הבאת בכורים ממשקים - חלק א'

ראשי פרקים

א. ענבים וזיתים שליקטן ליין ושמן 

ב. ביכורים משבח הארץ

ג. ענבים וזיתים הנדרכים ליין ושמן

ד. יין ושמן חשובים כגופם של זיתים וענבים

* * *

א. ענבים וזיתים שליקטן ליין ושמן  

במשנה בתרומות יא, ג נאמר: "אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הענבים ומן הזיתים". בגמ' בחולין קכ ע"ב נאמר על משנה זו: "מני, רבי יהושע היא דאמר דון מינה ואוקי באתרה, וגמר להו לבכורים מתרומה". רש"י בד"ה רבי יהושע היא דאמר: "גבי תרומה לא קדישי דאית ליה דון מינה ואוקי באתרה, וכיון דבתרומה לא מתסרי, הדר גמר לבכורים מינה, דהא דרבי רחמנא בהו 'תביא', זיתים וענבים הוא דרבי".

דיון זה הוא המשך הסוגיה הדנה לפני כן בשאלה: "בכורים גופייהו מנלן?" [=שהמשקים שלהם כמותם], "דתני ר' יוסי פרי, פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה. הביא ענבים ודרכן מנין? תלמוד לומר תביא". ובהמשך הגמ' נאמר שלומדים תרומה מבכורים, ורבי יהושע סבר "דון מינה ואוקי באתרה". "דון מינה" - יש ללמוד תרומה מבכורים שיהיו המשקין ממנה כמותה. "ואוקי באתרה" - אחר שלמדנו מבכורים מעמידים התרומה במקומה, ובתרומה כתוב תירוש ויצהר ולא שאר משקין, ועל כן רק המשקים הכתובים בה, הם שלומדים מבכורים שיהיו כמותה.

הרמב"ם פסק זאת בהלכות בכורים ב, ד:

אין מביאין בכורים משקין חוץ מזיתים וענבים בלבד שנאמר פרי האדמה ולא משקה, ואם הביא משקין אין מקבלין ממנו. 

אמנם בפירושו למשנה בתרומות שם, כתב שמשנה הזו היא כרבי יהודה (צ"ל כר' יהושע וכגירסתנו במשנה ובגמ' בחולין) "כי הוא למד בכורים מן התרומה, וכן אמרו מני ר' יהודה היא דאמר דון מינה ואוקי באתרה, וגמר לה בכורים מן התרומה. ואין הלכה כר' יהודה". אמנם גם במשנה בחלה ד, יא נאמר: "יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו", אך בפסקיו חזר בו ופסק כמו המשנה בתרומות.

מרן הרב יוסף קארו, בכסף משנה בהלכות בכורים ב, ד, הביא דברי הירושלמי בתרומות יא, ג, והירושלמי בחלה ד, ה שהקשו מהמשנה בתרומות על המשנה בחלה, והתשובה היא שהמשנה בחלה האומרת שלא קבלן מיוסף הכהן בכורי יין ושמן, היא מאחר שלא בצרן (=ליקטן) מתחלה לשם כך, והמשנה בתרומות עוסקת כשבצרו (=ליקטו) את היין והשמן מתחלה לשם כך. הכסף משנה תמה על הרמב"ם שלא חילק כך.

הגר"ח קניבסקי שליט"א בדרך אמונה (בכורים ב, ד אות לד) כתב שיש אומרים שגם יין ושמן אין מביאין אא"כ בצרן מתחלה לכך, כמו ר"ש והרא"ש ור"י בן מלכי צדק ורע"ב ושנו"א בתרומות שם, וכן נראה הסכמת המאירי בסוף מסכת חלה, וכמובן שאלו הן דברי הירושלמי הללו.

