חגיגות ביכורים לאחר החורבן - חלק ג'

כבר בתשובה זו רומז הראי"ה קוק על הערך החיובי של חגיגה זו - גאולת הארץ, אם כי לפיו, מן הראוי שלא להקל ראש, בקריאת שם ביכורים לפירות הללו, על מנת שלא לגרום תקלה. נימה חיובית מעין זו, לצד הסתייגות מקריאת שם ביכורים לפירות, נשמעת גם ממכתבו של הראי"ה קוק לאנשי נהלל מיום י"ט אייר תרצ"ג: 

אחים חביבים, בנהלל והסביבה, שלו' רב,

אחי היקרים!

זכר הבכורים שהונהג להיות נחגג בארצנו בתחיתה בקשר עם חג השבועות, הוא מכמה פנים מעוררנו ונותן לנו חדות נפש, אמנם לא בכורים רק זכר לבכורים אנו חוגגים כעת. אנחנו לא נהיה מהמסתפקים במועט בשיבת שבותינו, כל זמן שזרים שולטים על מקום בית חיינו, כל זמן שהננו רצוצי משפט גם בתוך ביתנו הלאומי, כל זמן שאין לנו כח לכנס את רוב עמנו המעונה אל אדמת קדשנו, ולסדרו בגאון עולם כימי קדם שהמקדש והממלכה בכל מילואיהם הם הם תוי החיים השלמים הללו. אין אנו יכולים לומר את השם המלא "בכורים" המקושר עם הקודש והמקדש, שהוא מקושר עם החירות והממלכה העצמית בכל ההוד המלא שלנו. אבל רטית נופש היא לנו גם המחיה הזעירה גם הצד הזעיר של הפדות ההולך ומתגלה ע"י מפעלינו הבנינים, שהנכם אחים אהובים אקטיבים בו במסירתכם החלוצית המפליאה.

ובכן זכר לבכורים טוב ונאה הוא לנו וברוכים תהיו על השתתפותכם הנהדרת ועל המאמץ וההוד אשר הנכם נותנים בזה לקרן הקימת לישראל.

הראי"ה קוק מכנה חגיגה זו בשם: זכר הביכורים. הגדרת חגיגה זו כזכר לביכורים, מזכירה הנהגות אחרות שהונהגו כזכר למקדש, מהשנים הסמוכות לחורבן, מהנהגת ריב"ז ליטול שבעה ימים את ארבעת המינים זכר למקדש, דרך הנהגות אחרות שהונהגו אח"כ בימי התנאים והאמוראים - ערנות בליל יום כיפור, כריכת מצה ומרור בליל הסדר, הקפת בימת בית הכנסת עם ארבעה מינים, עד הנהגות חדשות זכר למקדש שהונהגו במאות השנים האחרונות - זכר לשמחת בית השואבה, זכר לוידוי מעשרות, ומעמד זכר להקהל. 

כאן זוהי הנהגה שהונהגה תוך חילול שבת וחג, דבר שהראי"ה קוק נאבק כנגדו, על ידי מתיישבים שרחוקים משמירת תורה ומצוות, ובכל זאת מכנה אותה הראי"ה קוק בשם "זכר לביכורים". לא רק זאת. ההקפדה שלא לקרוא לפירות בשם ביכורים, רק זכר לביכורים, מזכירה תחומים אחרים בהם הנהיגו לעשות זכר למה שהיה במקדש, אך הקפידו לומר שהדבר הוא רק זכר, ולא המצוה עצמה. כמו: "אסור לו לאדם שיאמר בשר זה לפסח הוא, מפני שנראה כמקדיש בהמתו, ואוכל קדשים בחוץ" (פסחים נג ע"א); שלא לומר על מטבעות שהם מחצית השקל (תשובות הגאונים מזרח ומערב סימן מ), ועוד.

