שמיטה תשס"א-ואנחנו

ההכנות לשמיטת תשס"ב בישרו טובות. היו ציפיות שבתחומים מסוימים תהיה התקדמות ניכרת בשמיטה זו לעומת קודמותיה. ההכנות לקראתה באותם מגזרים היו יסודיות. נערכה הסברה רחבת היקף בכתב ובע"פ ובאמצעים אלקטרוניים חדישים. התרבתה נכונותם של חקלאים דתיים לשמור שמיטה כהלכתה. במקביל הסתמנה עליה בנכונותם של הצרכנים לצרוך תוצרת כשרה ואף כשרה למהדרין. נוסף למערכות הכשרות הקיימות נוספו לקראת שמיטה מערכות חדשות. כגון המערך של בית יוסף ואוצר הארץ בשיתוף עם תנובה. מכון התורה והארץ היה שותף בהקמת  "אוצר הארץ" שהיה אמור לספק תוצרת ישראלית שאינה מסתמכת על היתר המכירה. בתחילת השנה תוכננו ירקות במסגרת אוצר בי"ד, ובהמשך - ירקות מהערבה, מצעים מנותקים, גידולי  חממות וגוש קטיף. רבנות ירושלים הייתה אמורה להשתתף אף היא ב"אוצר הארץ". ועדות השמיטה שהסתמכו על תוצרת נוכרית התקשרו זמן רב לפני השמיטה עם מגדלים נוכרים ברחבי א"י ועבר הירדן. האווירה שהייתה נראית רגועה אפשרה תכנון רב היקף.  מועצת הרבנות הראשית התכנסה עוד בחורף תשס"א להיערכות לקראת השמיטה והוחלט בה על צמצום היתר המכירה למגזרים חיוניים בלבד. הועלתה הצעה  שתבואות החורף יוצאו מכלל היתר המכירה. הנימוק לכך היה שרוב המאפיות בארץ אינן מוכנות לטחון קמח מתבואת שביעית. כמו"כ כל הלחם בארץ מיוצר מחיטת יבוא. מטרת גידול התבואות בארץ מיועדת בחלקה למספוא ולייצור מיני מאפה מיוחדים ובחלקה  לשם שמירת השדות. גידול התבואות בארץ מסובסד ע"י הממשלה. ניתן ליעד תקציב זה לשמירת השדות ללא עיבודן שנה אחת.

פולמוס השמיטה

בסוף הקיץ של שנת תשס"א, כחודשיים לפני השמיטה, כוסו קירות הערים הגדולות בכרוזי ענק צבעוניים, האוסרים הסתמכות על היתר המכירה. לא הוצע לחקלאים (חודשיים לפני ר"ה!) שום פתרון חילופי. (כידוע רוב  ועדי השמיטה התנגדו  לאוצר בי"ד של ירקות בתחילת השמיטה, ובחלקם – ירושלים למשל – גם של פירות במשך כל שנת השמיטה, דבר שהיה  מאפשר לחקלאים לשמור שמיטה כהלכתה, לפחות בגידולים מסוימים ובחלק של השנה. כמו כן לא ניתנה העדפה לתוצרת של מצעים מנותקים על פני תוצרת נוכרית, מה מצפים אפוא מחקלאים? תבן לא ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו! אוצר בי"ד לא! היתר מכירה לא!  מצע מנותק אינו מועדף, מה אפוא כן???!!! סביר להניח שאילו היו נשאלים גדולי התורה על כך היו מעדיפים לחזק את החקלאות הישראלית שומרת השמיטה כהלכה.)

