מצווה לשמוע הקהל

מצווה לשמוע הקריאה בהקהל

הקדמה

הרב ישראל רוזן במאמרו 'התקנת מערכת הגברה במקדש למעמד הקהל' (אמונת עתיך, 110, עמ' 76–82) עסק בשאלה כיצד שמעו את הקריאה במעמד הקהל, ואם לעתיד לבוא יהיה מותר לקבוע אמצעי הגברה במקדש על מנת שישמעו את הקריאה.

תשובתו לשאלה הראשונה היא:
במעמד הקהל אין חיוב שמיעה! למרות הפסוקים שצוטטו, הדגש הוא על עצם ההתכנסות הכלל-ישראלית ועל המעמד החווייתי של חידוש הברית, אך לאו דווקא על שמיעת המילים.

אך אין זה כך. יש חובה לשמוע, ומצווה לעשות כל מאמץ לשם כך.

א. מצוות הקהל... שיבואו כולם לשמוע

כבר בפסוקים שבתורה נזכר פעמיים שיש חובה לשמוע את הקריאה וללמוד (דברים לא, יב-יג):

הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלהיכם כל הימים.

ידועה דרשת ר' אלעזר בן עזריה (חגיגה ג ע"א):

הקהל את האנשים הנשים והטף – אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן.

גם מבין מוני המצוות יש שכתבו במפורש שהמצווה היא על המלך להקהיל ולהשמיע, ומצווה על עם ישראל להיקהל ולשמוע. כך כתב בספר יראים (סימן תלג): 'מצות הקהל. צוה הקב"ה כשיקרא המלך את התורה, שיבואו כולם לשמוע'.[1]

כך גם  הסביר החינוך (מצווה תריב) בשורשי המצווה:

לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה, ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים, על כן בהיות כל עיקרן בה ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם אנשים ונשים וטף לאמר מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו? ותהיה התשובה לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו, וכענין שכתוב בפירוש בזאת המצוה ולמען ילמדו ויראו את ה'... ועובר על זה בין איש בין אשה ולא בא במועד הזה לשמוע דברי התורה, וכן המלך אם לא רצה לקרות בטלו עשה זה. וענשם גדול מאד, כי זאת המצוה עמוד חזק וכבוד גדול בדת.

מכל המקורות הללו ברור שיש חובה לשמוע את הקריאה של המלך. קשה לקבל שהמלך היה מצווה לקרוא בתורה 'למען ישמעו ולמען ילמדו', ואין בעצם חובה לשמוע.[2]

ב. איך שמעו?

אכן, צודק הרב רוזן שהשאלה הגדולה היא: איך שמעו? גם בנוכחות מאות בודדות קשה לשמוע, ובמיוחד אם יש גם טף שמובאים למקום, ובוודאי נבהלים מעט מההמולה הרבה. למלך הקורא היו מתקינים בימה של עץ ומעליה היה קורא.[3] לדברי הרמב"ם (הלכות חגיגה פ"ג ה"ד) היא הועילה לשמיעה של הנוכחים:

 ומביאין בימה גדולה ושל עץ היתה ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו.

קריאת התורה של המלך – חשוב כל כך היה שתיעשה מעל בימה דווקא, שלפי דעתו של ר' יצחק בי ר' חייה, אם מוצאי יום טוב הראשון של חג סוכות חל בשבת, היו דוחים את המעמד למוצאי שבת מפני הבימה. לא מעמידים את הבימה בעזרה בערב יום טוב, כדי שלא לדחוק העזרה.[4]

הרמב"ם התמודד עם השאלה כיצד ישמעו. כך כתב הרמב"ם בהל' חגיגה (פ"ג ה"ד ה"ה):

ה. הקריאה והברכות בלשון הקדש, שנאמר תקרא את התורה הזאת בלשונה, אף על פי שיש שם לועזות וגרים שאינן מכירין.[5]

ו. חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני, אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה.

ומי שאינו יכול לשמוע, מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל.

