להורדת הספר המלא- מקומה של החקלאות בלשון התנ"ך ובערכיו/ חן שיפריס, לחץ כאן.
המילים החקלאיות
במחקר הנוכחי נמצאו 474 מלים בעלות אופי חקלאי, ואלו חולקו עפ"י אופיין
(טבלה 1) ל-17 קבוצות כדלהלן:
1. אדמה 2. מים 3. עבודה 4. טכנולוגיה 5. גידולי שדה 6. דגניים 7. הגפן 8. תאנה ורימון 9. זית ותמר 10. מינים של צמחים (עצי פרי, חורש, יער ומים) 11. הצמחיה - כללי 12. צמחי בר 13. מחלות צמחים 14. בעלי חיים 15. ארץ ברוכה 16. שממה 17. שונות.
א. אופיין של 474 המלים
שבע עשרה קבוצות המילים (טבלה 1) נבנו על פי מידת קרבתן התפקודית לנושא המשותף.
- האדמה כוללת אתרי גידול מגוונים כאחו, נוה, גבעה, עמק והר ועד לאדמת מכרה ומלח.
- קבוצת המים מתייחסת לכל מקורות המים החל ב-איבי הנחל ורביבים דרך משאלותינו ב-ותשקקה ותפילותינו לטל ומטר. הטל נחשב גורם חשוב לגבי חקלאות הבעל, וזאת על פי תדירות הופעתו במקרא, בעוד שבחקלאות ימינו הטל הינו גורם זניח.
- נושאי העבודה מגוונים ביותר החל מבולס השקמים, החובט בזיתים, החורש ומשווה חלקתו עד האיש האסור בביצוע כלאים בחי ובצומח.
- קבוצת הטכנולוגיה כוללת את מגוון המִכְשור והציוד הנדרשים לפעילות חקלאית, כמו גם מידות ומשקלות, כל אלו משוט אל שקת ומרחים לסאים קמח,חרוצות ומורג לדיש, לתך וכֹּרים כמידות לקמח וזרע, ולוג והין מידות לנוזלים.
- קבוצת גידולי השדה כוללת את כל הגידולים העונתיים, חד שנתיים לאורך עונות השנה.
- הדגניים כחלק עיקרי בין גידולי השדה קיבלו אפיון ייחודי הן בשל מגוון הנושאים והן בשל חשיבותם כמקור ראשי ללחם.
- הגפן מייצגת זנים שונים, והתפתחות הפרי מתוארת מחנטה לאשכול הענבים, ועד תירוש ויין במסלול דריכת הענבים ביקב.
- התאנה על פריה המגוון כבכורות, קיץ ומוצריו מתמודדת עם נושאי החנטה בדרכים מגוונות. הרימון על יחודושייךלשבעת המינים אך פחות נפוץ במקורותינו.
- הזית עומד בחשיבותו בראש משלו של יותם ומצטיין באיכות שמנו כזך, כתית ויצהר ופריו נאסף בעקבות חבטה ונקיפה. התמר בדומה לרימון צנוע יחסית בנוכחותו החקלאית.
- מינים של צמחים (עצי פרי,חורש, יער ומים) קבוצה הכוללת מגוון עצים ושיחים רב שנתיים, בעלי דרישות אקולוגיות שונות.
- הצמחיה - כללי מבטאת התעוררות הצמח, מהצצה וניצנים, פיתוח עלווה, פרח, גבעול ושורש עד גמילת הפרי והבאת ביכוריו, ולבסוף קמילה טבעית בחד-עונתיים.
- צמחי בר שמתוכם צומח מזיק, חד ורב שנתי מציגים מגוון יחסי גדול של צמחים אשר שמשו כחומר עשיר לנבואות תוכחה וענישה.
- מחלות צמחים מופיעות הן כתופעות טבע כלליות כמו יובש, שדפון ובאשה וכן כמוגדרות ע"י מזיקים מן החי כארבה, גזם, תולעת ועוד. כאן ראוי להוסיף מן ה"הושענות" שאומרים בחג הסוכות כמקור ליחסים הספציפיים בין מחלה לחי ולצומח: "אדמה מארר, בהמה ממשכלת, גורן מגזם... זית מנשל, חטה מחגב...יקב מילק, כרם מתולעת, לקש מארבה, מגד מצלצל...עדרים מדלות, פרות משדפון...קציר מקללה...שבולת מצנמון ותבואה מחסיל".
- בעלי החיים- קבוצת חיות הביתהבלתי כשרות כחמור, סוס, פרד וגמל, הנותנות שרותי משק, וכן קבוצות הצאן והבקר, החולקות נושאים משותפים כמרעה, מקנה, רועים ועוד.
- ארץ ברוכה- כוללת מרכיבי שיא מתנובת הארץ כדבש, חלב, חֵלֶב, לבונה ובושם ועד תרומתה הרוחנית-חמרית של הארץ המתבטאת בכרמל ובלבנון.
- שממה- מול כל הנ"ל, בצורת, מדבר וערבה, שרב ורעב הינם חלק מהמציאות הארצישראלית שבאה לביטוי חי הן בסיפורת והן בנבואה המקראית.
- שונות כוללת מגוון מלים יחודיות לעניינן, ללא מכנה משותף עם שאר הקבוצות.
אפיון הקשרים בין המלים החקלאיות
בנוסף לחלוקת 474 המלים ל 17 קבוצות בהקשר חקלאי, נכון להתייחס אל תדירותן ואופיין האטימולוגי. קיימות לפנינו שתי קבוצות ראשיות, האחת שכוללת מלים כחריש, בציר, בהמות וצאן, בהן הקשר לחקלאות הינו טבעי וישיר וקבוצה שניה הכוללת מלים כמזמרות, שקת, כרמל ומענית שהן בעלות קשר עקיף או תומך בחקלאות.
מכלל המלים יש הקשורות למשפחות הבנויות משרש ברור על הנגזרים ממנו, כפעלים, שם עצם, וחלקי דִבֵּר נוספים. מהשרש זרע לדוגמה נמצאו 14 משפטים חקלאיים הנושאים את המלים הבאות: זרע, הזרע,וזרע,זרוע, זרעך, זרעו, מזרע, תזרע, יזרע, תזרענו, יזרענו, ויזרע, ויזרעו, זרועה, זרועיה, זרעים, זרעתיה. לעומת זרע, המילה שדה נעדרת שרש, שייכת למלים היחידאיות וממנה נגזרו 13 המלים הבאות: שדה, בשדה, השדה, לשדה,שדך, בשדך, שדהו, שדי, בשדי, ובשדי, שדות, שדותינו, שדותיכם. המילה ויסקלהו המופיעה במשל הכרם נגזרת מהשרש סקל המתיחס הן לסיקול אבנים משטח טרשי והן לסקילה באבנים. בנוסף מופיעה היא במקרא פעם אחת בלבד. וקבוצה אחרונה מייצגת מלים חקלאיות בעלות שרש מוגדר כשוה או כחסרות שרש כאבטיח, בצרת, גבעל ובכרה המופיעות בתנ"ך פעם אחת בלבד.
מכאן, מספרן של כלל המלים המופיעות פעם אחת בלבד הינו 120. לעומת אלו, הופעתן של מלים בתדירות גבוהה (טבלה - 1, עמ' 15) נובעת כאמור לעיל בעיקר מצד מהותן, כמלים מים וצאן לדוגמה, כאשר הראשונה מופיעה 21 פעם כמילה חקלאית מתוך כלל 265 הופעותיה במקרא, והשניה צאן על נגזריה מופיעה 36 פעם מתוך 238 מלים במקרא. כמו כן מלים הנגזרות משרש חקלאי כחרש, בצר, שרש ואסף מציגות נוכחות בולטת.
כאן נבהיר עוד כי במשפטים כמו "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" קיימות אמנם מלים מובהקות שמתחום החקלאות כשאבתם, מים, וממעיני, ואולם ההקשר הינו חיצוני, מליצי משום שהקרבה הרעיונית הינה לשאיבה ממעיין השילוח, הוא מעיין הישועה, המשמש גם לניסוך המים במקדש. כאן גם נוסיף שבמילים חקלאיות רבות יש הבדל ניכר בין תדירותן הספציפית-חקלאית לבין התדירות הכללית (טבלה - 1, עמ' 15). לקבוצה כמו ותשקקה, ויניקהו, תתמוגגנה, כרמל ולבנון יחוד משלה, שכן אומנם מבטאות הן את החקלאות, אך בעיקר במישור הציפיה הרוחנית.