במקביל, רעדו אמות הספים עקב פולמוס חריף נגד הרב הראשי לישראל הראשון לציון הגרא"ב דורון שליט"א. רבנות ירושלים הודיעה שלא תאשר הבאת תוצרת מהיתר המכירה לירושלים. ערים גדולות אחרות החלו ללכת בעקבותיה. היה חשש לקריסת כל מערכת הכשרות בארץ. כי היה ברור לכל בר דעת שאם יוכרז על  פסילת  תוצרת היתר המכירה בכל רחבי המדינה, כולל מפעלים, מלונות, מסעדות, צה"ל, בתי חולים ומוסדות ציבור, זו  תהיה גזרה שהציבור לא יוכל לעמוד בה והתוצאה הייתה עלולה להיות ויתור על הכשרות בכלל והכנסת טרפות ונבלות, בשר בחלב, ערלה וחילול שבת לכל מערכות הכשרות במדינה. מכיוון שגם מחלקת זרעים  בתוך הרה"ר הייתה מעורבת בפולמוס, היא לא נערכה כלל להחתמת החקלאים על ההרשאות למכירת הקרקעות ולא הכינה אותם לקראת שנת השמיטה. והייתה סכנה שכל הארץ תימלא ספיחין אליבא דכולי עלמא וכל מערכת הכשרות ברחבי הארץ תתמוטט חלילה.

אולם לאט לאט שכך הפולמוס, וההתקפות האישיות חדלו.  הרב חגי בר גיורא מונה כאחראי ברה"ר לנושא השמיטה. בזמן קצר ובאמצעים מעטים הוא הצליח לעמוד במשימה הקשה.  מכון התוה"א תמך בו לפי הצורך. ביוזמתו ובעידודו של הגר"א שפירא הרב הראשי לשעבר באו מתנדבים ומתנדבות לעזרתו  ודאגו להחתמת רוב החקלאים במדינה על ההרשאות. וימים ספורים לפני ר"ה נמכרו, ללא רעש, רוב הקרקעות  בארץ לערבי מאבו-גוש. במכירה השתתפו הרב הראשי הגרא"ב דורון, הרב עמיחי, כותב הדברים, הרב חגי בר גיורא ועוד.

ירושלים אומנם עשתה שבת לעצמה, אך נמצאה דרך להכשיר מקומות אחרים שצרכו היתר מכירה.

דרכו של מכון התורה והארץ

אנו צפינו מראש את הבעיות, אם כי לא שיערנו את עוצמתן. וכבר חמש שנים(!) לפני השמיטה העמדנו את הרבנים הראשיים על חובתה של מחלקת זרעים ברה"ר להיערך לקראת השמיטה כמה שנים לפניה במגוון הדרכים הנמצאות בהלכה, תוך התחשבות בחקלאים ובצרכנים   לסוגיהם השונים. היה גם מובן ומוסכם שאין אפשרות מעשית להחליף  את מקומה של מחלקת זרעים ע"י גוף אחר לשנת השמיטה בלבד. באנו בדברים גם עם אנשי ציבור, כולל חברי כנסת, והזהרנו אותם מפני מפולת שעלולה לקרות בשנת השמיטה, אולם שום שינוי משמעותי לא ארע  ולא נעשתה הערכות מתאימה מטעם מחלקת זרעים ברה"ר לקראת השמיטה. בשעת הפולמוס הגדול שתקנו ולא התערבנו בפומבי. החלטנו לא להוסיף שמן למדורה. דבר שלא יתרום שום תרומה קונסטרוקטיבית לנושא, אלא רק ילהט את הרוחות ויעמיק את  השסעים בין המחנות. (חוגים מסויימים בציונות הדתית ביקרו את שתיקתנו. חוגים אלו  סבורים שיעודה של הציוה"ד להיאבק נגד תלמידי חכמים ממחנות אחרים. שייחודה כביכול בשלילה ובמרדנות. לא זו דרכנו,  אלא בעשייה השקטה והמעשית. דרכיה דרכי נועם וכל  נתיבותיה שלום.)   סברנו שעדיף  שמועצת הרבנות הראשית תצא להגנתו של הרב הראשי. עם זאת  בכנס רבנים ארצי שנערך בתחילת חודש אלול היינו מראשי הדוברים  להגנתו של הרב הראשי.