עם זאת יש לזכור שהנהגה זו היא רק זכר ולא המצוה עצמה. לשם קיום המצוה במלואה נדרש בית מקדש, ממלכה וחיים שלמים של האומה בארצה דבר שאין לנו כיום הזה. כך הדגיש גם הרב צבי יהודה הכהן קוק:

כל כניסתנו והתכנסותנו אל ארץ ישראל מרוכזת ומופנית היא בבנינו ובענינו של בית הבחירה, אשר פאר קדשו ושפעי עוזו ממלא וחודר את כל ארץ ישראל לכל ערכי מדרגותיה. הקדושה הכפולה על עמידתנו על הר סיני, מכוונת ומגיעה, בכל טהרת אמתתה ותמימותה בקביעות יציבותנו בנחלת סגולתנו ב"מקומנו הטבעי לנו" (מהר"ל, נצח ישראל פרק א), בישיבת רובנו ושלטוננו עליה (חינוך מצוה צה), "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו" (תהילים קה, מד – מה), ו"מרום מראשון מרום מקדשנו" (ירמיהו יז, יב). בכורי תנובות שדותינו עם בכורי חיינו הפנימיים, של הויתנו העצמית, עולים ומתרוממים אל הר הבית בקדושתו של חג שבועותינו התמימות, זמן מתן תורתנו ותוקף קבלתנו אותה, בהיות כולנו כאיש אחד חברים בו 308.  

גם רבנים אחרים ראו בחגיגה זו מעשה חיובי לצד בקורת והסתייגות חריפה בשל חילול השבת והחג. כך כתב הרב יהודה לייב פישמן–מימון: 

אנשי עין חרוד ויתר תושבי העמק… סידרו חגיגת קציר לפי טעמם ורוחם …ושמחנו גם אנו בשמחתם. …אחרי אלפים שנות שממה ושואה – גאולה היתה לאדמת העמק, מבחר אדמות ישראל עבר לרשותה של האומה. 309 

חגיגת ביכורים זו פשטה גם לישובי הקיבוץ הדתי. בשנת תש"ד פנו חברי קבוצת טירת צבי בעמק בית שאן, לרב יוחנן זרחי, רב ראשי בטבריה:

על דבר מה שנוהגין בארץ ישראל מנהג ביכורים, שבשביל הנוער ובעיקר בשביל הילדים זהו עונג רוחני ושמחת נפש, כי עושים זאת בלהבת קדש ובחגיגיות יתרה. אם אין בזה משום קדשים בחוץ.

תשובתו היתה שיעשו את החגיגה מדברים שאין מביאים מהם ביכורים כמו תפוחי אדמה, עגבניות גזר, ביצים וכד', וגם אם מביאים מדברים שמביאים מהם ביכורים, יכריזו מראש שזה רק סמל לזכר העבר ושאין מקדישים את הפירות לביכורים, והם חולין לכל דבר. הרב זרחי לא הסתפק בתשובתו והפנה את השאלה לראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל 310. בתשובתו כותב הרב עוזיאל שאכן שאלה זו נשאל כבר הראי"ה קוק: "וזכורני שאז יצאה הוראתו לומר 'זכר לביכורים'". הוא מאריך להסביר שבכורים נוהגים רק בזמן הבית, ושהלכה היא כר' שמעון שהמקדיש בכורים בזמן הזה אינם קודש, וכך גם לדעת הרמב"ם, וכן אין לחוש לקריאת שם ביכורים אף על פירות שבעת המינים. אלא שכשם שנהגו לומר על מטבעות - זכר למחצית השקל, כך יש לעשות כאן: 

