יריעת 'פלריג' סטנדרטית – דינה לשביעית

הצגת הבעיה

אמנם יש סוגים שונים של יריעות 'פלריג',[1] אך זו הסטנדרטית היא יריעה ארוגה מחוטים צפופים מאוד, ויש בה נקבים קטנים מאוד בין החוטים הארוגים. המים מחלחלים דרכה, והוכח בניסוי שביצע אג' מרדכי שומרון שאם מניחים עליה עציץ – פעמים שהשורשים גם עוברים דרכה לקרקע. יש לברר מה הדין אם העציצים מונחים על יריעות פלסטיק אטומות, אך נוף הצמחים נמצא מעל יריעת 'פלריג'. במקרה זה לא יחדרו שורשים, שכן העציץ עומד מעל יריעה מפלסטיק, אך השאלה היא האם יש להחשיב את יריעת ה'פלריג' בתור יריעה מנתקת, או שמא דין הנוף שמצוי מעל יריעה זו כדין נוף של צמח שמצוי מעל הקרקע. היתרון המקצועי בהעמדת יריעת פלריג מתחת לנוף הוא בכך שמתאפשר ניקוז לצמחים דרך יריעת ה'פלריג', שכאמור מאפשרת חדירת מים.

א. עציץ העומד על בגד ועץ

הרא"ש (שבת פ"ח סי' ב) כתב שמשום כבוד הבריות, מותר להגביה צרור עפר שיש בו עשבים ולקנח בו. ב'הגהות אשר"י' (על הרא"ש שם, ד"ה אעפ"י) נכתב:

אבל שלא לצורך קינוח אסור, הלכך האי עציץ נקוב שמונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתדות חייב משום תולש מדרבנן או אם מונח על גבי יתידות והניחו על גבי קרקע חייב משום נוטע מדרבנן, אף על גב דמונח על גבי יתידות יונק מן הקרקע קצת, הלכך מדאורייתא אין חייב משום תולש ומשום נוטע (פר"י). א"כ משמע אם הפסיקו לגמרי בעצים או בבגד, דפסיק יניקתו לגמרי – שייך בו תלישה ונטיעה מדאורייתא.

לפי דברי 'הגהות אשר"י' אלו, עציץ נקוב שהיה בקרקע והונח על גבי יתדות, ולאחר מכן הניח בגד או עצים תחת העציץ, יש בכך משום תולש מדאורייתא. וכן במקרה הפוך, שעמד עציץ על יתדות ותחתיו היה בגד או עצים, ונתנוהו באדמה - הרי זה נוטע. דברי 'הגהות אשר"י' הובאו גם ב'חיי אדם'[2] וכן ב'משנה ברורה'.[3] עולה מדברי 'הגהות אשר"י' שבגד, אף על פי שהוא בוודאי מחלחל, נחשב ניתוק גמור, מכיוון שאין נקב העציץ רואה פני קרקע. על כן שייך בו תלישה ונטיעה מדאורייתא. אם כן, עציץ נקוב שהגביהו אותו והניחו אותו על 'פלריג' מחלחל בשבת, יש בו איסור של תלישה, וחייב מדאורייתא.[4] על פי דין זה, נראה שגם לדיני שביעית, אם העציץ עומד על 'פלריג', אפילו שהוא מחלחל דינו כמנותק מהקרקע. ואם כן, לכאורה דינו כעציץ שאינו נקוב, שאפשר להתירו בבית.

ב. חרס, עץ ובגד

יש לשאול על דברי 'הגהות אשר"י' ממחלוקת הראשונים לעניין חרס ועץ. לדעת רש"י[5] חרס אינו צריך נקיבה, ואילו לדעת רבנו תם עץ אינו צריך נקיבה, כיוון שהם נחשבים כנקובים. ה'שלחן ערוך'[6] החמיר בשני החומרים. לכאורה, כשיש בגד מתחת לעציץ, מדוע ייחשב כמנתק יותר מעץ או חרס?

