביי דפוטרם מטעם ספק, ואינו חולק אלא על העובדה שבמציאות היו רוב מעשרים, אך הפטור הוא לאו דוקא מטעם זה. 2

1)המקורות לבירור זה מפורטים בספר "התורה והארץ" (ח"ב עמ' 78-77), ואכמ"ל.

2)בשיחה בע"פ הורה רבנו שלענין זה יש לומר שדין "תירוש" ו"יצהר" נאמר רק ביין ושמן ממש,ולא בענבים וזיתים, כדעת הרמב"ן (דברים יד כב) והרש"ס (חלה פ"ג ה"ט), ואין לחשוש לשיטתהתוס' (ב"מ פח ע"ב ד"ה כי), הסוברים שאף זיתים וענבים בכלל. ואף שמחלוקת זו לא הוכרעה,יש להקל כאן מספק.