ביטול וידוי מעשרות

א. ביטול ההודאה הטעם והמקור

התורה מצווה שלאחר הפרשת תרומות ומעשרות ונתינתם יתוודה לפני ד', שנאמר (דברים כו, יב-טו):

(יב) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו: (יג) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי:(יד) לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה' אלהי עשיתי ככל אשר צויתני:(טו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש:

המשנה (מעשר שני פ"ה מט"ו) אומרת:

יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר, אף הוא בטל את המעוררים ואת הנוקפים, ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים, ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי: נשאלת השאלה מדוע ביטלו את ודוי המעשרות, ומדוע דווקא בימי יוחנן כהן גדול בוטל הוידוי.  

ב. נחשדו בנתינת מעשר לכהונה

הירושלמי (מעשר שני) מסביר את הסיבה לביטול הוידוי, ואומר:

ר' ירמיה ר' חייה בשם ר"ש בן לקיש מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה (מכיוון שנחשדו לתת את המעשר לכוהנים, לא יכלו לומר עוד בוידוי וגם נתתיו ללוי). הדא מסייע ליה לר' יוחנן בחדא ופליגא עליה בחדא (הירושלמי אומר שיש ברייתא אחת של רבי יוחנן המסייעת לכך שבטלו בגלל חשד נתינה לכהן, וברייתא אחרת מנוגדת לכך). דתנינן תמן: ובת כהן ללוי לא תאכל לא יאכלו לא בתרומה ולא במעשר, ניחא בתרומה לא תאכל, במעשר מה נפשך, כהנת היא תאכל?! לוייה היא תאכל?! רבי אילא בשם רבי יוחנן: כמאן דמר אין נותנין מעשר לכהונה, (לפי הברייתא הזאת אין נותניים מעשר לכהונה, א"כ יש חשד בנתינה לכהן).  הוי דו אמר נותנין מעשר לכהונה (מתוך שרבי יוחנן אמר שיש להעמיד את הברייתא כשיטה שאין נותנין מעשר לכהונה, מוכח שהוא עצמו סובר שנותנים מעשר לכהונה, א"כ רבי יוחנן לא יכול להעמיד את המשנה בנחשדו לתת לכהן, שהרי לשיטתו הדבר מותר לכתחילה).  מסייעא ליה דו אמר כולן לשבח (הברייתא השנייה שרבי יוחנן אומר שכל המוזכר במשנה הוא לשבח, מכאן מוכח שראוי היה לבטל את המעשר, כיוון שנחשדו לתת מעשרות לכהן).

סיבה נוספת לביטול הודית מעשרות מביא הירושלמי, וזה לפי שיטת ר' יוחנן שאיננו חושש מנתינת מעשרות לכהן, וא"כ צריך נימוק אחר לביטול הוידוי:

דאמר רבי יוחנן, יוחנן כהן גדול שלח ובדק בכל ערי ישראל ומצאן שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, אבל מעשר ראשון ומעשר שני מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין, אמר הואיל ומעשר ראשון במיתה ומעשר שני בעון טבל, יהא אדם קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר ונותנו לכהן, ומעשר שני מחללו על המעות, והשאר מעשר עני שהמוציא מחבירו עליו הראייה. (רבי יוחנן הסביר שיוחנן כה"ג בדק ומצא שהיו אנשים שלא נתנו מעשר ראשון ועני, ועל כן ביטל את הוידוי. שואל הירושלמי) ויתודה? (ומה גריעותא שיתודה). אמר רבי הילא כעס הוא לפני המקום מי שהוא אומר עשיתי והוא לא עשה.

על פי ביאור הרש"ס והגר"א  בירושלמי הובאו שני הסברים מדוע מעשהו של יוחנן כהן גדול היה רצוי. א. העם נחשד שנותן מעשר ראשון לכהן, דבר שאינו כהלכה. ב. העם לא נתן מעשר ראשון.