לכאורה היה נראה להסביר את דברי 'הגהות אשר"י': 'אם הפסיקו לגמרי בעצים או בבגד', שכוונתו לבגד אטום, וייתכן שכוונתו היא לבגד מעור שהוא אטום, ועליו אמר 'הגהות אשר"י' שהוא ניתוק גמור. אבל בגד שלנו (ארוג), ייתכן שלא על כך דן ה'הגהות אשר"י'. אלא שלא מסתבר כך, כי האחרונים לא הזכירו שהבגד שחייב בו 'הגהות אשר"י' הוא רק בגד מעור ולא בגד רגיל. כמו כן 'הגהות אשר"י' הזכיר עצים, שלחלק מהראשונים הם כעציץ נקוב.

ג. יבש ורטוב

שו"ת 'משנת יוסף'[7] הסביר את דברי 'הגהות אשר"י', וכתב שמחלוקת רש"י ור"ת בעניין חרס ועץ, מיהו הנקוב, היא רק ב'ספינה הגוששת' במים, שהכול נעשה רטוב ולכן נחשב כנקוב. אבל בבגד יבש, כל זמן שאין השורשים מפעפעים דרך הבגד, אין העפר שבעציץ יונק מקרקע עולם. לפי דבריו, הלוקח קרקע עם זרעים ומניחם בעציץ שאינו נקוב של חרס או של עץ, חייב מדאורייתא, מכיוון שהעציץ הוא יבש ואין בו לחלוחית. אולי יש להוסיף ולהסביר שדעת 'הגהות אשר"י' היא שהמרים את העציץ בשבת מהקרקע ומניחו על גבי בד, לא תהיה יניקה בשבת, כיוון שהעציץ הוא יבש ואין בו מים, ועל כן אפילו בגד חוצץ. אבל אם יתלחלח הבגד ממי העציץ, בכך כבר ייחשב מחובר גם לדעת 'הגהות אשר"י', מכיוון שיש חיבור בין העציץ לבין הקרקע. כעין זה כתב ה'אגלי טל' (קוצר סעי' ג):

וכן הנזרע בעציץ של עץ אף שאינו נקוב רק שעומד ע"ג קרקע שמתלחלח מלחלוחית הקרקע נמי חשוב מחובר. 

דהיינו כל זמן שהכול יבש - יש ניתוק, אבל אם עציץ העץ או הבגד יתלחלחו - לא יהיה בכך ניתוק. הסבר זה קצת קשה, מכיוון שלכאורה היו צריכים הפוסקים להביא את החילוק בין יבש ורטוב, וחילוק זה לא מצאנו.

ד. בגד בניתוק אוויר

נראה להסביר את דברי 'הגהות אשר"י', שמדובר בעציץ שהיה בקרקע והגביהו, ובין הקרקע והעציץ הניח עצים או בגד. דהיינו התולש מעציץ שמוגבה חייב מדרבנן, כיוון שהיניקה בין העציץ לקרקע היא חלשה מאוד, והנחת בגד או עצים תחת העציץ תגרום לניתוק מוחלט. ולכן אם יניח על גביו או יוריד ממנו, הרי זה חייב מדאורייתא, כיוון שלגבי עציץ מוגבה, גם בגד ועצים גורמים לניתוק מוחלט. יסוד זה למדנו גם מדברי הרמב"ם (הל' תרומות פ"א הכ"ג):

עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ, בזמן שהספינה גוששת לארץ הרי הצומח בו חייב בתרומה ומעשרות ושביעית כצומח בא"י עצמה.

מלשון הרמב"ם: 'בזמן שהספינה גוששת לארץ', נראה שהספינה נחשבת מחוברת בגלל שהיא גוששת לארץ. משמע מכאן שבעציץ מוגבה, אם יניח אפילו בגד, ייחשב למנותק לגמרי. עולה שבעציץ הנמצא על יתדות, אם יניח בגד מתחתיו – נחשב כמנותק לגמרי.   

