סדר עדיפויות במצוות יישוב ארץ ישראל

 

לכבוד הרב הראשי לישראל

הרה"ג שלמה גורן

שלום רב,

 

ברצוני לשאול את כבוד הרב שתי שאלות הנוגעות לחיי הישוב בעצמונה.

יעודו המרכזי של הישוב עצמונה שבצפון-סיני הוא לדבוק בחבל ארץ אשר ננטש נפשית ע"י חלק מהעם, והימצאותנו במקום מחזקת את תושבי האזור במאבקם להישארות חבל ארץ זה תחת שלטון ישראל.

ביישוב גרות עשר משפחות ובקיץ מקווים לקליטת משפחות נוספות.

החברים עוסקים בעיקר בחקלאות, וכן פועל "כולל" מצומצם אשר חבריו לומדים ומלמדים ביישוב ובישובי האזור.

היישוב אינו מאושר ע"י השלטונות כך שמקורות המחייה דלים, ומעט הכסף העומד לרשותנו מתרומות וכדו' הושקע עד היום חלקו בחקלאות (השקעות המוכיחות את עצמן) וחלקו בבינוי המקווה וחדר האוכל החדש.

ברצוני לשאול את כבוד הרב:

א. מבחינת מצוות יישוב ארץ ישראל בכלל, ועצמונה על תפקידיה בפרט, באיזה תחום יותר חשוב להשקיע כוחות, בחקלאות או בבינוי?

בלומדנו סוגיא זו התקשינו במקורות, שמחד פוסק הרמב"ם (הל' דעות פ"ה הי"ב, עפ"י הספרא לויקרא כה, כה) שאין אדם רשאי למכור שדה כדי לקנות בית, ומאידך לא יסתור אדם את ביתו לעשות לו גינה (תוספתא סוף ערכין).

כ"כ האם אפשר ללמוד משו"ע (חו"מ סי' קעה סעי' כו) ובסמ"ע שם, שאילנות הם חשובים יותר מבתים ובתים חשובים יותר מזריעת ירקות?

ב. לגבי הבינוי, שאלתנו היא מה קודם בכלל, ואצלנו בפרט: בית כנסת או בתי מגורים? (בית הכנסת ממוקם במבנה ארעי ולעיתים, בשבת, אינו מכיל את מתפלליו ובמגורים חיים בקרוואנים.)

 

בכבוד רב,

יצחק אמתי

עצמונה

 

 

ב"ה ט"ז אייר תשמ"א

 

לכבוד

חביבי הרבני

כמר יצחק אמתי נ"י

עצמונה

צפון סיני.

 

 

השלום והברכה,

בתשובה למכתבך מכ"ט בניסן תשמ"א הנני לענות לך על ראשון ראשון.

 

א. לשאלתך לאיזה תחום יש להפנות את עיקר המאמץ: לחקלאות או לבינוי?

 

התשובה היא שבכל הנוגע לקיום מצוות יישוב ארץ ישראל מוכח בבירור מבבא מציעא (קא ע"ב) שמצוות יישוב ארץ ישראל מקויימת יותר ע"י נטיעות מאשר ע"י בניית בתים. שהרי לעניין היורד לתוך חורבתו של חברו ובנאה שלא ברשותו ואמר לו עצי ואבני אני נוטל, וכן היורד לתוך שדה חברו ונטעה שלא ברשות ואמר נטיעותי אני נוטל, מסקינן שם בבית שומעין לו, ובשדה אין שומעין לו. ושואלת הגמרא בשדה מאי טעמא? ומתרצת הגמרא בלשון ראשון משום יישוב א"י, משמע מזה שבבית אין בו משום מצוות יישוב א"י. מה שאין בשדה שיש בה מצוות יישוב א"י בעדיפות עליונה, ואין שומעין לו. ואע"פ שאנו פוסקים "כאיכא דאמרי" שבשדה אין שומעין לו, משום כחשא דארעא. וכן פוסק הרמב"ם (הל' גזילה ואבידה פ"י הל"ט) ובשו"ע (חו"מ סי' שעה סעי' ו). אין זה אלא להוסיף שבשדה גם בחו"ל אין שומעין לו משום כחשא דארעא, אבל ברור מהגמרא שם שבאילנות יש בהם מצוות ישוב א"י יותר מאשר בניין בתים.

