תפילה על עצירת גשמים בשמיטה

[1]

א. פרנסת החשודים

בתוספתא (תענית פ"ב ה"ח) מובא: 'מתריעין על הגשמים בשביעית מפני פרנסת אחרים', והירושלמי (תענית פ"ג ה"א) מביא שתי אפשרויות הבנה ל'פרנסת אחרים' - פרנסת הגויים או פרנסת החשודים. הירושלמי מבאר שחכמים תמכו בהסבר שמדובר על פרנסת הגויים ואילו רבי יהודה הנשיא תמך בהסבר שמדובר על פרנסת החשודים.

מי היו אלו החשודים שרבי יהודה הנשיא התיר להתפלל על גשמים שירדו למען פרנסתם?

האם אכן מדובר על אנשים חשודים לעבור על איסורי שמיטה?

בהמשך מביא הירושלמי מקרה על אדם שעבד בשמיטה באיסור והובא לפני רבי יהודה הנשיא. אמר להם רבי יהודה: 'וּמַה יַעֲבִיד עָלוּבָא, וּבְגֵי חַיָּיו הוּא עֲבַד', היינו מה יעשה אותו אדם מסכן העובד בשמיטה הרי הוא עושה זאת בשל מצוקתו הכלכלית. עוד ממשיך הירושלמי ומבאר את גישתו של רבי יהודה הנשיא שרצונו היה להתיר את איסורי עבודת הארץ בשמיטה מפאת הדוחק הכלכלי וסמך על כך ששביעית בזמן הזה היא מדרבנן,[2] אך חכמים לא הודו לו.[3]

הראי"ה קוק (מבוא לשבת הארץ, אות ג הוצאת מכון התורה והארץ עמ' 91-92) עונה על השאלה מי אלו החשודים שעבורם התיר רבי יהודה הנשיא תפילה עבור הגידולים שלהם:

נראה מזה שפרנסת חשודים היינו החשודים על הזריעה ועבודת הארץ, אלא שלרבי הכל היא בחדא מחתא, דכיון דסבר שבאמת ראוי להתיר מפני הדחק, לימד זכות על העוברים מפני דוחקם והצריך גם להתפלל עליהם שיצליחו למצוא את מחייתם אעפ"י שהם עושים באיסור, שעיקר מחיתם תלויה במה שזרעו בשביעית באיסור.

לדבריו, מדובר על אנשים חשודים שעברו על איסור עבודת הארץ בשמיטה ומ"מ רבי יהודה הנשיא 'לימד זכות' עליהם שעשו כן מפאת דוחקם הכלכלי, שלשיטתו הדבר מתאפשר. מדברי הראי"ה קוק אנו למדים שרבי יהודה הנשיא התיר להתריע על עצירת גשמים גם עבור אנשים שעברו על איסור עבודת הארץ בשמיטה.

אכן הדבר תמוה מדוע התיר רבי יהודה הנשיא להתפלל על הגשמים עבור אדם שעבד באיסור בשמיטה, כתמיהתו של הרב יששכר תמר (עלי תמר, תענית פ"ג ה"א): 'אינו מובן דמ"מ איך אפשר להתפלל שפעולת איסור בידם תצליח?'

הרב יששכר תמר (שם) ביאר שלא מדובר על אנשים החשודים לעבור על איסורי עבודת הארץ בשמיטה, אלא 'הם יהודים מקיימי תורה ומצוות אלא מתוך שאינם מגיבורי כוח מחפשים להם היתר, ששביעית בזמן הזה דרבנן וקשה עניות שמעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו, על חשודים כאלו יש לאמץ ידם ולהתפלל עליהם שתהיה להם פרנסה ויעבדו ה' מתוך שמחה ויתקרבו יותר ויותר לתורה עד שיהא בכוחם גם להיות מגבורי כוח'.

לדבריו, גישתו של רבי יהודה הנשיא היא שיש להתיר את עבודות הארץ בשנה השביעית משום שתוקפה מדברי חכמים, כפי שסיים הירושלמי. לפיכך, מי שנאלץ לעבוד בשמיטה בגלל דוחקו הכלכלי אינו עבריין, 'וּמַה יַעֲבִיד עָלוּבָא, וּבְגֵי חַיָּיו הוּא עֲבַד', ועלינו להתפלל על עצירת הגשמים עבור גידוליו. ומה שהירושלמי קרא להם חשודים, הכוונה שאכן היו כאלו אנשים שעבדו בשמיטה ולא משום דוחקם הכלכלי ועל הצלחת גידוליהם אין לנו להתפלל.

