חגיגות ביכורים לאחר החורבן - חלק א'

ראשי פרקים

מבוא

א. המפריש בזמן הזה

ב. המקדיש ביכורים לבדק הבית ובזמן הזה – שיטת הרמב"ם

ג. טקסי ביכורים בהתיישבות- התייחסות הראי"ה קוק

1. הזמן- התקופה, וקיום החגיגות בשבת ובחג
2. זכר לביכורים
3. האדמה אשר נתת לי

* * *

מבוא

במשנה בשקלים ח, ח נאמר:

השקלים והביכורים אין נוהגים אלא בפני הבית.

כך ניתן ללמוד מהמשנה בביכורים ב, ג, שהביכורים אינם אלא בשבעת המינים, ובפני הבית.

מקור הדין הוא מהפסוק בשמות כג, יט ולד, כו: "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך". מאחר שכיום אין בית מקדש, מה דינם של פירות שיועדו לביכורים - האם חלה בהם קדושה? אם כן, כיצד יש לנהוג בהם? בהמשך המשנה בשקלים נאמר:

המקדיש שקלים וביכורים הרי זה קודש. ר' שמעון אומר: האומר ביכורים קודש, אינם קודש.

ניתן לראות במחלוקת שבמשנה זו מחלוקת בשאלה שהוצבה לעיל. בביאור משנה זו ובפסק ההלכה מצינו מספר דעות במפרשים. פסיקת ההלכה בשאלה זו הפכה להיות ענין מעשי, משנת תרפ"ד ואילך, שעה שבהתיישבות העובדת בארץ ישראל הנהיגו טקסי הבאת ביכורים. 

א. המפריש בזמן הזה  

בתלמוד ירושלמי שקלים ח, ד נאמר: 

הא שקלים קדשו? רבי שמעון בן יהודה אמר משם רבי שמעון בין אלו ובין אלו לא קדשו. 

המחלוקת בין חכמים ור' שמעון היא גם ביחס לשקלים. לא רק זאת, בסוף אותה סוגיה בירושלמי נאמר: "רב המנונא ורב אדא בר אהבה בשם רב הלכה כר' שמעון". האם כונת הירושלמי כר' שמעון שבמשנה, הסובר שבכורים לא קדשו ושקלים התקדשו? האם כר' שמעון המובא ע"י ר' שמעון בן יהודה שביכורים ושקלים לא קדשו? או כדברי ר' שמעון בן יהודה עצמו? הגר"א בליקוטיו שם כותב שהכונה כר' שמעון המובא ע"י' ר' שמעון בן יהודה. בפני משה שם מפרש שהלכה כר' שמעון המובא במשנה. לפי שניהם, התלמוד ירושלמי פוסק שהמקדיש בכורים בזמן הזה הם אינם קדושים. החזון איש ליקוטים זרעים ח, ד מסביר שטעמו של ר' שמעון שאין נתפסת קדושת ביכורים בפירות, מאחר שאין לכהן טובת הנאה מהם. ואילו חכמים סבורים שלמרות שאין הכהן יכול כיום להשתמש בפירות הללו, בכל זאת יש לו טובת הנאה מעצם קבלתם.

בין הפוסקים, ראשונים ואחרונים מצינו דעות שונות באשר לפסיקת ההלכה בשאלה זו.

הראב"ן בסי' נ פוסק:

וביכורים, דבעו הנחה לפני המזבח וליכא מזבח, לא מפרש להו כלל, דלא לייתי בהו לידי תקלה, דלאו בני פדייה נינהו, ובעי לשהינהו עד שירקבו.

הראב"ן פוסק אם כן כתנא קמא, ולפיו המקדיש פירות לביכורים לאחר החורבן נתפסת בהם קדושה ויש לחכות עד שירקבו. 

