מאבקנו על גוש קטיף

מאבקנו על הארץ

תושבי גוש קטיף עומדים במערכה על שליחותם ביישוב הארץ, לחבר את גוש קטיף למדינת ישראל. ישנן צורות רבות של פעילויות, חלקן מצליחות יותר וחלקן פחות. המערכה האמיתית מורכבת, ובאמת היא איננה עוסקת בשאלת גוש קטיף - היא מתאפיינת בשאלה מהי דרכה של הציונות, ואת האמונה בדרכה של הגאולה האלוקית. המערכה איננה חדשה, היא לובשת מלבושים חדשים, שמבשרים על עומק התהליך ומורכבתו, עד כדי כך שישנם רבים שתוהים האם נצליח, והאם בכלל יש תועלת במאבקנו?

מאז ראשית ימיה של תנועת השיבה לארץ ישראל, שהחלה מכוחם של ת"ח ואמונתה של תורה, ולבשה מלבוש חילוני ללא שם שמים, ובכל זאת רבים מוסרים את הנפש עליה מתוך הקשר הפנימי והנשמתי של כלל ישראל ששב לארצו.

במובנים רבים הגאולה נראית ומורגשת, עם ישראל מתקבץ לארצו, הוקמה מדינה שמצליחה בהרבה תחומים, ישנה הבנה שארץ ישראל היא ביתנו הלאומי. אבל אם נשאל את עצמנו במה אנחנו זכינו להיות שותפים למעשה הגדול הזה, או ליתר דיוק שותפים מכריעים בתהליך שהתחולל כדי שהוא יקבל אופי שונה ממה שהוא נמצא בו כעת, ובמה אנחנו קדמנו את ההבנה שהתהליך הוא אלוקי?

 תשובה על שאלה זו ניתן למצוא בדברי הרב קוק לתלמידו הרב משה זיידל (אגרות הראי"ה, אגרת תתעא, ח"ג עמ' קנה-ו):

"מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבא התחילה אתחלתא זו... והפלא הזה קם ויתא בימינו לענייננו, לא ע"י מעשה אדם ותחבולותיו, כי אם ע"י מפלאות תמים דעים, בעל מלחמות מצמיח ישועות... אמנם זה היום שקיוינו הולך הוא ובא, לעת עתה מתגלים צדדיו היותר חיצוניים, ע"י פועלים המוכשרים לכונן את המעשים הללו... ".

קול ה' דופק להופיע, עומד מאחורי כותלנו מתוך כל המאפלים, והוא דוחף ומנהל את התהליך למרות החיצוניות החילונית שמאפיינת אותו.

לאור זאת מתעוררת השאלה מה חלקנו במפעל, איך אנחנו מתחברים למעשה האלוקי ומשפיעים עליו, על כך כותב הרב (שם) בהמשך דבריו לרב זיידל:

"ואתה יקירי אם קובל אתה מה עשית להביא את הרגע המאושר, הרבה עשית, אשיבך, והרבה יותר מזה עוד תעשה בעזרת אל למושעות, בהיותך בן נאמן לעם ה' שומר את דבר ה' בהליכות חייך, ברגשי לבבך ובחפץ רוחך. הלא בזה אמצת וחזקת חלק אחוז מנשמת האומה, וכל חוג ההשפעה שלך הלא אור זוהר אור הקודש של חיי עולם מלאת. וסגולת האומה הנפלאה העומדת לנס בדבר ה' אשר עמה חזקת, ובזה נתת עז לישראל, ומכון להכשרת ברית ה' על עמו, אשר בגללה תנחת השפעה האלוקית העליונה להגלות במערכות התולדה, להסבת חפצי עמים, ונטיות מלכי ארץ וסגניה, להכיר את הזכות הרשמית לחיי עם עולם על אדמת קדשו. ואם אחרים היו שלוחי הקריאה וההכרזה, אתה וכל רעיך אנשי הרוח והאמון הישר והעמוק היו והנם מיסדי התוכן והמרץ הפנימי, מחיה הנשמה האומית וממשיכים את אור הוייתה."