ה. נוף העציץ על 'פלריג'

השאלה שעומדת בפנינו היא האם יש להקל בעבודות בצמחים שהם עצמם עומדים על דבר שהוא מנותק לחלוטין מהקרקע (יריעת פלסטיק), והעלים הם שיוצאים מעבר ליריעה המנתקת ועומדים מעל יריעת ה'פלריג'.

כאמור העציץ עצמו עומד על יריעה מנתקת. רק העלים של הצמח יוצאים אל מעבר ליריעה המנתקת. בנוגע לכך כבר דנו ראשונים ואחרונים, האם במקרה זה יש להחשיב את הצמח כמנותק מהקרקע או כמחובר אליה. דעת ה'משנה למלך'[8] שעלים היוצאים מעציץ שאינו נקוב והם כעת כנגד הקרקע, הרי הם כמחוברים הן לדיני טומאה וטהרה והן לדיני תרומות ומעשרות וערלה, וכן פסק ה'חזון איש'.[9] אלא שיש אחרונים רבים שחלוקים על דברי ה'משנה למלך', ובראשם הגרי"מ טוקצינסקי,[10] שחילק בין דיני שביעית לדיני טומאה וטהרה. הבחנה זו כבר עשה בעל 'טל אורות',[11] שעלים מחברים רק לעניין טומאה וטהרה אבל לא לעניין שאר דברים. סברת האחרונים היא שבשביעית, העיקר אינו החיבור לקרקע אלא צריך שתהיה נטיעה בפועל. הגדרת הדין שייכת בטומאה ובטהרה, ושם יש חשיבות לחיבור אל הקרקע, אבל לגבי שביעית חשובה מלאכת הנטיעה בפועל. על כן אין הענפים היוצאים נחשבים כמחוברים לקרקע. גם 'שבט הלוי'[12] הקל בעלים היוצאים מהעציץ בבית. וכן כתב ב'מנחת שלמה'.[13] אך כל הדיון של האחרונים שהזכרנו לעיל הוא בעציץ שעלי הצמח יוצאים מן העציץ ומצויים מעל הקרקע. אבל בנידון דידן, העלים עומדים מעל יריעת 'פלריג', ואף שמים מחלחלים דרכה, לדעת 'הגהות אשר"י' היריעה מנתקת לגמרי, כדין הבגד שדן בו.

ו. גודל הנקב

ה'חזון איש'[14] כתב שיש להקל כדעת הר"ש, שרק לעניין אילן אנו מחשיבים חרס או עץ כנקוב, אבל לעניין זרעים אין אנו מחשיבים חרס ועץ כנקוב. אם כן, לפי יסוד זה נראה שבזרעים בוודאי גם בגד נחשב ניתוק. גודל הנקב שנצרך כדי להחשיב את העציץ לנקוב הוא נקב קטן קצת מגודל זית. אולם מכיוון שאין אנו בקיאים במידות אלו, החמיר ה'חזון איש', והחשיב עציץ למנותק אם הוא בעל נקב שמוציא משקים ברווח, ולא יותר מכך. ברור שביריעת ה'פלריג' הנקבים קטנים הרבה יותר, אין בה נקבים הקרובים ל'כזית', ועל כן אם רק נוף הצמח מצוי מעל יריעת ה'פלריג', אין להחשיב את הצמח כמחובר בשל כך. 

סיכום

א. תחת הנוף הירקות אפשר להקל ביריעת 'פלריג' שמים מחלחלים דרכה, ואין צורך ביריעת 'פלריג' אטומה.

ב. אם העציץ עצמו עומד על יריעת ה'פלריג' קשה להקל, כיוון שאין ניתוק אוויר, וכאמור בתחילה, בניסוי הוכח שהשורשים חודרים דרך היריעה ועוברים לקרקע. על כן יש להניח תחת העציץ יריעה אטומה.