 

וכן הדין ביחס לקניית קרקעות או בתים בכספים שנפלו לאשה והבעל אוכל פרות, גם שם קובעת ההלכה שקרקעות עדיף, כמבואר בכתובות (עט ע"א). אמנם בגמרא במס' סוטה (מד ע"א) שנינו ביחס לסדר החיים, למדך תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית וייטע כרם ואח"כ ישא אשה וזה הסדר שבתורה (דברים כ, ה): "אשר בנה בית... אשר נטע כרם... ואשר ארש אשה", אולם הרמב"ם (דעות פ"ו הי"א) שינה את הסדר. ונראה מדבריו שלפי התורה לכל אדם יש להקדים נטיעת כרם לבנין בית כמו לעניין מצוות יישוב א"י כנ"ל.

וכבר תמהו המפרשים, ביניהם הכ"מ "שקרא איפכא כתיב?" כנ"ל. אבל אין לדחות את דברי הרמב"ם בגלל סדר הכתובים, ובוודאי היתה לו כוונה עמוקה בזה.

 

סדר זה של פרשת משוח מלחמה תקפה בארץ-ישראל בלבד כמבואר בירושלמי (סוטה פ"ח ה"ד): "יכול הבונה בית בחו"ל יהא חוזר תלמוד לומר ולא חנכו. את שמצווה לחנכו, יצא זה  שאינו מצוה לחנכו", ואם כי ברור שגם בבניין בית יש משום יישוב א"י, שהרי מצווה לחנכו, וכפי שיתבאר להלן בניגוד לאמור במס' ב"מ הנ"ל, מכל מקום, נראה לפי הרמב"ם, שנטיעות עדיפות בא"י מבניין בתים גם לצורך בניין חיי המשפחה.

לכאורה קשה מבבא מציעא (קח ע"ב) לעניין דינא דבר מצרא, שאמרו שם: אם אחד רוצה לקנות את האדמה לבנות בתים והשני לזרוע, ישוב דבתי עדיף; אלא ששם מדובר בבתים וזרעים שאז - בתים עדיפי. אבל בנטיעה ובתים, נטיעה עדיפא על בתים. וכן כתב הרא"ש במפורש שם בפרק המקבל (שלהי פסקה לג) שאימתי יישוב של בתים עדיף? זה כאשר מדובר בקרקע לזרע - "אבל לנוטעה אילנות יראה דחשיב מבתי כאמור בפרק השואל (קא ע"ב) בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו משום ישוב א"י". וכן מפורש בשו"ע (חו"מ סי' קעה סעי' כח) בשם יש מי שאומר, וכמו שהסביר שם בסמ"ע ס"ק מ"ג כפי שציינת במכתבך[1].

 

ואם נקשה ממס' ערכין (לג ע"ב) במשנה: אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, מגרש עיר ולא עיר מגרש, שלא יחריבו את ערי ישראל, אין מזה כל ראיה, כי מגרש האמור בתורה אינו לבנייה כי אם רחבה פנויה מזריעה ומבתים ומאילנות לנוי עיר, כמו שפירש רש"י בסוטה (פז ע"ב), והפיכת שדה למגרש - מטרתה לשפר את סביבות העיר שבאותו מקום וזה מותר משום שיש עדיפות לנוי עיר[2] הקיימת כבר, על פני שדה, משום שהיא לצורכי רבים. וזה שפסק הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פי"ג ה"ו) עפ"י התוספתא (ערכין פ"ה ה"ט): לא יסתור אדם את ביתו לעשותו גינה, ולא יטע חורבתו גינה שלא יחריבו א"י - אין ראיה שבית עדיף על נטיעה, כי שמא הכוונה היא לגינה ולא לעצים[3]. ומהתוספתא שם לדעת ר"א נראה שבערי ישראל אין עדיפות בין שדה למגרש, שכן שנינו שם: "עושין שדה מגרש ומגרש שדה", ולא כפי הגירסא שלנו במשנה: "ולא מגרש שדה" אלא כפי גירסת הרש"ק במשנה שבש"ס (על הדף) שמוחק את המילה "ולא" ומשמע ששניהם שווים.

אולם ייתכן שכאשר אנו דנים בא"י בנוגע למתן עדיפות למצוות ישוב א"י בין בניית עיר, לפיתוח חקלאי, יש לתת עדיפות לבניית העיר. אבל ברור עכ"פ, שביחס לבניין בתים (ולא בבניית עיר) ונטיעות - יש עדיפות לנטיעות בתור מצוות ישוב א"י, וראיתי שכן קבע הרש"ש בחידושיו במס' בבא מציעא (קא ע"ב) הנ"ל עיי"ש.