ובביאור ההלכה שם (ד"ה אין מביאין) הביא תמיהת הכסף משנה על הרמב"ם שלא חילק כהירושלמי הנזכר, ותירץ שהגמרא בחולין קכ ע"ב האומרת: "דון מינה" שלומדים תרומה מבכורים שהמשקים שלהם כמותם, "ואוקי באתרה" שזה רק ביין ושמן המפורשים גבי תרומה, ואחר כך למדו בכורים מתרומה שרק זיתים וענבים משקים שלהם כמותם, ולא בשאר פירות, חולקת על הירושלמי. אם הבבלי היה סובר כירושלמי, שלא התירו יין ושמן לבכורים אלא כשליקטן מתחלה לשם כך, א"כ גם בתרומה אין היתר לעשות מהן יין ושמן אא"כ הפרישן מתחילה לשם כך (צ"ל אלא אם ליקטן במקום הפרישן) 202, וא"כ עשה שלא כדין שהפריש לפני גמר מלאכתן, שלא נגמרת מלאכתן עד שיעשו מהן יין, ושם נחלקו ר' אליעזר ורבי יהושע בפירות של תרומה שסחטן, אם המשקה שלהן יש לו דין תרומה או לאו, (משנה תרומות יא, ב), יוצא שהפרישו התרומה בעודם פירות, וזהו קודם גמר מלאכתן, ואסור להפריש קודם גמר מלאכה, ואם הפריש הוי תרומה ויחזור ויתרום, כמ"ש הרמב"ם בהלכות תרומות ה, יט. ונמצא בכל המחלוקות של התנאים במשנה בתרומות (יא, ב), ובירושלמי תרומות (יא, ג) ובתוספתא תרומות (י, י) אם מותר לעשות יין ושמן מזיתים וענבים בטמא ובטהור, האם נקרא הפסד, כל זה מדובר כשתרם באיסור לפני גמר מלאכתן. וכל זה דוחק גדול, ומזה מוכח שהבבלי חולק על הירושלמי וסובר שמותר להביא בכורים יין ושמן גם כשלא בצרן וליקטן מתחילה לשם כך. ולפי"ז המשנה בחלה (ד, יא) חולקת על המשנה בתרומות (יא, ב), והרמב"ם פסק כמשנה בתרומות, שהרי הגמ' בחולין (קכ ע"ב) מסיקה שהלכה כר' יהושע, ולכן הרמב"ם לא חילק בין בצרן לשם כך או לא, מאחר שאין נפקא מינה בזה לשיטת הבבלי. 

אך אחר העיון בדברי הגר"ח קנייבסקי שליט"א, נלע"ד שיש מקום לדון בדבריו, שלעולם י"ל שגם לשיטת הבבלי אין להביא ביכורים יין ושמן אא"כ ליקטן מתחילה לשם כך, וכירושלמי. אך בתרומה אינו כן, ולא כמ"ש הגר"ח קנייבסקי שליט"א, אלא בתרומה תמיד מותר לסחוט זיתים וענבים של תרומה לעשותן תירוש ויצהר, אפילו שלא ליקטן לשם כך. ולא נלמדו תרומה וביכורים זה מזה אלא לענין זה שהמשקים שלהם כמותן רק בזיתים וענבים, ולא בשאר פירות, בזה בלבד דיניהם שווים זה לזה, אבל לא לשאר הדינים, מאחר שיש חילוקים רבים וגדולים ביניהם, כגון זה שביכורים הם רק בשבעת המינים שנשתבחה בהן הארץ, מה שאין כן בתרומה, כאמור במשנה במעשרות (א, א): "כל שהוא אוכל ונשמר" וכו', ולא הגבילו את זה רק למינים מסוימים.

כמו כן יש דין מיוחד לביכורים, שאין מביאים אותם אלא מן המובחר וכדברי הגמ' במנחות פד ע"ב, ונפסק ברמב"ם בהלכות ביכורים ב, ג: "אין מביאים לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר וכו'. ואם הביא שלא מן המובחר כגון תמרים שבהרים ותאנים סורות ומרוקבות, וענבים מאובקות ומעושנות, לא נתקדשו". הגמ' במנחות שם לומדת זאת מהפסוק בו כתוב "מארצך" (דברים כו, ב) ולא כל ארצך, שאין מביאים ביכורים אלא משבח שבארצך. ובירושלמי ביכורים א, ג אמרו שאין מביאין מפירות ציפורי ובית שאן (הציפרנין והבישנים) שהם גרועים. והמשנה למלך בהלכות ביכורים שם, למד מהירושלמי שפירות גרועים פטורים לגמרי מביכורים, ועיין עוד בדרך אמונה שם (אות כב).

ב. ביכורים משבח הארץ

סמוך לדין זה ממנו למדים שיש להביא פירות משבח הארץ, ואם אינו משובח אינו קדוש לביכורים, כתב הרמב"ם בהלכות ביכורים ב, ד את הדין שאין מביאין ממשקין אלא מהפרי חוץ מתירוש ויצהר. ונלע"ד שגם דין זה הוא מאותה סיבה, מאחר שביכורים הם מהמשובח שבארצך, ובפירות המשובח הוא גוף הפרי ולא המשקה שלו, לבד מהזיתים והענבים שהמשקה שלהם חשוב ביותר ומשובח מאד.

