הערות בדיני מעשרות

[1] מהספר שמע אליהו, ח"ב עמ' קז.

[2]  ב"ק סט ע"ב.

[3]  פסחים ו ע"ב.

[4]  סנהדרין קיב ע"ב.

[5]  פסחים לו ע"ב.

[6]  עיין תשובה מאהבה (אות כה) שהסתפק האם במעשר שני טמא צריך להוסיף חומש בפדיה, וכאן פשט את הספק.

[7]  רמב"ם מעשר שני פ"ה ה"ח-ה"י.

[8]  בבור וחמץ הבעלות גמורה, אולם בפירות מעשר שני נותן לבנו ובתו הגדולים בלא פעולת קניין, א"כ אין כאן בעלות מוחלטת.

[9]  "יראה לי שזה שאמר הכתוב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש, כענין שאמר ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו, ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע, שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו, ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו אמרה תורה אם פדה לעצמו יוסיף חומש, וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף שמא יחזור בו וכיון שאינו יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה, ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא, לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף, וקנסו אם החליף ואמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש, וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו, ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים, וכן הוא אומר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת, להודיעך קושט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך".

[10]  יסוד זה כתב רבנו בתשובה מאהבה (אות כח).

[11] מהספר שמע אליהו ח"ב עמ' שלא.

[12]  חולין דף כב ע"א.

[13]  חגיגה ח  ע"א ד"ה אמאי.

[14] רש"י חולין (כב ע"א): "משלו ולא משל מעשר - דתרי אשר לו כתובים בפרשה ואפילו לרבי יהודה דאמר מעשר ממון הדיוט הוא להכי אתא אשר לו לממעטיה".

[15]  קידושין כד ע"א, נב ע"ב, נד ע"ב, וש"נ.

[16]  מעשר שני פ"ה מי"ד: "רבי מאיר אומר אף לא כהנים ולוים, שלא נטלו חלק בארץ".

[17]  קידושין נד ע"ב.

[18] הגמ' אומרת: הפודה מעשר שני שלו – מוסיף עליו חמישיתו, בין משלו בין שניתן לו במתנה; מני? אילימא ר"מ היא, מי מצי יהיב ליה במתנה? והאמר: מעשר ממון גבוה הוא! אלא לאו ר' יהודה! לא, לעולם ר"מ , והכא במאי עסקינן – כגון דיהיב ניהליה בטיבליה, וקסבר: מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין".

עיין עוד בתשובה מאהבה אות יח.

[19]  חתן הג"ר מיכל וואלף פסאן אבד"ק יאנישטאק.

[20]  תוספת דיון בדברי הטו"א איתא בתשובה מאהבה אות ל, לא.

[21] מהספר שמע אליהו, ח"ב עמ' שסד.

[22]  הראי"ה קוק זצ"ל.

[23]  תרומות פ"ג מ"ז.

[24]  קידושין נד ע"ב.

[25]  סי' קמז (קעב).

[26]   עשין קלו, קסא. 

[27]  לפי הסבר זה מעשר שני נוהג בכל הפירות והירקות שנאמר בו "וכל מעשר הארץ". ואילו מעשר ראשון חייבים רק בדגן תירוש ויצהר ושאר המינים אינם מדאורייתא.  עיין מל"מ (הל' מעשר שני פ"א הי"ב).

בספר תועפות ראם (הערות הרה"ג אברהם אבא שיף זצ"ל על היראים, סי' קמז הערה ו) מביא בשם הגאון רא"ד שליט"א (הוא האדר"ת זצ"ל. האדר"ת נתן לגרא"א שיף  רשות להדפיס את היראים, והראה לו את כתה"י סוד יראים, שכתב האדר"ת על ספר היראים, עיין בהסכמת האדר"ת לספר תועפות ראם) ראיה לשיטת היראים, שבכל המינין יש חובת מעשר שני, שהרי הספרי בפרשת ביעור מעשרות, וכן איתא בירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ג) כתבו "בשנה ההיא את זקוק לבער - ואין את זקוק לבער ירק שיצא מראש השנה עד הפסח", ומכאן אנו לומדים שירק חייב במעשר שני מדאורייתא, אלא שאינו חייב בבעור בשנה הרבעית אלא בשנה השביעית. האדר"ת עצמו דחה ראיה זו באמרו שמא הירק שעליו דן הירושלמי היינו אתרוג שדינו כירק, ולכן יש בו מעשר שני אבל ירק איננו חייב מדאורייתא. עוד הוסיף האדר"ת שהדרשה "בשנה ההיא" נדרשת לכך שרק בשנה הרביעית יש ביעור ולא בכל שנה, כמבואר בירושלמי, וממילא אין צורך לדרוש לעניין ירק.

עוד הוסיף האדר"ת להקשות על שיטת היראים והסמ"ג, שהרי הכהנים והלוי שאוכלים מעשר ראשון ותרומת מעשר קודם הפרשת מעשר שני אוכלים דבר שהוא טבול למעשר שני מדאוריתא, וכיצד יכולים הכהן והלוי לאכול טבל טבול למעשר שני, וכבר דן בשאלה זו של האדר"ת בספר דרכי מרדכי (סי' טו).

[28]  כיוון שכל הפירות והירקות חייבים במעשר שני ואילו במעשר ראשון חייבים רק דגן תירוש ויצהר, לכן הו"א שמעשר שני יקדם, קמ"ל שבגלל חיוב ראשית שבמעשר ראשון יש להקדימו למעשר שני.

[29]  תרוץ זה עדיין תמוה. מדוע דבר הנוהג בכל הפירות יש הו"א להקדימו, שהרי הכמות איננה מעלה הגורמת להעדפתו על פני מעשר ראשון שנוהג בחלק מהפירות.

[30]  מלבד הלאו ש"לא תאחר", יש במקדים מעשר שני למעשר ראשון גם עשה "ראשית".

[31] תמורה ד ע"א ד"ה ואתמר.

[32]  יגדיל תורה, סי' קנג. גפן אדרת, דרך הקדים אות ב.          

[33] רמב"ם הלכות תרומות (פ"ג הל' כג): "כשמפרישין תרומה ומעשר מפרישין אותן על הסדר, כיצד מפריש בכורים תחילה לכל, ואח"כ תרומה גדולה, ואח"כ מעשר ראשון, ואח"כ מעשר שני או מעשר עני, והמקדים שני לראשון, או מעשר לתרומה, או תרומה לבכורים, אע"פ שעבר על לא תעשה מה שעשה עשוי, ומניין שהוא בלא תעשה שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר, לא תאחר דבר שראוי להקדימו ואין לוקין על לאו זה".

[34]  הל' תרומות פ"ג הל' כג.