מצעים מנותקים שאינם מיטלטלים

ב"ה, י"ח סיון תשנ"ג.

לכבוד,

מו"ר הגר"ש ישראלי שליט"א

שלום וברכת ה'!

נשאלה שאלה ע"י חקלאים המגדלים בשמיטה במצע מנותק, וכן ע"י בעלי בתים שיש להם עציצים: מה דינם של עציצים גדולים וכבדים, הקבועים במקומם ואינם מיטלטלים?

שאלה זו נובעת מתוך דברי הרא"ש בתשובה (כלל ב סי' ד). השאלה שנשאל הרא"ש ע"י ר' אבא מרי הירחי מופיעה במנחת קנאות (סי' נ עמ' 108): "בכרם הנטוע על הגג... יראה לי דכל כה"ג חייב בתרומה ובערלה, דלא איירי בגמרא לפטור אלא הזרוע בדבר המיטלטל...".

האג"ט (קוצר אות ג) וערוה"ש (יו"ד סי' רצד סעי' מד, או"ח סי' שלו סעי' לא) כתבו עפ"י תשובה זו של הרא"ש, שלכל כלי גדול וכבד יש דין "גג" והוא נחשב למחובר. ולא מצאנו מי שיחלוק על כך בפירוש.

מאידך גיסא שיטת הגר"א (יו"ד סי' רצד ס"ק סג) היא שהגדל על הגג אינו חייב בתרו"מ ושביעית. וכן פסק הגרצ"פ פראנק (כרם ציון אוצר פרי הילולים ואוצר השביעית, ומובא בשו"ת הר צבי זרעים ח"ב סי' לו).

השאלות הנשאלות מתוך כך הן:

א. האם פוסקים להלכה כשיטת הרא"ש?

ב. האם פוסקים להלכה כדברי האג"ט וערוה"ש?

ג. אם כן, מהי ההגדרה של "כלי גדול וכבד"?

בשו"ע (או"ח סי' שח סעי' ב, סי' שיד סעי' א ומשנ"ב ס"ק ב) נפסק להלכה שלענין דין "בונה" בשבת, לכל כלי הגדול מארבעים סאה יש דין בנין.

מקור הדברים הוא ברמב"ם (הל' כלים פ"ג ה"א), שם נאמר שכלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה. והוסיף שם שכלי סתם, שלא ידוע אם עשוי לנחת או שהוא מיטלטל - מוגדר בארבעים סאה. ואם יש לו ארבעים סאה - אינו מקבל טומאה.

לפי זה יוצא שאין להקל בכלי קטן מארבעים סאה אם הוא קבוע בקרקע. לדוגמא: אדנית הקבועה בקיר. ולעומת זאת, משאית, אם שהיא מכילה יותר מ-40 סאה - דינה כדבר מיטלטל.

ומתוך כך היה נראה לומר שאין מקום להקל אלא בכלי שהוא נייד באמת. ולענ"ד נראה שהגבול לכך הוא משקל של כ-150 ק"ג, שהוא משקל ששני בני אדם חסונים יכולים להזיז. וכלי גדול מזה - הרי שהוא קבוע.

ד. מתוך כך יש מקום לשאול על שיטת גידול בתוך "שרוולים" ארוכים של ניילון. אורך כל "שרוול" כזה הוא כ-30 מטר. הוא סגור מכל הצדדים ויש בו נקבים למעלה לשתילה. בתוך ה"שרוול" שמים חומר ספוגי בו מגדלים את הצמחים. האם שרוול כזה, שהוא גדול וכבד ולא מקובל להזיזו ממקומו, מוגדר כ"עציץ שאינו נקוב" לענין שמיטה? ומה הדין אם אפשר לגרור אותו על הקרקע?

נודה מאד לכת"ר אם יוכל לענות לנו על שאלות אלו, שיש להן השלכות מעשיות רבות מאד.

בברכת התורה והארץ עזריאל אריאל

תשובת הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל

ב"ה, יום ג' לסדר "ואת אשר יבחר בו יקריב אליו", תשנ"ג. ירושת"ו. 

לכב'

הר"ר עזריאל אריאל נ"י,

מכון התורה והארץ

שו"ב.

אאשר קבלת מכתבך מיום י"ח סיון דנא.

ודאי שאין בידינו לדחות את קביעתו של הרא"ש, מעמודי ההוראה אשר כל בית ישראל נשען עליו, ולא לנו להכריע בין שני הרים גדולים.

אולם נראה פשוט בעיני שאין זה נוגע לעציצים, גם נקובים העומדים העומדים על משטחי נילון, גם אם המשטח הוא גדול; שכן כל כה"ג, גם על גג, עציצים נקובים דינם כעציץ שאינו נקוב. כגון שכל אחד אין בו שיעור שיש לדון בו מצד עצמו, כשם שאילו הוא עצמו היה בלתי נקוב, כן הא דהגג גורם לו שיהיה בלתי נקוב שממילא אינו יונק מן הארץ - תורת בלתי נקוב עליו. ולא כתב הרא"ש דינו אלא לגבי העפר שעל הגג, שבזה אין להקפיד על זה שאיננו מחובר לקרקע עולם, שזה דומה לעפר הארץ גם כשיש צונמא מתחתיו ברוחב רב, כיון שהוא חלק מהאדמה כולה, וכן הוא הגג והעפר שעל גביו.

ובאשר לגודל העציצים, שהם בעלי גודל ואינם עשויים לטלטול. באגלי טל דיבר רק על עציצים שמוגדרים בתור כלי העשוי לנחת, וזהו רק בגודל מ' סאה. ולא שייך להתחשב אם אדם אחד יכול לטלטלו או ששני בני אדם או יותר, כיון שמכל מקום בר טלטול הוא. ועצם העובדא שעושים אותו עציץ המובדל ומופרד מהאדמה - סגי בזה.

אכן באשר ל"שרוול" שהזכרת, נראה שיש להתחשב שלא יהא בחשבון כללי בגודל של מ' סאה, ויש להזהיר על כך.

בכבוד וברכה ש. ישראלי

נ. ב. מה שהזכרת מהל' ערלה לערוה"ש, שם המדובר בעציץ שאינו נקוב מדין אחר - שבאילנות אין הבחנה זו קיימת כלל.