ברכת 'שהחיינו' על הפרשת תרו"מ וחלה בפעם הראשונה

א. ברכת 'שהחיינו' על עשיית מצווה בפעם הראשונה 

כתב ה'רוקח' (הל' ברכות סי' שעא) בשם רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא: 'כל מצווה שעל האדם לעשות ולא עשאה ומתחנך לכתחילה - צריך לברך שהחיינו'. ראייתו היא מדברי הבבלי (ברכות לז ע"ב; מנחות עה ע"ב): 'היה עומד ומקריב מנחות בירושלים, אומר ברוך שהחיינו וקיימנו', ולדבריו מדובר בכהן שלא הקריב מנחה מימיו ועתה הוא 'אומר שהחיינו שנתחנך לעבודת הזמן'. לדבריו, על כל מצווה הנעשית בפעם הראשונה יש לברך 'שהחיינו'.

הרמ"א (יו"ד סי' כח סעי' ב) פסק כן להלכה: 'מי ששחט פעם הראשון מברך שהחיינו על הכיסוי, אבל לא על השחיטה דמזיק לבריה'. בטעמו כתב הש"ך שסובר כדברי ה'רוקח' הנ"ל, שעל מצווה הנעשית בפעם הראשונה יש לברך 'שהחיינו'. אולם, המשיך (שם) וכתב בדעת עצמו שאין לברך 'שהחיינו' אלא על מצווה שזמנה קבוע ובאה מזמן לזמן, 'דאפילו במצווה שמתחנכים בה אין מברכין שהחיינו כל שאין זמנה קבוע', ולדבריו אין לברך 'שהחיינו' על מצוות כיסוי הדם כשנעשית בפעם הראשונה. בדבריו בהמשך הסביר שהסיבה שאין מברכים 'שהחיינו' על שחיטה בפעם הראשונה, אינה משום 'דמזיק לבריה' כדברי הרמ"א, אלא 'משום דשחיטה היא בידו ואינו מצווה לשחוט, דהא יכול להיות לעולם בלא בשר או שישחוט אחר'. לדבריו, אין לברך 'שהחיינו' אלא על מצווה המוטלת חובה על האדם לקיימה ובכך זמן חיובה הוא קבוע ובא מזמן לזמן ואינו נקבע בידי האדם. נמצאנו למדים, לדעת ה'רוקח' והרמ"א יש לברך 'שהחיינו' על כל מצווה הנעשית בפעם הראשונה ללא קשר להגדרתה, אלא אם כן ישנה סיבה 'חיצונית' המהווה מניעה לברכה, כגון בשחיטה 'דמזיק לבריה'. ואילו לדעת הש"ך ברכת 'שהחיינו' על מצווה הנעשית בפעם הראשונה תלויה בהגדרת המצווה - אם היא מצווה הקבועה בזמן וחובה על האדם לקיימה, עליו לברך 'שהחיינו'. אך אם היא מצווה שאינה תלויה בזמן מסוים ומחמת כן ניתנת האפשרות לאדם ליזום את קיומה, אין לברך עליה 'שהחיינו' בעת קיומה הראשוני. כשנבחן את השאלה אותה הצבנו בראש דברינו, האם יש לברך 'שהחיינו' על קיום מצוות הפרשת תרומות ומעשרות וחלה בפעם הראשונה, תלוי הדבר במחלוקת זו - לדעת ה'רוקח' והרמ"א יש לברך, כפי שמברכים על כל מצווה הנעשית בפעם הראשונה. ואכן, דין זה מצוי בתוספתא (ברכות פ"ו הי"ד) לגבי הפרשת תרומות ומעשרות בפעם הראשונה: 'היה הולך להפריש תרומה ומעשרות, אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה'. כמו כן ביחס להפרשת חלה בפעם הראשונה, כתב הרב שמחה יואל רובינשטיין (חלת לחם, סי' ז סעי' א):

ויראה לי, דהמפריש חלה בפעם הראשון מברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, כדרך שמברך בכל המצוות.

ברם, לדעת הש"ך עלינו לבחון את גדר המצווה, שכן נראה שהפרשת תרומות ומעשרות וחלה דומה למצוות שחיטה שאינה מצווה חיובית הקבועה ובאה מזמן לזמן וחובה על האדם לקיימה, אלא האדם הוא זה שקובע את עיתויה. לפיכך, אין לברך 'שהחיינו' על ההפרשה הראשונה. אולם ייתכן לטעון אחרת, שיש להבחין בין שחיטה להפרשת תרומות ומעשרות וחלה, ובעוד השחיטה אינה מצווה חיובית על האדם הרי שההפרשה מחויבת היא, כפי שיתבאר.