מינה נלמד לביכורים שמותר לעשות זאת באמירת 'זכר לביכורים' וכהוראת הגאון מהרי"ק (=הראי"ה קוק) זצוק"ל, ויש בזה צד חיובי לזכור את חורבן המקדש ולאמץ תקותנו לבנינו. אולם דבר זה צריך להיות ברור שאין לקרוא פרשת ביכורים לא כולה ולא אפילו חלק ממנה בחגיגת ביכורים זאת שאנו עושים בארצנו. …קריאת פרשת הביכורים אינה נוהגת אלא בפני הבית ובקרבן שיר ותנופה ולינה (רמב"ם הלכות ביכורים ד, א), וכדכתיב: "והנחתו לפני ה' אלוקיך, והשתחוית לפני ה' אלוקיך (דברים כו, י) …וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך" (שם ה). ועתה שבעונותינו שרבו, אין אנו יכולים לקיים מצוה זאת אין מצוה קריאה נוהגת, וחוששני שיש איסור בדבר מדין אוכל קדשים בחוץ, והוא הדין קריאת פרשת ביכורים בחוץ.

ולכן אין להמנע מחגיגה זאת שיש בה הודאה לשעבר ותפילה לעתיד ותחזינה עינינו בשובך לציון כבתחילה, וכך נאה ומחויב עלינו לזכור את חורבן ירושלים והמקדש בראש כל שמחותינו בכדי שנזכה לשמוח בבנינה. 

גם הרב עוזיאל רואה ערך חיובי בחגיגה זו וממליץ על אופן קיומה, אם כי הוא שולל את קריאת פרשת הביכורים בעת החגיגה. 311

חגיגות זכר ביכורים נזכרו שוב בעת שחידשו את מעמד זכר להקהל, בסוכות תש"ו. הריא"ה הרצוג, כתב קונטרס ארוך באשר לחידוש מעמד זכר להקהל, בו הוא השיב לטענות מתנגדים. טענה שנשמעה: "כבר ראינו התקלות שיצאו מחידוש של יום הביכורים כידוע". על כך השיב: 

לדעתי אין כאן צל של דמיון. ראשית, הרי עצם קריאת השם ביכורים בזמן הזה שאין בית הוא שלא כהוגן, אבל איזה נדנוד של מעשה שלא כראוי ח"ו יש בקריאת פרשיות בתורה? ושנית וזה העיקר, הרי הכל תלוי במקור. והרעיון הזה שאנו דנים עליו הוא יצא כאמור לעיל ממקור קדוש מאותו גאון וצדיק יסוד עולם האדר"ת, ונתקדש גם ע"י קודמי החסיד האמיתי מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל שסמך ידיו על אותו הרעיון הקדוש אלא שלא יצא אל הפועל בימיו מפני סיבות מובנות. 312

גם לריא"ה הרצוג, אין לקרוא שם ביכורים כיום לפירות, ובדבריו הוא רומז שמקור חגיגות זכר לביכורים באו שלא ממקורות קודש בניגוד למעמד זכר להקהל שהיוזמה לעשייתו באה ממקור קודש- יוזמתו של האדר"ת 313. 

3. האדמה אשר נתת לי

טקס דומה לחגיגת הביכורים היה מתקיים גם בחג הפסח - טקס הבאת העומר. המכנה המשותף לחגיגות אלו היה הרצון להביע תודה על הישגי ההתיישבות העובדת בתחום החקלאות. ראית הביכורים באופן שכזה, היא בניגוד למגמתה של התורה בהבאת הביכורים. הרמב"ם מורה נבוכים ג, לט כותב:

אבל 'מקרא ביכורים' יש בו מדת ענוה גם כן, שהוא לוקח סל על כתפיו ומודיע חסדי הא-לוה וגמולותיו, להודיע לבני אדם - שמעבודת הא-לוה הוא שיזכור עיתות צרתו ועניני מצוקותיו כשירחיב לו הא-לוה. וזאת הכונה חיזקה אותה ה'תורה' במקומות רבים: "וזכרת כי עבד היית וגו'" - מפני שפחד מן המידות המפורסמות לכל מי שגדל בעושר ונחת - רצוני לומר: הבעיטה, והגאוה, ועזיבת הדעות האמיתיות - "פן תאכל ושבעת ובתים" (דברים ח, יב), ואמר: "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב, טו), ומפני זאת היראה צוה ב'מקרא בכורים' בכל שנה לפניו ית' ולפני שכינתו.