ר' עובדיה מברטנורא כותב בפירושו למשנה שקלים ח, ח:

ביכורים אינם קודש - כיון שכתיב בהו: "תביא בית ה' אלוקיך", אפילו הפרישן בדיעבד לא קדשי, ואין שם ביכורים חל עלייהו שלא בפני הבית... והלכה כר' שמעון.

כך גם מפרשים קרבן העדה ותקלין חדתין. 

הרב יוסף באב"ד, מנחת חינוך, דן בסוגיה זו במספר מקומות. במצוה צא מביא את דעת הרע"ב הפוסק כר' שמעון, ומציין שהרמב"ם לא גילה דעתו בזה, ונשאר בצ"ע. כן כתב גם במצוה קה. אך במצוה תמט כותב:

מבואר בסוף שקלים: "המקדיש ביכורים הרי זה קודש, ר' שמעון אומר אינו קודש", ועיין ברע"ב. ובודאי הלכה כתנא קמא, אם כן האידנא אינו נאכל, אבל הלאו נוהג, כמו מעשר שני בזמן הזה. אך הרמב"ם פירש פירוש אחר במשנה שם, וגם התוספות במכות יט ע"א כתבו שהאידנא ביכורים חולין.

הרב גרשון אריאלי, מאריך להוכיח כדינו של ר' שמעון, ולפיו, חיוב הבאת ביכורים הוא רק כשיש מזבח, וממילא כשאין מזבח, לא רק שאין חיוב ומצוה בהפרשת ביכורים, אלא שלא חל מעיקרא דין קדושה על הפירות. באופן מעשי הוא מורה שיש להחמיר ושלא להפריש ביכורים בזמן הזה 296. 

ב. המקדיש ביכורים לבדק הבית ובזמן הזה – שיטת הרמב"ם

הרמב"ם מפרש אחרת את המשנה בשקלים ח, ח. וכך כתב בפירוש המשנה:

ואמרו המקדיש שקלים וביכורים, הוא שיתן אותם הקדש לבדק הבית, והלכה כר' שמעון.

וכן הרמב"ם בהל' ערכין ו, טז:

המקדיש שקלו לבדק הבית אינו קודש. הקדיש בכורים לבדק הבית אינן קודש.

כך גם פירש המאירי בגמ' בשקלים. מדברי הרמב"ם הללו משמע שהוא לא ביאר את המשנה כאילו היא עוסקת בהקדשת ביכורים בזמן הזה, אלא כמחלוקת בין חכמים ור' שמעון בזמן הבית. נושא המחלוקת הוא מה דין הפירות כשהמקדיש שינה את יעודם. פירות ביכורים ניתנים לכהן, ואילו כאן הקדישם לבדק הבית (עין בחזון איש זרעים ליקוטים סי' ח ס"ק ד בסופו).

מה תהיה עמדתו של הרמב"ם בשאלתנו - המקדיש פירות בזמן הזה לביכורים, האם חלה בהם קדושה או לא? אמנם הרמב"ם בעצמו פוסק בהל' ביכורים ב, א שהביכורים נוהגים רק בפני הבית, אך עדיין לא יהיה ניתן ללמוד מכאן, מה תהיה עמדתו באשר למקדיש בזמן הזה. נשיב על שאלה זו לכשנצרף את שיטת התוספות להבנת שיטת הרמב"ם, אותם הזכיר המנחת חינוך במצוה תמט.

הגמרא במכות יט ע"א דנה בהלכה בהלכות ביכורים (לא ניכנס כאן לסוגיה עצמה). התוס' בד"ה מה, אומרים שמדובר: "בביכורים שהופרשו בפני חורבן הבית (צ"ל - לפני חורבן הבית. כך מעיר הרש"ש שם), דאם הופרשו לאחר הבית אינם קדושים כלל, וחולין הם, דתנן בביכורים ב, ג: יש בתרומה ובמעשר מה שאין כן בביכורים, שהתרומה והמעשר יש אוסרין, ויש להם שיעור, ונוהגין בכל הפירות, בפני הבית ושלא בפני הבית, וביכורים אינם אלא בשבעה מינים". יוצא שאף התוס' פסקו כר' שמעון, שהמקדיש ביכורים בזמן הזה אינם קודש, וחולין הם.