בהלכה ה' עוסק הרמב"ם בכך שהקריאה היא בלשון הקודש, אף שבקהל יש כאלו שלא מבינים את לשון הקודש, יהודים או גרים.[6] בהלכה ו' שני חלקים: בחלק הראשון כותב הרמב"ם שהכול חייבים להכין לבם ולהקשיב אוזנם ולשמוע את הקריאה. עליהם לעשות את כל המאמצים לשמוע, ואף כאלו שהם חכמים גדולים צריכים לשמוע בכוונה יתרה. בחלק השני כותב הרמב"ם שמי שאינו יכול לשמוע, כי הוא נמצא רחוק ממקום הבימה, וכפירושו של ה'לחם משנה', יכוון לבו לעצם הנוכחות במעמד הקהל רב הרושם, כאילו הוא נמצא כעת במאמר הר סיני. מכאן שבוודאי יש חובה לשמוע הקריאה של המלך, אך מי שאיננו יכול לשמוע, וסביר להניח שהרוב לא היו יכולים לשמוע, אזי הוא כיוון בעצם הנוכחות במקום.

קריאת התורה של הכוהן הגדול ביום כיפור בכל שנה לאחר סדר העבודה דומה בפרטי הלכה רבים לקריאת המלך במעמד הקהל. לפי חלק מהראשונים אין חובה לקהל לצפות בעבודת היום, ואין חובה כלל לשמוע את קריאת הכוהן הגדול, אלא שסביר להניח שמי שהיה במקדש ביום כיפור, היה בא לשמוע את הקריאה של הכוהן הגדול.[7] ואולם במעמד הקהל הייתה חובה על כל קהל ישראל לבוא ולשמוע את הקריאה.

הרב רוזן התייחס לשאלות שנשאלו בדורות האחרונים בדבר שמיעה של קריאה בתורה ומגילה באמצעות רדיו, מיקרופון ואמצעי שמיעה אחרים. ניתן לומר שהדיון ההלכתי באפשרויות כאלו כבר הוכרע, ובתפילות בימי חול שבהן נוכח קהל רב משתמשים באמצעי הגברה (תפילות רבים, סליחות, ברכת כוהנים בימי חול המועד ליד הכותל המערבי, עצרות תפילה המוניות ועוד). אכן חידה גדולה היא איך שמעו בעבר את הקריאה של המלך במקדש בעת מצוות הקהל, וכדברי הרב רוזן, במקדש שייבנה במהרה בימינו, יהיו מערכות הגברה ותאורה, מיזוג, אינסטלציה ועוד ועוד. או אז יהיה פשוט ונוח יותר לשמוע את קריאת התורה  ולהראות בשידור ישיר  לכל העולם היהודי את מעמד הקהל במהרה בימינו.[8]

[1].   כך גם הסמ"ג, עשה רל.

[2].   מעמד הקהל שימש בסיס להלכות רבות מהלכות קריאת התורה בבית הכנסת, שם בוודאי יש לשמוע את הקריאה. ראה מאמרי: 'מעמד הקהל וקריאת התורה בבית הכנסת', זמני יהודה וישראל, עמ' 170–195.

[3].   סוטה פ"ז מ"ח; תוספתא סוטה פ"ז הי"ג.

[4].   ירושלמי מגילה פ"א ה"ד.

[5].   ראה במהד' הר"ש פרנקל (ראה שם בשינויי נוסחאות), הר"י קאפח, ועוד.

[6].   בחלק מהדפוסים מסתיימת הלכה ה' במילים 'אע"פ שיש שם לועזות', והמילים: 'וגרים שאינן מכירין' הם תחילת הלכה ו'. מכאן ניתן לקבל את הרושם שרק על גרים כתב הרמב"ם שהם חייבים להכין לבם ולהקשיב לבם לשמוע באימה. אך הרמב"ם כותב שאפילו חכמים צריכים להקשיב מכאן שכל אדם צריך להקשיב.

[7].   ראה בספרי: 'קריאה בתורה במקדש ביום הכיפורים ובהקהל', זמני יהודה וישראל, עמ' 200-198. ראה עוד: הרב עזריה אריאל, מסכת יומא, שערי היכל, עמ' שסה-שסו.

[8].   ראה: הרב ישראל אריאל, 'שינויים במקדש ובכליו במהלך הדורות', מעלין בקדש, יב (תשס"ו), עמ' 122-105.