הצגת הישגים חומריים, היא ביטוי לגאוה, לכח ולעוצמה. כך הגיבה על חגיגה זו, נחמה ליבוביץ':  

בימינו אחרי שובנו לארצנו, ארץ הקודש, לעבדה ולשומרה ולאכול מפריה, חשבו רבים שלא משומרי מצוות על פי התורה ל"החיות" מצווה זו של קציר העומר ולהפכה ל"טקס" חקלאי. הכונה היא (כבמצוות אחרות, כגון בחג השבועות, בהבאת ביכורים וכד'), להבליט את אופיו החקלאי הטבעי של טקס זה. יש בזה ביודעים ובלא יודעים - מגמה לטשטש את אופיה התורני של המצווה. להפכה לשמחה ביש החומרי, ללבות את יצר גאוות האדם בעמלו, בכוחו ובהונו (והלא עקרונית אין כל הבדל אם הון זה דגים מלוחים או קמח או שקלי זהב), בזה שיונף העומר לפני האדם – הפרטי, הציבורי, במקום שלפי המצוה יונף "לפני ה'". משליטים הם את הטבע את החומר מעל לרוח , מעמידים הם את הגאווה במקום את הכרת התודה. קשה לראות בזה "ריענון" מצוה עתיקה או "החייאתה". הלא אין בזה אלא העמדת הקמח – פשוטו כמשמעו - במקום התורה, ולא ראיית הקמח כאמצעי הכרחי לקיומה של התורה 314. 

כאמור לעיל, גם בשנים אלה ממשיכים לקיים את טקסי הבאת ביכורים בהתיישבות, ואף בגני ילדים ובבתי ספר נהוג לקיים טקסי הבאת ביכורים בימים הסמוכים לחג השבועות. אופי החגיגה שונה מבעבר. היא נושאת אופי של הפינינג, הופעות, שעשועים, ואת מוצרי החקלאות תורמים לגופים שונים - נזקקים חיילי צה"ל וכד'.  

296 הרב גרשון אריאלי, "בדין ביכורים בזמן הזה", נעם, ז (תשכ"ד), עמ' קצט- ריא.

297 ברקע ההיסטורי של התשובה, ולהתייחסותו של הראי"ה קוק לענין נעסוק לקמן בפרק ג.

298 בענין נתינת מתנה לדיין ע"י התובע קודם הזמנת הנתבע לדין, בעקבות המעשה עם רב ענן, ראה עוד בדברי הראי"ה קוק, באר אליהו, סימן ט ס"ק ה עמ' צ.

299 דברים ברוח זו בהבנת שיטת הרמב"ם, כתב הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, מהדורא תנינא, יו"ד סימן ק.

300 תשובה זו, בתוספת מספר מקורות לנושא, הובאה ע"י: הרב משה צבי נריה, מועדי הראי"ה, עמ' תקכב. 

301 הרקע ההיסטורי המתומצת להלן, לקוח משני מקורות מרכזיים: עזרא שפרוט, "חג הביכורים בעמק יזרעאל (1923 -1929) בעיני החוגים הדתיים", מחקרי חג, 1 (תשמ"ח), עמ' 91 - 103; מוטי זעירא, קרועים אנו- זיקתה של ההתיישבות העובדת בשנות העשרים אל התרבות היהודית, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשס"ב, עמ' 167 -183: "הפולמוס סביב חג הביכורים בעמק יזרעאל"; שם עמ' 184 -200: "ההתיישבות העובדת והרב קוק"; שם עמ' 249 -254: "פדיון הבכורים קודש לקרן הקיימת". בספר תמונות מחגיגות הביכורים בעמק בשנות העשרים, והוא עוסק בנסיונות של ההתיישבות העובדת להעניק משמעות אחרת למועדי ישראל, גם כאלה שנוהגים רק בזמן שבית המקדש קיים. בשני המקורות בולטת העובדה שהמתח בין הרבנים ואנשי ההתיישבות היה סביב שאלת חילול השבת והחג, אך אין כל התייחסות לשאלת הקדשת הפירות בזמן הזה, בה עוסקת תשובתו זו של הראי"ה קוק. 