המשכנו בדרכנו החיובית, בהכנות לקראת השמיטה במסגרת "אוצר הארץ". ברגע האחרון, ימים ספורים בלבד לפני ר"ה, הודיעה רבנות ירושלים על פרישתה משותפותה ב"אוצר הארץ". פרישתה גרמה גם לנטישתו של המערך הלוגיסטי של "פאר לי" עליו נבנתה התוכנית. היה צורך להיערך במהירות מחדש עם תנובה בלבד ולבנות מערך לוגיסטי חדש. הכל נעשה במהירות רבה, אולם למרות הזמן הקצר אורגנה בסייעתא דשמיא מערכת שיווק גדולה שהתפרסה על רחבי הארץ. במצב זה תפשה אותנו שנת השמיטה.

מלחמת אל-אקצה

עם כניסתה של השנה חדשה שנת השמיטה תשס"ב, פרצה מלחמת אל אקצה הנמשכת עד היום (אין מקריות בעולמנו. כבר חז"ל אמרו: בשביעית מלחמות. כנראה משום שהשמיטה היא מבחנו העליון  של עם ישראל באשר לזיקתו הערכית אל ארצו . . .). ועדות השמיטה עמדו בפני חששות כבדים של אספקת תוצרת נוכרית. כל מערך ההשגחה שתוכנן בסיוע הרשות הפלשתינאית קרס. אולם לאחר ההלם הראשוני החלה תוצרת זו  לזרום והמשיכה  גם בשעות הקשות, כשההשגחה עליה נעשית רק במחסומים. בציבור הצרכנים החלה תסיסה. האם מותר להעדיף תוצרת נוכרית על פני תוצרת ישראלית כשרה למהדרין המותקפת ושרויה בסכנה קיומית? הדבר גרם לדרישות מוגברות יותר של תוצרת "אוצר הארץ", שעדיין לא היה ערוך  דיו. שיבושי אספקה, בעיקר מגוש קטיף עקב המלחמה, לא תרמו  להעדפתה של תוצרת זו.

הציונות הדתית והשמיטה

העורף הציבורי העיקרי עליו נבנה אוצר הארץ היה אמור להיות הציבור הציוני-דתי. לצערנו חלק גדול מציבור זה הנחיל אכזבה קשה. חלקו קנה תוצרת חקלאית מכל מקור שהוא ללא הבחנה. חלקו הסתמך על היתר המכירה. ורק חלקו  העדיף במוצהר תוצרת ישראלית של חקלאים שומרי שמיטה בהידורה. אחת האכזבות הקשות הנחיל לנו חלק מהמוסדות החינוכיים הדתיים. צריכתם הכמותית של תוצרת חקלאית ומשקלם הסגולי בחינוך דור העתיד  ויכולת השפעתו על  ההורים והבתים יכלו לשמש מנוף אדיר בהחדרת ערכי השמיטה האמיתיים לציבור הרחב וחיזוק רב להתיישבות. היו מוסדות שהתמודדו עם נושא חינוכי חשוב זה בהצלחה וזכו לתוצאות חינוכיות גדולות. אולם הרבה מוסדות התחמקו מאחריותם החינוכית בתואנות שונות והחמיצו את שעתם הגדולה. בציפייתנו ציפינו שכל מי שרואה עצמו "ציוני דתי"  יבטא בפועל  את ציוניותו ודתיותו ע"י חיבתה של  תוצרת ארץ ישראלית מקודשת. אולם הייתה זו לצערנו ציפית שווא. צר לי לקבוע את הקביעה המרה, שלהוציא את המגזר החקלאי הדתי, שהתגלה בכל כוח גבורתו, הציבוריות הציונית-דתית בחלקה הגדול אכזבה! יש רק לקוות שנושא השמיטה אינו סימן  למשבר עמוק יותר, המחייב בדק בית יסודי באשר  למהותם של המושגים ציונות ותורה….