ועפי"ז יש לפרש דברי הירושלמי המחלק בין ליקטו אותם מתחילה לשם כך או לא, שהירושלמי סובר שגם ענבים שאמרו שאפשר להביא את המשקים שלהם, היינו רק כשליקטם לשם כך, מאחר שאם לא ליקטם לסחיטה אלא לאכילה, היא הוכחה שפרי זה טוב יותר לאכילה ואינו מתאים ליין, וא"כ חסר בשבח הפרי. שהרי ידוע ומפורסם שיש ענבים המיוחדים לאכילה ויש ענבים המיוחדים ליין, ויש בזה סוגים רבים, ליין מתוק או יין יבש, לבן או אדום, ושאר טעמים וגוונים, ובדרך כלל מלקטים מראש את הענבים למה שהם ראויים, וכן גם בזיתים יש זיתי שמן וזיתי מאכל. ואעפ"י שכל הסוגים ראויים גם לאכילה וגם לסחיטה, מ"מ יש בזה סדרי עדיפות, וזהו שבחן. על כן הירושלמי סובר, שאם ליקטו אותם פירות מתחילה לעשות מהם יין ושמן, א"כ זהו ייעודם וזהו שבחם, והוה ליה מן המשובח שבארצך וקדושים הם לבכורים, אבל כשליקטו אותם לאכילה, והוא עשה מהם יין או שמן, חסר בשבחן של הביכורים וע"כ לא מביאין אותו יין או אותו שמן לביכורים.

ואם כנים דברינו אלה, הרי מובן מאליו שזה שייך רק בדין הבכורים בלבד, ואין שייכות בזה לתרומה שכל פרי הראוי לאכילה חייב בתרומה ונעשה תרומה, ואין מקום לדמות התרומה לבכורים לדין זה, מאחר שצריך שילקטום מתחילה לשם כך, וממילא אין שום הכרח לומר שהבבלי חולק על הירושלמי בזה. ניתן להסביר, שהבבלי גם כן מצריך שילקטו אותם מתחילה לכך לענין בכורים וכמ"ש בירושלמי, אך בתרומה א"צ שילקטום לשם כך, מאחר שבתרומה אין דין שבח ארצך. וגם פירות שנלקטו לאכילה ולא לסחיטה, אם נמלך ועשאן יין ושמן, חל דין תרומה על יין ושמן זה, וא"כ מה שדנו ונחלקו האמוראים בפירות של תרומה שסחטן, מדובר שעישרן בעודם פירות ואח"כ סחטן, ואין חיסרון של גמר מלאכה, שמדובר בליקטן ע"מ לאוכלן, וע"כ עישרן בעודם פירות, ואח"כ סחטן, ונחלקו אם חלה תרומה על המשקין או לא. והסיקו שהלכה כר' יהושע שרק זיתים וענבים המשקין שלהם כמותן, בין לתרומה ובין לכלאיים ובין לערלה. וכ"כ הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (י, כב) לענין שאר הדינים, וכ"כ הרמב"ם בהלכות כלאים ב, ד לעניין כלאים.

ג. ענבים וזיתים הנדרכים ליין ושמן

אלא שחוזרת קושית מרן הכסף משנה למקומה. למה הרמב"ם לא חילק לענין בכורים בין כשליקט את הענבים והזיתים לשם כך, ובין כשלא ליקטן לשם כך.

ולפי עניותי נראה שהרמב"ם למד שהמשניות בתרומות ובחלה הנזכרים, חולקים זה על זה. הדבר מפורש בדבריו בפירוש המשנה בתרומות יא, ג: "ומ"ש שהביכורים מביאין אותו יין ושמן הוא לדעת ר' יהודה. כי הוא למד הביכורים מן התרומה, ואין הלכה כר' יהודה". (כאמור לעיל, צ"ל ר' יהושע במקום ר' יהודה). גם בפירושו למשנה בחלה ד, יא חזר וכתב דברים דומים. נמצא שפשוט לרמב"ם שמשניות אלו חולקות זו על זו, ושם בפירושו כתב לפסוק כמשנה בחלה, שאין מביאין בכורים אפילו מיין ושמן. ולפי"ז אין מקום ליישב כמו הירושלמי מאחר שהמשניות חולקות. ונראה שהרמב"ם הבין זאת כך, על פי הגמ' חולין קכ ע"ב שם נאמר: "והא דתנן אין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים, מני, ר' יהושע היא דאמר דון מינה ואוקי באתרה". ומכך ששאלו: "מני", יש ללמוד שהיה ידוע להם שדבר זה שנוי במחלוקת, וא"כ אין צורך להעמיד המשניות בהעמדות שונות כירושלמי, כי לפנינו שתי משניות החולקות זו על זו. 

