השנה השישית כהכנה לשנת השמיטה

א. הקדמה

 

אנו עומדים בערב שנת השמיטה שנה שישית , וכשם שנאמר על יום השישי "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו"[1]. יום השישי מכין לשבת. כן השנה השישית, ערב שביעית מכינה לשנת השביעית. "ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"[2]. כן מי שיכין בשנה השישית יאכל בשנה השביעית.

לכן מוטל עלינו לחשוב לתכנן כראוי את צעדינו כדי שנוכל לשמור את השנה השביעית כראוי.

הרב קוק זצ"ל כותב: "את אותה פעולה שהשבת פועלת על כל היחיד, פועלת היא השמיטה על האומה בכללה"[3].

ואם יום השישי הוא הכנה לשבת של כל יחיד ויחיד לזכות במנוחת השבת. הרי השנה השישית צריכה להיות הכנה של כלל האומה לזכות את כל האומה במנוחת שנת השביעית.

אינני בטוח שנוכל לעמוד כבר בשנה זו בכל האתגרים שהשמיטה מציבה בפנינו, אך אין ספק שבמחשבה ותכנון נכון אפשר להתקדם ולהוסיף אנשים נוספים שיכנסו למעגל שומרי השביעית.

     

הרב קוק זצ"ל כותב באגרותיו[4]:

"ואם בשמיטה אחת לא נוכל להפיק את כל חפצינו, נשמח בכמה שתמצא ידינו ליסד את יסוד קדושת הארץ, ונקוה שבכל שמיטה ושמיטה תוסיף האגודה חיל, וכל מה שהיא תוסיף אומץ תגדל הכבישה ליסוד קדושת המצוה, ויתקלס עילאה בקדושת שבת לה' על אדמת קודשו".

המגמה צריכה להיות שהשמיטה לא תהיה מצווה המוטלת על סקטור מסוים בציבור הישראלי אלא תהיה מצווה המוטלת על כלל האומה, כי אז, נגרום למירב האנשים להיות משומרי השמיטה, ולא נדאג רק לפרט ע"י שנרבה פירות וירקות של נכרי ובזה נאמר הצלתי את נפשי. החקלאים עובדי אדמת הקודש, יזכו בשמירה וקיום מצות השביעית. וגם אנשי העיר הקונים תוצרת חקלאית יהיו מחזקי ידי שומרי שביעית. וע"י זה יהפכו כולם להיות "גבורי כח"  שומרי שביעית ויקרבו את הגאולה השלמה.

 

ב. הגבלות בביצוע מלאכות לאחר היתר המכירה

 

בעולם נהוג לחשוב שע"י "היתר המכירה" כל עבודות האדמה מותרות, לכן החקלאי בטוח שע"י מכירת אדמתו לגוי מותר לו לעשות כל מלאכה כרגיל, ולכך התנגדו כל הרבנים ואפילו מרן הרב קוק זצ"ל שחיזק את היתר המכירה יצא בתוקף נגד מחשבה זו, ואלו דבריו[5]:

" המעוות של העבודה הקרקעית שהיא נעשה בקרקע של ה"קרן הקיימת לישראל", הוא רק מה שהם עושים על דעת עצמם, ולא באו לשאול שום שאלה, אי אלה הן העבודות המותרות להעשות אחר המכירה ע"י ישראל ואיזה מהן הכרח הוא שיעשו ע"י נוכרים, ולא הציעו לפני כלל את העניין... וכ"ז שייך כשבאים לשאול בתורה, אבל כשעושים את העניין חול ומתנהגים כשאר השנים, בלא שום הרצאת דברים לפני מורה דת ותורה, זהו חילול דת תוה"ק ע"י קנין האומה באה"ק, שאנו חייבים למחות ע"ז בכול עוז".

מדברי מרן הרב קוק זצ"ל לומדים אנו שגם אחרי המכירה לא הכל מותר וחייבים להתייעץ עם מורה הוראה על כל דבר ואסור לנהוג בשנת השמיטה כבשאר השנים, ומי שחושב שבשנת השמיטה הכל מותר- הרי הוא מחלל את ה' ועלינו למחות נגדו בכל עוז.