בנוסף לתחומים הנ"ל טבעה החקלאות את חותמה גם במישור הלאומי כאשר עם ישראל קיבל את הכינויים: ראשית תבואתה, כרם,גפן ממצרים, ולהבדיל גפן בוקק וגפן סדום, בּיכֻּרָה בטרם קיץ, זית רענן, חבצלת השרון, נטע שעשועים, זרע ישראל. ומעולם החי מוצאים אנו שה פזורה, עדר, עם מרעיתו, צאני, צאן ידו, אלה הצאן,יונה, צבי ישראל, בִּכְרָה קלה ובין השאר אף תולעת יעקב. וכאשר בביאת המשיח עסקינן, או אז מדבר הפשט בתהליך של צמיחה: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח…מצמיח קרן ישועה", כתאור המופיע בתפילת השמונה עשרה.
התפתחות של מלים חקלאיות
הנבואה נסתימה עם אחרוני הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, וספר דברי הימים מסכם את ההיסטוריה הישראלית עד סוף ימי הבית הראשון. מפרק הסטורי זה חולפות מאות שנים עד לכינוס ספר המשנה. במשנה ובעיקר בסדר 'זרעים' מופיעות מלים חקלאיות חדשות שאינן מצויות בתנ"ך, ונציין חלק מאותן מלים:
והקטניות והחרובין פאה א' ד, ה
לעֹפות זבחים י' ג
והבור...לשחת פאה ב' א
המנמר את שדהו פאה ג' ב - מלקט ממקומות שונים והשדה נראה מנומר
המדל שביעית ד' ד-מדלל בצלים, מוציא ומשייר את השאר
השכחה פאה ד' ג - מתייחס ליבול שנשכח מגידולי שדה ומטע
רביעה שניה של גשם פאה ח' א - חלק מכמות הגשם היורדת בחדשים חשון - כסלו
גומם, נגמם כלאים ב' ד, מזרדין שביעית ב' ג - מונחים הקשורים לגיזום עדין במטע
לנכש כלאים ב' ה - סילוק צמחי בר
שומרה שבכרם כלאים ה' ג - כמלונה
הזבלים מנחות ח' ב -לטיוב הקרקע
אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין שביעית ב' ו -מונחים הקשורים לריבוי הגפן
האורה תאנים שביעית א' ב - אוסף, קוטף תאנים מהעץ
התאנים משיבחילו מעשרות א' ב - יבשילו
ובדקל פאה ד' א- דקל תמרים
משתרמלו שביעית ב' ח - מילוי תרמיל אפונים
המדייר את שדהו שביעית ג' ד - משכן את הבקר והצאן בחלקת השדה, כדיר על מנת לזבלה
חבית של שמן תרומות ח' י
ולתרנגלים...תרומות יא' ט
עושים זיתים בבד שביעית ח' ו-עצירת, הפקת השמן בבתי בד
זיתי כבש תרומות ב' ו - זיתים כבושים
שאינן מוסקין פאה ח' א - את הזיתים מן העץ
גפתו מעשרות ה' ד - הגפת, שיירי החומר לאחר ריסוק הזיתים וסחיטתם
בהנחה שמילים אלו ואחרות מהמשנה לא היו בשימוש בתקופת המקרא, נתייחס רק אל הקשר ההתפתחותי-היסטורי בין "לא מוסקין" לבין "זיתי כבש" כדוגמה לחידוש מסוים. בלשון המקרא קטיף הזיתים נעשה ע"י חביטה "כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ" (דברים כד כ) וע"י נקיפה "כְּנֹקֶף זַיִת" (ישעיה כד יג) ורב הפרי נועד ליצור שמן. פרי חבוט ופגוע, חיי המדף שלו מתקצרים אך ניצולו המיטבי הינו לשמן, וזאת בבית הבד "עושים זיתים בבד" כלשון המשנה. לימים נמצאו הזיתים ראויים לניצול נוסף כזיתי כבש, וכאן, בתעשיה זו נדרשו פירות שלמים ובלתי פגועים.
הפעל מסק קרוב לפעל משך ונמצא פתרון, הזיתים נמשכו-נמסקו ידנית, מהענפים הצעירים אל מיכלים בתנועה הדומה לחליבה, ומאחר וזיתים אלו לא נפגעו מ"חביטה" נמצאו ראויים ל"זיתי כבש". ונסתפק בהצעה זו הנוגעת להתפתחותן של מלים חקלאיות.
במהלך הדורות ובתקופת התלמודים מופיעות מילים שטרם נודעו ונציג את המילה גדיד לדוגמה, זו המבטאת את אסיף אשכולות-מכבדות התמרים. בתלמוד הירושלמי מוצאים אנו "...הקוצר, הבוצר, המוסק, הגודד, התולש, האורה כלהן משום קוצר..." (שבת ז' ט) ובבבלי מוצאים אנו "...ענבים לבצור, תמרים לגדור, זיתים למסוק..." (בבא מציעא לט' א), כאשר גודד וגודר זהים בתפקודם.
החקלאי הקדמון, לו ביקר במחוזותינו היה עד להתפתחות מפליגה בכל תחומי החקלאות ובעיקר למהפכת ההשקייה בטפטוף. מהפכה זו דרשה כמו בפיתוחים אחרים אוצר של מילים חדשות לנושא זה. ועל חממות ומשק חקלאי-תעשייתי ממוחשב, עתיר מינוח חקלאי מודרני, ולא עוד כדרך חיים של "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם...", על זאת לא חלמו אף הורינו בראשית המאה העשרים.
פרק א - המילים החקלאיות
בטבלה הנוכחית, מוצגות מילות המקור הנ"ל, מחולקות ל- 17 מחלקות עפ"י מידת קירבתן העניינית-רעיונית תוך ציון תדירותן בהקשר חקלאי, מתוך כלל הופעתן בתנ"ך.
