זריעה בסוף שישית וקליטה בשביעית

בס"ד, יום ראשון ב' שבט תשנ"ג.

לכבוד מרן הגר"ש ישראלי שליט"א

השלום והברכה!

אחרי בקשת סליחתו, ברצוני להעיר ולשאול על מה שכתב כת"ר בחוות בנימין (ח"א עמ' סד-סז), כי תורה וללמוד אנו צריכים.

א. כת"ר ביאר שתירוצם הנוסף של התוס' (ר"ה ט ע"ב ד"ה ומותר לקיימן) שכתבו: "ועוד יש ליתן טעם דכל חורש עד לשביעית הוי להועיל בשביעית אבל אין לאסור ערב שביעית ליטע מחמת שהאילן גדל בשביעית דכל האילנות מיגדל גדלי בשביעית וא"כ לא יטע לעולם" - אינו סובר כר"ת שרק חרישה אסורה בתוספת שביעית מדאורייתא. שכן סברת התוס', הבאה להבחין בין חרישה שמכינה את הקרקע לשביעית לבין שאר מלאכות, באה רק להסביר מדוע חרישה אסורה כבר מעצרת ואילו נטיעה אינה אסורה אלא שלושים יום לפני ר"ה, אבל לדעה זו יש איסור דאורייתא בתוספת שביעית בכל המלאכות שנזכרו בתורה.

ולענ"ד אפשר לומר שגם אם מבארים שזהו תירוץ נוסף, באים התוס' להגדיר מהי תוספת, ורק מלאכה שהיא דומיא דחרישה, שהיא מכינה את הקרקע לשביעית היא שנאסרה ולא שאר המלאכות.

כת"ר מסיק שאיסור קליטה שנוי במחלוקת: שלרמב"ם ורש"י אין איסור קליטה, ולר"ת איסור זה הוא דרבנן. אך כת"ר אינו מציין מהי דעת התוס' בתירוצם הנוסף. צריך לומר כפי שמבאר תוס' הרא"ש, שאמנם יש איסור תוספת בנטיעה, אך יעקור רק אם נקלט בשביעית, ולכן בירקות יעקור רק אם זרע בתוך ג' ימים. ולפי זה אפשר לומר כפי שמבאר החזו"א (סי' יז ס"ק כה, סי' כב ס"ק ה, סי' כה ס"ק יג, סי' כו ס"ק ג), שאיסור הקליטה הוא בכלל דין תוספת ואינו קיים בזה"ז.

מאידך גיסא, הרבה מהראשונים פירשו את תירוצום של תוס' ור"ת כתירוץ אחד, יעויין בדברי הרמב"ן, והריטב"א (על הגמ' ר"ה שם) אליבא דר"ת, ובדברי תוס' רי"ד (מו"ק ג ע"א ועי' הוצאת זק"ש ובהערה 23 בשם ר' אליהו מלונדריש, וכן בחדושיו על ר"ה ובפסקיו שם), וכן בדברי הר"ן שמקבל את דעת ר"ת.

עכ"פ, לכל אלו הראשונים (בין שהוא לדעתם ובין לדעת ר"ת), מבואר שבתוך ל' אין כלל איסור תוספת, ומותר אז לנטוע, ובלבד שהעץ לא ייקלט בשביעית. מוכח מכאן שיש איסור קליטה גם בזה"ז לדעתם, מאחת משתי הסיבות: א. מפני העשה של "ושבתה הארץ". ב. מפני שהוא כנוטע, וכן כתוב בתוס' רי"ד הנ"ל. ועי' ב"שבת הארץ" (ציון רכח) שלדעת הר"ש יש איסור קליטה אף בזה"ז; ולדעת הרב זצ"ל פשיטא שהוא משום שהוה כנוטע ולא מחמת "ושבתה הארץ", שהרי ביאר בקונטרס אחרון (סי' א עמ' 722) שההגדרה של "ושבתה הארץ" היא שביתת השדה ע"י בר חיובא, ומסתבר שאין איסור כשהמעשה נעשה קודם זמן החיוב.