וחי אחיך עמך

אחת התופעות המוזרות הייתה העדפתה המוצהרת של תוצרת נוכרית ע"י ועדי השמיטה, אפילו על פני תוצרת ישראלית  כשרה למהדרין. לדוגמא, יש נוהגים עפ"י הוראת  החזו"א לחוש לשיטת המבי"ט, שיש קדושה גם בתוצרת נוכרית. אין אפוא הבדל מהותי בין גדולי נוכרים לאוצר בי"ד ישראלי, מדוע אפוא הועדפה על ידם תוצרת נוכרית על פני תוצרת ישראלית שנזרעה בשישית בהיתר, שאף היא קדושה בקדושת שביעית?! למה תיגרע תוצרת ישראלית מפני זו הנוכרית, האם  רק משום שהיא מפרנסת חקלאים  ישראלים, המקיימים את מצות ישוב הארץ בחירוף נפש ושומרים שמיטה בהידורה? ואת מי מעדיפים, את רודפיהם ואת שונאיהם?! (עם זאת יש לציין את העיר בני ברק שחילקה פירות של אוצר בי"ד  לצרכניה. כנראה בגלל שיטתו של החזו"א שיש קדושה גם בפירות נוכרים וא"כ אין נפק"מ בין פירות נוכרים לפירות ישראל.)

בין הטענות שהושמעו היו החששות מפני קדושת שביעית. אין ספק שפרות שביעית  מחייבים זהירות רבה, אולם כל דבר קדוש מחייב זהירות, שבת, תפילין, סוכה, ארץ ישראל ועוד. איננו נמנעים מקיום מצוות אלו בגלל קדושתן.

תופעה מוזרה זו של העדפת סחורה נוכרית על פני תוצרת ישראלית כשרה למהדרין ממשיכה עד היום. לדוגמא, מגדל אבוקדו ממשואות יצחק שויתר השנה על היצוא, על מתח רווחים גבוה, ועשה במטע רק את המינימום ההכרחי ביותר, לא הצליח לחלק את תוצרתו המקודשת בעיר המקודשת - ירושלים. תוצרת  נוכרית הועדפה  (אגב, אין  מגדלי אבוקדו נוכרים רבים בארץ ותוצרתם אינה יכולה לספק את כל תצרוכתה של ירושלים…)

אוצר בי"ד

הגידול הראשון של אוצר בי"ד שחולק בתחילת שנה השמיטה היה הבננות של ניר עציון. הלכתי לבדוק בעצמי את הפרשי המחירים ואכן בננות של אוצר בי"ד חולקו תמורת החזר הוצאות של 5 – ש"ח לק"ג בעוד שבננות אחרות נמכרו ב - 7 ש"ח לק"ג. לא כל השנה נשמר פער זה. ארע גם להיפך, שמחירו של אוצר בי"ד היה יקר יותר. כי לפי חישובי ההוצאות שהחקלאי הוציא על הגידול אכן היה ראוי לשלם לו מחיר גבוה יותר. הדבר בלט במיוחד בתפוחי האדמה. המחיר שהובטח לחקלאי היה  כשקל וחצי לק"ג אך השוק הוצף בעודפי תפו"א ומחירם נפל עד למחצית! מגדלי תפו"א קיבלו את מלוא שכרם למרות שהפדיון היה נמוך. תנובה הפסידה מיליוני שקלים(!) בעסקה זו.

