בענין "שייריה ניכרין"

בס"ד, יום שני י' ניסן תשנ"א.

לכבוד מרן הגר"ש ישראלי שליט"א

השלום והברכה!

ברצוני לבקש מכת"ר להכריע בשאלה מעשית שהתלבטנו בה.

החקלאים מביאים את התוצרת לבית האריזה, ושם מתבצעת ההפרשה. חלק מהחקלאים מפרישים וחלקם אינם עושים כן; נמצא שיש לנו בבית האריזה חיוב ופטור.

הוצעה הצעה להפריש תרו"מ מארגז הפסולת ולקרא שם לתרומה גדולה, ב"צפון הטבל", ובדומה לכך לעשות בשאר המעשרות. התלבטתי אם בכה"ג שאומר "בצפון הטבל" - אין חסרון שאין "שייריה ניכרין".

החזו"א (דמאי סי' יא ס"ק י) נוקט שכאשר מקצת השיריים ניכרים אין החסרון ש"אין שייריה ניכרין", ולכן בנד"ד שמפרישים מארגז הפסולת - השיריים ניכרים.

לעומת זאת המוהרלב"ח (סי' קיב-קטז) נוקט, בניגוד לחכם ששואלו שצריך שהתרומה תהיה ניכרת. הוא לומד זאת ממקור הדין מהפס': "ראשית" - דהיינו: התרומה.

הגרש"ז אויערבך שליט"א (מעדני ארץ פ"ג ה"ח-ה"ט, קונטרס לאפרושי מאיסורא סי' ד) כותב שאמנם התרומה צריכה להיות ניכרת, אך די בכך שהדבר גלוי כלפי שמיא, ותרומה נחשבת ניכרת גם אם היא נשארת מדומעת. זוהי שיטת הירושלמי (תרומות פ"ג ה"ג), שלדעת ר' יוחנן "קדשו מדומעין", וכן פסק הרמב"ם (תרומות פ"ג הט"ו).

מאידך מוכיח הגרי"מ חרל"פ (בית זבול סי' מד) שדעת הבבלי (עירובין לז) אינה כן, שהרי רבא מסביר אליבא דר' שמעון שהאומר: "תרומת הכרי הזה בתוכו... קרא השם", מפני שסביביו ניכרים. נמצאנו למדים שלחכמים צריך שהתרומה תהיה ניכרת בעצמה ללא דימוע. הוא נוקט אליבא דהר"ש (תרומות פ"ג מ"ה) כבבלי שלא קדשו מדומעין. הוא גם נוקט שדין "שייריה ניכרים" אינו אלא בתרו"ג, ולא במעשרות כדעת הר"ש, כיון שמקור הדין הוא מהמילה "ראשית". זאת בניגוד לדעת הירושלמי שלומד את מקור הדין מ"והרמותם... ונחשב לכם - מה הרמה במסויים...".

לדעת הגרי"מ חרל"פ, אף שיש ארגז פסולת, אם לא ציין שהתרו"ג בצפון - לא מהני, כי מדומע אינו נחשב ציון מקום, ולדעתו נראה שאם יאמר ב"צפון הטבל" לא מהני ואין תרומתו תרומה (אא"כ התערובת היתה כבר בשעת חלות איסור הטבל).

כאמור לעיל אבקש מכת"ר להכריע בשאלה זו. 

בברכת התורה והארץ וחג פסח כשר ושמח

יואל פרידמן

תשובת הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל

ב"ה אור לי"ג ניסן תשנ"א ירושת"ו

לכ' הרב יואל פרידמן הי"ו

מכון התורה והארץ

שלום רב.

אאשר קבלת מכתבך מיום י' ניסן דנא.

ואשר לשאלה איני רואה מקום לשאלה. שכן "כלפי שמיא גליא" הוא יסוד איתן במקרה דנן. כפי שמתבאר לשיטת התוס' (גיטין מז ע"ב), שבניגוד לשיטת רש"י מפרש הא דאמר התם טבל וחולין מעורבים זה בזה, לפ"מ [לפי מאן דאמר] דאין ברירה - כל חיטה וחיטה בספק טבל או חולין, או כולה כך או בחלקה, וכן יתכן שבחטה אחת המציאות של טבל וחולין היא באופן אחר. והתקנה, כפי שהתוס' כתבו שם, היא להפריש ע"ז ממקום אחר, ועל אותה הפרשה שוב ממקום אחר, ואחרון אחרון מקולקל. הרי שלמרות שבשום פנים אין מתברר היכן התרומה והיכן השיריים ולאף אחד בעולם לא מתברר ולא יתברר - לא איכפת לן.

