הלכות כלאי זרעים

[1] . רמב"ם (פ"א ה"א), שו"ע (יו"ד סי' רצז סעי' א).

[2] . ישועות מלכו (סי' סז), מלבושי יו"ט (ח"ב סי' יז),  פסקי הלכות (ה"א ח"ב פ"ה אות ג,ד, שאילת דוד חדושי שביעית), אמונ"י (ערלה פ"ג ה"ז ד"ה תניא), תוה"א (ח"ב פ"ב אות פה), ארץ חמדה (ספר ב שער בהוצאת מורשת, עמ' צא הוצאת מוסה"ק), בדעת רש"י (קידושין לח ע"א ד"ה בבאכם), דרך אמונה (באור הלכה פ"א ה"א ד"ה בארץ ישראל).

[3] . נחלקו הראשונים האם לחיוב תורה צריך שהזריעה תהא מפולת יד, אבל ברור שאפילו לדעות שהחיוב מהתורה הוא במפולת יד, בזריעה אחד אחר השני האיסור הוא מדרבנן.

הדעות שסוברות שמדאורייתא צריך שיהא מפולת יד הם: השלמה (ברכות כב ע"א), מאירי (קידושין לט ע"א), כפו"פ (פרק נו), כס"מ (פ"ה ה"א), משנה ראשונה (פ"א מ"ט), ערוך השלחן (סי' רצז סעי' ה), חזו"א (כלאים סי' א ס"ק יד מכתב ד"ה אין, סי' ב ס"ק י), עיין באור הלכה (פ"א ה"א ד"ה כאחד).

ראב"ד בדעת חכמים (הובא ברשב"א ורמב"ן חולין פב ע"ב). ר"ש (פ"א מ"ז) ותוס' (חולין ס ע"א ד"ה הרכיב) בדעת חכמים, על פי הסבר החזו"א (כלאים ב ס"ק י, סי' א ס"ק יב) ותורת זרעים (כלאים פ"א מ"ז). ר"ן ורמב"ן (חולין ס ע"א) על פי הסבר החזו"א (כלאים סי' ב ס"ק יב).

 [4]. הסוברים שהזורע בבית חייב מדאורייתא, הם: ישועות מלכו (פ"א ה"א ד"ה והא דפליגי) מסיק בדעת הרמב"ם שהזורע בבית כלאים חייב מדאורייתא, והקשו עליו בתלמי שדה אות א, ובארץ חמדה (ספר ב מדור א אות יא עמ' קסב, ח"ב סי' ד עמ' רעו).

החזו"א (שביעית סי' כו ס"ק ד ד"ה ומש"כ) סובר שכלאים בבית הוי איסור דאורייתא, דמסתבר להו דכלאים בעירוב קפיד רחמנא ולא אימעיט בית.

הסוברים שהזורע בבית חייב מדרבנן הם: משפט כהן (סי' מט) ולדעתו כלאי זרעים בבית הוי מדרבנן, ואילו כלאי כרם בבית אסורים מדאורייתא. תורת הארץ (פ"י אות יג) שנסתפק שמא כלאי כרם חייבים מדאורייתא בבית, וכן נראה בארץ חמדה (מדור א, פי"א עמ' קסב). הרה"ג דב ליאור (אמונת עתיך 5 עמ' 15).

[5] . רמב"ם (פ"א ה"ג), כס"מ מהרי"ק, משפט כהן (סי' כד אות ה). ארצ"ח (עמ' קסו).

[6] . ב"מ (צ ע"א), רמב"ם (פ"א ה"ג).

[7] . תוס' (ב"ק פא ע"א ד"ה אין), ישועות מלכו (פ"א ה"ג ד"ה ואסור), אמנם בפרישה (רצו ס"ק יב) כתב שאם גוי זרע כלאים בשדה ישראל אין איסור קיום, בכו"א דבריו קשים, ארצ"ח עמ' רכ.

[8] . שו"ת חת"ם סופר (יו"ד סי' רפח, מובא בפת"ש סי' רצה ס"ק ד); שו"ת בית שלמה (יו"ד ח"ב סי' קעו); הרב זצ"ל (משפט כהן סי' כ עמ' לג). מכיון שבאיסור הקיום נחלקו האחרונים האם הוא אסור מד"ת או לא, בנידון שותפות אפשר להקל.

[9] . חזו"א (סי' ב ס"ק יא), תלמי שדה (אות יא).

[10] . הרמב"ם (פ"א ה"ב) סתם דבריו ולא חילק בחומר ממנו עשוי העציץ, וכן השו"ע (או"ח סי' שלו סעי' ח, יו"ד סי' רצד סעי' כו) לא חילק בסוגי החומר ממנו עשוי העציץ, ולכן נראה שדעתו להחמיר מספק.