נראה לי שכאן באה לידי ביטוי מצות השמיטה במלוא יופייה. לחקלאי הובטח מחיר קבוע ללא תלות במחירי השוק. הציבור נטל על עצמו את האחריות לפרנס את החקלאי תמורת מסירת תוצרתו לציבור. זו מצוה כלל ישראלית. שבה כל ישראל ערבין זה בזה.  לא רק החקלאי צריך לשאת בעול. כל ישראל חייבים להיות שותפים. ואכן ראוי שלפחות אחת לשבע שנים הצרכן יחזיר לחקלאי את  מלוא הוצאותיו, מבלי שהלה יהיה תלוי בתנודות השוק, הבנויות על היצע וביקוש, והגורמות  לפעמים הפסד לחקלאי. עם זאת התורה הורתה גם לחקלאי   שאחת לשבע שנים לא ינצל את עודף הביקוש לעומת ההיצע, כאשר קורה מקרה כזה, להתעשרות יתרה. שנת השמיטה היא שנת הצדק!   אלא שלצערנו צרכנים רבים לא הפנימו רעיון נהדר זה, לא ראו  את עצמם אחראים לחקלאים והפנו להם עורף. ביה"ד - קרי תנובה -  נאלץ לספוג את ההפסד בעצמו. להפסד זה היו השלכות קשות על כל המשך הדרך. תנובה לא יכלה לספוג הפסדים נוספים בענפים אחרים. ונוצר צוואר בקבוק. היה עודף היצע של פירות קדושים בקדושת שביעית של חקלאים שרצו להדר במצוה זו על פני ביקוש של צרכנים שהשתמטו מהידור זה וסברו שהידור מצוה הוא העדפת תוצרת נוכרית (גם תוצרת  מהיתר מכירה היא בעצם תוצרת  נוכרית, מבחינה הלכתית, אלא שהיא אינה מפרנסת נוכרים אלא ישראלים שאינם מוכנים  להדר במצות שביעית כעמיתיהם שהפקירו את פרותיהם ומסרום לאוצר בי"ד).

השנה נוספו אוצרות בי"ד של יין נוספים על אוצרות ביה"ד ביין שכבר קנו חזקה בשמיטות הקודמות. ביין אוצר ביה"ד ניכר במיוחד, לא רק ע"י החקלאי, אלא גם ע"י הצרכן. החלוקה נעשית בתחנות מיוחדות ללא פער תיווך  והדבר ניכר במחיר שיש בו החזר הוצאות בלבד. ואכן ביין חלק גדול יותר של הציבור מעדיף צריכת יין הקדוש בקדושת שביעית על פני  יין אחר, ואינו מעלה חששות של הכשלה בהלכות שביעית (יתכן בגלל שביין מעטים החששות, ויתכן גם משום שהמחיר מוזל יותר. . .). בשמיטה זו נוספו יקבים נוספים, כדוגמת ברקן והגולן. כמו"כ יש גיוון בסוגי היינות וחלקם מיוצר מזנים יוקרתיים. יש רק לקוות שהם יצליחו לחלק את תוצרתם. והציבור יגלה אחריות להחזיר  לחקלאים וליקבים את הוצאותיהם ויעדיף יין של אוצר בי"ד על פני יין אחר.

בעיות באוצר בי"ד

תקלות לא מעטות נגרמו הן לחקלאים והן לאוצר ביה"ד. היו חקלאים  שכמות יבולם לא הצדיקה את שינוע  תוצרתם בעצמם. מאידך, היו מקרים בהם תנובה לא הצליחה לחלק את התוצרת, בהעדר צרכנים שומרי שמיטה, ונאלצה להעביר חלק מהתוצרת לרשתות השיווק הרגילות (רשתות השיווק שומרות על מחיר קבוע בכל סניפי הרשת) אולם לצערנו הרב היו מקרים בהם הומלץ לחקלאים להשאיר את הפרי על העצים ולא לקוטפו כלל. מאידך, היו גם חקלאים שסברו לנצל את קביעת המחיר מראש והתמקחו עם שליחי ביה"ד על המחיר שייקבע להם (למרות שגם התמקחות כזו היא  סחורה…).

