פסח ושבועות של השנה השמינית

פסח ושבועות של השנה השמינית

א. ביעור יין בערב פסח

1. נאמר בתורה: 'ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול',[1] ודרשו חכמים: 'כל זמן שחיה אוכלת ממין זה מן השדה – אתה אוכל ממה שבבית, כלה לחיה מן השדה – חייב אתה לבער אותו המין מן הבית'.[2]

2. זמן הביעור של יין ומיץ ענבים[3] הקדושים בקדושת שביעית הוא ערב פסח של השנה השמינית.[4] לכן מי שיש ברשותו יין או מיץ ענבים (להלן: יין) הקדושים בקדושת שביעית, יבערם בערב פסח בצורה הבאה: יש להוציא מביתו את היין הקדוש בקדושת שביעית שנותר ברשותו ולהפקיר אותו לעניים ולכל אדם[5] בפני שלושה אנשים.[6] אם אינו יכול להוציאו מביתו – יביא שלושה אנשים לביתו ויפקיר בפניהם.[7]

3. מותר לאדם להפקיר בפני שלושה מחבריו, אף על פי שיודע שלא ייקחו מן היין. לאחר שקיים את מצוות הביעור – יכול לחזור ולזכות ביין.[8]
4. הפקר היין צריך להיות באמירה שהוא 'מופקר לכל אדם'. נוסח ההפקר המובא בדברי חז"ל הוא: 'אחינו בית ישראל: כל מי שצריך ליטול יבוא וייטול'.[9]
5. לאחר הביעור, היין נשאר קדוש בקדושת שביעית, ויש להשתמש בו בקדושה.[10]

ב. שימוש ביין שביעית לד' כוסות

1. אין להטיף יין הקדוש בקדושת שביעית בליל פסח בעת אמירת 'דם ואש ותימרות עשן' ובאמירת עשר המכות, לפי שבכך מפסיד את היין.[11] לפיכך אין להשתמש ביין זה לכוס השנייה, אך ניתן ואף ראוי[12] להשתמש ביין הקדוש בקדושת שביעית ליתר הכוסות.

ג. שבועות

1. זמן הביעור של זיתים ושמן זית חל בחג השבועות של השנה השמינית.[13]

לפיכך יש לנהוג לפי ההנחיות לעיל (סעיף א/2) בערב חג השבועות.

[1].   ויקרא, פכ"ה פס' ז.

[2].   תו"כ, פרשת בהר פרשה א ה"ח; פסחים נב ע"ב; רמב"ם, הל' שמטו"י פ"ז ה"א.

[3].   זמן ביעור מיץ הוא כזמן ביעור הפרי שהוא הופק ממנו, ראה: חולין קכ ע"ב; רש"י, חולין שם ד"ה והשביעית; ספר השמיטה, פ"ט סעי' ב; כרם ציון, אוצר השביעית הל' שביעית פי"ד סעי' ה.

[4].   שו"ת חשב האפוד, ח"ב סי' לז; חזו"א, שביעית סי' טו ס"ק ז ד"ה ששאלת; תשובות וכתבים של החזו"א, זרעים סי' טו (עמ' כא); ארחות רבינו, ח"ב עמ' שנג; מאמר מרדכי, פכ"א סעי' יג. גם בשנה זו שהיא שנה מעוברת, ראה: דרך אמונה, הל' שמטו"י פ"ז ציון ההלכה אות קג.

[5].   תוספתא שביעית פ"ח ה"ד; רמב"ן, ויקרא כה, ז; שו"ת משפט כהן, סי' פג; ספר השמיטה, עמ' מה הערה 3.

[6].   ירושלמי, שביעית פ"ט ה"ד.

[7].   ביאור הגר"א, ירושלמי שביעית פ"ט ה"ד; שבת הארץ, פ"ז ה"ג הערה 14.

[8].   חזו"א, שביעית סי' יא ס"ק ו-ז; שם סי' כו סדר השביעית אות א; שבת הארץ, פ"ז ה"ג אות ב סעי' 3‑4.

[9].   תוספתא שביעית פ"ח ה"ד.

[10]. ריבמ"ץ, שביעית פ"ט מ"ב; שבת הארץ, פ"ז ה"ג הערה 11; חזו"א, שביעית סו"ס כו.

[11]. שבת הארץ, קונ"א סי' כב; עולת ראיה, ח"ב עמ' רפ; ספר השמיטה פ"ז הערה 4; מאמר מרדכי, פי"ג סעי' מה; ילקוט יוסף, שביעית והלכותיה פט"ו סעי' נה. אמנם, יש שכתבו שאם חוזר ושותה את היין שהוצא מהכוס, ניתן להשתמש ביין שביעית, שבכך אינו מפסיד, ראה: חוט השני, ח"א עמ' ריח אות יב, אך נראה שאין לעשות כן מטעמים הקשורים לטעם המנהג, ראה: דרכי משה, או"ח סי' תעג אות יח; מהרי"ל, הל' ההגדה דף טו ע"א; כף החיים, סי' תעג ס"ק קסג-קסח. ראה עוד: שו"ת משנת יוסף, ח"ב סי' מ; התורה והארץ, ח"ו עמ' 226–227.

[12]. בייחוד לדעה הסוברת שיש מצווה באכילת פירות שביעית, ראה בית רידב"ז, הל' שביעית סי' ה סעי' יח; ברית עולם, שביעית סי' ה סעי' ג.

[13]. פסחים נג ע"א; רמב"ם, הל' שמטו"י פ"ז הי"א.