שמיטת כספים על צ'קים והמחאות בנקאיות

לגבי צ'קים והמחאות בנקאיות רגילות  כלומר צ'ק סחיר, או אפילו צ'ק דחוי שזמן הפירעון הרשום בו הוא לפני כ"ט אלול ה'תשפ"ב - נחלקו בדבר פוסקי דורנו. לדעת הרה"ג שלמה זלמן אויערבך זצ"ל (תשובה בספר שמיטת כספים כהלכתה – שביבי אש סי' יג אות ד ) וכן דעת הרה"ג שמואל הלוי וואזנר זצ"ל (בתשובתו בספר שמיטת כספים כהלכתה – שביבי אש סי' ט אות ה) ניתן להקל שאולי בשעה שאדם נתן את הצ'ק לחברו באופן כזה שהוא יכול לפדות אותו לפני סיום השמיטה, הוא בעצם כבר פרע את חובו, ואין מניעה מלהפקיד אותו בבנק גם אחרי השמיטה (ועי' נטעי גבריאל פרק יב סעי' ח' ושם בהרחבה בהע').

לעומת זאת יש הסוברים שאף שהלווה נתן למלווה את הצ'ק כפירעון הלוואה, אין הדבר נחשב כפירעון מבחינה הלכתית כלל אלא כהוראת תשלום, כן פסק הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל (חזון עובדיה – הלכות פרוזבול, עי' ילקוט יוסף, שביעית פכ"ד סעי' ו ובהע' שם) וכן פסק הגר"מ אליהו זצ"ל (קטיף שביעית מהדורת תשפ"א פרק כה סעי' ח/4). לדעתם כל עוד שהצ'ק לא נפדה, נשמט החוב מיד בראש השנה ה'תשפ"ג, ויהיה אסור למלווה לפדות את הצ'ק אחר ראש השנה, ואם הוא יפדה אותו אחר ר"ה תשפ"ג הוא יעבור על איסור "לא יגוש את רעהו", אלא אם כן המלווה יכתוב פרוזבול.

למעשה, כתבו הפוסקים כיוון שהדבר נתון במחלוקת,אז אף אם לאדם חובות אחרים, ראוי לכתוב פרוזבול אפילו אם קיבל צ'ק ולא פרע אותו מחמת הספק. כמו כן אין לתת צ'ק סחיר בערב ראש השנה אחרי כתיבת הפרוזבול.