היו גם בעיות בגידול. כגון שימוש בשמן חורפי או חיגור שייעודם הקדמת היבול. ביה"ד נטה להחמיר בגלל שאין כאן אוקמי אלא חשש לאברויי. כמו"כ התעוררו שאלות רבות באשר לדילולים שמטרתם הבטחת פרי גדול וכן ריסוסים שמטרתם האחדת ההבשלה. כל אלו נראו יותר כאברויי מאשר לאוקמי. אחת הדרכים להתיר חלק מפעולות אלו הייתה שימוש בנוכרים. אולם ההתלבטויות וההיסוסים גרמו לכך שחלק ניכר מהיבול לא הגיע לשווקים בזמן, או שגודל הפרי  לא היה אטרקטיבי (ושוב בגלל שהציבור אינו מוכן להתחשב בשנת השמיטה ולהסתפק בפרי קטן יותר) וההכנסות לא כיסו תמיד את ההוצאות. מצד אחד כל אלו מוכיחים בעליל שאוצר בי"ד הוא אכן הדרך ההלכתית היחידה  המתמודדת בפועל עם קשיי השמיטה ויש בכך כדי להסיר עיקשות פה של מלעיזים  על אוצר בי"ד שכביכול אינו אלא הערמה בעלמא ... מאידך, התופעות הנ"ל מצביעות על גודל נפשם של החקלאים גיבורי כוח עושי דברו.

בס"ה ניתן לומר שהניסיון של אוצר בי"ד עלה ברובו יפה. אולם כדי להצליח בו יותר, יש לעשות בעתיד חריש עמוק יותר, בהכנת הציבור הרחב לחשיבותה של דרך זו שהיא לענ"ד דרך המלך של שמירת השמיטה כהלכתה.

בתי צמיחה

אחד הפתרונות המעשיים לגידולים חקלאיים בשנת השמיטה הוא צירוף של בתי צמיחה ומצעים  מנותקים. השימוש באמצעים אלו הולך ומתפתח גם ביתר השנים, מסיבות חקלאיות וכלכליות,  אולם בשמיטה הוא מקבל תאוצה יתרה. תחילת השימוש בשיטות אלו בארץ בהיקף כלכלי הייתה בחפץ-חיים לפני כ - 50 שנה בשנת השמיטה. בעיקר מפותח ענף חקלאי זה בגוש קטיף עקב שטחו המצומצם ואדמתו החולית שאינה ראויה לעיבוד חקלאי. התברר שחסרונו של החול היא מעלתו. וברכת ה' גרמה שהיבולים מגידול זה היו גבוהים מהממוצע.

אולם למרות שנעשו כל ההידורים, במבנים, בהצללה במצע המנותק ובשתילה (שגדולי הפוסקים מכל החוגים סמכו עליהם את ידיהם) רק חלק מהציבור העדיף תוצרת ישראלית מהודרת זו על פני תוצרת  מקרקע נוכרית, או מזו שנמכרה לנוכרי. חלקים גדולים  בציבור הפנו עורף לחקלאים שהשקיעו את הונם ואת אונם במציאת פתרון הלכתי מוצלח לבעיית השמיטה. גם העובדה שגוש קטיף נתון בעין הסערה, ותמיכה בו יש בה גם משום מצות יישוב הארץ, חיזוק הביטחון ועזרה ישירה לפרנסתם של חלוצים המחרפים נפשם למען עמם, לא פתחה את ליבו של חלק ניכר של הציבור.