מלים בעלות הקשר חקלאי |
פרוש המילים |
תדירות הופעתן בתנ"ך |
|
סה"כ |
הקשר חקלאי |
||
|
1. אדמה |
|
|
אֲדָמָה |
במליצה "אם כל חי", עבודת האדמה - חקלאות |
234 |
23 |
אָחוּ |
שטח מכוסה צומח המשמש למרעה |
4 |
3 |
בִּקְעָה |
אזור מוקף הרים |
9 |
1 |
בָתָה |
בָּתָה - שדה בלתי מעובד המכיל צמחי בר ושיחים נמוכים |
2 |
2 |
גִּבְעָה |
הר נמוך |
45 |
2 |
גֵּיא |
גיא - שקע צר בין הרים עם שיפוע בכיוון אחד |
37 |
1 |
הָרִים |
הר - אזור המתנשא לגובה רב ובראשו פסגה |
289 |
12 |
וּבַמִּישׁוֹר |
מישור - אזור מישורי, כמישור החוף בישראל |
2 |
1 |
וּבַשְּׁפֵלָה |
שפלה - אזור של מישור וגבעות נמוכות (עד כ- 200 מ' מעל פני הים) |
6 |
1 |
כָּרִים |
כר - א. שטחי מרעה מישוריים ב. כבשים מפוטמים |
2 |
2 |
מִכְרֵה |
חפירה בעומק האדמה כדי להפיק מחצבים |
1 |
1 |
מֶלַח |
תרכובת מלוחה המצויה בים ובאדמה |
19 |
2 |
נְאוֹת |
נָאָה - נָוֶה, שטחים מכוסים ירק ומתאימים למרעה |
12 |
3 |
נָוֶה |
מקום ירוק במדבר, כאזור מרעה לצאן |
28 |
4 |
עֶמֶק |
שטח מישורי המוקף גבעות כהרים |
19 |
3 |
שְׁפָיִים |
גבעות בולטות |
4 |
2 |
|
2. מים |
|
|
אִבֵּי |
א. לחלוחית, אִבֵּי הַנָּחַל ב. צומח באבו, צעיר העולה באביב |
1 |
1 |
אֲגַם |
מקוה מים גדול, טבעי או מלאכותי |
4 |
2 |
אֲפִיק |
קרקעית הנחל |
6 |
5 |
בְּאֵר |
בור שעומקו מגיע אל מפלס המים העליון |
42 |
7 |
בוֹרוֹ |
בּור - לאיסוף מי גשמים לשרות משק-בית וחקלאות |
2 |
2 |
בִּצָּה |
מקום של מים עומדים ורדודים |
2 |
1 |
בָּרָד |
טיפות מים שקפאו ויורדות כגשם, פוגעות בגידולי השדה |
27 |
7 |
בְּרֵכוֹת |
מאגרי מים מלאכותיים |
1 |
1 |
גֵּבִים |
שקעים בקרקע או באבן בהם נקווים מי גשמים |
4 |
2 |
גֶּשֶׁם |
טיפות מים היורדות כברכה, רצון וכן כגשם זעף |
31 |
6 |
הֵשְקיָה |
הובלת מים ממקור אל חלקות שדה ומטע |
15 |
8 |
וַתְּשֹׁקְקֶהָ |
א. מתשוקה ב. מהשקיה, שקק מי גשם אל אדמה חרושה |
1 |
1 |
זַרְזִיף |
א. שטף מים ב. טפטוף |
1 |
1 |
טָל |
טיפות מים שנוצרות מהתעבות אדים על שטחים קרים |
34 |
9 |
יוּבַל |
נחל, שלוחה של נהר |
3 |
2 |
יוֹרֶה |
הגשם הראשון בחודשים חשון-כסלו |
3 |
2 |
יִרְעֲפוּ |
יזלו, יטפו |
3 |
3 |
מַבּועַ |
מקור מים, מעיין |
3 |
1 |
מִדָּלְיוֹ |
עפ"י רש"י מבארותיו |
1 |
1 |
מּוֹרֶה |
גשם היורה |
2 |
2 |
מָטָר |
טיפות גשם היורדות לרב במהירות ובכמות גדולה |
47 |
7 |
מַיִם |
תנאי יסודי לחקלאות |
747 |
21 |
מַלְקוֹשׁ |
הגשמים המאוחרים בחדשים אדר - ניסן |
9 |
3 |
מַעְיָן |
מקור לנביעת מים שלרוב מתמיד בנביעה |
11 |
1 |
מַשְׁאַבִּים |
מקום שאיבה להשקאת בהמות הבית |
14 |
4 |
נָחַל |
ערוץ המוביל מים בכל השנה או בעונת הגשמים |
138 |
9 |
עָבִים |
עב - עננים הנושאים אדי מים |
28 |
7 |
עֲיָנֹת |
עין - מעינות |
5 |
2 |
פַּלְגֵי |
פלג - נחלים קטנים, יובלים |
6 |
3 |
רְבִיבִים |
רָבִיב - טפטוף, מטר קל |
4 |
2 |
רָוֶה |
להרוות כדי למנוע יובש וצימאון |
4 |
2 |
שֶּׁלֶג |
טיפות מים שקפאו באויר ויורדות במצב התגבשות מיוחד |
14 |
6 |
תְּעָלֹתֶיהָ |
תעלות המובילות מים להשקיית הצומח |
1 |
1 |
|
3. עבודה |
|
|
אֹסְרִי |
לאסור, לקשור |
1 |
1 |
אָרִיתִי |
אורה - אוסף, קוטף מידי יום |
1 |
1 |
בּוֹלֵס |
טיפול מיוחד בפרי השקמה לצורך הבשלתו |
1 |
1 |
גְּדוּדֶיהָ |
שורות העפר שנערם לאורך התלם בעת החרישה |
1 |
1 |
גַּנִּים |
גן - חלקות ירק ומטע, מעובדים ומושקים |
25 |
10 |
דָכוּ |
מעכו או שברו את הזרעים בעזרת עלי ומדוכה |
1 |
1 |
דָּלָה |
העלה מים ממקור כבאר או בור |
1 |
1 |
וַיְסַקְּלֵהוּ |
סִקֵל - פינוי אבנים כדי להכשיר שטח לעיבוד |
1 |
1 |
וַיְעַזְּקֵהוּ |
עָזַק - עידור עמוק באזור הנטיעה |
1 |
1 |
וְקָטַפְתָּ |
אחת הפעולות להורדת פרי או ירק |
4 |
1 |
חֹבֵט |
מוסקים זיתים ע"י חביטה, מכים בעץ בעזרת מקלות |
5 |
4 |
חֹטְבֵי |
לחטוב עצים |
2 |
2 |
חֶלְקַת |
חלק משדה |
8 |
4 |
חָפַרוּ |
חפירה ובעיקר כדי למצוא מים |
7 |
1 |
חָרִישׁ |
פתיחת הקרקע כהכנה לזריעה, לעקירת עשבים ולקליטת מי גשם. |
15 |
12 |
טָחֲנוּ |
ריסוק זרעים לגודל רצוי של הגרגרים, לקמח או סולת |
1 |
1 |
יְפַתַּח |
פתיחת הקרקע ע"י חריש |
1 |
1 |
יְשַֹדֵּד |
שִדֵד - יפרק, יפורר את גושי הרגבים לאחר החריש |
3 |
3 |
כִּלְאָיִם |
בבע"ח זיווג בין שני מינים ובצומח, על פי מקורותינו זריעה מעורבת או בסמיכות של שני מינים שונים |
5 |
2 |
כְּסוּחִים |
כסח - בד"כ עשבי בר לאחר שצמרתם קוצצה |
2 |
1 |
כֹּרֵת |
כורתים עצים ביער |
7 |
4 |
לֶקֶט |
שבולים, פרטים מהגפן וגרגרים מהזית לאחר קציר, בציר ומסיק בהתאמה |
9 |
3 |
מֶגְרְפֹת |
גרף - א. כלי עבודה לגרוף ב. גושי אדמה |
1 |
1 |
מַטְמֹנִים |
טמן - מקום מסתור לאחסון תבואה ומוצרי פרי האדמה |
1 |
1 |
מַעֲנִית |
א. תלם שנפתח ב. חלקה כמלבן ומשני צידיה תלמים |
2 |
2 |
מֶשֶׁךְ |
משך - זרעים הנמשכים מידי הזורע ההולך ומניף ידו לזריעה |
2 |
2 |
נַחֲלָתוֹ |
חלקת משק משפחתי |
36 |
5 |
נְטִיעָה |
נוטעים שתילים ובעיקר של עצים |
44 |
6 |
נִיר |
שדה חרוש |
9 |
2 |
עֹבֵד |
