שתילה, נטיעה וזריעה בערב שמיטה

א. נטיעת עצים

הקדמה

במשנה (שביעית פ"ו מ"ב) מבואר שאין לטעת עץ בשנה השישית אא"כ ייקלט קודם ראש-השנה. בבבלי (ראש השנה י ע"ב) הוסיפו על זמן הקליטה עוד 30 יום בהם אסור לטעת. הראשונים נחלקו האם תוספת זו היא מדין 'תוספת שביעית'^[1] או משום מראית העין שמא יאמרו שעץ זה ניטע בשביעית לכן יש להקדים את שתילתו 30 יום לפני ראש-השנה כדי שתעלה לו שנה למניין שנות ערלה.^[2]   

ההשלכה המעשית ממחלוקת זו היא בשאלה עד מתי מותר לטעת עץ מאכל בערב השמיטה - אם משמעות תוספת 30 יום היא משום 'תוספת שביעית', אזי כיון שבזמן הזה אין תוספת שביעית ניתן לטעת עץ עד 14 יום לפני ראש השנה כשיעור זמן קליטה,^[3] אך אם משמעות תוספת 30 יום היא כדי שתיחשב שנה לעץ הרי שיש לטעת 44 יום לפני ראש-השנה (30 יום לחשיבות שנה ו-14 יום לקליטה). להלכה פסק הרמב"ם כדעה השנייה, שיש לטעת עץ 44 יום לפני ראש-השנה 'מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו'.^[4]

1. עצי מאכל

א. נטיעת עץ מאכל חשוף שורש - עד ט"ו אב.^[5]

ב. נטיעת עץ מאכל המצוי בגוש אדמה ויש צורך למנות לו שנות ערלה, כגון שהיה מונח על-גבי מצע מנותק - עד כ"ט אב.^[6]

ג. נטיעת עץ מאכל המצוי בגוש אדמה שאין צריך למנות לו שנות ערלה, כגון העתקת עץ בוגר או קניית עץ ממשתלה מפוקחת - עד ערב ראש-השנה.^[7]

2. עצי סרק

הקדמה

בעץ סרק לא שייך 'מראית עין' והקדמת שתילה 30 יום כדי שתיחשב לו שנה למניין שנת ערלה, אך נחלקו האחרונים האם גם ניתן יהיה לוותר על 14 יום של הקליטה וניתן לשתול עץ סרק עד ערב ראש-השנה, או שמא יש לסיים את השתילה עד ט"ו אלול משום שיש איסור שהנטיעה תיקלט בשביעית משום 'ושבתה הארץ'.^[8]

א. נטיעת עץ סרק חשוף שורש - עד ט"ו אלול,^[9] ובשעת הצורך ניתן לטעת עד ערב ראש-השנה.^[10] 

ב. נטיעת עץ סרק המצוי בגוש אדמה - עד ערב ראש-השנה.

ב. זריעה ושתילה של צמחים שונים

הקדמה

גם בעניין צמחים, לא שייך 'מראית עין' כנ"ל, אך נחלקו האחרונים האם צריך שהצמח ייקלט בשנה השישית בשיעור זמן של 3 ימים,^[11] או שניתן לשתול אותו עד ערב ראש-השנה. אולם, ישנם מיני צמחים שיש בהם איסור 'ספיחין'^[12] ולכן יש צורך שייקלטו כראוי כבר בשנה השישית ולכן יש צורך בשיעור זמן ארוך יותר משלושה ימים.

1. צמחי נוי

יש לשתול צמחי נוי עד כ"ו אלול,^[13] ובשעת הצורך ניתן לשתול עד ערב ראש-השנה.^[14]

2. ירקות

א. זריעה - יש לסיים את הזריעה וההשקיה מוקדם ככל האפשר כדי שתחילת הנביטה תהייה לפני ראש-השנה ובכך היבול לא ייאסר באיסור ספיחין.^[15]

ב. שתילה - ירקות הנשתלים חשופי שורש יש לשתול עד כ"ו אלול,^[14] ובשעת הצורך ניתן לשתול עד ערב ראש-השנה.^[15]