[11] . משנה (פ"ז מ"ח), מנחות (ע ע"א)

[12] . תוספתא (עוקצין פ"ב ה"ז), עיין משל"מ (בכורים פ"ב ה"ט ד"ה ודע).

[13] . (תוספתא (עיקצין פ"ב ה"ז), שו"ע (או"ח סי' שיב סעי' ג, חו"מ סי' סז סעי' כב), התורה והארץ (א עמ' 218-219).

[14] . הר צבי (זרעים ח"ב סי' כד אות ג), ארצ"ח (עמ' קסא, פי"א)

[15] . חזו"א (סי' יג ס"ק טז ד"ה מנחות).

[16]. על פי משנה (פ"ה מ"ח), תוספתא (פ"ג הי"ג), ירושלמי (פ"ה ה"ז).

[17] . מאכל בהמה יש הסוברים שיש בו כלאים (מהר"י קורקוס וכס"מ (פ"א ה"ד); רש"ס, רע"ב, תוס' רעק"א, מלאכת שלמה (פ"א מ"א), ט"ז (סי' רצז ס"ק ב); לבוש (סי' רצו סעי' ג), באר הגולה (סי' רצז אות י), גר"א (רצ"ז ס"ק י), חכ"א (שערי צדק, משפט הארץ פ"א ה"ד), ערוך השלחן (סי' רצז סעי' ח); חזו"א (חזו"א כלאים סי' א ס"ק טו ד"ה כלאי); שו"ת אמרי בינה (ח"א סי' י); תורת הארץ ( פ"י אות יב-יג). עיין פסקים וכתבים (הגראי"ה הרצוג סי' כא, כב), ומקורם בירושלמי (פ"א ה"א).

ויש מקילים, (רדב"ז (פ"ב ה"ט); מראה הפנים (פ"א ה"א ד"ה טעמא), מהר"א פולדא (פ"א ה"א). עמק הלכה (חדושי הגר"י אורנשטיין סי' ח), הרב זצ"ל (משפט כהן סי' כו) נוטה גם הוא לדעה זו בהסבר הרמב"ם, אך בעמק הלכה (סי' יח אות ו) ומשפט כהן (סי' כו) כתבו לחוש לדעה המחמירה ולזרוע מאכל בהמה ע"י גוי. ועי' אמונת יוסף (דף ה); ועי' מאמר הגרא"ז מלצר (כרם ציון ח).

להלכה כיון שהספק הוא בשל תורה יש להחמיר. (ארצ"ח עמ' קנט).

[18] . על פי כס"מ (פ"ד ה"ד), אמרי בינה (ח"א שו"ת סי' י), עמק הלכה (סי' יח עמ' כב ס"ק ו), הראשון לציון, הגר"מ אליהו שליט"א, אמונת עתיך חו' 21 סעי' א).

[19] . ישועות מלכו (קרית ארבע פ"א ה"ד), צפנת פענח (....); חזו"א (סי' א ס"ק יב, ס"ק יד ד"ה כלאי), ארץ חמדה (ספר ב מדור א פ"ז עמ' קנט).

[20] . רמב"ם (פ"ג הי"ז, יח),

[21] . חזו"א (סי' ה ס"ק טו ד"ה ומיהו).

[22] . פ"ב מ"א, הלכות כלאים (פ"ב ה"א).

[23] . רמב"ם (פ"ב ה"ב).

[24] . רמב"ם (פ"ב ה"ז).

[25] . רמב"ם (פ"ב ה"ז).

[26] . רמב"ם (פ"ב ה"ח-ה"י).

[27] . בית סאה היא 50 אמה על 50 אמה, ולפי מידות החזו"א השיעור הוא כ- 840מ"ר, ולפי גדלי הגר"ח נאה זצ"ל השיעור הוא כ- 625מ"ר, מכיון שכאן האיסורים הם משל תורה, הרי שיש להחמיר כדעה המצמצמת את השטח.

[28] . רמב"ם (פ"ג ה"ז).

[29] . רמב"ם (פ"ג ה"ח).

[30] . רמב"ם (פ"ג ה"ט-ה"י).

[31] . רמב"ם (פ"ג הט"ו).

[32] . עירובין יא ע"א, ד"מ (ססי' רצו), ברכ"י (סי' רצו בשם הסמ"ק), גר"א (פ"ד מ"ד בפירוש הארוך), ישועות מלכו (פ"ז הט"ז),

[33] . חזו"א (סי' יא ס"ק ח),

[34] . חזו"א (דיני כלאים אות ה, כ).

[35] . רמב"ם (פ"ג הי"ד).

