שאלות בדיני כלאיים

לכבוד, מרן הרה"ג שאול ישראלי שליט"א

השלום והברכה!

ברצוני לשאול את כת"ר שתי שאלות למעשה בהל' כלאי אילן

שאני מתלבט בהן, ואקווה שכת"ר יוכל להכריע ולענות לי.

א. נטיעה בגוש בהל' כלאיים

לדעת החת"ס (ח"ו סי' כה), נטיעת אילן מורכב לאחר שהתאחה - אין בה איסור של הרכבה, ולדעתו פשיטא שנטיעה בגוש של אילן מורכב - עדיפא. אך אף לחזו"א (כלאים סי' ב ס"ק ט), הסובר שנטיעת אילן מורכב - הרי היא בכלל "שדך לא תזרע", יש בה איסור כלאיים מן התורה, יש לענ"ד מקום גדול לומר שבכה"ג אין זה אלא כקיום. הסברה שהחזו"א כותב שם היא, שכאשר נוטעים את האילן המורכב, בזה הוא "נותן החיות בשניהם". מסתבר לפי זה, שאם הנטיעה נעשית בגוש, ולא משתנה שום דבר משמעותי בחיות וקליטת הרוכב בכנה - אין בכך איסור תורה, והרי זה בכלל קיום.

השאלה היא, האם דין נטיעה בגוש כדין קיום? וא"כ האם בספק מינו אפשר להקל אף בישראל, כפי שכבר נקט החזו"א (כלאים סי' ב ס"ק ט, סי' ג ס"ק ז)?

ב. דין הכלאה בכלאי אילן

ההכלאה היא פעולה של רבייה מינית בצמחים. עושים פעולה של האבקה, דהיינו: לוקחים תאים זכריים של מין אחד ומאביקים אותם על התאים הנקביים של המין השני, כאשר התוצר (אם זה מצליח) הוא פרי ביניים.

כת"ר כתב (ארץ חמדה הל' כלאים ספר ב חלק ב סי' ג) שעיקר איסור ההרכבה הוא כאשר שני רוכבים ממינים שונים נשארים, כי ע"י כך יש אפשרות להפריה הדדית. לעומת זאת אפשר לומר שאמנם האיסור הוא כשיש אפשרות להפריה הדדית, אך בתנאי שעושה פעולת חיבור של ייחור לכנה, ולא ההכלאה לבד.

גם בדברי החת"ס (לעיל) רואים שאיסור כלאי אילן הוא פעולה מאד מסויימת של חיבור ענף ממין אחד ע"ג עץ מהמין השני, ורק בכה"ג עובר על איסור כלאי אילן, ולדעתו נראה בפשיטות שהכלאה מותרת. אך אפילו לדעת החזו"א (הובא לעיל), הסיבה שנטיעה אסורה היא משום שבכך הוא גורם לחיות ההרכבה. ומ"מ גם לדעתו אפשר לומר שההרכבה היא פעולה מאד מסויימת של חיבור רוכב לכנה. ואמנם החזו"א (כלאים סי' ב' ס"ק ט"ז) כתב שהרכבת עין אסורה, וכתב שם שאין חילוק בהרכבה בין מרכיב גוף למרכיב שרף. אך בכה"ג יוצא מהרכבת העין ענף, משא"כ בהכלאה, שהיא פעולה שונה לחלוטין, ויוצא ממנה פרי - שאני.

בכבוד רב ובברכת התורה והארץ

יואל פרידמן

נטיעה בגוש והכלאה באילנות/מרן הרה"ג שאול ישראלי זצ"ל

ב"ה, ד' שבט תשנ"ג, פעה"ק ירושת"ו.

לכבוד, הרב יואל פרידמן הי"ו

מכון התורה והארץ

נווה דקלים,

שלום וברכה,

קיבלתי מכתבך, אולם לצערי נעלם ממני וחפשתיו ולא מצאתיו. ואני כותב תשובה רק ממה שנשאר בזכרוני שקראתיו עם קבלתו.

א. נטיעת עץ כלאים בגוש

הנך דן על נטיעה בגוש לענין שייחשב כהרכבה, כלומר כפי שכתב החזו"א. אלא שרצית לחלק שנטיעה בגוש שאני. פלא, שהלא דנת על פי מהשכתב החזו"א, והרי בדבריו מפורש: "נראים הדברים אפילו נוטלם בגושיהם" (והבאתי דבריו ב"ארץ חמדה" עמ' רכב). אלא שכתב שם בטעמא דמילתא "כיון שאכן מתקיימים בגושיהם זמן ארוך". ולא נתבארה כוונתו כמה זה "זמן ארוך", שמטעם זה הוא מחשיבו כנתפרקה ההרכבה, והשתילה יש בה מענין של ההרכבה.