ג. ירקות הנשתלים בשתילת תבנית בגוש אדמה ('חישתיל'), ניתן לשתול עד ערב ראש-השנה.^[16]   

3. דגנים וקטניות

יש לסיים את הזריעה וההשקיה מוקדם ככל האפשר כדי שתחילת הנביטה תהייה לפני ראש-השנה ובכך היבול לא ייאסר באיסור ספיחין.^[16] 

4. פקעות

ניתן להטמין פקעות עד ערב ראש-השנה.^[17]

5. דשא

יש להניח את מרבדי הדשא כמה שבועות לפני השמיטה, כך שייקלט כראוי ויהיה ניתן לכסח אותו פעם אחת לפני השמיטה.

[1] רש"י, ראש השנה י ע"ב. בזמן שבית המקדש היה קיים נאסרו כמה ממלאכות השדה שלושים יום לפני ראש השנה של שנת השמיטה. איסור זה הוא 'הלכה למשה מסיני' ונקרא 'תוספת שביעית'.

[2] רבינו תם, הובאו דבריו בתוספות (ראש השנה ט ע"ב ד"ה ומותר; שם י ע"ב ד"ה שלשים; יבמות פג ע"א ד"ה לדברי); ריטב"א, ראש השנה ט  ע"ב; תוספות רי"ד, שם ז ע"ב. לדיון בדעת ר"ת, ראה: ר"ש (שביעית פ"א מ"א ד"ה עוד; פ"ב מ"ו ד"ה פחות).

[3] ראה: שבת הארץ, פ"ג הי"א אות ב עמ' 351-352.

[4] רמב"ם, הל' שמיטה ויובל פ"ג הי"א.

[5] ערוך השלחן, הל' שמיטה סי' יח סעי' ג; התורה והמדינה, ח"ד עמ' קלז אות א; בצאת השנה, עמ' מב ד"ה נטיעה; הרב מרדכי אליהו, מאמר מרדכי שביעית פ"א סעי' ג. יש להעיר, יש סוברים שמותר לטעת עד ט"ז אב משום 'מקצת היום ככולו', ראה: מאירי (ראש השנה ט ע"ב ד"ה אחר; יבמות פג ע"א ד"ה כבר ביארנו); רבינו ירוחם, ספר אדם נתיב אחד ועשרים ח"ב קעז ע"א עמודה שנייה; שו"ת שאגת אריה, דיני חדש סי' ז; ישועות מלכו, הל' מעשר שני פ"ט ה"י; חזו"א (שביעית סי' יז ס"ק כט; שם סי' כו ס"ק ב; דיני ערלה אות ב-ג; תשובות וכתבים, זרעים סי' כו); הרב שלמה זלמן אוירבך (שו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' נא אות ה; מעדני ארץ, שביעית הערות בעיני שביעית סי' ח אות ה); דרך אמונה (הל' מעשר שני פ"ט ה"י ס"ק פט; ביאור ההלכה, שם ד"ה הנוטע). אולם, ראה: שו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת או"ח סי' פד ד"ה ועוד אמינא; מהדו"ק יו"ד סי' פז; שם סי' פח), שאין אומרים 'מקצת היום ככולו' אלא יש צורך בשבועיים מלאים, כפשט הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ג הי"א; הל' מעשר שני פ"ט ה"י-הי"א; תשובות הרמב"ם, בלאו, סי' שלח); טור, יו"ד סי' רצד; שו"ע, שם סעי' ד; ערוך השלחן, יו"ד שם סעי' כב. בעניין זה ראה עוד: נטע הלולים, עמ' יד זרע גד אות ו.

[6] הסיבה שאין צורך ב-14 יום לקליטה, משום שהימצאותו בגוש אדמה הראוי למחייתו מחשיבתו כקלוט.

[7] הרב יצחק הרצוג, פסקים וכתבים ח"ג סי' מז אות ב; ספר השמיטה, ח"א פ"א סעי' ג; התורה והמדינה, ח"ד עמ' קלז אות א; בצאת השנה, עמ' מב; הרב בנימין יהושע זילבר, הלכות שביעית, סי' ב כיסא דוד ס"ק ע; שבת הארץ, פ"ג הי"א אות ב עמ' 353.