לאור ביאורו זה מבאר הרב תמר את המשך הירושלמי שרבי יהודה הנשיא התיר עבודות הארץ בשמיטה משום שתוקפה מדרבנן, שהכוונה להיתר עבור אנשים שיש להם דוחק כלכלי בלבד ולא עבור כלל האנשים, והוא מסיים:

ויש להעיר על דוגמא בזמננו שסידרה הרבנות הראשית לישראל מכירת השדות לאינו יהודי בשביעית ועם זה פרסמה מודעה: ברור שמי שאין הדבר בשבילו צורך חיוני עליו לקיים מצוות שביעית כראוי ולא ישתמש בקולא זו של מכירה. ויש לשער שכזה היה התירו של רבי.

לסיכום נמצאנו למדים, בעוד הרב קוק ביאר שהתפילה על הגשמים נועדה גם עבור אלו שעברו על איסורי שמיטה[4] ומ"מ רבי יהודה הנשיא לימד עליהם זכות שעשו כן מפאת דוחקם הכלכלי, הרב תמר מבאר שלא מדובר על אנשים עבריינים אלא על אנשים שעשו כן מפאת דוחקם הכלכלי והתפילה צריכה להיות מכוונת רק עבורם.

מכל מקום למדנו מדברי הירושלמי שיש לגזור תענית ולהתפלל עבור גשמים בשנת השמיטה על-מנת שחלק מהאוכלוסייה, גויים או יהודים עניים, יוכלו להמשיך לעבד את האדמה לפרנסתם.

ב. תפילה על עצירת גשמים בשמיטה

נשוב לשאלה העקרונית, האם מותר להתפלל לירידת גשמים בשנת השמיטה?

בדברי הבבלי תענית (יט ע"ב) הובאו דברי חכמים שבשנת השמיטה יש להתריע 'על הבורות ועל השיחין ועל המערות' ורבן שמעון בן גמליאל הוסיף 'אף על האילנות בשביעית... מפני שיש בהם פרנסה לעניים'.

רש"י (תענית יט ע"ב ד"ה בשאר) ביאר את טעמם של חכמים שאין להתפלל על האילנות: 'דהפקר נינהו'. ביאור זה קשה, והרי אין איסור לאכול מהפירות בשמיטה, שהרי הם ניתנו לאכילה 'והייתה שבת הארץ לכם לאכלה', 'ואכלו אביוני עמך', א"כ מדוע אוסרים חכמים להתפלל על גשמים שיתנו פירות?[5] זאת ועוד, מה טעמו של רשב"ג שהתיר להתפלל על תנובת האילן?

נראה שיסוד המחלוקת תלוי בשאלת מהות ההפקר בשמיטה, ולשם כך נקדים את המחלוקת בשאלת עשיית פעולות בשמיטה שמטרתן היא הצלת הפרי, 'אוקמי פירא'. חכמים הגדירו שיש פעולות חקלאיות המותרות בשביעית משום שעניינן הוא הצלת העץ, 'אוקמי אילנא', ויש פעולות כאלו שאסורות משום שעניינן הוא השבחת העץ, 'אברויי אילנא'.[6]

 הפוסקים נחלקו בשאלה האם ההיתר של מלאכות 'לאוקמי' מתייחס רק להצלת העץ ולא להצלת היבול,[7] או שמא יש להרחיבו אף להצלת היבול?[8]

יתכן ושורשה של מחלוקת זו נעוץ בהבנת מהות ההפקר בשנת השמיטה. לדברי הראי"ה קוק היבול בשנה השביעית הופקע מאיתנו ואין לאף אחד שייכות בהם ולפיכך אין לעשות פעולות למטרת הצלת הפרי, כדבריו: 'שמה שהוא לצורך הפירות הפקיעה תורה, שהפקירה את פירות שביעית לכל וסילקה יד הבעלים מהם ואפילו כשהם נאבדים אסור לעשות עבודה בשבילם',[9] משום 'שאין אנו אחראים לקיומם כלל'.[10] לעומתו סבור המהרי"ל דיסקין שפירות השביעית אמנם הופקרו מהבעלים אך שייכים המה לכלל ישראל למטרת האכילה, לפיכך ניתן לעשות פעולות להצלת הפירות משום שייכותם לכלל ישראל, כדבריו: 'חשיבי הני פירי דשייכי לכלל ישראל'.[11]