302 בכתבי הראי"ה קוק מצויים מספר אגרות ובהם דברי עידוד לרכישת קרקעות והתישבות בהם לצד מחאה ותערומת על חילול שבת. מקורות בכתביו העוסקים בכך, ראה: הראי"ה קוק, חזון הגאולה עמ' רכ-רל; הרב ד"ר נריה גוטל, מכותבי הראי"ה, ירושלים תש"ס, עמ' עח הע' 205, ובמאמרו: "הלכות והליכות הקק"ל והחוג ההתישבותי במערכת התכתבויותיו של הרב קוק", סיני, קכא (תשנ"ח), עמ' קג ואילך. 

303 "אוי לנו משמחתם", עיתון התור, כ"ב סיון תרפ"ז. 

304 ר' בנימין, "בחרדת עין חרוד", ההד תמוז תרפ"ז.

305 מכתבו של הרא"ם ליפשיץ מתאריך זה נמצא בגנזך הציונות הדתית בירושלים, תיק המרכז העולמי של המזרחי תרפ"ז. 

306 אם כי מספר ימים קודם לחג השבועות, בג' סיון תרפ"ט כותב הרב אבא יעקב הכהן בורוכוב, אגרות לראי"ה עמ' שסה, מכתב לראי"ה קוק על דבר חילול שבת וחג הצפוי בחגיגות הביכורים. 

307 מכתב זה שנכתב בשנת תרצ"ג מוכיח, שהראי"ה קוק לא התיאש מלשכנע את אנשי ההתישבות העובדת בדרכי נועם, בהסברה ובשכנוע, שלא לחלל את השבת והחג. זאת בניגוד לדברי מוטי זעירא, קרועים אנו, עמ' 197. 

308 הרב צבי יהודה הכהן קוק, "ישראל שעמדו על הר סיני", לנתיבות ישראל, חלק א עמ' 135- 137; מאורות הראי"ה, שבועות עמוד צא – צג.

309 "אוי לנו משמחתם", עיתון התור, כ"ב סיון תרפ"ז. באותו מכתב הוא כותב בקורת חריפה על חילול השבת. ראה לעיל הע' 8.

310 שו"ת משפטי עוזיאל, מהדורא תנינא, יו"ד סימן ק.

311 אם כי הוא איפשר לקרוא בספר תורה ללא ברכות התורה במעמד זכר להקהל שהתקיים בסוכות תשי"ג. ראה: הרב בן ציון מאחר חי עוזיאל, "קריאת פרשת הקהל בציבור מתוך ספר תורה בברכות", השמיטה היובל והקהל במשנת הרב עוזיאל, ירושלים תשנ"ד, עמ' 167- 173. 

312 הריא"ה הרצוג, פסקים וכתבים, שו"ת בדיני אורח חיים חלק ב עמ' תטו; הנ"ל, קובץ הקהל, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ג, עמ' נו בתשובה מערב ר"ח תמוז תש"ה. 

313 על פעילותם של הריא"ה הרצוג והרב בצמ"ח עוזיאל ביישום מעמד "זכר להקהל", ראה ספרי: מלכות יהודה וישראל, "לתולדות זכר להקהל מאחר החורבן עד ימינו", מרכז שפירא תשס"ב, עמ' 444- 478. 

314 נחמה ליבוביץ', "עומר התנופה", עיונים חדשים בספר ויקרא, ירושלים תשמ"ג, עמ' 335.

למעבר לחלק ב'