[8] ראה: מנחת חינוך, סוף מצווה שכו. שאלה זו תלויה בהגדרת 'ושבתה הארץ', האם הוא איסור-עשה על האדם או על האדמה.

[9] תוספות רי"ד (ראש השנה ז ע"ב ד"ה ואמר; מועד קטן ג ע"ב ד"ה עשר); ר"י קורקוס, הל' שמיטה ויובל פ"ג הי"א; תורת הארץ, ח"א פ"ו אות יא-יד; הרב צבי פסח פראנק (שו"ת הר צבי, או"ח ח"א סי' קכט; שם סוף סי' רט; זרעים ח"א סי' סי' לז אות ב); הרב שלמה זלמן אוירבך (שו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' מח; שם סי' נא אות ד; תניינא ב-ג סי' קכג אות ז); ספר השמיטה, ח"א פ"א סעי' ב ד"ה וקצת; התורה והמדינה, ח"ד עמ' קלז אות א; הרב יצחק הרצוג, פסקים וכתבים ח"ג סי' מז סוף אות א; בצאת השנה, עמ' מב ד"ה נטיעה; כרם ציון, שביעית הלכות שביעית פ"א סעי' ח. יש לציין לדעת הרב מרדכי אליהו, מאמר מרדכי שביעית פ"א סעי' ד, שיש לטעת אילן סרק עד ט"ו באב, כעי"ז כתב הרב בצמ"ח עוזיאל, התורה והמדינה ח"ד עמ' קמ, אך לא הכריע כן למעשה, כאמור להלן הערה 10.

[10] חזו"א (שביעית סי' כב ס"ק ה; שם סי' כה אות יג); הרב שאול ישראלי, חוות בנימין ח"א סי' ט עמ' סז; בצאת השנה (עמ' כח הערה 3; עמ' מב ד"ה נטיעה); הרב בצמ"ח עוזיאל, התורה והמדינה ח"ד עמ' קמ.

[11] הפוסקים נחלקו בשיעור זמן קליטת זרעים - יש אומרים, זמן קליטת זרעים הוא 3 הימים בלבד, ראה: שו"ת תרומת הדשן, סי' קצא (הובאו דבריו בש"ך, יו"ד סי' רצג ס"ק ב); שו"ת משכנות יעקב, יו"ד סי' סד עמ' רעט ד"ה ולענ"ד; מהר"ם שיק, מצווה שו; ערוך השלחן, יו"ד סי' רצג סעי' ט. ויש אומרים, שזמן קליטתם הוא 14 יום כקליטת עצים, ראה: ש"ך, נקודות הכסף יו"ד סי' רצג ס"ק א; גר"א, שם ס"ק ב; רע"א, שם סעי' ג; הרב יחזקאל לנדא (דגול מרבבה, יו"ד סי' רצג; שו"ת נודע ביהודה, מהדו"ת או"ח סי' פד). עוד בעניין זה, ראה: שו"ת חתם סופר (יו"ד סי' רפד; שם סי' רפו) שהשווה בין זמן קליטת זרעים לעצים אך הבחין בין דיני תורה לחומרא לדיני דרבנן.

[12] איסור זה הוא גזירת חכמים האוסרת לאכול ירקות חד-שנתיים משנת השמיטה, גזירה שמא יזריע בשמיטה.

[13] כשיטה הסוברת שיש איסור בקליטה בשנת שמיטה, ראה לעיל הערה 9. ראה: חזו"א, תשובות וכתבים זרעים סי' כו.

[14] כשיטה הסוברת שאין איסור בקליטה בשנת השמיטה, ראה לעיל הערה 10.

[15] חזון איש, שביעית סי' כב אות ב.

[16] ראה: הרב יהושע משה אהרנסון (שו"ת ישועת משה, ח"א סי' ב; עניני שביעית, סי' ב).

[17] כרם ציון, שביעית הלכות שביעית פ"א גידולי ציון אות י; מאמר מרדכי, שביעית פ"א סעי' ז.