אלא שבכל הנוגע למטרה של היישוב שלכם לקבל חזקה בשטחי א"י שיהי' קשה להחזירם לנכרים, ייתכן שבניין בתים יצוקים (לא קאראוונים) עדיף מנטיעות משום שיש בהם משום מתן קביעות ליישוב היהודי במקום.

 

ב. באשר לשאלה השנייה שלך בתחום הבינוי: מה קודם למה (באופן כללי ואצלכם בפרט) - בית כנסת או בתי מגורים, שכן בית הכנסת שלכם ממוקם כרגע במבנה ארעי שלעתים צר מלהכיל את המתפללים, והמגורים הם בקראוונים.

התשובה היא שמדברי השבח של הקב"ה לשלמה המלך, כשיצאה בת קול ואמרה "חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים" - מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלוש עשרה שנה - לפני מלכים יתיצב וכו'

כאמור בסנהדרין (קד ע"ב), משמע שזה היה ממידת חסידות ולא מן הדין. שאם על פי ההלכה צריך היה להקדים בניין בית המקדש לביתו של שלמה - על מה משבחו הכתוב "חזית איש מהיר במלאכתו"? ודוד לא נהג כשלמה אלא הקדים בניין ביתו לבקשת בניין בית המקדש, כמבואר בילקוט שמעוני (שמואל ב, ז, רמז קמד) על הכתוב: "ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלקים יושב בתוך היריעה... האתה תבנה לי בית" - אתה הקדמת כבודך לכבודי, שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בניין בית המקדש; אבל שלמה בנך, מקדים כבודי לכבודו, שנאמר: "ובשנה האחת עשרה בירח בול ... כלה הבית" (מלכים א, ו, לח) ואחר כך את ביתו בנה שלמה. ואם כי הקב"ה הקפיד על דויד בשל כך, לא נראה שדויד פעל בניגוד להלכה, אלא שלא נהג בזה במידת חסידות כפי שנהג שלמה בנו.

           

במקרה שלכם, שצריכים לגדל תינוקות ולהקים משפחות בארץ בלתי נושבת בין החולות של עצמונה, בוודאי שקשה מאוד לחיות עם תינוקות בתוך קראוונים צפופים ויש בזה במידה מסוימת משום פיקוח נפש של הילדים והמשפחות, לכן יש להעדיף בניית הדירות תחילה.

אמנם, מבחינת המטרה שלכם, להכביד עד כמה שאפשר על הפינוי לפי הסכם השלום עם המצרים, מוטב היה לבנות בית כנסת תחילה, שקשה יותר להעבירו לידי המצרים מאשר הבתים הראויים גם להם, אבל מאידך גיסא בניין בית כנסת יצוק זמן קצר לפני מועד הפינוי לפי ההסכם הנ"ל, יש בו אולי משום גורם לחילול הקודש, כי הוא עומד להתחלל ח"ו ע"י המצרים. לכן מוטב להקדים את בתי המגורים על בניין בית הכנסת הקבוע כאשר קיימת סכנה לחילול קדושתו.

 

אלה הדברים שיש בידי להשיב לכם בשעה זו. וכיוון דאתינן להכא, איישב לך שתי פרשיות בלתי מובנות לכאורה, בתורה. האחת בברכת יעקב לבניו בסדר "ויחי" (שמות מט, ט) למה תיאר יעקב את גבורת יהודה ב"כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו", ולא בכוח המחץ שלו שהיא גבורתו האמיתית של האריה? והשניה בפרשת בלעם (במדבר כד, ט) הרואה גם הוא את גבורת ישראל ב-"כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו"! אלא ללמדנו שתכלית הגבורה אינו הכיבוש, אלא אם כובשים מקום בא"י נחלת אבותינו יש להאחז בו מבלי לזוז משם, כמו תכונת הארי "כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקמנו". זוהי הגבורה האמיתית שיש ללמוד ממלך החיות אריה דבי עילאי, לפי תורתנו הקדושה.

 

 

"חזקו ואמצו אל תיראו ואת תערצו מפניהם כי ה' אלקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך".

 

למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה

שלמה גורן

הרב הראשי לישראל