לאור זאת יתכן ודעת חכמים היא שבשנת השמיטה אין היבול שייך לאף אחד ומהותו הוא העדר בעלות מוחלטת ולכן לא מוטלת על אף אחד בישראל חובה להתפלל שיהיו מים לאילנות. לעומתם סבור רשב"ג שמהות ההפקר הוא שלילת הבעלות האישית של הבעלים אך יש בכך הקניית היבול לכלל ישראל, כדברי מהרי"ל דיסקין, ולכן מוטלת החובה על כלל ישראל להתפלל על ירידת גשמים לפירות משום שייכותם לכלל ישראל.[12]

ג. למעשה: תפילה ותענית על בצורת בשמיטה

הלכות אלו לא הובאו בדברי הפוסקים הראשונים, כמו הרי"ף, הרא"ש, הרמב"ם והשו"ע, וכתב מראה הפנים (תענית פ"ג ה"א ד"ה תני) שהרמב"ם לא פסק כדעת רשב"ג שהוא יחיד מול דעת חכמים ולכן אין להתריע ולהתפלל לירידת גשמים עבור האילנות בשמיטה.

למעשה כתב הרב דוד פארדו (חסדי דוד, תענית פ"ב ה"ט ד"ה כשם) שיש להתפלל על גשמים בשמיטה, 'דמלבד שיש בדבר מפני דרכי שלום תו איכא בזמן הזה טעמא דחיי נפש', ובכך הוא מאחד את העילות לתפילה שנאמרו בירושלמי, עבור גויים ועבור חיי נפש העניים.

בשנת השמיטה תקצ"ג נשאל הרב חיים גאגין (חוקי חיים סי' ד) ששהה בירושלים האם יש להתענות על עצירת גשמים. לדבריו יש להתענות ולהתפלל על ירידת גשמים בשמיטה משום ששמיטה בזמן הזה מדרבנן ומשום דרכי שלום וחיי נפש יש להקל. דבריו הובאו להלכה אצל הרב יעקב חיים סופר (כף החיים, או"ח סי' תקעה אות מא):

דהגם דאין נוהגין בירושלים להתענות על גשמי בורות, מ"מ מתענים בשנת השמיטה על עצירת גשמים בעבור התבואה והאילנות.[13]

בשנת השמיטה תש"מ, שאל האדמו"ר מערלוי הרב יוחנן סופר את הרב של העדה החרדית בירושלים הרב יצחק יעקב וייס, האם מותר להתפלל על ירידת גשמים בעקבות בצורת.

הרב וייס ענה לו, מכיון שהפוסקים לא הבחינו בין תעניות על מחסור במים בשנים רגילות לבין שנת השמיטה, יש להתענות לירידת גשמים בשמיטה. הוא מסיים:

וכן עשינו הבד"צ הלכה למעשה לפני שבועיים בערך כשהי' עצירת גשמים ופרסמנו לאמר התפילה על הגשמים, ובעזה"י נתקבל תפילתינו לרחמים ולרצון, ובזכות קיום מצות שמיטה נזכה שיקוים ברכת התורה דוצויתי את ברכתי ולביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.[14]

הרב שריה דיבליצקי (פלגי מים, עמ' תטז) ניסה להבחין בין ההוראות הללו לבין המציאות כיום:

ועדיין יש להוסיף ולהבהיר, דהרי לכאורה יש לחלק ממנהג ירושלים שכתבנו לעיל עפ"י הרבנים חסדי דויד וחוקי חיים להתריע בשביעית על האילנות וכו', שלכאורה אין הנדון ההוא דומה לענייננו, דהרי בזמנם לא היה שכיח כלל בארה"ק יהודים שלא ישמרו את השמיטה בשדותיהם וכו' והיו כל התבואות והאילנות רק של עכו"ם ומתי מספר שהיו של ישראל עשו הכל עפ"י הוראות הבד"צ כל אחד במקומו, משא"כ בזה"ז שיש חלק גדול בעו"ה שאינם שומרים שמיטה כדינה.
אך באמת זה אינו, דלא מצינו במקום ובזמן שמותר להתריע בשביעית שיצטרכו לבדוק אם אין אז במקום ההוא גם מינים שאין מתריעים עליהם ולאסור משום זה את ההתרעה על המינים שכן מותרים בהתרעה.
ודהיינו למ"ד בירושלמי שמתריעין מפני פרנסת עכו"ם ולא מפני פרנסת חשודים, א"כ נהי דבמקום ובזמן דליכא עכו"ם לא מתריעינן למ"ד זה מפני פרנסת חשודים מ"מ בדאיכא עכו"ם לא השמיעונו בשום מקום שנהיה מחוייבים לבדוק אם אין שם גם חשודי ישראל שיוושעו ג"כ ע"י ההתרעות האלה ומן הסתם ישנם חשודים בכל מקום ואפ"ה מתריעין משום פרנסת עכו"ם למ"ד זה.