בכל סוגי העבודות החקלאיות |
17 |
7 |
עֲקוֹר |
עקירת צומח עם השרשים כדי להכשיר קרקע או להעתקה למקום אחר |
3 |
3 |
עֲרוּגַת |
חלקת קרקע כמבנה מסוים לזריעה או שתילה |
2 |
2 |
צֶמֶד |
יחידת שדה שזוג שוורים חורש ביום אחד |
14 |
4 |
רָדָה |
עסק ברדיית דבש |
1 |
1 |
שִׁוָּה |
שוה - ישור הקרקע כחלק מהכנה לזריעה |
1 |
1 |
שְׁמִטָּה |
שנה שביעית לעבודה חקלאית, מתחילה בתשרי ומחויבת להמנעות מרוב עבודות השדה, המטע והגן |
4 |
2 |
תְּלָמֶיהָ |
חריצים בקרקע, המתקבלים מעבודת המחרשה |
5 |
3 |
תְּנוּפָה |
הניף - הנפת העמר והלחם ע"י הכהן בעת הקרבת קורבנות |
3 |
2 |
תָּסוּךְ |
סוך, סִיכָה - שימוש במידה מסוימת של שמן |
2 |
2 |
|
4. טכנולוגיה |
|
|
אֵבוּס |
מתקן בו מקבלות הבהמות את מזונן היבש |
3 |
2 |
אוֹפָן |
גלגל מצורות שונות למגוון מטרות |
2 |
1 |
אֵיפָה |
מידת נפח, שלושה סאים, כ- 40 ליטר |
20 |
7 |
אִתִּים |
את - כלי עבודה לחפירה |
2 |
2 |
בַּת |
מידת נפח בנוזל כ- 36 ליטר |
3 |
3 |
גָּדֵר |
בעיקר גדר אבנים |
17 |
9 |
גַּרְזֶן |
מכשיר מברזל עם להב חדה לכריתת עצים |
4 |
1 |
הִין |
מידת נוזלים, שישית בת, כ- 6 ליטר |
22 |
4 |
חֹמֶר |
מידת נפח של 10 איפות או 30 סאה |
6 |
6 |
חָרוּץ |
חריץ - מורג חרוץ, לוח עם שינים חדות למטרת דיש |
10 |
3 |
חֶרְמֵש |
כלי עבודה לקציר התבואה |
2 |
1 |
כְּבָרָה |
כלי מרושת בבסיסו לסינון גרגרי התבואה תוך תנועה |
1 |
1 |
כֹּרִים |
כר - מידת נפח, כר אחד 10 איפות או 20 פחים במידותינו |
3 |
3 |
לֹג |
מידת נוזלים השקולה ל- 6 ביצים בינוניות |
4 |
2 |
לֵתֵךְ |
מידת נפח של 5 איפות או 10 פחים במידותינו |
1 |
1 |
מַגָּל |
מכשיר קטן, צורתו כמחצית מעגל לקצירת תבואה |
2 |
2 |
מְּדֹכָה |
קערה גדולה כמכתש למעיכה או ריסוק זרעי התבואה |
1 |
1 |
מוֹרָג |
מתקן לדיש, לוח חרוץ העובר על התבואה |
2 |
2 |
מַזְמֵרוֹת |
כלי לזמירה, לקיצוץ ענפים ופועל בדומה למספרים |
3 |
2 |
מַּעְדֵּר |
כלי ידני לעידור הקרקע, כחריש או תיחוח |
2 |
2 |
מַעֲרָצָה |
משור שנועד לקיצור או גיזום ענפים |
1 |
1 |
מֶתֶג |
יתד מתכת ששמים בפי הבהמה כדי להטותה בדרכה |
2 |
2 |
סְאִים |
סאה, מידת נפח כ- 13 ליטר |
2 |
1 |
סַלְסִלּוֹת |
א. שריגי הגפן ב. סל - טנא |
1 |
1 |
עֲבֹתוֹ |
עבת - חבל עבה לרתום בהמת עבודה |
1 |
1 |
עֲגָלָה |
מרכבת משא על ארבעה גלגלים |
5 |
1 |
קִלְּשׁוֹן |
מכשיר חפירה או העמסה, בעל שלוש או יותר שינים |
1 |
1 |
רְהָטִים |
שקתות להשקות הצאן |
3 |
3 |
רֵחַיִם |
מתקן בן שתי יחידות אבן, רכב ושכב לטחינת זרעים |
3 |
3 |
רַחַת |
כלי עזר לזרות בו את התבואה |
1 |
1 |
רֶסֶן |
רתמת ראש הבהמה שאל טבעותיה מחובר המתג |
3 |
3 |
שׁוֹט |
מוט עם רצועה להצלפה בבהמה לזרז את מהלכה |
6 |
4 |
שִיקֲתוֹת |
שוקת, מיכל מים להשקאת הצאן |
2 |
2 |
שַׂקִּים |
כיסים גדולים העשויים מאריג גס |
11 |
1 |
|
5. גידולי שדה |
|
|
אֲבַטִיחַ |
ירק-פרי ממשפחת הדלועיים |
1 |
1 |
אֹגֵר |
חקלאי חרוץ האוגר בקיץ, במועד את תבואתו |
1 |
1 |
אִכָּר |
שם כללי לעובד אדמה היושב על אדמתו וחי ממנה |
7 |
4 |
אֲפִילֹת |
אפיל - צמחים המבשילים מאוחר, כחיטה ביחס לשעורה |
1 |
1 |
בָּטְנִים |
אפשר והכוונה לפרי האלה האמיתית, הבטנה |
1 |
1 |
בְּלִילוׁ |
בליל - תערבת של תבן ומספוא למאכל בהמות |
2 |
2 |
בְּצָלִים |
צמח ממשפחת השושניים הגדל לצריכת הנוף הירוק או החלק התת קרקעי, הבצל |
1 |
1 |
זֶרַע |
יחידת ריבוי דרך נביטה של רב מיני הצומח, ומכילה את הפוטנציאל התורשתי של המין |
52 |
23 |
חָצִיר |
כלל העשבים המשמשים מספוא ירוק לבהמות |
22 |
10 |
יְבוּל |
כל העולה מן האדמה לצרכי האדם והבהמה |
10 |
5 |
יֹגְבִים |
עובדי אדמה, אכרים |
4 |
2 |
כַּמֹּן |
מין צמח שנידוש בעזרת שבט - כשוט לחביטה |
1 |
1 |
לָּקֶשׁ |
א. צמיחה לאחר המלקוש ב. אסוף פרי מאוחר |
2 |
2 |
מְּגוּרָה |
מקום שאוגרים בו את התבואה, אסם |
1 |
1 |
מִסְפּוֹא |
מזון לבהמות כזרעים וחלקי צמח, יבשים או ירוקים |
4 |
1 |
מִקְשָׁה |
שדה שגידוליו ממשפחת הדלועיים כקשואים, דלעות אבטיחים ועוד |
2 |
1 |
סָחִישׁ |
צמחים שגדלו מזרעים שנשרו לקרקע מצמחי ספיח |
1 |
1 |
סָפִיחַ |
צמחים שגדלו מזרעים שנשרו בעונת הקציר הקודמת |
2 |
1 |
עֲדָשִׁים |
צמח ממשפחת הקטניות וזרעו עשיר בחלבון |
2 |
1 |
עָמִיר |
צרור, עומר קטן של שבלים קצורות |
4 |
4 |
עֲרִיסֹת |
בליל של קמח ומים בטרם שלב העיסה |
2 |
2 |
פְּאַת |
פאה - קצה שדה, אשר את יבולו משאיר האכר לעניים |
2 |
1 |
פוֹל |
צמח מהקטניות למאכל ומספוא, ועשיר בחלבון |
2 |
1 |
פִּשְׁתָּה |
צמח ממשפחת הפשתיים אשר מגבעוליו מפיקים את סיבי הפשתן לתעשית הבדים |
15 |
3 |
קֶצַח |
צמח ממשפחת הנוריתיים, נידוש ע" חביטה במטה וזרעיו משמשים כתבלין ועיטור לדברי מאפה |
2 |
1 |
קַּשׁ |
חלקי הצמח היבשים שנותרו לאחר הדיש |
17 |
12 |
קִּשֻּׁאִים |
ירק - פרי ממשפחת הדלועיים |
1 |
1 |
שָֹּדֶה |
שטח מעובד לקבלת יבול |
363 |
11 |
שַּׁדְמוֹת |
שדמה - חלקת שדה או מטע |
4 |
3 |
שּׁוּמִים |
שום - ירק תבלין ממשפחת השושניים, בעל בצלצלים |
1 |
1 |
שָׁחִיס |