וכן כתב[6]:

"אבל איך נבוא להינצל מאיסור של תורה, צריך אני לבאר סדרן של דברים. התוכן הפשוט הוא, שמאחר שלפי רוב הראשונים אין לנו מלאכות האסורות מן התורה בשביעית, כי אם חמש או ארבע דהיינו זריעה, זמירה, קצירה ובצירה לכל הדעות, והחמישית שהיא חרישה במחלוקת היא שנויה... לזאת עלינו להשתדל שכל זמן שיש עוד הכרח לקיום הישוב לבקש צדדי היתר בענין השביעית שעל כל פנים אלה חמשת המלאכות או לפחות כשהדחק גדול הרבה, ארבעה מלאכות לא יעשו ע"י ישראל כי אם ע"י פועלים נכרים".

הדברים מפורשים בכתבי הרב קוק שאין להתיר מלאכות דאורייתא ע"י ישראל. הרב מתבטא במילים חריפות נגד אלו העושים בשמיטה אחרי המכירה מלאכות דאורייתא. "שעושים את הענין חול ומתנהגים כשאר השנים, זה חילול דת תוה"ק" "חלילה וחלילה שלא להתיר כ"א מלאכות דרבנן ע"י ישראל…"

ואם יבוא מישהו ויטען שהרב קוק החמיר יתר על המידה, הבה נעיין בדברי המתירים הראשונים (לפני הרב קוק) ונגלה שהם דרשו שכל המלאכות (לא חילקו בין מלאכה מדאורייתא לדרבנן) ייעשו רק ע"י נכרי.

בכתב ההיתר הראשון (שידוע לנו) לקראת השמיטה תרמ"ט, שנכתב ע"י הרב ישראל יהושע מקוטנא והרב שמואל מוהליבר מביאליסטוק והרב שמואל זנוויל מורשא אנו מוצאים[7]:

"...ואם נאסור עליהם לשדד את האדמה ולתקן הכרמים, תושם הארץ ותיפוק מזה חרבן הקולוניות (המושבות) חלילה וכמה מאות נפשות ימוגו ברעב חלילה, ע"כ להצלת נפשות והצלת ישוב הארץ, הצלת הגוף והצלת ממון - מצאנו היתר על שנה זו שנת תרמ"ט... ואז כאשר ימכרו הנ"ל ע"פ שטר כזה, יהיה מותר לעבוד את האדמה בכל צורך הן בשדות הן בכרמים, ממילא מובן שאותם הקולוניאליסטים שהם בעלי יכולת ושיכולתם לשכור פועלים נכרים לא יעשו בעצמם עבודה האסורה בשביעית, אבל העניים אשר אין ביכולתם לשכור פועלים נכרים יעשו מלאכה בעצמם. אבל דוקא על פי בי"ד שבירושלים שיורו אותם ע"פ שאלתם המלאכות המותרות להן והמלאכות האסורות".

 

נמצאנו למדים שמרן הרב קוק זצ"ל ושאר הפוסקים אסרו גם במסגרת ההיתר לעשות מלאכות האסורות מדאורייתא אא"כ ייעשו על ידי גוי. יש א"כ לתת הנחיות ברורות לחקלאים, ורק חקלאי שיעמוד בתנאי ההיתר יקבל תעודת הכשר לתוצרתו.

      

ג. מצוות אכילת פירות שביעית 

 

לענ"ד המגמה הכללית צריכה להיות לצמצם עד כמה שאפשר את ההזדקקות בהיתר המכירה.         

הרב זאב ויטמן שליט"א, רבה של תנובה הציע בספרו[8] שבמקום מכירה כללית תתבצע רק מכירה בחלקות ספציפיות בהן יינתן היתר הלכתי לזרוע בשמיטה בהתאם להחלטת ועדת השמיטה.

כדי לצמצם את הצורך במכירת קרקעות לגוי, מביא הרב ויטמן אפשרויות שונות שיהיו חליפין למכירה, כגון: זריעת חיטה, חציר, שעורה וכו' (תבואת חורף) תיעשה לפני ר"ה של השמיטה, וכן הקדמת זריעת תפו"א, בצל, גזר לפני ר"ה של השמיטה. לגבי זריעת עגבניות, חסה, מלפפונים וכדו' תבוצע במשך כל השנה במצע מנותק.

בעלי פרדסים ומטעים שתוצרתם לא משווקת לחו"ל יצטרפו לאוצר בי"ד, ולא יצטרכו למכור מטעיהם לגוי. בזה נגיע למצב שרוב אדמות ישראל לא יהיו מכורות לגוי אלא חלק קטן (שלא ימצאו לו פתרון אחר) יקבל רשות למכור את אדמתו לגוי.          

     

הציבור הרחב אינו יודע חשיבות אכילת פירות שביעית שנמכרים ע"י אוצר בי"ד, החשיבות נחלקת לשני חלקים:

א)מצות אכילת פירות שביעית.