 ב. גדר הפרשת תרומות ומעשרות וחלה 

נחלקו הפוסקים האם מצוות הפרשת תרומות ומעשרות וחלה היא מצווה חיובית או מצווה קיומית. לדעת הט"ז (יו"ד סי' א ס"ק יז), עיקר ההפרשה הוא לצורך הנתינה ולא לשם תיקון המאכל מאיסור טבל שבו, ולכן אדם חייב להפריש אף אם אינו מעוניין לאכול:

בהפרשת תרומה הוה עיקר הברכה על מצוות הפרשה לא על איסור אכילת טבל, שהרי מצוות ההפרשה חיוב עליו אפילו אם אינו רוצה לאכול מן התבואה עדיין.

לדבריו, מצוות שחיטה מטרתה להתיר את הבהמה באכילה ולכן היא מצווה קיומית, אבל הפרשת תרומות ומעשרות וחלה הן מצוות חיוביות. לעומתו סובר ה'מגן אברהם' (או"ח סי' ח ס"ק ב) שההפרשה נועדה לתקן את היבול מאיסור טבל המצוי בו. לכן אין בהפרשה תכלית עצמית, אלא היא אמצעי להכשרת היבול לאכילה, ואינה מוגדרת כמצווה חיובית, כדבריו: 'הפרשת חלה אינו מצווה כל-כך, דאינו עושה אלא לתקן מאכלו, דומיא דשחיטה'. כאמור, לדעת הש"ך סיבת חיוב ברכת 'שהחיינו' תלויה בגדר המצווה, ורק במצווה חיובית יש לברך 'שהחיינו' בעשייתה הראשונה. אם כן נמצא שברכת 'שהחיינו' על הפרשת תרומות ומעשרות וחלה בפעם הראשונה תלויה בגדר ההפרשה - אם היא מצווה שהאדם מחויב בה ואינה תלויה ברצונו, שהרי חייב להפריש גם כשאין ברצונו לאכול, בפעם הראשונה שמפריש יוכל לברך 'שהחיינו' על המצווה החיובית. אך אם ההפרשה דומה לשחיטה, בה האדם קובע את עיתוי קיומה, לא יוכל לברך 'שהחיינו' בפעם הראשונה שאינה אלא מצווה קיומית שמטרתה היא תיקון המאכל כשחיטה.

ג. שמחה בהתרת האיסור

ייתכן שאף אם נגדיר הפרשת תרומות ומעשרות וחלה כשחיטה, ניתן יהיה לברך על ההפרשה בפעם הראשונה, לאור הדברים הבאים. כאמור, לדעת התוספתא המפריש תרומות ומעשרות בפעם הראשונה מברך 'שהחיינו', ובטעם הדבר כתב אבודרהם (ברכת המצוות ומשפטיהם): 'נראה מפני שהוא שמח ונהנה באסיפת פירותיו'. וכתב על כך הרב אלכסנדר סנדר שור (תבואות שור, יו"ד סי' כח ס"ק ד): 

ולכאורה קשה, מה עניין הנאת אסיפת פירותיו להפרשת תרומות ומעשרות. וצריך לומר, כיון דכל זמן שאינו מפריש אסור לו לאכול מהן דהוי ליה טבל, לכן מקרי הנאה.

לאור זאת, גם לסברת ה'מגן אברהם' המשווה בין הפרשת תרומות ומעשרות לשחיטה, שהן מצוות שהאדם קובע את עיתוי קיומן, מכל מקום יש לברך 'שהחיינו' על קיומן הראשוני, מחמת השמחה שבעצם התרת האיסור, כאמור.

ד. הפרשת תרומות ומעשרות וחלה לקטן וקטנה שהגדילו

על האמור לעיל (אות ג), שניתן לברך 'שהחיינו' על ההפרשה הראשונה מחמת השמחה שבהתרת האיסור ותיקון המאכל, ניתן להוסיף את הייחודיות שיש בהפרשה ראשונה של נער או נערה המתחייבים במצוות ועתה הם מעוניינים להפריש תרומות ומעשרות וחלה. כתב הרב חיים בן עטר (פרי תואר, סי' כח ס"ק ד):

מצווה שנתחנך לעשותה, פירוש - שלא היה ראוי לעשותה מקודם זמן זה והגיע זמן שהוכשר העושה לעשות המצווה, פירוש שלא הייתה המניעה לצד המצווה אלא לצד עושיה דהיינו כשהגיע לחניכות המצוות ולבש תפילין יברך שהחיינו על המצווה. אבל אם קנה אח"כ תפילין אחר לא יברך שהחיינו שאין זה מלבוש אלא מעשה מצווה ואינו מברך שהחיינו פעם ראשונה על התפילין אלא על שהגיעו ה' לגבול זה גדר שבו הוא ראוי לקיים המצוות ולא מת קודם באפס תקוות קיום המצוות.