גינות נוי

בעייתן של גינות הנוי היא לכאורה קלה יותר מגידולי מאכל. אין איסור ספיחין וקדושת שביעית ברוב רובם של  הפרחים ושיחי הנוי. עם זאת התברר במשך השנה שבעייתן של הגינות קשה לא פחות, אם לא יותר, מזו של גידולי השדה. בכנסי הסברה והערכות לקראת שנת השמיטה הונחו הגננים כיצד להתמודד עם הלכותיה של שנת השבע. אולם לא כל הבעיות היו בנות פתרון. הגננים אינם עצמאיים, הם צריכם לשרת את לקוחותיהם ואלו אינם מוכנים תמיד להתחשב בהלכה. הבעיות החמורות ביותר בהיקפן היו בגינון ערים. היו ערים מעטות שהסכימו לגננן בפרחים רב-שנתיים או ארוכי טווח שהחזיקו מעמד רוב השנה. אולם רוב הערים לא היו מוכנות לוותר על שתילת פרחים  עונתיים ולחדשם באביב. והוא הדין למקומות מטופחים אחרים, הן  פרטיים והן ציבוריים. הגנן הבודד עומד בפני דילמה חמורה. עליו לוותר על מקום פרנסתו, אם לא ירצה את דרישת לקוחותיו ומעבידיו. לקבלני גינון המעסיקים פועלים נוכרים יש אולי פתרון דחוק, של שתילת שתילים בגושים ע"י הנוכרים, אולם לגנן הבודד אין פתרון. יציאה לשנת שבתון עלולה לגרום לכך שיאבד את לקוחותיו הקבועים ולא יוכל להמשיך אתם אחרי שנת השמיטה. בעיה חמורה יותר ניצבת בפני גננים העוסקים בגינון ראשוני, כגון בבניינים חדשים. הקבלנים והדיירים אינם מוכנים לחכות שנה תמימה בלי גינון (גם יישור השטח והכנתו לגינון אסורה בדרך כלל). וזאת לדעת, שהמתפרנסים מגינון עולה היום על מספר החקלאים!

גם בנושא זה היערכות מוקדמת ותכנון ארוך טווח יש בהם בכדי לצמצם מאוד את הבעיות.

ניתן אולי לפתור חלק מבעיות הגינון ע"י מעבר לאדניות ועציצים. דבר שיחסוך מים יקרים. על רקע המחסור החמור במים יש סיכוי שרעיונות כאלו יפלו על אוזניים קשובות. שימוש במתקנים ממחזרי מים עשוי  גם להוזיל את עלות הגידול. לשם כך יש לערוך ניסיונות כבר מעתה ולהגיע ערוכים מסחרית זמן סביר לפני השמיטה הבאה.

משתלות ופרחים

הייתה התקדמות ניכרת בקיום שמיטה גם במשתלות. האמת ניתנת להיאמר שלמשתלות קל יותר לשמור שמיטה גם ללא היתר מכירה. עבודות רבות נעשות בלאו הכי  בתוך מבנה על שולחן עבודה מנותק.  מ"מ יש עבודות הנעשות בקרקע ורק היתר המכירה יכול לאפשר זאת. ואכן השנה התרבו המשתלות שחתמו על שטר המכירה,  למרות שלא היה עליהן לחץ חיצוני של מערכת הכשרות. (בעיקר בעצי פרי חששו המשתלות והחקלאים מלשתול בשמיטה,  וזאת בזכות הפיקוח על הערלה).

בעייתן החמורה של המשתלות הייתה מכירת תוצרתן לציבור. כי הלקוחות עלולים לשתול את השתילים באיסור.  כמו כן לא נעשה די על מנת לאפשר לצרכני הפרחים לקנות פרחים שנשתלו בהיתר (הבעיה בפרחים אינה ספיחין או קדושת שביעית, אלא בעיקר מסייע לדבר עברה לאותם מגדלים שגידלו באיסור). צרכני הפרחים התחלקו לסוגים שונים: חלק קנו פרחים רק בחנויות שייבאו פרחים מחו"ל, חלק קנו ישירות במשתלות שעמדו תחת פיקוח הלכתי, כגון במשקים שומרי מצוות, וחלק לא רכשו בכלל פרחים בשנה זו, אלא קנו פרחים מלאכותיים. חלק רכשו רק פרחים רב-שנתיים או עציצים. אולם הרוב הגדול קנה מכל הבא ליד וביניהם גם  אנשים דתיים  שהשמיטה לא חדרה עדיין לתודעתם. במקביל, לא נוצרה עדיין מערכת כשרות מקיפה ורצינית  על פרחים שתאפשר רכישת פרחים כשרים.