זהה לסחיש, דור שני מצמחי המקור |
1 |
1 |
שָׁלַף |
חלקי הקנים שנשארו בשדה לאחר קציר הדגן |
1 |
1 |
תְּבוּאָה |
כל יבול הבא מן האדמה |
24 |
9 |
|
6. דגניים |
|
|
אָבִיב |
כינוי לשעורה המבשילה באביב כחודש לפני החיטה |
2 |
2 |
אֹכֶל |
מזון בסיסי |
23 |
3 |
אֲלֻמוֹת |
אלם - קבוצת קני שבלים שנקצרו ונקשרו יחדיו |
3 |
2 |
אֲסָמֵיךֶ |
אסם - בתי קיבול לתבואה |
2 |
2 |
אֹצָרוֹת |
אוצר - מחסנים כאסמים לשמירת היבול |
7 |
4 |
בָּצֵק |
קמח שהורטב ונלוש |
4 |
3 |
בָּר |
גרגרי תבואה נקיים מחלקי התבן לאחר הדיש והזריה |
7 |
7 |
גָּדִישׁ |
גדש - ערמת תבואה שנגדשה לאחר הקציר לקראת הדיש |
4 |
3 |
גֹּרֶן |
אתר איסוף, ערום התבואה למטרות דיש |
36 |
5 |
גֶּרֶשׁ |
גריסים, פתיתים מגרגרי התבואה שנגרסו |
2 |
2 |
דָּגָן |
מינים ממשפחת הדגניים המשמשים מקור ראשון ללחם |
41 |
10 |
דֹחַן |
צמח ממשפחת הדגניים |
1 |
1 |
דַּיִשׁ |
דריכת שבלי הדגניים ואחרים בעזרת מורג חרוץ או בשיטה ידנית לשחרור הגרעינים מהשבולת |
10 |
8 |
זֹרֶה |
זרה - זריקת - הנפת התבואה הנידושה לרוח בעזרת מזרה ובמהלכה נושרים הגרגרים החופשיים לקרקע |
13 |
6 |
חִטִּים |
שם כללי לחיטה ולגרגרי החיטה |
28 |
11 |
חַלָּה |
עוגה או ככר לחם, לרב מקמח 'לבן' |
9 |
5 |
חָמִיץ |
חמץ - מזון לבהמות מחומר צמחי שתסס והחמיץ במקצת |
1 |
1 |
חָמֵץ |
חמץ - בצק שעבר תסיסה, כולל חימוץ בעזרת שאור |
12 |
2 |
חֲשַׁשׁ |
א. מוץ שנוח לידלק (רש"י) ב. שלב מוקדם בצמיחת המוץ |
1 |
1 |
יְמוֹלֵל |
מלל - א. ימעך בידו ב. תהליך נבילה והתייבשות |
1 |
1 |
יָשָׁן |
תבואה משנים קודמות |
2 |
2 |
כִּלְיוֹת |
כליה - תאור לגרגרי חיטה גדולים |
2 |
2 |
כֻּסֶּמֶת |
דגן מחיטת הכוסמין שנותן קמח לאפיית לחם כוסמין |
3 |
3 |
לְהָבַר |
לברור את התבואה, הבר מן התבן |
1 |
1 |
לֶחֶם |
בצק מקמחים שונים של דגניים שנאפה בתנור |
273 |
26 |
מַכֹּלֶת |
אכל - צורכי מזון לאדם |
1 |
1 |
מְלֵאָה |
שפע יבול |
3 |
3 |
מַמְּגֻרוֹת |
מקומות אחסון לתבואה |
1 |
1 |
מֹץ |
מוץ - שתי קליפות העוטפות את גרגר הדגניים בשבולת |
6 |
5 |
מַצּוֹת |
לחם אפוי מבצק שלא החמיץ |
30 |
3 |
סֹלֶת |
חלקים מוצקים מן הקמח שאינם עוברים בנפה |
53 |
4 |
עֻגוֹת |
מאפה בצק הכולל בתוכו רכיבי מתיקה |
4 |
1 |
עֹמֶר |
א. מספר שבלים שנקצרו ונכרכו ב. מידת נפח, כ- 4 ליטר |
6 |
5 |
עֲרֵמָה |
ערם - תוצאה של איסוף וערום |
2 |
2 |
פַּת |
פרוסה, חתיכת לחם |
10 |
3 |
צְּבָתִים |
עמרים קטנים |
1 |
1 |
קָלִי |
א. גרגרי שבלים שנקלו באש ב. קמח משבלים קלויות |
3 |
2 |
קָמָה |
שדה תבואה המוכן לקציר |
6 |
3 |
קֶמַח |
מוצר ראשוני מטחינת גרגרים |
11 |
3 |
קָנֶה |
א. צמח מים וביצות ממשפחת הדגניים ב. גבעול הנושא את השבולת |
12 |
7 |
קָצִיר |
אסיף התבואה ובעיקר הדגניים בעזרת מכשור מתאים |
61 |
15 |
שְֹאֹר |
בצק חמוץ המתסיס ומתפיח את העיסה |
4 |
2 |
שִֹּבֳּלִים |
תפרחת הדגניים הינה שבולת |
11 |
2 |
ֹשֶבֶר |
תבואה, בר, אכל |
19 |
6 |
שְֹעֹרָה |
הדגן הבכיר ביותר, אביב |
32 |
7 |
תֶּבֶן |
פסולת מהדגן לאחר הדיש, שערכו המזוני נמוך |
17 |
4 |
תָֹּשֹלו |
נשל - תאפשרו נשל של שיבולים הנושרות מהעמרים |
1 |
1 |
|
7. הגפן |
|
|
אַדָּרֶת |
גפן מצליחה |
1 |
1 |
אֶשְׁכּוֹל |
צרור של פרטים כענבים |
11 |
2 |
בַּדִּים |
ענפים |
2 |
2 |
בָּצִיר |
מתייחס לענבים בלבד |
10 |
7 |
גֶּפֶן |
גידול מרכזי שזכה לשמש גם כסמל לעם ישראל |
58 |
24 |
גַּת |
בור חצוב בסלע שדורכים בו ענבים |
5 |
4 |
דֹּרֵךְ |
דריכת הענבים לקבלת התירוש או היין |
6 |
3 |
זָג |
פסולת ענבים שנותרת לאחר הדריכה והסחיטה |
1 |
1 |
זַלְזַלִּים |
ענפים דקים |
1 |
1 |
זְמוֹרָה |
ענף בגפן |
7 |
5 |
חִלְּלוׁ |
חלל- הוצאת פרי המטע מקדושה לחולין לאחר שלוש שנות ערלה ושנה רביעית, בה פודים את הפרי בירושלים |
3 |
3 |
חָמֶר |
יין בעל אדמימות |
3 |
3 |
חַרְצַנִּים |
זרעים שבתוך הענב |
1 |
1 |
יַיִן |
תוצר תסיסה כהלית ובעיקר מתירוש ענבים |
108 |
18 |
יֶקֶב |
מתקן לקבלת הענבים וליצירת היין |
15 |
8 |
כָּפְנָה |
כּופְפָה על גבי עץ סמוך |
1 |
1 |
כֶּרֶם |
מטע גפנים וזיתים |
92 |
24 |
מְרֹרֹת |
מר - פרי מר ופסול |
2 |
1 |
נְזִירֶךָ |
ענבי שביעית שהציבור מחוייב להתנזר מהם |
1 |
1 |
נְטִישׁוֹת |
נטש - ענפים הגדלים ללא טיפול, נטושים |
2 |
2 |
נֹטֵרָה |
נטר- מלונה למטרת שמירה בכרם |
3 |
1 |
סוּרֵי |
ענפים היוצאים מבסיס העץ ומנצלים אותו |
1 |
1 |
סֻכָּה |
מבנה עם גג להגנה מפני השמש |
6 |
3 |
סְמָדַר |
שלב התפתחותי באשכול לאחר הפריחה וראשית החניטה |
2 |
2 |
סְעִפִים |
סעיפי ענפים |
3 |
3 |
סֹרַחַת |
בעיקר ענפי הגפן שנסרחים על הקרקע כסרח עודף |
1 |
1 |
עוֹלֵלוֹת |
אשכולות קטנים |
7 |
6 |
עֲנָבִים |
פרות הגפן |
14 |
6 |
פֶּרֶט |
גרגר ענבים שנשר בעת הבציר |
1 |
1 |
צִמֻּקִים |
ענבים שנצטמקו מזנים המתאימים ליבוש |
4 |
3 |
שָֹרִיג |
ענף צעיר בגפן |
2 |
2 |
שֹׂרֵק |
זן ענבים משובח שצבעו בהבשלה קרוב לאדום |
3 |
3 |
תִּירוֹשׁ |
מיץ ענבים, עסיס, יין חדש שבטרם תסיסה |
26 |
12 |
|