לדבריו, כל מצווה שאדם היה מנוע מלקיימה מסיבה מהותית, כגון בשל היותו קטן שאינו חייב בקיום מצוות, לאחר שיגדל ויקיים את המצווה בפעם הראשונה יברך ברכת 'שהחיינו'. אבל מצווה שהאדם היה מנוע מלקיימה מצד עצמה ולא מצד עצמו, אינו מברך 'שהחיינו' בעת קיומה. לאור דבריו נראה לומר, שישנן שני סוגי מצוות בקיומן ע"י קטן - ישנן מצוות שאינן שייכות בקטן, משום שהן דורשות דעת ומחויבות לקיום ע"י איש גדול, וישנן מצוות שגם קטן יכול לעשותן, משום שעיקר קיומן הוא בתוצאתן. לכן, מצוות כאלו שמעשיו של הקטן מועילים, כגון מצוות כיסוי הדם, אין לו לברך 'שהחיינו' על קיומה הראשון לאחר שגדל. אך מצווה שהייתה לו מניעה מהותית לקיימה בהיותו קטן, יוכל לברך עליה 'שהחיינו' בפעם הראשונה שעושה אותה לאחר שגדל. על פי הבחנה זו ביאר הרב ישראל יהושע טרונק (יבין דעת, סי' כח ס"ק ג) את דברי הבבלי: 'היה עומד ומקריב מנחות בירושלים, אומר ברוך שהחיינו וקיימנו', וכך כתב מדוע ציינה הגמרא כאן דווקא את עבודת המנחות: 

כיון דעבודת קטן פסולה, לכן אחר שנתגדל מברך שהחיינו. משא"כ גבי כיסוי, דקטן שכיסה אע"פ שחזר ונתגלה אינו מכסה... לכן אינו מברך שהחיינו.

לאור דברים אלו נראה, כיון שקטן וקטנה אינם יכולים להפריש תרומות ומעשרות וחלה, לכן בפעם הראשונה שהם מפרישים בהיותם גדולים יוכלו לברך 'שהחיינו' על השמחה בהתרת האיסור ותיקון המאכל, שנמנעו מהם בהיותם קטנים. אולם, הרב אלעזר פלקלס (שו"ת תשובה מאהבה, ח"ב סי' רלט) שלל מכול וכול את קיום ברכת 'שהחיינו' על עשיית מצווה בפעם הראשונה, ובתוך דבריו אף שלל זאת מנער בר-מצווה: 'וכי שמע מעולם שהנער בן י"ג שנים ויום אחד שנעשה בר חיוב מכל המצוות שבירך שהחיינו?!'.

ה. דעת הרמב"ם 

כאמור, לדעת ה'רוקח' והרמ"א יש לברך 'שהחיינו' על כל המצוות הנעשות בפעם הראשונה, ולכן ייתכן שלדבריהם יש לברך על הפרשת תרומות ומעשרות וחלה. אולם, הרמב"ם כתב שיש ג' כללים במצוות שהעושה אותן מברך 'שהחיינו': 

1) מצווה התלויה בזמן - כסוכה, שופר, לולב, נר חנוכה ומקרא מגילה.

2) 'כל מצווה שהיא קניין האדם ורכישת דבר, כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, גם עליה יברך תחילת עשיתן שהחיינו, לא תהי זו פחותה מקונה כלים חדשים או בונה בית חדש'.

3) 'כל מצווה שאינה תדירה ואין האדם מתמיד בעשייתה בכל עת'.

לאור זאת מסיים הרמב"ם: 

ולא הבאנו אלו הג' חלקים אלא להוציא האחרים, לפי שמי שהפריש חלה או תרומה או מעשרות או טמא שטבל, לא יברך שהחיינו על עשיית אלו המצוות ודומיהן, הואיל ואינן בכלל חלק מן החלקים שביארנו.

דברים אלו הביא גם במשנה תורה (הל' ברכות פי"א ה"ט): 

כל מצווה שהיא מזמן לזמן, כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה, וכן כל מצווה ומצווה שהיא קניין לו, כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, וכן מצווה שאינה תדירה ואינה מצויה בכל עת שהרי היא דומה למצווה שהיא מזמן לזמן, כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו.

מאחר שכתב הרמב"ם כללים ברורים מתי מברכים ברכה זו, נמצא שלדעתו, אין לברך 'שהחיינו' על מצווה הנעשית בפעם הראשונה. לדבריו, מצוות הפרשת תרומות ומעשרות וחלה אינה עומדת בקריטריונים לברכת 'שהחיינו', ולכן אין לברך עליה בקיומה בפעם הראשונה.

מסקנה 

כיוון שנחלקו הפוסקים האם יש לברך ברכת 'שהחיינו' על קיום מצוות הפרשה המתקיימת בפעם הראשונה, נשאלת השאלה האם שייך בברכה זו הכלל 'ספק ברכות להקל' ולא לברך?

בשאלה זו נחלקו הפוסקים - יש אומרים, שאין אומרים בברכה זו 'ספק ברכות להקל' ולכן יוכל לברך על שמחת ליבו. ויש אומרים, שיש להחיל כלל זה גם בברכה זו ולא יברך מספק. למעשה, המקיים הפרשת תרומות ומעשרות והפרשת חלה בפעם הראשונה בחייו ייקח פרי או בגד חדש ויברך עליו 'שהחיינו' ויכוון בה גם על ההפרשה.