חוות חקלאיות

גם בתחום החינוכי הייתה התקדמות ניכרת. בכנסי הערכות של מנהלי החוות החקלאיות המיועדות ללימוד חקלאות בבתי הספר הובהר שבשמיטה זו לא תותר מכירת הקרקעות המיועדות למטרות חינוכיות. אין לכך הצדקה, כי אין בלימוד החקלאות אותו אילוץ כלכלי הקיים בהתיישבות.  ניתן לתכנן  את הגידולים בצורה שתאפשר תעסוקה מותרת לתלמידים לאורך השנה כולה. ניתן לגוון את התעסוקה גם באמצעות פקעות ובצלים של פרחי אביב. היו חוות שאכן פעלו לפי הוראות אלו. אולם היו מנהלי חוות שלא רצו לשנות מהרגליהם. ולא היו מוכנים לוותר על גידולי קצרי מועד כצנונית וכדו'. לטענתם, התלמידים זקוקים לכך על מנת לראות ברכה מהירה במעשי ידיהם. לצערנו היו במערכת הפיקוח שעקפו את הוראות הרבנות והורו לחוות החקלאיות למכור את הקרקעות לנוכרים ולהפטיר כבשנים רגילות. הוחמצה הזדמנות  חינוכית גדולה. היו גם בתי ספר דתיים ששלחו את תלמידיהם לעסוק בחקלאות כבשנים רגילות. אם כי רוב בתיה"ס הדתיים, להערכתי, נמנעו מעבודות קרקע והסתפקו בלימוד חקלאות במבנים סגורים ובמצעים מנותקים.

מסקנות:

למרות הבעיות הקשות הייתה התקדמות בשמיטת תשס"ב, הן בהגברת המודעות של הציבור הדתי לנושא השמיטה והן במציאת פתרונות טכנולוגיים וארגוניים לשאלות שמצוה זו מעוררת.

ההישג הגדול ביותר לענ"ד הוא שהוכח בדרך ניסיונית שיש ערוץ מעשי חילופי, הן להיתר המכירה מצד אחד, והן לתוצרת נוכרית מאידך, ברובה המכריע של התוצרת החקלאית.

ליד הרה"ר צריכה לקום מחלקה שתכין את שנת השמיטה מספר שנים לפניה. רק תכנון חקלאי של שנתיים-שלוש לפחות לפני השמיטה יכול להביא תועלת משמעותית.

על מכון התורה והארץ לערוך ניסיונות ומחקרים בנושאים שבהם ניתן לפתור את בעיות השמיטה. השינויים המתחוללים בחקלאות הישראלית, במגמה לעבור לגידולים חסכני מים, הם הזדמנות נאותה גם לרויזיה בתכנון החקלאי שתתבטא בהעדפת גידולים שניתן לגדלם  בשנת השמיטה עפ"י  ההלכה על פני גידולים בעייתיים מבחינת השמיטה.

ההסברה והלימוד הם המוקדים העיקריים שבהם תודעת השמיטה עשויה להתחזק הן אצל הצרכנים והן אצל החקלאים. ויש להגבירם ולהתחיל בהם זמן רב לפני השמיטה. יש להשקיע מאמצים רבים יותר במגזר הצרכני.

"אוצר הארץ" צריך להימשך גם בין השמיטות, ע"מ להגביר את המודעות לצריכה מועדפת של תוצרת ישראלית כשרה שיש בה בכדי לחזק את ההתיישבות. לדוגמא, העדפת תוצרת חקלאית מבקעת הירדן יש בה בכדי לסייע רבות לחבל ארץ זה, הזקוק לתמיכה ציבורית וכלכלית. "אוצר הארץ" יכול לשמש כצינור מרכזי לשיווק תוצרת זו. הגברת המודעות הציבורית ואחריותו של המגזר העירוני להתיישבות יש בהם ערך חינוכי חשוב מצד עצמו, והשלכותיו תורגשנה היטב גם בשנת השמיטה.