הקדמה להצעת המחקר – כלאים באבטיח

איסור הרכבת ירקות ממינים שונים זה עם זה, תפס מקום מועט יחסית בעבר, כיון שמבחינה אגרוטכנית הנושא לא היה נפוץ. כיום מקובל להרכיב מינים שונים של ירקות בעיקר במשפחות הדלועים והסולניים. בקיץ האחרון נשתלו בארץ שטחים נרחבים עם אבטיח אשר הורכב על כנת דלעת. אמנם מבחינה בוטנית שני המינים שייכים למשפחת הדלועיים, אך מבחינה הלכתית הם שני מינים האסורים זה בזה.

"הבעיה" בתחום זה היא, שהיות והפרי מותר באכילה, המוטיבציה של הציבור בכלל ומערכות הכשרות בפרט לפתור את הבעיה הינה מועטת. כתוצאה מכך הבעיה נותרת לפתחו של היצרן , המרכיב את הכלאים ושל החקלאי השותל ומגדל (לפחות לחלק מהפוסקים).

אנו במכון התורה והארץ מנסים להתמודד עם בעיות הלכתיות – חקלאיות כגון זו. לכן עוררנו גופי מחקר מקצועיים להציע פתרונות העשויים להיות טובים דיים, מבחינה אגרוטכנית וכלכלית מחד, ומאידך, יתנו מענה הלכתי נאות לצורך החקלאי בהרכבה , אולם תוך שמירת ההלכה כלשונה.

במסגרת זו פנינו לידידנו בחוות נוה יער, וד"ר מנחם אדלשטיין וצוותו נרתמו למשימה. בוצע חיפוש אחר כנות אבטיח בר בעלות פוטנציאל גנטי רב ובקרוב יוחל בע"ה (בתקווה שימצא המימון הנדרש) בביצוע הניסוי.

התועלת הצפויה מפירות המחקר הינה כפולה . מציאת כנות אבטיח המתאימות מבחינה הלכתית לשמש להרכבת הזנים המסחריים, ובמקביל למצוא כנות העשויות להוות תחליף טוב יותר מבחינה אגרוטכנית וכלכלית לכנת הדלעת הנמצאת בשימוש כיום.

מצ"ב הצעת המחקר של צוות החוקרים מחוות נוה יער.