ברית התורה והארץ

הגמרא (ברכות נד ע"א-ע"ב) מספרת שלפני הכניסה לארץ בתום ההליכה במדבר, היו עמים שניסו להצר לישראל, ולהפריע למהלך האלוקי של כיבוש הארץ, אך ארון ברית ה' שהלך לפני המחנה הפר עצתם וקלקל מחשבתם ללא ידיעתנו. וכך מספרת הגמרא: 
"אלא מעברות נחלי ארנון מנלן? - דכתיב: (במדבר כ"א, יד) "על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה" וגו'; תנא: את והב בסופה - שני מצורעים היו דהוו מהלכין בסוף מחנה ישראל, כי הוו קא חלפי ישראל אתו אמוראי עבדי להון נקירותא וטשו בהון, אמרי: כי חלפי ישראל הכא נקטלינון, ולא הוו ידעי דארון הוה מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו; כיון דאתא ארון, אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון, ונחת דמייהו לנחלי ארנון. כי אתו את והב, חזו דמא דקא נפיק מביני טורי, אתו ואמרי להו לישראל ואמרו שירה, היינו דכתיב: (שם, טו) "ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב". 

האמוריים התחבאו במערות כדי ללחום בישראל בעת עוברם בנחלי ארנון, אבל ההרים דבקו אלו באלו, נכנסו זה בזה ומחצו את לוחמיהם למוות, הדם היה ניגר על הנחלים וכך ידעו ישראל את הנס הגדול שנעשה להם ע"י ארון ה', ושרו שירה על התורה ונסי הארון. בהקשר זה במקום אחר (קידושין ל ע"ב) דורשים חכמים את הפסוק: "ואת והב בסופה" לא על שמות המצורעים, כדברי הגמרא בברכות, אלא על לימוד התורה: 
"אמר רבי חייא בר אבא: אפי' האב ובנו, הרב ותלמידו, שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: (במדבר כא) את והב בסופה, אל תקרי בסופה (ו' שרוקה, פ' קמוצה) אלא בסופה (ו' בחולם, פ' קמוצה, ה דגושה. רש"י מפרש: את והב בסופה - הכי דריש לה ספר מלחמות - מלחמה שעל ידי ספר אהבה יש בסופה.)". 

ישנו קשר פנימי בין הדרשות העוסקות בכיבוש הארץ ובלימוד תורה. התורה רומזת לשתי הדרשות ובעיקר לקשר המהותי בין שני הנושאים הללו, וכך מפרש הרב קוק (עין איה ברכות ח"ב 246-7) את הקשר: 
"יחסו חז"ל מלחמות ה' דפסוק זה, גם על מלחמתה של תורה, ועל גבול כניסת הארץ שהוא נחל ארנון, שמה יתגלה כל הכח של הדברים המתנשאים להילחם בישראל ותורתו בכל דור. והנה הצרים הגלויים הלא נפלו לפני ה' ולפני מחנהו, וכשם שנפלו הצרים הגשמיים העמים עובדי האלילים, כן נפלו ג"כ דעותיהם הרעות... אמנם במטמוניות נטמנו מוקשים ודיעות רעות שלא צאו עוד אל הפועל בדורות ההם, ועתידין הם לצאת בהמשך הזמן, להתנשא להפר תורה ולבטל מעוזם של ישראל, והמה עומדים כדמות הרים המעכבים כניסת הארץ, כלומר תכלית ביאת ישראל לארץ להיות אור עולם ע"י תורת הקדש. ובתוך ההרים העיכובים הגדולים כיצה"ר שנדמה להר יצפנו מוקשים, כדי שכשישראל יהיו צריכים לעבור גם אלה התקופות שאלו הדיעות והרוחות החדשות יצאו ממחבואיהן, יתנשאו הנה חלילה לקעקע ביצתן של ישראל. אמנם ארון האלוקים תוה"ק הסגורה, שבאוצר חכמתה כבר הוכנו כלי קרב גם לכל הדיעות היותר מסוכנות וכל הרוחות הסוערות האפשריות לצאת אל הפעול גם בדור אחרון שבאחרונים, כארון הברית דהוי ממיך טורי מקמייהו דישראל, להיות העקב למישור". 

בעת הכניסה לארץ ישנם עיכובים כפי שהיו לאבותינו בזמן הכניסה לארץ. ישנם סוגים שונים של אויבים ומחשבות רעות - "יצר הרע" לישראל שלא יוכלו לממש את המטרה הראשית שלמענה עם ישראל שב לארצו. לימוד התורה ובעיקר ברית התורה הסגורה והאצורה בישראל מסיר את העיכובים הללו. כאשר ישראל קשורים ומכירים בערכה של תורה, המפריעים סרים מאליהם. תפקיד התורה להאיר את עיניהם של ישראל, לישר את הדרך, ולרומם את הרוח באמצעות לימוד התורה, והיא מאירה ופועלת להאיר אור חדש על ציון דווקא בעת הקשה של הכניסה לארץ, משום שהעת הזאת היא עת לידה. בשעה זו זקוקים לכל הכוחות בשיאם, כדי לחדש וללדת את המדרגה החדשה של שיבת הארץ, והתורה היא הכח המייצר והמייצב בעת הישיבה על המשבר, בשעת התחדשות והחלפת צורה. זוהי שעת מלחמה שנדרשים כל הכוחות הפנימיים להתגייס לטובת המאבק, להדוף את האויבים בשער.