מדבריו עולה, שלמעשה לא ניתן להבחין בין המציאויות השונות וגם כאשר יש אנשים החשודים על השמיטה ועוברים על איסוריה מ"מ אנו מתפללים על הגשמים ולא מבחינים בין אדם לאדם.

ביאור זה עולה בקנה אחד עם דברי הראי"ה קוק שהובאו בתחילת הדברים בביאורו את הירושלמי ש'חשודים' הכוונה ליהודים עוברי עבירה ומ"מ רבי יהודה הנשיא התיר להתפלל על גידוליהם.

בסיום הדברים יש להעיר על המציאות הנוהגת בזמנינו בשנת השמיטה במדינת ישראל שרוב החקלאים מעבדים את שדותיהם ומטעיהם בדרכי ההיתר, 'היתר מכירה' ו'אוצר בית דין', כך שאם ח"ו יהיה צורך להתריע ולהתפלל לירידת גשמים בעקבות בצורת בשנת השמיטה, הדבר מתאפשר בהחלט.

[1] להרחבה בנושא זה, ראה: הרב יהודה זולדן (זמני יהודה וישראל, עמ' 71-79).

[2] מועד קטן (ב ע"ב); גיטין (לו ע"א). על גישתו של רבי יהודה הנשיא בשנת השמיטה בה ניסה להקל משום הדוחק הכלכלי בעקבות שיטתו שתוקפה מדרבנן, ראה: שביעית (פ"ו מ"ד); ירושלמי (דמאי פ"ב ה"א); מראה הפנים (שם ד"ה רבי התיר); חגיגה (ג ע"ב); יבמות (טז ע"א); חולין (ו ע"ב- ז ע"א). המשך שיטתו של רבי יהודה הנשיא עברה לתלמידו רבי ינאי, ראה: בבלי סנהדרין (כו ע"א); השווה לירושלמי (שביעית פ"ד ה"ב); רידב"ז (שם ד"ה וכא); שו"ת דעת כהן (סימן נח ד"ה והנה לדעת); הרב יצחק אייזיק הלוי (דורות הראשונים, ח"ב פרק ו קלז ע"ב). עוד בנושא זה, ראה: הרב יעקב אריאל (באהלי שדה סי' ח - https://www.toraland.org.il/24372).

[3] יש לציין לדברי ירושלמי (שביעית פ"ט ה"א), שרבי יהודה הנשיא היה מודע לכך שחכמים לא מסכימים עם היתריו להקל בדיני שמיטה.

[4] השווה לדברי הראי"ה קוק (טוב רואי, תענית עמ' קג-קד) שביאר שמדובר על עוברי עבירה ומ"מ יש להתריע עליהם.

[5] ראה את הסברו של רבינו גרשום (תענית יט ע"ב) בביאור דעת חכמים: 'אבל לא בשביעית הואיל ואין אוכלין פירות הגדילין בשביעית'.

[6] מועד קטן (ג ע"א); עבודה זרה (נ ע"ב).

[7] הראי"ה קוק (שבת הארץ, פ"א ה"ה; שם קונטרס אחרון סי' יב; שו"ת משפט כהן, סי' עט; ספר השמיטה, עמ' כד הערה 5).

[8] שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון אות רנט); חזו"א (שביעית סי' כא ס"ק יד). בשיטה זו, יש שהגבילו היתר זה רק לעשיית פעולות הצלה ביבול קיים ולא בפעולות כאלו להצמחת יבול שאינו בעולם, ויש שלא הבחינו כך, ראה: התורה והמדינה (ח"ט עמ' שמט-שנה) דיון בין הרב שאול ישראלי לרב חנוך זונדל גרוסברג. 

[9] שבת הארץ (פ"א ה"ה).

[10] שו"ת משפט כהן (סי' עט).

[11] שו"ת מהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון אות רנט).

[12] על מהות ההפקר כסילוק או הקנייה, ראה: הרב צבי יהודה קוק, בתוך: שו"ת דעת כהן (עמ' תנג).

[13] כן הובאו דבריו בארץ חיים (סתהון, או"ח סי' תקעה סעי' ח ד"ה וכתב).

[14] שו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' נב).