נקודות לסיכום - שמיטה תשס"א

בשנת השמיטה התשס"א התרבו שומרי השמיטה אולם לא זכינו שהארץ תשבות ותינטש בשלמות כפי הציווי: "שש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה..." (שמות כג,י).

הסיבות להמשכת השימוש ב"היתר המכירה"

נכון שכלכלת מדינת ישראל לא תלויה בחקלאות כמו שהיה בתחילת ההתיישבות בארץ ישראל, אבל לא זכינו שהחקלאים יסכימו להשבית את הגידולים בשנת השמיטה. ולכן נזקקנו גם בשנת התשס"א להמשיך להנהיג את "היתר המכירה" לחקלאים שנתנו לנו ייפוי כוח למכור את קרקעותיהם וגידוליהם.

סיבה נוספת שמחייבת אותנו להמשיך ולהשתמש ב"היתר המכירה" היא שאי שימוש  ב"היתר המכירה" עלול לגרום להריסת כל מערכת הכשרות בארץ. לדוגמא:

הפיקוח על נושא הערלה עלול היה  להינזק כיון שהחקלאים לא היו משתפים פעולה עם הרבנות בפיקוח על עצי הערלה ועל הסרת הערלה מהעצים.

נוסף לכך אם לא היה ניתן "היתר מכירה" לפירות וירקות היה הדבר גורם לשלילת הכשרות מכל המערכת בארץ הצורכת פירות וירקות כגון מפעלי מזון, מסעדות, מלונות, אולמות וקייטרינג.

שיפור גמירות הדעת וצמצום המכירה

בשמיטה הזו הקפדנו על כך שתהיה גמירות דעת מצד המוכרים והקונה על הקניין. לשם כך חייבנו את החקלאים לפרט בייפוי הכוח שניתן לרבנות הראשית את סוגי הגידול ואת מיקום הקרקע (מספר גוש וחלקה). וכן באגודות שיתופיות וקיבוצים, חייבנו שבנוסף לייפוי הכוח שנחתם ע"י מורשה החתימה, יינתן ייפוי כוח למורשי החתימה ע"י אסיפת חברי האגודה, למכור את הקרקעות והגידולים עבור שנת השמיטה. כמו כן דרשנו שהמכירה תיעשה ע"י המחכירים (שקיבלו את הקרקע ממנהל מקרקעי ישראל) שהם בעלי הקרקע ולא ע"י המגדלים שחכרו את הקרקע.

משום כך גופים כלליים או איגודים שייצגו בעלי קרקעות לא יכלו למכור בשמם, אלא הבעלים עצמם נדרשו לעשות את המכירה, ובכך צומצמה המכירה רק לבעלי הקרקעות בלבד. כמו כן בתי האריזה היו מוכרים בשמיטות הקודמות קרקעות שהיו בבעלותם עם קרקעות חכורות בידם או בשם מגדלים שגידלו עבורם, עמדנו על כך שרק קרקעות שברשותם ימכרו על ידם. ולכן דרשנו שלבתי האריזה (כגון: תפו"א, גזר, בצל, פרי הדר, פירות קיץ) תהיה השגחה, והם יקלטו רק מקרקעות שנמכרו ע"י בעליהם, וישווקו אך ורק כשהם מלווים באישור.

דרך קבלת האישורים על "היתר המכירה" וההסתמכות עליו

אחרי פניה לכל המגדלים ע"י הרבנים האזוריים וע"י ארגוני המגדלים באמצעות מכתבים אישיים, מאמרים בעיתונים של ארגוני המגדלים ובאסיפות אזוריות כ- 13,000 מגדלים קיבלו אישורים על "היתר מכירה" שזה רוב המגדלים בארץ. למרות זאת אנו הורנו שלכתחילה אין להסתמך על הרוב משום שברוב הפעמים שיווק היבול נעשה בצורה מסודרת עם תעודת משלוח, כך שיודעים מי המגדל ולכן אי אפשר להיתלות בהיתר "מרובא פריש".