8. תאנה ורימון |
|
|
ְּאָסְפֵּי קַיִץ |
תאנים גרועות מסוף הקיץ |
1 |
1 |
בִּכּוּרָה |
תאנים המבכירות כחודש לפני זני הקיץ המקובלים |
3 |
3 |
דְּבֵלִים |
תאנים יבשות שנדרכו |
4 |
2 |
הַשֹּׁעָרִים |
תאנים מאוסות אשר "לא תאכלנה מרע" (ירמיהו כט יז) |
1 |
1 |
חָנְטָה |
חנט - חניטה - ראשית התפתחות הפרי |
1 |
1 |
נֹבֶלֶת |
תאנים פסולות שלא השלימו הבשלתן |
2 |
2 |
נֹצֵר |
שומר על התאנה מפני מזיקים, בעונת האסיף |
1 |
1 |
פַגֶּיהָ |
פַּגָּה - תפרחת יחודית לפרי התאנה הבנויה מעשרות פרחים נקביים שהתקבצו יחדיו במהלך יצירת הפרי |
1 |
1 |
פֶלַח |
יחידת פרי שנתן להפרידה מגוף הפרי |
3 |
2 |
קַיִץ |
תאנים אופיניות המבשילות לאורך עונת הקיץ |
7 |
3 |
רִמּוֹן |
משבעת המינים וממשפחת הרימוניים |
10 |
4 |
תְּאֵנָה |
משבעת המינים וממשפחת התותיים |
34 |
12 |
|
9. זית ותמר |
|
|
גַּרְגְּרִים |
גרגר - פרות בודדים |
1 |
1 |
זַיִת |
שם כללי לעץ ולפריו |
35 |
8 |
זָךְ |
שמן צלול וטהור |
2 |
1 |
חֹטֶר |
נצר המתפתח מגזע התמר ומשמש לריבוי הזן |
2 |
2 |
יִּצְהָר |
שמן ראשון שהתקבל בבית הבד |
15 |
5 |
כָּתִית |
שמן טהור מכתיתה - כתישה של זיתים |
5 |
1 |
נֹקֶף |
קטיף זיתים ע"י חביטה עם מקלות |
3 |
2 |
סַנְסִנָּיו |
סנסן - מענפי האשכול-מכבד בתמר, שנושא את הפרות |
1 |
1 |
שָׁמֶן |
הנוזל היוקרתי ביותר ממוצרי המשק הארצישראלי |
114 |
18 |
תָּמָר |
עץ משבעת המינים וכפותיו הירוקות הינן העלים |
10 |
3 |
תְפַאֵר |
שבירת ענפי הזית, הפֹּארוֹת להורדת הפרי |
1 |
1 |
|
10. מיני צמחים (עצי פרי,חורש,יער ומים) |
|
|
אֱגוֹז |
עץ פרי ממשפחת האגוזיים |
1 |
1 |
אַגְמוֹן |
צמח מים ממשפחת הגמאיים |
3 |
3 |
אֵלָה |
עץ נמוך ומרכיב חשוב ביערות ישראל |
1 |
1 |
אַלּוֹן |
עץ יער חשוב המבוקש לתעשיית העץ |
8 |
3 |
אֶרֶז |
עץ מצטיין לבנייה, סמל לגדולה והגבוה מכל עצי הלבנון |
73 |
7 |
אֹרֶן |
עץ מסוגי המחטניים, מתאים לבניין ולתעשית הרהיטים |
1 |
1 |
אֶשֶׁל |
אשל-הפרקים ממשפחת האשליים הינו עץ גבוה, המצטיין בהתאמתו לנגב ולשפלת החוף הדרומית |
3 |
1 |
בְּרוֹשׁ |
מעצי היער החשובים |
17 |
4 |
גֹמֶא |
צמח מים, המין הבולט באזורנו הוא גמא הפפירוס אשר שימש לתעשיית מחצלאות |
2 |
2 |
הֲדַס |
מבין ארבעת המינים, עליהם מברכים בחג הסוכות |
3 |
1 |
הָדָר |
אתרוג, מקבוצת ההדרים כתפוז, אשכולית ולימון |
1 |
1 |
חֲבַצָּלֶת |
נמנית על צמחי הבצל ממשפחת הנרקיסיים. אפשר שהמין חבצלת החוף בימינו הינו חבצלת השרון |
2 |
2 |
כִּפָּה |
כפת-הירדן, עשב בושם שגדל על גדות הירדן |
2 |
1 |
סוּף |
צמח מים, קנה סוף שעליו משמשים להכנת מחצלאות |
4 |
2 |
עַרְמֹנִים |
עצי פרי המצטינים בנופם |
1 |
1 |
צַפְצָפָה |
עץ יער ממשפחת הערבתיים המשמש למגוון מוצרים |
1 |
1 |
קִיקָיוֹן |
שיח ממשפחת החלבלוביים אשר מזרעיו מפיקים שמן, הן למטרות רפואיות והן לסיכה במערכות מכניות |
4 |
3 |
שּׁוֹשַׁנָּה |
שם נרדף לורד, ושושנת העמקים - כינוי מקראי לנרקיס |
12 |
4 |
שִׁטָּה |
עץ או שיח ממשפחת המימוסיים. שיטת המשוכות שימשה כגדר חיה בפרדסים ופרחיה כמקור לבושם |
14 |
1 |
שָׁקֵד |
עץ נשיר ממשפחת הורדיים |
2 |
2 |
שִׁקְמִים |
עץ אופייני לשפלה ומישור החוף |
5 |
4 |
תְאַשּׁוּר |
עץ יער חשוב (המכונה גם ברוש) מסדרת המחטניים ומצטיין בעצה למטרות בנייה |
2 |
2 |
תִּדְהָר |
בין העצים שבמקרא |
2 |
1 |
תַפּוּחַ |
עץ פרי ממשפחת הורדיים שפרחיו מקדימים את העלווה |
6 |
6 |
|
11. הצמחיה - כללי |
|
|
אָמִיר |
צמרת העץ |
2 |
2 |
אָסִיף |
היבול שנאסף, חג הסוכות מועד האסיף |
10 |
8 |
בִּכּוּרֵי |
ראשית פרי האדמה |
13 |
4 |
בֹסֶר |
בוסר - פרי בטרם הבשלתו |
4 |
3 |
בְּשַׁלֶּכֶת |
צמחים נשירים בחורף, בעונת השלכת |
1 |
1 |
גִּבְעֹל |
עולה מהזרע כנצר ראשוני המוביל את הצמיחה |
1 |
1 |
גֵּזַע |
בסיסו של העץ |
3 |
2 |
דָלִיּוֹתָיו |
דָּלִיוֹת- ענפים |
6 |
4 |
דֶּשֶׁא |
עשב נמוך וצפוף |
14 |
5 |
הַנִּצָּנִים |
הצמיחה הצעירה המופיעה בחיקי עלים |
6 |
3 |
וַיִּגְמֹל |
הפרי הגיע לגמר הבשלתו |
2 |
1 |
וְכַנָּה |
כַּנָּה - בסיס העץ הצעיר המתפתח לגזע. על הכַּנָה ניתן להרכיב ענף מזן אחר |
1 |
1 |
זִּמְרַת |
כלל פרי הארץ |
1 |
1 |
חֹרֶשׁ |
מקום גידול של שיחים ועצים נמוכים |
1 |
1 |
טַרְפֵּי |
העלווה של הצמח |
2 |
2 |
יוֹנְקוֹתֶיהָ |
השלוחות העדינות של השורש שתפקידן יניקה |
6 |
5 |
יְנִיקוֹתָיו |
הצמיחה החדשה של הנוף |
1 |
1 |
יְסֻבָּכוּ |
סבך - התפתחות צפופה של ענפים |
1 |
1 |
יָעַר |
מקבץ של צומח, מחד שנתיים ועד עצים גבוהים |
44 |
10 |
יַפְרִיא |
יניב, יתן פרי |
1 |
1 |
יָצִיץ |
הצצה של ניצני צמיחה או פריחה |
8 |
5 |
יֶרֶק |
מזון ירוק, טרי לבהמות המשק |
11 |
6 |
יִשְׂגֶּה |
יגדל, ירום, ישגב |
3 |
3 |
נֹבֵל |
תהליך של חולי או סיום הצמיחה |
6 |
4 |
נֵצֶר |
יחידת ריבוי הצומחת משרשי העץ |
3 |
1 |
סַרְעַפֹּתָיו |
סַרְעַפּוֹת הענפים |
1 |
1 |
עֲבֹתִים |
עצים שענפיהם מרובים |
7 |
3 |
עָלֶה |
משמש כמעבדה להפקת סוכרים וחמרים נוספים במהלך חילוף הגאזים (פוטוסינתזה), עבור חלקי הצמח השונים |
