דלעת

הדלעת שייכת למשפחת הדלועיים (Cucurbitaceae). במשפחה מינים רבים המשמשים כצמחי תרבות ומאכל כגון קישוא, מלפפון, אבטיח, מלון, דלעת, לופה (ממנה מכינים ספוגי רחצה) ועוד מיני מאכל בארצות אחרות.

פרות הדלועיים מוכרים בארץ מזה אלפי שנים. חלק מהשמות המשמשים היום שימשו אף בעבר, אך לדעת החוקרים אין תמיד זהות בין הפרות תחת אותו שם היום ובעבר. למשל:המלפפון התלמודי מזוהה, לפי החוקרים, עם המלון (או זן קרוב אליו); הקישוא המקראי והתלמודי מזוהה עם המלפפון של ימינו או עם קישוא הקתא.

הדלעת שייכת לסוג Cucurbita. הדלעות בארץ משתייכות לשלושה מינים:

C. pepo. למין זה משתייכים הקישוא, דלעות נוי למיניהן ודלורית. הקישוא (כמו אף המלפפון) נאכל בשלב צעיר טרם הבשלתו הבוטנית. בהבשלתו המלאה ניכר עליו שהוא אכן דלעת.

C. moschata. היא הדלעת הטריפוליטנית הנפוצה והמוכרת כ"סתם" דלעת.

C. maxima. דלעת גדולה.

פרות הדלעת מצטיינים בגיוונם הרב. בגודלם הם נעים מגודל אגרוף (כגון דלעות נוי מהסוג C. pepo) ועד פירות ענק במשקל 280 ק"ג (מהמין C. maxima). צורותיהם משתנות: עגולים, בקבוקיים, מצולעים ועוד צורות שונות ומשונות. יש מהם בצבע ירוק, אדום, כתום, צהוב וכדומה. דלעות שמאפיין צורתן הוא עיגול, הן הקרויות באנגלית Pumpkins.

צורת השיח אף היא נעה משיחים קומפקטים ועד צמחים זוחלים המתפשטים למרחק רב.

טיפוס הדלעת הקרוי דלעת הבקבוק שייך למין קרא - Lagenaria vulgaris השייך גם הוא למשפחת הדלועיים.

הדלעת נזכרת פעמים רבות בתלמוד. חוקרי זמננו מתלבטים מהי הדלעת המשנתית ומהם ההבדלים בין מיני דלעת שונים: דלעת יוונית, דלעת מצרית, דלעת רמוצה ודלעת ארמית. רוב החוקרים סבורים שהדלעת המשנתית אינה שייכת למין Cucurbita. מין זה, ככל שידוע, היגיע לאזורנו מיבשת אמריקה ולא היה מוכר פה בימי קדם. החוקרים נוטים לייחס את הדלעת התלמודית למין קרא - דלעת הבקבוק. תאור הדלעת במשנה מזכיר רבים ממאפייני הקרא. מיני הדלעת השונים, לדבריהם, הם זנים או תתי מין של הקרא, הנבדלים ביניהם במורפולוגיה, בכושר ההתפשטות, בצורת הצימוח ובצורת הפרי.

דלעת יוונית מצטיינת, לדברי המשנה, בכושר צימוח חזק ובהתפשטות למרחקים גדולים. במובן זה היא דומה לדלעת הבקבוק המסוגלת להתפשט, באין מתחרים, אף לעשרות מטרים. אך גם מיני דלעות אחרים מתפשטים למרחק רב.