הסברה על מצוות השמיטה וקיומה המעשי ברשויות המקומיות

הוצאנו חוברת "שמיטה למעשה" שבה מפורטים הלכות השמיטה לפי הדעות השונות, והפצנו אותה לבתי ספר וכן לקהל הרחב בתערוכה על שנת השמיטה שהייתה בחג הסוכות תשס"א. כחצי שנה לפני שנת השמיטה שלחנו הנחיות מפורטות לכל הרבנים המקומיים והרשויות המקומיות, איך להתכונן לשנת השמיטה בשתילה בזריעה ובגיזום. לקראת תחילת שנת השמיטה, ביקשנו מהרבנים שלא הצליחו לשכנע את ראשי הרשויות להתכונן לשנת השמיטה - ולא לזרוע ולשתול בשנת השמיטה, לקבל ייפוי כוח מראשי הרשויות למכור את הקרקעות הציבוריות של הרשויות בתנאי שעבודות האסורות מהתורה יעשו ע"י נוכרים.  כמובן שדבר זה הוסבר ונידרש מכל החקלאים. הדבר לא היווה מכשול כיוון שלצערנו בכל השנים עובדי החקלאות ברוב המקומות כולל הקיבוצים הם נוכרים.

לצערנו, רוב הרשויות המקומיות לא נתנו ייפוי כוח למכור את קרקעותיהם ולמרות זאת גינותיהם פרחו בשנת השמיטה.

הגידול במשתלות

חלק מהמשתלות הכינו שתילים ע"י גויים במצע מנותק בצורה המותרת לפי כל השיטות.

כ- 300 משתלות קיבלו אישורי "היתר מכירה" כאשר הוסבר להם שההשרשה תיעשה ע"י גויים והיא נעשית בד"כ בתוך מבנה במצע מנותק. הייפוי כוח נצרך משום שהשתילים מועברים לשקיות המונחות על הקרקע. חלק מהמשתלות לא מכרו שתילים בשנת השמיטה כי לא רצו לגרום שיהודים ישתלו בשנת השמיטה.

שמירת השמיטה ע"י קק"ל

בשנה זו, זכינו שבכל המשתלות של קק"ל ההשרשה נעשתה ע"י גויים בתוך מבנה במצע מנותק, והעברת השתילים לשקיות שהונחו על מצע מנותק הייתה תחת מבנה נייד. לא נשתלו עצי פרי ע"י קק"ל ועצי הסרק נשתלו ע"י גויים. לא היו נטיעות ע"י תלמידים במשך כל השנה כולל ט"ו בשבט, והתלמידים הועסקו בשמירת היער ונקיונו.

גידול עבור "אוצר בית דין"

אנו דרשנו שכל היבול המשווק ע"י "אוצר בית דין" יהיה מסומן באמצעות כיתוב "אוצר בית דין" כולל סימון על האריזות הניתנות ללקוח.

בשנה זו נעשה "אוצר בית דין" לכמויות גדולות של תפו"א, בזמן שלצערנו לא היה ציבור רחב מספיק המוכן לקלוט סחורה זו ולשמור אותה בקדושת שביעית. הדבר גרם לתקלות גדולות ולהפסדים לבית הדין. מצד שני היו גידולים כגון זיתים שלא נמכרו בהיתר המכירה ולא נעשה להם "אוצר בית דין" ולכן לא יכלנו לאשר את שיווקם של הזיתים בכשרות. לקראת השמיטה הבאה יש לחשוב על כך מראש ולשקול לעשות "אוצר בית דין" לזיתים כאשר  על הקופסאות ייכתב זמן הביעור, ושיש לשמור את שאריות הזית בקדושה.

שיווק יבול נוכרי

דרשנו מהסיטונאים לקלוט יבול נוכרי רק כאשר יש לו אישור ממשרד החקלאות שגודל ברשות הפלסטינאית או כאשר יש למגדל הנוכרי אישור שהאדמה שלו (קושאן).

לפי הידוע לנו לא היו השנה רמאויות בשיווק יבול נוכרי מחבל עזה כי שם היה פיקוח על כל היוצא וכל הנכנס. לעומת זאת קשה לפקח על כל היבול הנכנס מהרי יהודה והשומרון.

תפילה

אנו מקווים שבשנת השמיטה הבאה נזכה לקיים את מצוות השמיטה כציוויה בתורה: "ובשנת השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' " (ויקרא כה). שבתון זה מבטא את ייחודה של ארצנו שאינה סתם פיסת קרקע אלא אדמת קודש המתחייבת למצוות רבות שגולת הכותרת שלהם היא השמיטה.

תודה

בהזדמנות זו אנו מודים לכל הגופים שתמכו, עודדו וסייעו לרבנות הראשית להעמיד את מערך השמיטה בזמן קצר ללא תקציבים מתאימים. הקב"ה ישלם את שכרם של המסייעים שעשו ימים ולילות בעבודת קודש ושלא על מנת לקבל פרס.