אולם דברי התוס' קשים:

1. מדוע לא הביאו התוס' ראיה לדבריהם מהמשנה בשקלים, בה קבע ר' שמעון שהאומר ביכורים קודש, אינן קודש?

2. מה ההוכחה של התוספות מהמשנה בביכורים? לעיל ציינו שברור לכל שחייבים להפריש ביכורים רק כשיש בית. הדיון שאנו עוסקים בו הוא, מה דין אדם המפריש בכל זאת בזמן הזה, האם חלה קדושה בפירות או לא. התוספות סבורים שאם הפריש בזמן הזה ("לאחר החורבן" בלשונם), הפירות אינם קודש, אלא חולין. אך כיצד ניתן ללמוד דין זה מהמשנה בביכורים? הלא לכך הכל מסכימים שהביכורים נוהגים רק בפני הבית, כל המחלוקת היא מה דין המקדיש בזמן הזה, ובמשנה בביכורים אין כל תשובה לכך.

הרב יעקב עטלינגר, בערוך לנר במכות שם, כותב שהתוספות סוברים כמו הרמב"ם בפירוש המשנה בשקלים, שהמשנה עוסקת בדין מקדיש ביכורים בזמן הבית, ולכן לא יכלו להביא הוכחה מדעתו של ר' שמעון שם. יתכן שלפי זה יצא, שמשמעות המשנה בביכורים, האומרת שביכורים נוהגים רק בפני הבית, הוא לא רק ללמד את צד החיוב - שביכורים נוהגים רק בפני הבית - אלא גם את המשמעות ההפוכה, דהיינו שבזמן שאין בית אי אפשר להחיל קדושה בפירות מאחר ואין בית. לפי זה ברור כיצד למדו התוס' דין זה מהמשנה בביכורים, וממילא גם ברורה דעת הרמב"ם בענין, וכאמור מחלוקת ר' שמעון וחכמים איננה נוגעת לענייננו. (ע"ע בשו"ת חתם סופר או"ח סי' קלט).

אפשרות אחרת להסביר את שיטת הרמב"ם היא על פי דברי הראי"ה קוק, שו"ת משפט כהן סי' נז שנשאל כיצד יש להתייחס למנהגם של המתיישבים המביאים ביכורים לטובת הקרן הקיימת, האם יש בזה איסור של הקדשת ביכורים 297. מסקנתו הסופית היא שאין קדושה בפירות אלו אף בדיעבד, מאחר שידוע שפירות אלו הם לשם הקק"ל ולגאולת הארץ, אם כי הוא קורא להמנע מלקרוא לפירות הללו ביכורים. בדבריו שם הוא מלמד זכות על נוהג זה, מאחר שממילא לא חל שם ביכורים על הפירות הללו, מפני שלא מדובר בפירות הראוים לביכורים. הפירות שהובאו לטקסי הביכורים הללו לא היו בהכרח משבעת המינים.

זאת על פי דברי הגמ' בכתובות קה ע"ב שם מסופר על אדם שהביא לרב ענן "כנתא דגילדני דבי גילי" (רש"י: דגים קטנים). רב ענן שאלו מדוע הוא מביא לו מתנה, ותשובת אותו אדם היתה שיש לו דין תורה אצלו. רב ענן לא קבל את המתנה ופסל את עצמו מלדון אותו 298. אותו אדם ביקש, שלמרות שרב ענן פסל עצמו מלדון, בכל זאת שיקבל את המתנה מידו, ושלא ימנע ממנו מלהקריב ביכורים, שנאמר: "ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלוקים לחם ביכורים, עשרים לחם שעורים בצקלונו" (מלכים ב ד, מב). וכי אלישע אוכל ביכורים הוא? אלא לומר לך, כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים. אמר לו רב ענן, שבתחילה לא רצה לקבל ממנו, אך מאחר שאמר לו דברי טעם הוא מקבל (דברי הגמרא מתורגמים מארמית לעברית).