8 |
6 |
עָנָף |
זרוע צמיחה מהגבעול או מגזע העץ |
5 |
3 |
עֵץ |
אילן רב-שנתי בעל גזע ונוף ומעמיק שרשיו |
76 |
15 |
עָרְלָתוֹ |
ערלה - הפרי במהלך שלוש השנים הראשונות מנטיעת העץ |
1 |
1 |
עֵשֶׂב |
צומח שפל, בעיקר חד שנתיים |
30 |
6 |
פֹּארוֹת |
ענפים |
7 |
3 |
פַּרְדֵּס |
מטע הדורש טיפול אינטנסיבי כפרדס הדרים |
2 |
2 |
פֶּרַח |
החלק המיני שבצמח האחראי לריבויו ע"י יצירת זרעים |
22 |
7 |
פְּרִי |
ברוב המקרים תולדת הפריה וחנטת הפרח |
63 |
12 |
צֶמַח |
מרכיב בלעדי לקיומו של החי לאחר בריאתו |
23 |
6 |
צַּמֶּרֶת |
חלק עליון בעץ המיתמר תוך צמיחה |
2 |
2 |
קָמַל |
התייבש, נבל |
1 |
1 |
שִׂיחַ |
בעיקר רב שנתי ושפל קומה יחסית לעץ |
3 |
2 |
שְׁלֻחוֹתֶיהָ |
שלוחות - ענפים שרועים כשלוחות |
2 |
2 |
שְׁלָחַיִך |
שְׁלָחִין - שדות מעובדים בעזרת מי השלחין שלך |
1 |
1 |
שֹׁרֵשׁ |
החלק התת קרקעי של הצמח המספק עגינה והזנה |
27 |
16 |
שָׁתוּל |
השתיל ממוקם בבית גידולו |
8 |
3 |
|
12. צמחי-בר |
|
|
אָטָד |
שיח קוצני ממשפחת הסולניים |
3 |
3 |
בַּרְקֳנִים |
שיח קוצני ממשפחת המרכבים |
2 |
1 |
גַלְגַּל |
עכובית-הגלגל, חד שנתי שנעתק מבסיסו ומתגלגל ברוח |
2 |
2 |
דַרְדַּר |
צמח קוצני ממשפחת המרכבים |
2 |
2 |
חוֹחַ |
צמח קוצני ממשפחת המרכבים |
8 |
5 |
חָרוּל |
לא נמצאה התייחסות בוטנית |
3 |
3 |
לַעֲנָה |
צמח המסמל מרירות |
8 |
2 |
מַלּוּחַ |
רב שנתי שעליו מלוחים, ממשפחת הסלקיים |
1 |
1 |
נַּהֲלֹלִים |
צמחים קוצניים |
1 |
1 |
נַּעֲצוּצִים |
צמחים קוצניים |
1 |
1 |
סִירִים |
רב שנתי קוצני - סירה קוצנית ממשפחת הורדניים |
4 |
3 |
סִלּוֹן |
רב שנתי קוצני |
1 |
1 |
סִּרְפַּד |
חד שנתי שמכיל חומצה צורבת המופרשת תוך מגע ידני |
1 |
1 |
עַרְעָר |
שיח-עץ ממשפחת הברושיים |
2 |
2 |
קוֹץ |
שם כללי לצמחים קוצניים |
11 |
6 |
קִמְֹשֹנִים |
צמחים שהעלווה קומשת לקוצנית. עפ"י רש"י חוחים |
3 |
2 |
רֹאשׁ - רוֹשׁ |
צמח רעלני |
8 |
5 |
רְתָמִים |
שיח מדברי מהפרפרניים ורב חדשי השנה ללא עלים |
2 |
2 |
שָׁיִת |
צמח קוצני המופיע בצמוד לשמיר |
5 |
3 |
שֻׂכּוֹ |
וכן משוכתו, צמח קוצני המשמש גם לגידור |
2 |
2 |
שָׁמִיר |
צמח קוצני ממשפחת האשחריים |
7 |
2 |
|
13. מחלות צמחים |
|
|
אַרְבֶּה |
חגבים נודדים בעלי ארבעה גילגולים - דרגות התפתחות |
5 |
2 |
בָאְשָׁה |
א. ריח רע ב. ענבים באושים ג. עשבי בר |
3 |
2 |
בֹּקְקִים |
בּוֹקֵק הרס וכן נשירת פרות |
3 |
3 |
גוֹב |
ממיני או משלבי ההתפתחות של הארבה |
1 |
1 |
גָּזָם |
שלב התפתחותי בחיי הארבה |
3 |
1 |
חָסִיל |
שלב התפתחותי בחיי הארבה |
6 |
2 |
יָבֵשׁ |
נובע מגורמי מחלה, מסביבה, או מסיום טבעי כחד שנתי |
18 |
8 |
יֶּלֶק |
שלב ראשון בהתפתחות - גלגולי הארבה |
7 |
3 |
יְקוֹסֵס |
יכרסם |
1 |
1 |
יֵּרָקוֹן |
הצהבה בחלקי הצמח הירוקים |
4 |
4 |
מְסֹס |
רקבון הנובע מהפיכת המוצק לנוזלי, התמוססות |
1 |
1 |
עָבְשׁו |
העלו עובש ונרקבו |
1 |
1 |
צְּלָצַל |
מהחרקים הפוגעים בצומח |
1 |
1 |
קְצָפָה |
קצף - קללה |
1 |
1 |
שִּׁדָּפוֹן |
התייבשות מוקדמת של התבואה בעקבות שרב |
6 |
5 |
תּוֹלַעַת |
שם כללי לכל מזיק זוחל |
4 |
2 |
|
14. בעלי חיים |
|
|
אֵילִים |
הזכרים שבכבשים |
84 |
7 |
אֲלָפִים |
בני בקר |
5 |
3 |
ְאֶפְרֹחָו |
אפרוחים במשק העופות |
1 |
1 |
אֻרָוֹת |
אורוות, מבנים לחיות הבית: לסוס, לחמור ולפרד |
2 |
2 |
אֲתֹנוֹת |
אתון, הנקבה של החמור |
15 |
4 |
בַּהֲמוֹת |
חיות הבית המשמשות למשק כסוס חמור פרה כבשה ועז |
19 |
14 |
בִּכְרָה |
גמלה צעירה |
1 |
1 |
בְּכֹרוֹת |
הנולדים ראשונה בצאן ובבקר |
2 |
1 |
בְּעִירוֹ |
בהמות המשק |
3 |
3 |
בָּקָר |
פרות ופרים |
122 |
26 |
בּוֹקֵר |
רועה ומנהל ענף הבקר |
1 |
1 |
גְּדִי |
בן עזים |
13 |
3 |
גֵּז |
הורדת השער, הצמר מהכבשים |
6 |
6 |
גִּזָּה |
צמר שנגזז מהכבשים |
5 |
3 |
גְּמַלִּים |
בהמות משא המסוגלות לשהיה ממושכת במדבר |
25 |
5 |
דָגְרָה |
תהליך חימום ביצי רביה ע"י ישיבה ממושכת עליהן |
1 |
1 |
ובְהַעֲטִיף |
עפ"י רש"י ענין של אחור, דחיה במועד ההתעברות |
1 |
1 |
וַתְּמַלֵּט |
עפ"י רש"י "ותלד ביצה..." ועפ"י רד"ק "המליטה..." |
1 |
1 |
חֲמוֹר |
משמש לרכיבה וחרישה |
19 |
14 |
טְלָאִים |
בני כבשים |
2 |
2 |
טְלֻאִים |
טלאי - מעין כתם או צבע בולט על הצאן |
4 |
2 |
יַחֵם |
דרישה להזדווגות |
5 |
3 |
כְּבָשִׂים |
יחד עם העזים שייכים לקבוצת הצאן |
48 |
8 |
כַּלְבֵי |
כלבי הרועים המלוים ומאגפים את הצאן למניעת פיזורו |
1 |
1 |
כָּרִים |
כבשים מפוטמים |
7 |
2 |
כְּשָׂבִים |
כבשים |
14 |
6 |
מִמִּכְלָה |
בהקשר למכלאה, מבנה לכינוס הצאן |
1 |
1 |
מִקְנֶה |
צאן , בקר ובהמות עבודה |
33 |
5 |
מְקֻשָרוֹת |
הבכירות הקשורות להתעבר יחד |
1 |
1 |
מִרְבַּץ |
מקום רביצה - מנוחה לצאן ולבקר |
17 |
7 |
מַרְבֵּק |
מקום לפיטום עגלים |
2 |
1 |
מִרְעֶה |
מקום לרעות עדרים בניהול הרועים |
8 |
8 |
נָקֹד |
פרטים מתוך הצאן שגופם מנוקד, מגוון |
2 |
2 |
נֹקֵד |
בעל עדרי צאן |
8 |
2 |
סוּסִים |
בהמות עבודה ורכיבה |
91 |
18 |
