שמיטת כספים בימינו כיצד?

שמיטת כספים היא רעיון נפלא. אחת לשבע שנים יכול הלווה להשתחרר ממעמסת החובות הרובצת עליו ומדכאת אותו, ולפתוח דף חדש בחייו. האביון משתקם והפערים בחברה  מצטמצמים. עין טובה ולב פתוח יוצרים אוירה חברתית חדשה.

אולם על רקע הכלכלה המודרנית הרעיון נראה אוטופי מדי ולכאורה לא ישים.

הכלכלה המודרנית בנויה על אשראי זמין. ללא אשראי אין מסחר ותעשיה. האשראי הוא החמצן של הכלכלה. משמעותה המעשית של שמיטת כספים עלולה להיות  שבעלי הון שלקחו אשראי וגרפו רווחים נאים, לא יפרעו את חובותיהם, ינצלו את המלווים וינשלו אותם מכל רכושם. כדוגמה נתייחס לבנקים: בקץ שנת שמיטה הבנקים יודיעו לכל  לקוחותיהם שכל ההשקעות הושמטו וכולנו נשאר חסרי כל!

האם התורה ציוותה על  ניצול ועושק כה חמורים?

לשם כך נועד הפרוזבול שתיקן הילל, למנוע מהלווה להשתמט מחיובו. אולם המנגנון למניעת הניצול היה עוד לפני תקנת הילל  התורה לא  הבחינה אומנם במפורש בין הלוואות מסחריות להלוואות צרכניות. אולם אי אפשר להתעלם מסגנון הפרשה המכוון כולו לאביון. המילה "אביון" היא מילת מפתח בפרשה כולה.

כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ ... לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל... וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן - - - עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ.

מטרתה העיקרית של המצוה היא החמלה על האביון. התורה לא התכוונה שהעשיר ינצל את השמיטה להתעשרות קלה על חשבון התרוששותם של המלווים. המנגנון למניעת העושק  רמוז בפסוק:

וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'... וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ.

הפסוק  מדבר בלשון יחיד: רעהו, אחיו, אחיך. על סמך זאת דרשו חכמינו בספרי - 

תשמט ידך - ידך תשמט ולא המוסר שטרותיו לבי"ד, לפיכך תיקן הלל פרוזבול מפני תיקון העולם.

כלומר, לפני תקנת הילל מי שרצה שחובותיו ייגבו, היה מוסר בפועל את שטרותיו לבי"ד וביה"ד היה גובה את החוב. עם ריבוי ההלוואות המסחריות   לא יכלו בתי הדין לעמוד בעומס הרב ולדון בכל  שטרי החובות  שהגיעו אליהם. התוצאה הייתה הידרדרות מוסרית. אנשים נמנעו מלהלוות, הן הלוואות עסקיות, בגלל חשש מניצול השמיטה לגריפת רווחים לא מוצדקים, והן הלוואת צרכניות, בגלל חשש שהשביעית תשמטן.  נוצרה נורמה חברתית כללית של ביטול אחת המצוות הגדולות שבתורה – גמילות חסד. (ההלוואה על כל סוגיה נחשבת כמצות הצדקה הגדולה ביותר!).

הילל הזקן ראה את המצוקה הקשה והדילמה שבין מצות שמיטת כספים, הנוהגת רק אחת לשבע שנים (ולדעת רבים, החל מבית שני רק מדרבנן) לבין מצות ההלוואה התדירה והחשובה. והרי עולם חסד ייבנה! לכן עמד  והתקין את הפרוזבול.

זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה 'השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ...'  עמד והתקין פרוסבול.

הילל לא המציא את הגלגל הוא רק השתמש במנגנון משפטי קיים ופישט  את השימוש בו.

וזה הוא גופו של פרוסבול מוסרני לכם פלוני דיינין שבמקום פלוני שכל  חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה, והדיינים חותמים למטה או העדים (גיטין לו  א)

לא כניעה ללחצים כלכליים הניעה את הילל,  אלא להפך, שאיפה לתיקון ערכי. התנאים הכלכליים הכניעו אנשים ללחצים חומריים והיה צורך להציל לפחות חלק מהערכים, לחזק את ערכי הצדק  החסד.

הפרוזבול אינו פיסת נייר שבאה לעקוף מצווה.  אדרבה, הוא בא לחזק את המצווה ולא הייתה שום כונה להשתמש בו שימוש גורף גם כלפי עניים השרויים במצוקה.

גדולי ישראל בכל הדורות  קראו לא  להסתמך על פטור פורמאלי ע"מ להימנע ממצות השמיטה. נזכיר שנים מהם:

א. ר' יהונתן  אייבשיץ (אורים ותומים  סי' סז ס"ק א)

אף אילו היה אמת ונכון כדברי הסוברים דאין שמיטה נוהגת בזמן הזה כלל, היה מהראוי ויפה לנו להחמיר בזה ולנהוג דין שמיטת כספים, כי מה מאוד מזהיר אותנו הנביא ב'הציבי לך ציונים' ואיך לא נשים זכר למצות שמיטה ונזלזל בה מבלי תת לה זכר  כלל?! ומה עצומה מצוה זו שעל ידה ידע האיש הישראלי אשר ימינו כצל על הארץ ואנו רק גרים וידע כי השלמות האנושית היא לא לעסוק בקיבוץ הקניינים וציבור הון כי יראה ששבתה הארץ לה' ויד הכל שוה בארץ וא"כ מצוה גדולה זו למה לא נדבק בה בתכלית הדבקות והשמחה, הלא ראוי לכל ירא וחרד לדבר ה' לשמור  ולעשות עכ"פ זכר למצוה זו...                                       

ב. הבן איש חי  א  פרשת כי תבוא

והנה יש נוהגים  אחר שכותבין הפרוזבול מלוה  לחברו סך מה ועל  זה הסך לא יחול הפרוזבול, כיון  שהלוהו אחר זמן הפרוזבול. ואז אחר ראש השנה, כשיביא  לו חבירו המעות לפרעו יאמר לו 'משמט אני' ולא יקבלם ממנו.  הלווה ישמח  במעות אלו  והמלוה ישמח במצות שמיטת כספים שקיים אותה בפועל.

'אוצר הארץ' יחד עם 'פעמונים' מציעים לציבור הרחב הצטרפות לקיום המצווה בפועל, לחתום על שטרי פרוזבול שיכילו בתוכם הלוואה לנזקקים שעליה לא יחול הפרוזבול. יש בכך בשורה חדשה של החזרת עטרתה של המצווה ליושנה. כל המהדרין במצות שמיטה נקראים בזאת להצטרף לרעיון החדש-ישן.  

'אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה'  א-להיך נותן לך נחלה לרשתה'.