ג. קנסו את הלויים

הגמ' בסוטה (מז ע"ב- מח ע"א) אומרת בשם רבי יוסי בר' חנינא שהסיבה לביטול היא שאין נותנין אותו כתיקונו, "דרחמנא אמר דיהבי ללויים, ואנן קא יהבינן לכהנים". מדברי הגמ' משמע שלמרות שהתורה אמרה (במדבר  יח, כא) "ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה, חלף עבודתם אשר הם עובדים את עבדת אהל מועד" השתנה הדין ונתנו את המעשר לכהנים.

הסיבה שנתנו את המעשרות לכהנים ביאר רש"י (סוטה מח ע"א) על פי המבואר (ביבמות פו ע"ב):

איתמר: מפני מה קנסו לוים במעשר? פליגי בה רבי יונתן וסביא, חד אמר: שלא עלו בימי עזרא, וחד אמר: כדי שיסמכו כהנים עליו בימי טומאתן. בשלמא למאן דאמר שלא עלו, משום הכי קנסינהו, אלא למאן דאמר כדי שיסמכו עליו כהנים בימי טומאתן, משום כהנים קנסינהו ללוים? אלא, כולי עלמא - קנסא שלא עלו בימי עזרא, והכא בהא קמיפלגי, מר סבר: קנסא לעניים, ומר סבר: כהנים בימי טומאתן עניים נינהו.... ומנא לן דלא סליקו בימי עזרא? דכתיב: ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם.

התו' (יבמות פו ע"ב ד"ה ומבני) הקשה הרי יש פסוקים מפורשים בעזרא שהיו לויים בעליית עזרא, ומשום כך מסביר שהעולים היו קצוצי בהונות ועזרא רצה שגם לשיר יעמדו לויים שאין בהם מום, ואותם הוא לא מצא, ולכן קנס את הלויים.  הכפתור ופרח (פכ"ה) כתב בשם אביו שאמנם הם עלו אולם לא עלו מנדבת רוחם אלא באונס ועל כן קנסם עזרא.

על הקנס עצמו לא מצאנו רמז במקרא, מקור אחד מצאו הראשונים לקנס זה והוא הפסוק (נחמיה י, לט) "והיה הכהן בן אהרן עם הלויים במעשר הלויים". דהיינו היו באים הכהנים והלויים יחד לקבל מעשר, ומה לכהן במעשר הלויים, אלא מכאן שהיה קנס שנתן גם לכהנים את הזכות לקבל מעשר. ויש שמצאו רמז בדברי מלאכי "הביאו את המעשר בית האוצר" וכי מדוע להביאו לבית האוצר צריך ליתנו ללווים, מכאן שהייתה חלוקה אחרת ולא נתנו ללויים.

על פי דברי הבבלי עולה שלא נחשדו העם לתת את המעשר לכהנים, אלא אדרבא הייתה תקנה מיוחדת של עזרא ליתנו לכהנים.

אלא שיש להוסיף ולהקשות על פי מהלך הבבלי מדוע דווקא יוחנן כהן גדול הוא זה שביטל את הודאת המעשרות ולא עזרא, הרי עיקר הקנס היה בימי עזרא, ומדוע עזרא לא ביטל את הודאת המעשרות?

ד. כיצד קיימו מצוות נתינה בזמן הקנס

נשאלת השאלה כיצד אפשר לקנוס את הלויים הרי בכך שנותנים לכהנים את המעשר ראשון אין מקיימים מצוות נתינה כלל.  שאלה זו הביא הריטב"א (יבמות פו ע"ב) וז"ל:

וא"ת כיון דמדאורייתא לר"ע דוקא ללוי, היאך אפשר לקנוס עזרא שיתנו לכהן כלל שהרי לא יצאו ישראל ידי נתינה? וי"ל דכיון דממונא הוא הפקר ב"ד הפקר, ואפקוה רבנן למעשר מן הלוים ואוקמינהו ברשות כהנים ועשאום כשלוחים של לוים.

הריטב"א הבין שיש כאן גדר של הפקר ב"ד ולכן אפשר לתת זאת לכהנים כשלוחי הלויים.  שליחות זו היא שליחות לרעת הלוי, שהרי הכהנים מקבלים את המעשרות ולא הלויים, אמנם מצאנו כעין זאת בדין פרוזבול שמזכים לאדם ד' אמות על מנת שיוכלו לגבות על גבי קרקע זו (עיין תוה"א פ"ג אות עד). 