הראי"ה קוק מסיק מגמרא זו, שרב ענן בכלל לא חשש לקדושת ביכורים, משום שברורה היתה כוונתו של אותו אדם לתת מתנה לתלמיד חכם. אך שם מדובר בדגים קטנים שאינם ראויים לביכורים, וייתכן שאם הם היו פירות משבעת המינים, אולי היה חושש על כל פנים לכתחילה, או שהיה מעיר לאותו אדם שלא יאמר כך. מכאן משמע שבמקום שיש הוכחה גמורה לעניין אין כאן מקום לחשוש. גם אצל אלישע לא נאמר בלשון ביכורים ממש. לכן מסיים הראי"ה קוק את תשובתו שם, שבמקום שאפשר למנוע מלומר על הפירות שהם ביכורים, טוב להמנע מכך. אבל ודאי שאין בפירות הללו שום קדושה.

מדברי הגמרא שם ניתן להביא הוכחה נוספת לדברי הראי"ה קוק, הסובר שבמקום שברור שאין מתכוונים להביא ביכורים אין בהם קדושה כלל. הגמרא שם מספרת שאותו אדם הביא לרב ענן דגים, שהם בכלל לא ראויים לביכורים. אך גם אם היה מביא משבעת המינים לא היו אלו ביכורים, מאחר שרב ענן לא היה בארץ ישראל אלא בבבל, ובכלל לא היה כהן. זאת היתה גם הוכחתו של אותו אדם מהסיפור על אלישע, שהרי אלישע לא היה כהן אלא משבט גד (לשיטת רש"י שם), ואף אם היה כהן, אלישע חי בשומרון (הרש"ש שם מדייק מסדר הכתובים שאלישע היה אז בגלגל), ואין ביכורים נאכלים מחוץ לחומה, "ובמקומו לא היה מקדש, ולא מזבח, ולא כהן גדול" (עפ"י סדר אליהו זוטא, מופיע בדברי התוס' שם בד"ה וכי). מכאן ברור שבמקום שידוע שאינם מתכונים להביא את הפירות כביכורים, מחמת מניעות שונות, אין להחשיבם כביכורים.

יתכן אולי לומר שזה גם שורש המחלוקת שבין ר' שמעון וחכמים, מה יהיה הדין כשמפרישים ביכורים, אך לא ניתן להביא אותם מחמת מניעות שונות. לדעת חכמים, מאחר שהקדיש ביכורים, אף על פי שבאמת לא ניתן להקריבם בגלל סיבות שונות (הפירות אינם ראויים, אין שם כהן, אין בית מקדש וכד'), אין קדושה חלה בהם. הנפקא מינה היא גם בזמן שבית המקדש קיים, כשאי אפשר להקריב מחמת העובדה שהפירות לא ראויים.

אם נכון הסברנו, הרי שזו כוונת הרמב"ם בהבנת המשנה ובדבריו בהל' ערכין. הרמב"ם שם כתב: "הקדיש ביכורים לבדק הבית, אינן קודש". לדברינו, הם אינם קודש, מאחר שהקדש כזה לא ניתן לממש, מאחר שביכורים מובאים למקדש לכהן ולא לבדק הבית. פירות נתפסים בקדושת ביכורים רק כשאפשר לממש את הקרבתם. לפי זה יהיה ברור מה תשובת הרמב"ם בנידוננו. מאחר שאי אפשר היום להקריב ביכורים כי אין בית מקדש, אין נתפסת בהם קדושה, וכדעת ר' שמעון 299.

למעבר לחלק ב'