לתהליך הגאולה יש שני פנים שהם אחד, עשייה חיצונית הנראית לעינים, התקדמות הגאולה בפועל. וחלק פנימי נסתר - הרוח האלוקית שדוחפת את התהליך, ואמונתם של ישראל בו - באמונה ובמעשים הבאים מכוחה של האמונה. חלקם של אלה המאמינים בגאולה ופועלים באמונתם לקרבה, גדול מחלקם של הפועלים המעשיים שמעשיהם וקולם נשמעים למרחוק, למרות שאיננו נראה כך במציאות. כיון שהרוח האלוקית היא הפועלת ומזינה את התהליך על גווניו ונטיותיו השונות, למרות שלעיתים יש קושי לזהות את מוקדי התהליך ותוצאותיו.

בדומה לזה המצב היום בגוש קטיף, כל פעולות ההסברה הן רק מבררות את מה שהלב אומר, והלב אומר את מה שהעיניים רואות, והם רואות הרבה יותר עמוק ממה שקיים. בגוש קטיף יש חידוש גדול ביחס למפעל הציוני, התיישבות גדולה: חקלאות תעשיה חינוך מכוחה של תורה ואמונה, בקריאה ברורה בשם ה' שמחולל ופועל את התהליך ביסודו, ואהבתנו לארץ היא בגלל היותה ארץ ה' - לא בגלל ביטחון, ים , עומק אסטרטגי או סיבות אחרות שיכולות להיות נכונות אבל לא רלוונטיות ביחס לגאולת עם ישראל בארצו.

 עוד חידוש במובן זה, יש בגוש קטיף - האנשים! אנשים טובים עם הרבה סבלנות ומסירות למען העם והארץ. הסבלנות היא תכונה של מי שמאמין שהדרך ארוכה ויש לה עליות ומורדות, והעשייה הקטנה של כל הפרטים לכלל גדול היא דרכם של המאמינים הגדולים בגאולתם של ישראל. אלה הם החקלאים שנותנים משקל סגולי לעבודת הגאולה באמונתם, כדברי הגמרא (שבת לא ע"א) "אמונת זה סדר זרעים", "שמאמין בחי העולמים וזורע" (שוחר טוב תהילים יט). אנשי ההתיישבות החלוצים שגואלים את האדמות משממותן, ובונים את היישוב בתורה ובחינוך, באמונה שזו ארצנו לנצח נצחים.

לכן אנחנו מושרשים פה עמוק, ומי שמושרש עמוק אי אפשר לנתק אותו. עם ישראל מושרש בגוש קטיף עמוק, גם אם יש כאלה שחושבים ואומרים אחרת, אמת של חיים אמת של אמונה אי אפשר לעקור, וודאי שלא תמורת שקר ואכזבה - כישלון וחולשה.

ישנם ערכים חזקים מאד שהחיבור והחינוך אליהם לא עושים רק או בעיקר דרך השכל, רואים אנו בדורנו שיש מסירות נפש גדולה של העם על הארץ, בגלל שהיא ארץ ישראל שלנו, למרות שאין הסברים ברורים - שכליים והגיוניים לתופעה האדירה הזו. עם שלם מתקבץ לארצו אחרי אלפי שנות גלות, שנים קשות של ייסורים קשים, ומסירות נפש למען עליה לארץ, למען בטחון ומלחמה על הארץ, מסירות נפש ליישוב הארץ והפרחת השממה. כל אלה חוברים יחדיו לאמירה חזקה - חזקה הרבה יותר מהחלטת הממשלה ל"נתק" חבל ארץ מלא בחיים אמיתיים.

מכון התורה והארץ בכפר דרום, שותף אף הוא לבירורים הפנימיים הקשורים לרוח, בירורים תורניים בענייני גוש קטיף ולהסברתם בציבור. בימים אלה יוצא לאור ספר התורה והארץ כרך ז, ובו אסופת מאמרים בהלכה, אמונה, והיסטוריה של חבל עזה וגוש קטיף. כמו כן בכנס השנתי למצוות התלויות בארץ המתקיים מדי שנה בט"ו בשבט, באוניברסיטת בר-אילן ברמת גן, הנושא המרכזי בו יהיה גוש קטיף: הגבול הדרומי של ארץ ישראל (כמו כן הכנס יעסוק במצוות ווידוי מעשרות, ומאה שנה לפטירת האדר"ת זצ"ל).