לפי הסברו של הריטב"א עולה שבזמן הקנס של עזרא הרי שעל פי דין נתנו את המעשר לכהן והיו יכולים להתוודות שהרי בעצם הלוי קיבל אלא שהנתינה הייתה לכהן בשליחות הלוויים. א"כ לכאורה חוזרת השאלה מדוע לבטל את הוידוי הרי הכל היה על פי דין בשליחות הלויים?

ה. ביטול הוידוי בימי יוחנן כהן גדול

נראה להסביר על פי דברי הרמב"ם (פיה"מ מעשר שני פ"ה מט"ו, ומעשר פ"א ה"ד) שהקנס היה רק לזמנו של עזרא, וכלל את  הלויים שלא עלו לארץ, אבל אין לקנוס את בניהם אחריהם (עיין ב"י סי' שלא סעי' יט ד"ה ויתנהו לכהן, ב"ח שם ד"ה ואחר כך מפריש, רדב"ז הל' מעשר פ"א ה"ד), ולכן הקנס היה עד תום אותו הדור שלא עלה עם עזרא. לאחר מכן  חזר הדין לעיקרו שנותנים את המעשר ראשון ללויים, כפי שפסק הרמב"ם (הל' מעשר פ"א ה"א) כדעת ר"ע שמעשר ראשון ניתן ללוי ולא לכהן. בתום תקופת הלויים שלא עלו לארץ הכריזו על כך שבטל הקנס ומכאן ואילך יש ליתן את המעשר ללויים כדין.  היו בעם שהמשיכו לתת מעשרותיהם לכהנים כפי שנהגו בתקופת עזרא, שהרי היו מכירי כהונה וכדו'.

המקור לדיוק זה שהקנס היה רק לתקופת עזרא הם דברי ר"ל בירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ה, לעיל אות ב) שנחשדו ישראל בתקופת יוחנן כהן גדול לתת את המעשרות לכהנים, דהיינו בתקופת יוחנן כהן גדול היה כאן חשד, אבל קודם לכן המעשה היה על פי הוראת חכמים שאמרו לתת את המעשר לכהן.  

על פי הסבר זה מובן היטב מדוע יוחנן כהן גדול הוא זה שביטל את הודאת המעשרות, שהרי עד אותה תקופה הכהנים היו שלוחי הלויים (כפי שכתב הריטב"א, לעיל), לא היה כאן איסור והיה מותר להתוודות, אולם לאחר תקופת עזרא שביטלו את השליחות הזאת, וחזר הדין שצריך לתת את המעשרות ללויים, אין הכהנים עוד שלוחי הלויים, ואדם שנותן לכהן כעת הרי זה עבריין שהרי עובר על התקנה, ולכן יש לבטל את וידוי המעשרות.

על פי הסבר זה מובן הירושלמי שהשווה את ריש לקיש הסובר את טעם הביטול משום שנחשדו ישראל לתת לכהנים,  ור' יוחנן הסובר שישראל לא נתנו כלל מעשר ראשון, שהרי בשניהם ביטול הוידוי נבע מכך שאנשים עשו שלא כדין, לדעת ר"ל עשו שלא כדין בנתינה לכהן, ואילו לדעת ר' יוחנן עשו שלא כדין בכך שלא הפרישו כלל מעשרות. העולה בפנינו שנתגלה מקורו של הרמב"ם ונימוקו נכון.

עוד יש להביא ראיה מהירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ג) שהביא את מעשה רבי עקיבא ור' אליעזר בן עזריה, וז"ל:

רבי אבהו אמר איתפלגון רבי יהושע בן חנניה ורבי לעזר בן עזריה. רבי יהושע בן חנניה אמר אין נותנין מעשר לכהונה, ורבי לעזר בן עזריה אמר נותנין מעשר לכהונה.

