ביעור פירות שביעית בשבת ויום טוב

[1].    ביצה לו ע"ב; רמב"ם, הל' שבת פכ"ג הי"ד; שו"ע, או"ח סי' שלט סעי' ד, סי' תקכד סעי' א.

[2].    רמב"ן, פסחים ד ע"ב ד"ה לפיכך; ולדעתו משום כך מבואר בגמ' פסחים ז ע"א, שמותר לבטל חמץ בשבת משום שביטול אינו הפקר, אלא מבטל אותו כעפר הארץ.

[3].    נדפס בחידושי הריטב"א (הוצאת מוסד הרב קוק), שבת קכ ע"א ד"ה ואומר לאחרים.

[4].    פרי חדש, או"ח סי' תלד סעי' ב ד"ה כל חמירא.

[5].    מאירי, מגן אבות סי' יח ד"ה ומה שהקשה הרב ברביעית, שבת קכז ע"א ד"ה ממה שאמרו.

[6].    לדעתו ביטול חמץ הוא 'כעין הפקר', ולמרות זאת, כשאדם נזכר בשבת שלא ביטל חמץ מותר לעשות כן אף בשבת או ביו"ט, כמפורש בגמ' פסחים ז ע"א; וכך היא דעת ר"י בתוס', פסחים ד ע"ב ד"ה מדאורייתא; וכל הסוברים שביטול הוא מטעם הפקר.

[7].    עפ"י משנה שבת פי"ח מ"א.

[8].    רמב"ם, הל' מעשר פ"י הי"א.

[9].    עפ"י הגמרא שבת קכז ע"ב; וכך נפסק להלכה ברמב"ם, הל' שבת פכ"ה הכ"ב.

[10].  וכן נקטו רבי דוד לוריא בשו"ת הרד"ל, סי' ה; ושו"ת עבודת הגרשוני סוף סי' כד ד"ה ולעניין מה.

[11].  כלשון המאירי מגן אבות, ענין יח ד"ה ומה שהקשה הרב ברביעית: 'שאלו כעין מכר הם שהוקצה אותם לאחרים, וכעין מה שאמרו גמ' בבא קמא ע"ו ע"א: מה לי מכר להדיוט מה לי מכר לשמים', אבל הפקר אין בו הקנאה לשום אדם והרי זה כבטול רשות שנעשה אף בשבת'. וכן דייק בשו"ת רבי עקיבא איגר, סי' קעד מדברי המגן אברהם, סי' יג ס"ק ח, שאף שלא נותנים מתנה בשבת, מותר להפקיר בשבת. כי הפקר אינו דומה למקח וממכר של העברת חפץ מבעלות אחת לבעלות אחרת.

[12].  עירובין כו ע"ב; רמב"ם, הל' עירובין פ"ב ה"א; שו"ע, או"ח סי' שפ סעי' א; משנה ברורה, שם ס"ק ג.

[13].  מחנה אפרים, שלוחין סי' ז ד"ה כתב מהרי"ט; עפ"י זה הוא מבאר שגם אם אין שליחות לבצע הפקר, ניתן למנות שליח להקדיש, כלשון הגמרא תמורה ד ע"ב: 'בדיבורו עבוד מעשה'; וכפי שביאר רש"י שם: 'דמעיקרא חולין והשתא קודש'.

[14].  שמירת שבת כהלכתה (המהדורה החדשה), פכ"ט סעי' לב, בשם כמה אחרונים. ועיין בהרחבה ילקוט יוסף, סי' שלט סעי' יג ואות יב.

[15].  שער המלך, הל' לולב פ"ח ה"ב; ליישב בין דברי הריטב"א שבת קכ ע"ב ד"ה ואומר לאחרים; שאוסר להפקיר, לבין דברי הריטב"א במס' שבת קכז ע"ב ד"ה ואומר לאחרים.

[16].  וכן כתב הרה"ג מנחם זעמבא הי"ד בשו"ת זרע אברהם סי' כג ס"ק יד ד"ה ובגוף דברי, שאמנם קיימים שני סוגי הפקר, שיש הפקר שכוונתו שאחרים יזכו בו והוא אסור בשבת, ויש הפקר שכוונתו לסלק רשותו, והוא מותר בשבת. ועיין בהרחבה בשו"ת יביע אומר ח"ד, או"ח סי' ד, אות כד, שהביא הסבר זה גם בשם החתן סופר, שער המקנה והקנין דף סד ע"ד, ובשם שו"ת בנין שלמה, סי' יז כב ע"א.

[17].  עיין שבת הארץ, פ"ז ה"ג אות ב-ג; קטיף שביעית, פכ"ב עמ' 160.

[18].  כן כתב בברכי יוסף, או"ח סי' רמו ס"ק ד בדעת השו"ע, או"ח סי' רמו סעי' ד, שאם הנוכרי לא מחזיר את בהמת הישראל בערב שבת, ולא הספיק להפקיר אותה לפני השבת, שיכול להפקיר בשבת להינצל מאיסור, שו"ת תשובה מאהבה, סי' רלח, וכן הכריע כף החיים, או"ח סי' רמו ס"ק מז.

[19].  ריטב"א, עירובין עא ע"א ד"ה ואסתלוקי רשותא בשבת, שהדבר מותר משום שעירוב הוא צורך מצווה. ועיין פתחי חושן, ח"ח פכ"ג, סעי' א ובהערה א בשם שו"ת וישב משה, ח"ב סי' מ.

[20].  כך מפורש בחידושי הריטב"א שבת קכ ע"א ד"ה ואומר לאחרים, וכן כתב שו"ת שבט סופר, חו"מ סי' ט.

[21].  שו"ת עבודת הגרשוני, סוף סי' כד ד"ה ולעניין מה, עפ"י דברי הגמרא שבת קכ ע"א, שהאנשים שמצילים מהדליקה זכו מן ההפקר ואינם צריכים לעשות איתו חשבון, ואינו מחלק בין סוגי ההפקר. וכן כתבו שו"ת רעק"א, סי' קעד; שו"ת הרד"ל, סוף סי' ה ד"ה ואחרי אשר; וכן מדייק ערוך השלחן, או"ח סי' שלט סעי' כב מדברי הרא"ש בבא מציעא פ"א סי' כב, שאסרו להגביה בשבת רק מציאה שהיא מוקצה, וכן פסקו כף החיים, סי' שעא ס"ק לא; שמירת שבת כהלכתה (המהדורה החדשה) פכ"ט סעי' לב; וכן פסק דודי זקני הרה"ג שלום מזרחי זצ"ל בשו"ת דברי שלום, ח"ג סי' יז.