ב)חיזוק ידי החקלאים שומרי השביעית ע"י אכילת פירותיהם.

 

האם יש מצווה באכילת פירות שביעית? – הרמב"ן[9] כותב שיש מצווה באכילת פירות שביעית וז"ל: "וזו שאמרה תורה בפירות שביעית והיתה  שבת הארץ לכם לאכלה... ונכפלה זו המצוה באומרו יתעלה 'ואכלו אביוני עמך' שלא אמר לאביוני עמך תעזוב כאומרו בלקט ושכחה, אבל לשון אכילה מזכיר הכתוב בכל מקום".

הרמב"ם לא הזכיר בשום מקום שיש מצוה באכילת פירות שביעית, ואומר ר' יצחק ליאון בעל "מגילת אסתר": "נראה לי כי מה שלא מנאה הרב (הרמב"ם) הוא לפי שמה שדרשו חכמים לאכלה ולא לסחורה אין פרושו שיהא מצוה באכילתם, רק לאכלה הותר להם ולא לסחורה".

א"כ מסקנת הרב ליאון שלדעת הרמב"ם אין מצווה באכילת פירות שביעית. בספר 'החזון איש' כתב[10] לדעת הרמב"ן:

"ואף לרמב"ן ז"ל בהשגותיו שמנה אכילת פירות שביעית מצות עשה , מכל מקום לא עבר בעשה אם לא אכלן , אלא חיסר מצוה וגם יש בו עוון של בזיון קודשים" .  

וכן הרידב"ז בספרו "בית הרידב"ז"[11]:

"המפסיד פירות שביעית עובר בעשה גמורה לדעת הרמב"ן".

ובס"ק י"ח:

"וכן הסוחרים ידבקו פתקאות על כל בקבוק שהוא יין של שביעית...ואז יהיה מצוה על כל ישראל לקנות יין קידוש והבדלה וד' כוסות ועל כל כוס של ברית מילה דוקא מיין של א"י, ויקדשו על יין של שביעית יותר מן שאר היינות".

ובחוברת "מעין"[12] מביא הרב יונה עמנואל:

"בשמיטה תשמ"ז פרסמו מו"ר הרב שלמה זלמן אויערבאך (זצ"ל) והרב יוסף אלישיב שליט"א - שיש מצוה לשתות יין של אוצר בי"ד ממשקים שומרי שביעית שהרי לפי כמה ראשונים מקימים מצוה באכילת פירות שביעית".

 

מכל זה למדנו שרצוי לאכול פירות שביעית ולא לחפש פירות משדות גוי ולא משדות שנמכרו לגוי בהיתר מכירה שפירותיהם יצאו מכלל קדושת שביעית, ואל לו לאדם לחשוש ולומר "לא אקנה פירות שביעית מגודל קדושתן, שמא לא אדע להתנהג עמן כראוי?" – שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. מצות השמיטה ניתנה לנו מידי בורא עולם כדי שנאכל פירותיה ובאכילת פירות שביעית נזכה במצות אכילתם. (לדעת אלו הסוברים כי יש מצווה בכך) ולכו"ע נזכה לחזק ידי שומרי שביעית "גבורי כח.

לצערנו, לא כך הם פני הדברים; חוג דתי מסוים מקפיד לקנות אך ורק תוצרת ערבית (נכרית) וחוג דתי אחר קונה אך ורק מ"היתר המכירה" ואותם "גבורי כח" נשארים עם תוצרתם בביתם ואין קונה לסחורתם. והראיה, בשמיטה בשנת תשמ"ז, היו משקים מסוימים שלא נזקקו ל"היתר מכירה" וזרעו תפו"א לפני השמיטה, ומשקים אחרים זרעו בצל לפני השמיטה. וירקות אלו נבטו קודם השביעית כדין. (ויכלו לספק סחורה עד לאחר פסח תשמ"ז) ומסרו סחורתם לידי אוצר בי"ד. אבל כשרצו למכור את יבוליהם – לא נמצאו די קונים, וחלק מהיבול ירד לטמיון. כן היה גם בשמיטה שלאחריה עם הגזר של הקיבוצים טירת צבי ושדה אליהו.