ולכאורה מהירושלמי (ערלה פ"א ה"ב) מוכח שיש איסור קליטה, ואינו מדין תוספת. שהרי הירושלמי מקשה, דבשלמא לר"ל, דס"ל שהמרכיב ע"ג אילן סרק חייב מעת ההרכבה, מובנת המשנה: "הרכיב פחות מל' יום - יעקור", אך לר' יוחנן, המחייב מעת הנטיעה של הכנה, מדוע יעקור? (הירושלמי הבין שסיבת העקירה היא מטעם "מונים"). ומתרץ הירושלמי: "שניא היא שמתאחין בשביעית", דהיינו שחובת העקירה אינה מטעם מנין שנות ערלה אלא מכיון שההרכבה נקלטת בשביעית. ולדעת רוב הראשונים הסוברים שאין דין תוספת באיסור דרבנן, פשיטא שאיסור זה אינו יכול להתפרש שהוא חלק מדין תוספת, ומכאן שיש איסור עצמי של קליטה בשביעית. הירושלמי דוחה את כל המהלך ומסיק שלית כאן מרכיב במשנה, כי בלשון המשנה משמע שביותר מל' יום מותר להרכיב לכתחילה, וזה לכו"ע אסור לכה"פ מדין כלאים במרכיב ע"ג סרק. עכ"פ מוכח שאין איסור הקליטה מדין תוספת, שהרי איסור ההרכבה הוא ודאי רק איסור דרבנן, וגריעא מנטיעה, וודאי שאין בו דין תוספת.

ב. כת"ר מבאר את דעת רש"י כשיטת הרמב"ם מטעם מונים, ולפי זה אין הוכחה שיש לדעתו איסור קליטה. אך לא הבנתי את דבריו, שהרי הרמב"ם כאשר הוא מסביר דין יעקור מטעם מונים, מפרש את דברי רב נחמן: "לדברי האומר ל' צריך ל' ול'" פי': לדברי האומר ל' לקליטה - צריך ל' לחישוב שנה כדין ערלה (יעויין בפירושו למשנה, פ"ב מ"ו). ואם דעת רש"י היא מטעם "מונים", מדוע הוא צריך לבאר ל' לקליטה ול' לתוספת, הרי נוח הרבה יותר לפרש מדין קליטה וחישוב שנה כהמשך ישיר לדברי התוספתא שעלתה לו שנה, שזה ודאי לענין ערלה איירי!

ג. כת"ר מסיק שאיסור קליטה במחלוקת שנויה, ואף לר"ת אינו אלא איסור דרבנן, ולפי זה כתב: "וכל זה בשביעית עצמה מהתורה, משא"כ בזה"ז, לפי מה דנקטינן דבזה"ז דרבנן, יתכן שגם לר"ת אין בו איסור כלל". ולא הבנתי מדוע בזה"ז יתבטל איסור דרבנן.

נמצא שמדברי הירושלמי משמע שיש איסור קליטה אף בזה"ז. לדעת רש"י, התוס', הר"ש ודעימיה - אסור שייקלט בשביעית עצמה, אך יתכן שאיסור זה הוא משום תוספת ואינו נוהג היום. לדעת הרמב"ם, הרמב"ן והריטב"א שאומרים שיעקור מפני טעם מונים, לא מבואר אם יש או אין איסור בכך. לדעות ר"ת, התוס' רי"ד, והר"ן ברור לענ"ד שיש גם בזה"ז איסור קליטה.

השאלה היא א"כ למעשה, האם אפשר להקל לכתחילה ולתת הנחיה שאפשר לנטוע אילנות סרק עד ר"ה, בלא להתחשב באיסור הקליטה, או שלכתחילה יש לנטוע עד ט"ו באלול, ובדיעבד אפשר להקל?

בברכת התורה והארץ

יואל פרידמן

תשובת הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל

ב"ה, יום א' לסדר ובנ"י יוצאים ביד רמה, תשנ"ג, ירושלים. 

לכבוד הרב יואל פרידמן הי"ו

מכון התורה והארץ

שלו' רב וברכה מרובה.

קבלתי מכתבך מיום ב' שבט דנא.

והנה בנוגע למה שהשגת על מה שהעליתי לפרש בתוס' (ר"ה ט ע"ב ד"ה ומותר), שמש"כ "ועוד יש ליתן טעם" זה אינו מר"ת אלא תוספת של המעתיק דבריו, ויש הבדל בין ר"ת לבין זה שהביא דבריו, והנפק"מ לענין מה דרשינן לאיסור ממש"נ בכתוב "בחריש". והבאת מדברי הראשונים שהביאו הדברים בשם ר"ת כהמשך דבריו.