עֵגֶל, עֶגְלָה |
בן ובת בקר |
28 |
5 |
עֵדֶר |
קבוצת צאן או בקר המונהגת ע"י רועים |
18 |
8 |
עֲוִילֵיהֶם |
מלשון עול-ימים, עוללים |
2 |
1 |
עוֹלָה |
קורבן מן הצאן והבקר |
25 |
3 |
עִזִּים |
מקבוצת הצאן אשר מספקות חלב |
51 |
8 |
עֲטִינָיו |
שניים לצאן וארבעה לבקר, מקור ההזנה לגדיים ולעגלים |
1 |
1 |
עֲיָרִים |
צאצאי האתון |
2 |
1 |
עָלוֹת |
א. לשון עוללים, הצעירים שבצאן ב. הצאן המיניקות |
5 |
3 |
עֲקֻדִּים |
עפ"י רש"י, הנבדלים משאר הצאן במקום עקידתן, בקרסולי רגליהן |
5 |
2 |
עַשְׁתְּרוֹת |
לשון עושר מן הצאן |
4 |
1 |
עַתּוּדִים |
תישים, הזכרים בקבוצת העזים |
18 |
3 |
פֶטֶר חֲמוֹר |
זכר שהוא בכור מכל צאצאי האתון |
9 |
1 |
פְּרָדִים |
צאצאי זיווג, לרב בין חמור לסוסה |
15 |
6 |
פָּרוֹת פָּרִים |
המין העיקרי במשק הבקר |
117 |
10 |
צֹאן |
עזים וכבשים |
238 |
36 |
צֶמֶר |
מן הכבשים |
12 |
6 |
צְפִירֵי |
תישים צעירים להקרבת קורבן חטאת |
5 |
1 |
קְּצוּבוֹת |
עדר כבשים העולה בקצב אחד מן הרחצה |
1 |
1 |
ְרֵבֶץ |
מקום מרבץ לבקר |
1 |
1 |
רְחֵלִים |
רחל, רחלה, רחלים, רחלות, נקבות בוגרות שבכבשים |
4 |
1 |
רֶחֶם |
רחם, שק העובר בו מתפתח הולד |
14 |
1 |
רֹעִים |
רועים, מנהלים את הצאן במרעה |
127 |
42 |
רְפָתִים |
מבנים לבקר |
1 |
1 |
שֶׂה |
הצעיר שבעזים ובכבשים |
28 |
6 |
שׁוֹר |
עגל שפעילותו המינית נוטרלה, ולא התפתח לשלב הפר |
35 |
8 |
שֶּׂכְוִי |
הזכר באוכלוסית התרנגולות |
1 |
1 |
שְׂעִירִים |
תיישים, כמו עתודים |
19 |
4 |
תְּיָשִׁים |
הזכרים שבעזים |
3 |
1 |
תְּפַלֵט |
תמליט במועד |
2 |
1 |
|
15. ארץ ברוכה |
|
|
בֵּיצִים |
למאכל והמופרות לרביה |
2 |
2 |
בֹּשֶׂם |
ריח נעים המתקבל מתרכבות המצויות בצמחי בושם |
6 |
4 |
גְּבִנָּה |
מזון שמכינים מחלבון החלב ע"י הוספת חומצה |
1 |
1 |
דְבָשׁ |
חומר הנוצר בגוף הדבורה מהצוף שקולטת בפרחים. גם פרות עתירי סוכרים כתמרים משמשים מקור ליצירת דבש |
53 |
9 |
דֶּשֶׁן |
קשור לשמן ולהצלחת הגידולים |
8 |
5 |
וַיֵּנִקֵהוּ |
פעולת הנקה |
2 |
1 |
זָבַת |
ארץ זבה ברכה, דימוי לשפע יבול |
34 |
3 |
חֵלֶב |
א. החלק השמן שבחי ב. טוב הארץ |
39 |
8 |
חָלָב |
נוזל בסיסי להנקת הולדות ולהזנת האדם במגוון מוצריו |
98 |
13 |
חֶמְאָה |
מזון שמן המופק מחלב ע"י חביצה או הקשה |
8 |
3 |
כַּרְמֶל |
גרגרי תבואה צעירים אשר עברו קליה |
6 |
2 |
לְּבוֹנָה |
חומר המופק מעץ בושם ומשמש לקטורת |
10 |
3 |
לְבָנוֹן |
כינוי ליער מוצלח ובאופן כללי לברכה והצלחה, וכן כינוי מושאל להר הבית |
37 |
14 |
מֶּגֶד |
טוּב, מתק ופרי מגדים |
7 |
5 |
נַעֲמָנִים |
מיני צמחים שנותנים פרי נעים |
1 |
1 |
נֹפֶת |
דבש, סמל למתיקות |
5 |
2 |
עָסִיס |
מיץ פרות המעיד על שפע |
5 |
2 |
צוּף |
נוזל מתוק המופרש בפרחים של מינים שונים |
1 |
1 |
רְבָבָה |
עשרת אלפים, סימן להצלחה, ריבוי ופריון |
7 |
2 |
תְּנוּבָה |
ביטוי כללי ליבול הצומח והחי אשר מתקבל מן האדמה |
3 |
3 |
תִּתְמוֹגַגְנָה |
א. מוג - נמוג, נמס - התמוססות ב. מצב של ריגוש ונחת |
1 |
1 |
|
16. שממה |
|
|
בַּצֹּרֶת |
עצירת גשמים המונעת הבשלה בתבואה |
1 |
1 |
חֹרֶב |
מצב של יובש וחם לוהט |
11 |
9 |
חֲרֵרִים |
תנאי מדבר כיובש וחום ללא אפשרות קיום |
1 |
1 |
ישִׁימוֹן |
שממה ללא צומח |
3 |
3 |
לְעִי |
עִי, עיים, שטח הרוס, תל חרבות |
2 |
2 |
מִדְבָּר |
אזור שומם עם צמחיה נמוכה למרעה דל |
222 |
31 |
סוּפָה |
רוח עזה |
13 |
3 |
עָכוֹר |
אזור מוכה שאינו מתאים לחקלאות |
5 |
2 |
עֲרָבָה |
מישור עם צמחיה נמוכה ומיעוט עצים |
41 |
7 |
צִיָּה |
מדבר שומם ויבש בשל עודף החום |
15 |
5 |
צִמָּאוֹן |
אין מים לקיום חיים |
3 |
2 |
קָדִים |
רוח מזרחית חמה המייבשת את התבואה |
15 |
6 |
רָעָב |
מחסור במזון |
27 |
8 |
שַׁמָּה |
חורבן |
35 |
5 |
שְׁמָמָה |
חיזוק לשמה, ארץ חרבה |
37 |
4 |
שָּׁרָב |
חום רב המביא ליובש "חמסין" |
2 |
1 |
|
17. שונות |
|
|
אֲשִׁישֵׁי |
א. עוגת פרות שטעמה כצפיחית בדבש או כלשד השמן ב. "סַמְכוּנִי בַאֲֹשִיֹשוֹת", סמוכות לתמיכת ענפים עמוסי פרי |
3 |
1 |
טֶּנֶא |
סל קלוע מנצרים |
2 |
1 |
מְלוּנָה |
מלון - מבנה לשמירת המטע בו לנים השומרים |
2 |
2 |
מִנְחַת |
א. מתנה ב. קרבן בבית המקדש |
7 |
2 |
מַּעֲשֵׂר |
עשירית היבול שנמסר ללויים |
18 |
6 |
מִשְׁאַרְתֶּךָ |
כלי ובו השאור, הבצק החמוץ |
23 |
2 |
נֶּגֶב |
החלק הדרומי של ארץ ישראל |
28 |
4 |
צִנַּת |
קור, קרה |
1 |
1 |
שֹׁסִים |
הורסים ושודדים |
1 |
1 |
תְּרוּמָה |
א. מתנה ב. מתנה לכהנים מהיבול החדש ומהחי |
31 |
5 |
עוד בקטגוריה מחקרים מדעיים
חממת מחקר ב"מכון התורה והארץ" - לראשונה מאז הגירוש
מאז הגירוש לפני עשר שנים ועד עתה לא הייתה ל"מכון התורה והארץ" חממת מחקר שתאפשר לערוך מחקרים ברמה הנדרשת. כעת בשעה טובה...
פטל, אוסנה ואוכמניות– אילן או ירק - סקירה מקצועית
סקירה מקצועית- פטל, אוסנה ואוכמניות– אילן או ירק?
ישראל בנוף המקראי-חקלאי
שלושת המשלים שהובאו כאן מתקופות שונות מעידים עד כמה נזקקו דוקא לדימויים חקלאיים בבואם לחנך במסלול תורני-מוסרי, ועד...