מתיב ר' יהושע בן חנניה לרבי לעזר בן עזריה והא כתיב ואכלתם אותו בכל מקום, בוא ואוכלו עמו בקבר. אמר ליה, מהו בכל מקום? בעזרה. אמר ליה והכתיב אתם וביתכם ואשה נכנסת לעזרה? רבי בא הוה משתעי ההן עובדא, רבי לעזר בן עזריה הוה יליף מיסב מעשרא דחדא גינה והיה לאותה גינה שני פתחים אחד למקום טומאה ואחד פתוח למקום טהרה, נפק ר' עקיבה לגביה אמר ליה, פתח ההן וסתום ההן, אין אתא אמר לה בא בדרך הזו, אמ' ליה אין שלח תלמידיה אמור ליה אתם כתיב, שמע ר' לעזר בן עזריה ואמר מרצעה דעקיבה בן יוסף בא לכאן. באותה שעה החזיר ר' לעזר בן עזריה כל המעשרות שנטל.

מדברי הירושלמי עולה שרבי עקיבא אמר לרבי אליעזר בן עזריה שיש לתת את המעשר למי שיכול לאכלו בכל מקום, כולל גם בבית הקברות, וממילא אין לתת לכהנים, באותה שעה החזיר רבי אליעזר בן עזריה  את כל המעשרות שהביא. מוכח שעד תקופת רבי אליעזר בן עזריה הייתה סברא שנותנים מעשר שני לכהנים, אבל ר"ע סבר שאין לעשות כן, ומשעה שמת עזרא בטלה התקנה, ומאותה השעה היו צריכים לתת ללוי בלבד, אבל הכהנים המשיכו להחזיק בתוקף על כך שהם יקבלו את המעשר. ר"ע ביטלם וחייב להחזיר את כל המעשרות שנתנו לכהנים לאחר תקופת עזרא. 

על פי דברנו אלו היום יש לתת ללויים את המעשרות ואין לתת גם לכהנים, ואדרבא מי שנותן בימנו את המעשר ללוי יכול להתוודות (עיין חזו"א דמאי סי' ב ס"ק ג).

ו. תקופת יוחנן כהן גדול

על פי דברי הב"י שהקנס היה על הלויים שהיו בזמן עזרא, ובתקופת יוחנן כהן גדול כבר היו צריכים לתת ללויים ולא לכהנים, עולה בברור שיוחנן כהן גדול היה מיד לאחר תקופת עזרא, ואז ביטל יוחנן כהן גדול את הוידוי, ולאחר מכן כשהפסיקו לתת לכהנים חזר דין הוידוי למקומו. ונראה שיש להסביר בכך את דברי הרמב"ם (הל' מעשר פ"ט ה"א):

בימי יוחנן כהן גדול שהיה אחר שמעון הצדיק שלחו ב"ד הגדול ובדקו בכל גבול ישראל ומצאו שהכל זהירים בתרומה גדולה ומפרישין אותה, אבל מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני היו עמי הארץ מישראל מקילין על עצמן ולא היו מפרישין אותן, לפיכך גזרו שלא יהא נאמן על המעשרות אלא אנשים נאמנים, אבל עמי הארץ פירותיהן ספק ואין נאמנין לומר מעושרין הן וזהו הנקרא דמאי.

הרמב"ם משייך את יוחנן כהן גדול בעל התקנות ליוחנן שהיה יורשו של שמעון הצדיק. שמעון הצדיק היה כהן גדול אחר עזרא, א"כ יוחנן כהן היה שני דורות אחר עזרא, ואכן בספר סדר הדורות (עמ' נח, 115) כתב שיוחנן כהן גדול היה בשנת ג"א תק, כשמונים ושמונה שנה לאחר הקמת בימ"ק השני (שנת ג"א תיב), ועזרא עלה לארץ רק בשנת ג"א תיג, ואז היה הקנס לתת את המעשרות לכהנים.

מתוך דברינו מובן שיוחנן כהן גדול שהיה אחרי עזרא  ושמעון הצדיק (עיין הודאת הארץ עמ' 185) הוא שביטל את הודיית המעשרות. אבל לאחר הביטול הזמני בתקופת יוחנן כהן גדול,  חזרו ישראל לתת ללויים את המעשר וחזרו להתוודות כדין.

יהיו רצון שנזכה להפריש תרומות ומעשרות כדין ולהתוודות לפני ד' , והקב"ה ישקיף ממעון קדשו מן השמים ויברך את עמו ישראל ואת האדמה אשר נתן לנו.