מש"כ מו"ר מרן הגרי"מ זצ"ל בסוף דבריו - שעמד על שיטת רש"י והעלה חילוק כיון שזו היתה תחילת יצירתו ובאופן זה גם ההפרשה - אולי יתאים לשיטת רש"י; אבל אינו עולה יפה לשיטת התוס' הנ"ל, שההפרשה היא היא ממקום אחר, והכל בספק עומד. ודו"ק. וברור ופשוט כנ"ל דההפרשה תברר את עצמה, ולא אכפת שאנחנו נשאר לעולם בספק.

כן לא אבין החילוק שנאמר בראשית דבריו בין כשקובע "בתוכו", שנוקט שלכו"ע הפירוש באמצע ממש, לבין כשקובע בצפון או בדרום; שאם יש עיכוב מצד שאין לקבוע בדיוק היכן נגמרת התרומה והיכן השיריים באופן שע"י ההפרשה עצמה נוצר מסביבת התרומה ספק דימוע - אם אכן זה מעכב, גם בקובע צפון ודרום יעכב. ומש"כ שמהני מכיון שגם חיטה אחת פוטרת, יש כאן הקצה צפוני-צפוני בטוח, ולא אכפת לן בשאר אם אכן זה סגי - הרי גם בקובע "בתוכו", אם אמנם הפירוש הוא כמבואר בבבלי בעירובין שלר"ש שיריים ניכרים, ובזה גם רבנן מודים, אלא שנחלקו מכוח שנוצר ע"י זה דימוע, למה זה נוצר בקובע "בתוכו" ממה שקובע בצפונו או בדרומו. וגם עצם הסברא מצד שחיטה אחת פוטרת לא נראה לי, כי אם אמנם יכול אדם לקבוע חיטה אחת, אך אם קובע יותר מזה, הרי הכל תורת תרומה עליה כמו לחיטה אחת.

והמחלוקת של ר"ש ורבנן לפי הבבלי, נראה שהיא בזה גופא: דלר"ש יש כאן קביעות מקום באמצע, כמו בצפון ודרום; ולרבנן ביטוי זה אינו מוכיח לכוונה שהיא בדיוק באמצע, אלא הרי זה כאומר שהוא מחל הפרשת תרומה שהיא באיזה שהוא מקום בתוך כל הכרי באופן שלדעתם אין כאן קביעות מקום.

וכ"נ מלשון הרמב"ם (פ"ג ה"ח): "האומר תרומת הכרי זה לתוכו, אם אמר בצפונו או בדרומו קרא שם" - היינו שאחר שאמר "בתוכו", הוסיף וקבע המקום בדיוק. ומזה - שהמלה ל"תוכו" עוד אין לה שום משמעות של קביעות מקום ברורה.

וזה בניגוד למ"ש בירושלמי, כפי שהובא בר"ש, שלדעת ר' שמעון לא אכפת לנו גם שאין מקום התרומה קבוע בכרי, אלא שקובע שנמצא בתוך הכרי התרומה, ולא ס"ל שצריך "ראשית" שתהיינה שייריה ניכרים (בניגוד לבבלי שגם ר"ש מודה בעקרון של שייריה ניכרים). והיינו שהירושלמי תולה בדעתו בדעת ב"ש, ולפי זה מחלוקת רבנן פשוטה יותר, שאינם מודים בעיקרון, וסוברים שצריך קביעות מקום. אבל מה שנוצר ע"י עצם ההפרשה, ספק על הנמצא בקירוב מקום לתרומה מדומע אינו מעכב כלל. כל זה מה שנוגע לשאלתך.

ברם אני רוצה לברר שאלה מוקדמת, והיא: שבתוך ארגז הפסולת - שכפי שהנך כותב מעורבים בו גם מהפסולת של אלה שהפרישו והם חולין עם אלה שהפרישו שהם טבל - ולפי זה אין ידוע אם החלקים שווים (שזה בלתי מציאותי), שייתכן שיש בפסולת רוב מהחולין - ואז הרי מדאורייתא בטל הטבל בחולין, כי הדין שדבר שיש לו מתירים לא בטל הרי אינו אלא מדרבנן, ואילו מה"ת הטבל בטל בחולין; נמצא שהכל פטור מהפרשה, וא"א להפריש מארגז זה על הטבל, שהרי זה מפריש מן הפטור על החיוב. אמנם כיון שהמדובר על ירקות, גם הירקות אין חיובם מה"ת, מ"מ בפסולת הוי תרי דרבנן ובטבל הוי רק חד דרבנן. וצ"ע בזה.

בברכת חג כשר ושמח וכט"ס

שאול ישראלי