[36] . רמב"ם (פ"א ה"ח-ה"י, פ"ג ה"א-ה"ו).

[37] . על פי רמב"ם (פ"א ה"ח).

[38] . ארצ"ח (עמ' רכז, רפז).

[39] . חזו"א (סי' ו ס"ק ב, סי' ח ס"ק ב).

[40] . רדב"ז (פ"ד ה"ב), זרע הארץ (הל' כ).

[41] . ארצ"ח (עמ' רלא).

[42] .  חזו”א (סי’ ז ס”ק י).

[43] . מכיון שיש דעות שרק בשלש שורות (קשואים, דלעת, פול המצרי) מירק המתפשט אסרו, אבל בשתי שורות לא נאסרו כלל (מהרי"ק פ"ד ה"א ד"ה ויש). ומכיון שהספק הוא בדרבנן, אפשר להקל בטפח וחצי.

[44] . רמב"ם (פ"ד ה"א).

[45] . רש"י, מאירי (שבת פה ע"ב), ריבמ"ץ, ר"ש, רא"ש (פ"ג מ"ד).

[46] . ארצ"ח (עמ' רלב).

[47] . שדה

שטח זרוע ברציפות (לפי דרך זריעת אותו המין), אם בין שורה לשורה יש הפסקה גדולה יותר משלושים ס"מ מהרגיל בצמחים אלה, והפסקה חוצה את כל השדה אין עליו שם שדה.

חזון איש  -  שיעור שזורעים בו בית רובע , 10.2א' * 10.2א' = 104.4אמ"ר.  (6.12מ' *  6.12מ' = 37.45מ"ר).

ארץ חמדה - שיעור שדה שזורעים בה ט' קבין, 825מ"ר.

[48] . בית רובע

שטח שזרעים בו רובע קב, (1/24 מבית סאה. בית סאה = 50 על 50 אמה.  בית רובע = 1/24 מ 2500 = כ- 104.16 אמ"ר = 10.2אמה על 10.2אמה).

חזון איש - המרחק צריך שיהא על פני כולו של של השטח הנזרע, אולם אם אורכו יותר מ - 10.2 אמה יכול להצר ולילך עד קצה השדה.

אורך או רוחב בית רובע - 6.12מ'. שטח בית רובע - 37.4מ"ר   

ארץ חמדה - המרחק צריך שיהא על פני כולו של של השטח הנזרע, אולם אם אורכו יותר מ- 10.2 אמה יכול להתקרב מיד ובלבד שישאיר ו' טפחים בין תבואה לתבואה, ואילו בירקות ישאיר בסוף רוחק של 10ס"מ.

אורך או רוחב בית רובע - 5מ', שטח בית רובע - 25מ"ר

כל דבר שמרחיק בין שני המינים עולה לבית רובע, כגון: קבר, סלע.

[49] מרובע - קרחת

שטח מרובע שקטן משדה אבל גדול ממישר, החמירו בו מכיון שנראה כשדה.

[50] קרוב לבית רובע

ארץ חמדה - 9.7 א' * 9.7 א' = 94.1 א"ר = 4.75 מ' *  4.75 מ' = 22.6 מ"ר

[51] מישר

שיעורו מ - ו' טפחים עד שיעור בית רובע, אורכו יתר על רוחבו, ואין בשיעורו שטח של שדה.

[52] ב' אמות

שתי אמות מרובעות בתחילה, ולאחר מכן מיצר והולך

חזון איש - 1.2 מ' * 1.2 מ’ = 1.44מ”ר

ארץ חמדה- 0.98 מ' * 0.98 מ' =  0.96מ"ר

[53] יחידי

רוחבו קטן מו' טפחים.

[54] שורה

חזון איש -  רחבו ששה טפחים, וארכו יותר על רחבו.

ארץ חמדה -  כל שהוא פחות משדה, ורחב יותר מו"ט (פ"ז).

[55] ו' טפחים

חזון איש – 58 ס"מ

ארץ חמדה – 51 ס"מ

[56] תלם

 - חריץ שאורכו ששה טפחים, ורוחבו כעומקו - טפח.

התלם איננו חוצה אל כל אורך השטח, אלא באורכו, ולאחר מכן לא יקרב את הירקות פחות מטפח וחצי.

[57] טפח וחצי

שיעור הרחקה שנאמר לגבי הזורע מיני ירקות (שאינם נזרעים שדות) בערוגה ששטחה ו"ט על ו"ט (פ"ד ה"י), ויש שלמדו מכאן לכל ההרחקות בירקות, מלבד שדות.

חזון איש - בכל הירקות, 15 ס"מ.

ארץ חמדה- רק זרעונים בערוגה, 13 ס"מ.