כל הני ראשונים, החל מהרמב"ן, שמביאים את דברי ר"ת - מובאים לסתור את הפירוש שיש דין תוספת שביעית ל' יום. שלדבריו (כל שכן הרמב"ן) "אין תוספת לשביעית אלא בחריש... אבל ליטע ולהרכיב ערב שביעית מותר... וכן מותר לזרוע ערב שביעית בכדי שישריש קודם ר"ה כדאמרינן באורז ופרגין". בעוד שהתוס' (דף י ע"ב ד"ה שלושים) נוקטים שלר"י בג' ימים לפני ר"ה "נטע באיסור" ובנוגע לאורז ודוחן ופרגים וכו' - לשונם: "שזריעתם באיסור מלאכה דאורייתא, כדכתיב לא תזרע, ואסירי בתוספת שביעית" - הנה נוקטים בפשטות שאיסור קיים בהללו מדין תוספת שביעית.

והנה אם באשר לנטיעה, שכתבו בר"ה "נטע באיסור" - י"ל הכוונה לפי מה דס"ד דסוגיין האמור בענין נטיעה שאסור תוך ל' יום הוא מדין תוספת שביעית (כדברי הריטב"א); אעפ"י שהתוס' בדבריהם שהו"ל "ועוד יש ליתן טעם" אין איסור תורה בנטיעה, ע"כ הא דאמרינן במשנה שאם נטע תוך ל' יום יעקור הוא מדין דרבנן של תוספת שביעית גם בנטיעה. אך מהו זה שהביאו מהא דאורז שלא הוזכר כלל בסוגיין, והרי למסקנא אין לנו שיש איסור זריעה, אלא שמ"מ לא חשו רבנן לאסור בדיעבד? הרי כנ"ל דעת ר"ת אינה כך, וס"ל (וזה גם מתוך קושיא זו, כמובא ברמב"ן) שאורז שהשריש לפני ר"ה מותר. וגם לשון התוס' (בדף י הנ"ל) נראה שלא נחת לומר שאיסור הזריעה של האורז ואידך הוא רק מדרבנן, כי באמת יקשה: מנא להו להוליד בפשטות איסור דרבנן בתוספת שביעית לפני ר"ה, מה שאין לזה שום הוכחה בסוגיין ובמו"ק שמדובר רק על שני מקורות אפשריים לאיסור לפני שביעית - אם לר"ע ממה נפשך "בחריש", ואם לר' ישמעאל מהלמ"מ. ותוספת דרבנן בחריש החל מפסח ועצרת, אבל איסור ל' יום, אם שהוא מקיף גם מה שאינו נלמד מכלל האיסור של חריש, הא מנא להו?

ע"כ נראה יותר שדבריהם באשר לזריעת האורז וחבריו כוונתם לא לאיסור דרבנן, אלא כוונתם לאיסור תורה. וזה מפני שלדעתם (לא בתור מוסר דברי ר"ת בזה) זה כלול באיסור "בחריש", כיון שהזרע יגדל בשביעית, וזה נ"ל יותר. אך גם אם נתעקש לומר שכוונתם רק לאיסור דרבנן, ומה שהביאו בראש דבריהם בזה שזריעתם באיסור מלאכה דאורייתא, הכוונה רק לומר שע"כ מסתבר לאסור לפחות מדרבנן בתוספת שביעית, עכ"פ זה קשה שזה כאמור בניגוד לעצם שיטת ר"ת. ופשטות זה שבדבריהם מוקשית לכאורה אם אכן אין מקור לדבריהם בסוגיא. לזאת נקטתי שדבריהם בדף י (שהם המשך דבריהם בדף ט הנ"ל כלשונם שם: "מוקי לה ר"ת לענין ערלה... כמו שאפרש" והיינו דבריהם בדף י) מסתמכים עמ"ש שם בהבנתם הם את דברי ר"ת (שהם בשינוי מדברי ר"ת), שאמנם "בחריש" אינו כולל נטיעה וכיו"ב; ומטעם שביארו אצל זריעה, שהיא באמת מועילה לשביעית גם אם נקלטה לפני שביעית, הרי באמת כלולה באיסור של "בחריש", ואיסור זה מה"ת היא כמו חריש.

אך לדברי אידך ראשונים שהו"ל, שגם ר"ת מסתמך על עיקרון זה (שהוא מירושלמי, ובעצם כלול בדברי ר"ע עצמו "חריש הנכנס", וכפירש"י) - אין כוונתו אלא להביא מזה הוכחה שהפירוש "בחריש" אינו ניתן לפרש בהרחבה - שמציין חריש, ואידך מלאכות נשמע מכ"ש וק"ו, כדכ' הר"ש ריש שביעית - אלא במובן מצומצם בלבד, היינו לחריש גרידא; וכשם שאין בכלל זה נטיעה כן אינן בכלל זה גם זריעה.

ובזה אקצר מחוסר זמן.

בברכת התורה

ש. ישראלי