 

ד. הכנת תשתית במשך שש שנות עבודה, ליכולת קיום מצות שביעית כהלכתה

 

חקלאי הרוצה לשמור שמיטה כהלכתה ולא רק להסתמך על "היתר מכירה", אינו יכול להרוויח כמו בשנים רגילות ולכן יש לדאוג לו שלא יפסיד יתר על המידה ושלא יבוא ח"ו להתמוטטות כלכלית. צריך לדעת שחקלאי השומר שמיטה חייב להשקיע יותר כספים מאשר בשנה רגילה. למשל בהכנה לזריעה המוקדמת, בתוספת השקיה ובתוספת ריסוסים וכל זה רק בגידולים שניתן לזרוע אותם לפני ראש השנה. זריעה מוקדמת באלול דורשת השקיה גם בחודשים תשרי וחשוון כי ברוב השנים חודשים אלו אינם גשומים! חודשים אלו הם חמים, בימים חמים רבים המזיקים ולכן צריך להשקיע בריסוסים רבים נגד המזיקים. אדם שזורע בכסלו חוסך לו את כל ההשקעות האלו.

חקלאי שפרנסתו על גידולי קיץ כגון תירס, דורה וכו' – אינו יכול לגדל גידולים אלו בשמיטה (בלי להסתמך על "היתר המכירה").

כותנה, נחשבת אומנם לגידולי קיץ, אך ניתן להופכה לגידול רב שנתי בתוספת השקעות, ולכן חקלאי המגדל כותנה לקראת השמיטה, חייב להשקיע יותר מחקלאי אחר. ירקות, ניתן לגדל ב"מצע מנותק", אבל הכנת מצע כזה דורשת השקעה כספית גדולה וחקלאי שלא יקבל תמיכה כספית – לא יוכל לעמוד בהשקעות כאלה. גם מי שמוסר את יבולו לאוצר בי"ד, לפעמים מגיע לידי הפסד כפי שספרנו לעיל.

לכן, לכל אותם חקלאים צריך להקים "קרן עזרה" ולא ראיתי קרן כזו גדולה שתוכל לפצות את החקלאים שומרי השמיטה כראוי.

 

ואם יבוא אדם ויאמר: הרוצה להחמיר ולא להסתמך על "היתר המכירה" שלא ידרוש זאת מן הצדקה – לא כך חשבו גדולי ישראל ולא כך חשב מרן הרב קוק זצ"ל. וכך כותב מרן ב"אגרות ראי"ה"[13]:

"ודאי ראוי לנו להתאמץ לקרוא בקול גדול לאחינו נוצרי התורה ומצוות באהבה, שירימו תרומה לחזק את ידי השובתים בחריש ובקציר, וכאשר חפץ ה' בידינו יצליח תהי בזה אתחלתא גדולה וטובה להחל  השרשת מצוות שבת הארץ בקרב עם ה' עובדי אדמת הקודש".

 

הרב קוק הבין שאין אפשרות שבבת אחת כולם יוכלו לשמור שמיטה, אבל מקוה הוא שבזכות האגודה שאספה כסף לשומרי השמיטה, וברצון הטוב של החקלאים והפועלים, בכל שמיטה ושמיטה – יתרחב מעגל שומרי השביעית כהלכתה, ויתוספו יותר ויותר חקלאים שלא מפקיעים מצווה חשובה זאת.

 

סכום

 

א. המגמה הכללית צריכה להיות לצמצם עד כמה שאפשר את היתר המכירה.

ב. יש להנחות את החקלאים שמעבדים את שדותיהם עפ"י "היתר המכירה" שלא לעשות מלאכות דאורייתא ע"י ישראל אלא ע"י נכרי.

ג. רבני העיר והשכונות צריכים לדרוש מהציבור העירוני הדתי שיחזקו את שומרי השביעית, וידאגו שבשכונתם תיפתח חנות ירקות ופירות שבה ימכרו פירות וירקות מאוצר בי"ד, ממצעים מנותקים או מהערבה (שאין בה איסור ספיחין).

ד. עלינו להקים אגודה שתדאג לכל הנפגעים כלכלית מהשמיטה. אגודה זו צריכה במשך שש שנות העבודה, לאסוף כסף למען שומרי השמיטה, ולתת לחקלאים הלוואות או מענקים (לפי ראות עיני אנשי האגודה) ערב השביעית, כדי שיוכלו לתכנן את עבודות אדמתם לפני השמיטה. כמו כן יֵפוצו חקלאים ופועלים שהפסידו בגין השמיטה.

 

ובזה נאהב את השביעית על כולם, ומתוך שמירת השמיטה "אז תרצה הארץ את שבתותיה". נזכה שהקב"ה יאמר "את הארץ אזכור", ויביא לנו במהרה את הגאולה השלימה.