ואולם אין זה מוכרח כלל, מאחר שהשאלה "מני", לא מתייחסת על מה שכן מביאים ביכורים מיין ושמן, אלא השאלה היא על מה שאין מביאים ביכורים ממשקים של שאר פירות. לפי ר' אליעזר משקין שלהן כמותן גם בשאר פירות, וע"ז אמרו: "מני? ר' יהושע היא, דאמר דון מינה ואוקי באתרה". והוא סובר שתירוש ויצהר כן, שאר פירות לא, מאחר שהם מפורשים בתרומה, ולומדים בכורים מתרומה שגם בהם אין המשקים כמותן אלא בתירוש ויצהר בלבד. אבל לר"א אפשר להביא מכל המשקים, של כל הפירות. וכן נראה גם מרש"י שם שכתב בד"ה ר' יהושע היא דאמר: "גבי תרומה לא קדישי וכו', וכיון דבתרומה לא מתסרי, הדר גמר לבכורים מינה, דהא דרבי רחמנא בהו תביא, זיתים וענבים הוא דרבי". הרי שרש"י מפרש שהנאמר בגמ' ר' יהושע היא, זה לא על מה שמביאים יין ושמן, אלא על מה שלא מביאים משקין משאר פירות.

והיה מקום לישב שלא יקשה מהמשנה בחלה ד, יא, שלא קבלו מיוסף הכהן יין ושמן עפ"י דברי רש"י בחולין שם בד"ה אין מביאין בכורים משקה: "לגמרי משמע, אפילו הביא פירות ודרכן, דאי בדרוכים ועומדים אפילו ענבים נמי לא, דהא אמרן פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה". נמצא שגם זיתים וענבים לא התירו להביא משקה שלהם בפני עצמו, אלא יביא הזיתים או הענבים גופם, ואח"כ ידרכם להוציא מהם משקה שלהם, אבל בשאר פירות אפילו באופן שכזה לא מקבלים מהם. 

וכן הוא בפירוש משנה ראשונה, תרומות יא, ג: "ובסוגיא דהעור והרוטב [חולין קכ ע"ב] משמע דהא דאמרינן הכא אין מביאין בכורים משקה אלא היוצא מן הזיתים והענבים, היינו אם הביא ביכורים וקראו עליהן שם ואח"כ דרכן. אבל דרכן מתחלה ואח"כ קרא שם אפילו זיתים וענבים לא יביא, כדאמר התם פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה". ובמלאכת שלמה שם ד"ה אין מביאין בכורים משקין: "כתב בירושלמי, דה"ק אין עושין בכורים משקין ומיירי בכהן שניתנו לו. וע"ש הר' יהוסף ז"ל". ונלע"ד דהן הן דברי רש"י הללו, שהירושלמי מפרש את כונת המשנה "אין מביאין", כלומר אין עושים משקה בכורים, אלא היוצא מהזיתים והענבים. והכונה שזיתים וענבים של בכורים מותר לדורכם לעשות מהם יין ושמן, אך פירות אחרים שמביאים מהם בכורים אסור לעשותם משקים. נמצא מבואר בירושלמי כדברי רש"י, שגם זיתים וענבים שאמרו שמותר להביא מהם משקים, הכוונה להביא זיתים וענבים, לקרא עליהן שם בכורים, ורק אח"כ מותר לעשות מהן יין ושמן. אבל לא להביא יין ושמן לכתחילה.

לפי שיטה זו יובן טוב המעשה במשנה בחלה ד, יא עם יוסף כהן שלא קבלו ממנו יין ושמן, מאחר שגם לפי המשנה בתרומות יא , ג, לא אמרו אלא כשמביא הענבים עצמם לבכורים ואח"כ דרכם ליין, אבל אין להביא יין תחילה, וע"כ לא קבלום מיוסף הכהן. מלשון המשנה שם נראה שהביא ממש יין ושמן.

אלא שלפי זה קשה, למה הירושלמי מקשה סתירה בין המשניות הללו בחלה ובתרומה, ומעמידם בהעמדות שונות, והלא בירושלמי עצמו נאמר שזה ש"אין מביאין" היינו אין עושים, ונמצא שגם לפי המשנה בתרומות אין להביא יין ושמן לבכורים כלל, וכפי הסברנו לעיל, ואם כן מה קשה מהמשנה שלא קבלו מיוסף הכהן יין ושמן.

ועוד קשה בדברי בעל משנה ראשונה, שפירש במשנה בביכורים יא, ג כפירושו של רש"י בחולין, וכהסברנו לעיל, ובפירושו למשנה בחלה ד, יא כתב שלא קבלו מיוסף הכהן מפני שלא בצרום מתחילה לכך. ולפי פירושו במשנה בתרומות לא היה צריך לפרש כך, מאחר שיין ושמן גופם, גם לפי המשנה בתרומות אין להביא. וצריכים להדחק ולומר שהירושלמי מבאר שהמסופר במשנה בחלה על יוסף הכהן, אין הכונה שהביא יין ושמן ממש, אלא שהביא פירות ענבים וזיתים ואח"כ דרכם, וגם זה לא קבלו ממנו. וע"ז מקשה הירושלמי שבמשנה בתרומות נאמר שבאופן שכזה מקבלים, וחילקו בין ליקטום מתחילה לכך או לא.

למעבר לחלק ב'