וניתן לפרט שזה תלוי בהגדרה שמצאנו לענין השותל בגוש לחישוב שנות ערלה. שבזה החזו"א מכריע (ערלה סי' ב, ס"ק יא-יב) שסגי בשיעור קליטה, שכל שהגוש ישמור על השתיל שיעור זה סגי. ע"כ אין סברא שלנידון של הרכבה נצריך שיעור יותר גדול. ע"כ יוצא מדבריו שכל שיש בשיעור הגוש יותר מזמן הקליטה אין על זה שוב שם מרכיב לאוסרו, וזה נוסף על מה שכל החיוב שלו הוא מסברא ואינו מוכרח.

ברם לא אדע במה המדובר. אם הכוונה בהרכבה שהיא ודאי מין בשאינו מינו, שהמרכיב עבר איסור וחייב לעוקרו, כי אז מה מהני הגוש. א"כ אדרבא כיון שע"י זה שהוא נמצא בגושו, הרי ודאי שדינו לעקור. ועי"ש בס' הנ"ל (באותו עמוד) הבאתי לפני כן ממש"כ מרן הרב זצ"ל במשפט כהן (סי' כ-כג) לצדד שייתכן שאחרי שעקרו ההרכבה שכבר נתאחה - אפשר לשותלו מחדש, דדמי למש"כ בשו"ע (יו"ד סי' רצה סעי' ז) להתיר לקחת ייחור מהמורכב ולשותלו. (ושם בונה הרבה ע"ז בצירוף לעוד סניפים להיתר, כשהורכב ע"י נכרי ומטעם שחידש שם, בשינוי המינים שיש, שלגבי ישראל זהו דין כלאים ואילו לגבי בני נח אינם בגדר זה, עי"ש). ובזה הרי אדרבא, נטיעה בגוש גריעא טפי*.

חוץ מזה, הן בשני מינים שונים הרי יש איסור גם בקיום העץ, כמבואר בשו"ע (שם). א"כ כל השאלה למעשה שייכת רק אם ההרכבה היתה ספק שמא זה יקרא מינו. ע"כ המסקנה שם היא שהדבר תלוי בתנאי שעצם ההרכבה היתה ספק מין במינו, ואז ניתן לסמוך במקרה שהגוש היה יכול להחזיק זמן שלענין ערלה היה נחשב מזמן הנטיעה הקודמת.

ב. דין הכלאה

בנוגע להכלאה, נראה שזה אינו בכלל האיסור. כיון שהכלאה נעשית בפרחים, והשינוי שיכול להופיע הוא לא באילן עצמו, לא מצאנו איסור הרכבה אלא בדומה ובהיקש מהרבעה, כמבואר במקורות, וזהו רק כשעושה החיבור בגוף העץ. ע"כ גם לפי מה שהעלינו סברא לדון, שעיקר איסור ההרכבה הוא דווקא מצד שעי"ז נעשית ההאבקה שמולידה (או יכולה להוליד) מינים חדשים, מ"מ אין לנו אלא מה שאסרה תורה, ובזה לא כלולה הכלאה. כן נראה לעניות דעתי.

בברכת התורה והארץ

ש. ישראלי

* הערת עורך (י. פ.): עי' חת"ס (שם) שנטה להקל בקיום אילן כדין הרבעת בהמה, ולמעשה אסר. אך בהמשך כתב: "וזאת לדעת דאסור לקיימו, היינו כל זמן שלא נתאחדו והיה לאחד, אבל בשכבר נתאחדו והיה לאחד באופן שאין ההרכבה שוב ניכר בהם שוב אין בהם איסור קיום...".

ולדבריו אפשר לומר שכיון שדין כלאים תליא במראית העין (רמב"ם הל' כלאים פ"ג ה"ה), אזי גם אם אסור לקיים בתחילה, כיון שנתאחה שוב אין איסור. אך מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל תופש כעיקר את סברת מרן הרב קוק זצ"ל (משפט כהן סי' כג, ועי' שם סי' כ-כב) שלאחר האיחוי אם נעקר האילן אזי אין איסור בנטיעתו המחודשת כמבואר בתוספתא (כלאים פ"ב הט"ו): "נכרי שהרכיב אפרסק ע"ג עובש, אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן - נוטל הימנו וחוזר ונוטען במקום אחר". בנוסף, נוקט מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל להלכה שאסור לקיים כלאי אילן כמבואר בשו"ע (סי' רצה סעי' ז), לכן כתב שאם השאלה היתה לגבי נטיעה בגוש של מין באינו מינו - עובדת היותו בגוש גריעא כי הלוא יש לעקור ואסור לקיים. לעומת זאת, אם הוי בלא גוש דמי לחוזר ונוטע במקום אחר.