הפרשת חלה מקמח חו"ל על קמח הארץ

שאלה

האם ניתן להפריש חלה מעיסה^[1] שנילושה בארץ ישראל שהקמח הוא מחו"ל על עיסה דומה שהקמח הוא מארץ ישראל?

א. תירוצי ה'כסף משנה'

כתב הרמב"ם (הל' תרומות פ"א הכ"ב):

פירות ארץ ישראל שיצאו חוצה לארץ פטורין מן החלה ומן התרומות ומן המעשרות, שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה, שמה אתם חייבין בחו"ל פטורין...^[2]

וכן פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה שנאמר שמה, שמה אתם חייבין בין בפירות הארץ בין בפירות חוצה לארץ, ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבין במעשרות מדבריהם.

משתמע מדברי הרמב"ם שדין תרומות ומעשרות שווה לדין חלה, ובשניהם לומדים מהפסוק 'אשר אני מביא אתכם שמה' שיבול ארץ ישראל היוצא לחו"ל פטור מתרומות ומעשרות וחלה מהתורה. לפי זה, פירות חו"ל שנכנסו לארץ ישראל צריכים להתחייב בתרומות ומעשרות מהתורה כדין חלה, ומדוע אם כן מחייבם הרמב"ם רק 'מדבריהם'?^[3]

ה'כסף משנה' תירץ קושיה זו בשני אופנים.

בתירוצו הראשון סובר ה'כסף משנה' שהפסוק הנ"ל מהווה פטור ליבול היוצא מארץ ישראל לחו"ל ואינו מחייב פירות חו"ל שיובאו לארץ ישראל, כלשונו:

אינו כדאי לחייב מן התורה פירות חו"ל שנכנסו לארץ, משום דכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ, והאי לאו מלחם הארץ הוא, ובין בחלה ובין בתרומות ומעשרות פטור מן התורה'.^[4]

לדבריו, יבול הגדל בחו"ל ונכנס לארץ ישראל פטור מהתורה מהפרשת תרומות ומעשרות ומהפרשת חלה ואינו מתחייב אלא מדרבנן.^[5] בתירוצו השני סובר ה'כסף משנה' שחיוב תרומות ומעשרות וחלה ביבול הנכנס מחו"ל לארץ ישראל הוא מהתורה,^[6] אלא שהוא תלוי בגורם נוסף: בתרומות ומעשרות הוא תלוי ב'קביעות למעשר', ואילו בחלה – בלישה. בתרומות ומעשרות – יבול שנקבע למעשר בחו"ל ונכנס לארץ פטור מתרומות ומעשרות, כי בשעת הקביעות למעשרות הוא היה בחו"ל ופקע ממנו החיוב, ובכניסתו לארץ התחייב מדרבנן. דין זה בתרומות ומעשרות מקביל לחיוב חלה ששעת חיובה הוא 'הגלגול' – עירוב המים והקמח יחדיו לכדי עיסה.^[7] לכן אם גלגול העיסה היה בחו"ל ולאחר מכן נכנסה לארץ ישראל, היא חייבת בהפרשת חלה מדרבנן, כי בשעת החיוב – הלישה – היא הייתה פטורה, ועתה אין לנו לחייבה אלא מדרבנן.^[8] ההבדל בין התירוצים הוא במקרה שבו הקמח הוא מחו"ל ולישת העיסה נעשתה בארץ ישראל. לפי תירוצו הראשון של ה'כסף משנה', חיוב העיסה בהפרשת חלה הוא מדרבנן בלבד, ולפי תירוצו השני, עיסה זו מתחייבת בהפרשת חלה מהתורה, כי הלישה הייתה בארץ ישראל.

ביחס לפסיקתו של ר' יוסף קארו, נחלקו האחרונים בדעתו ב'שלחן ערוך' – איזה מן התירוצים קיבל להלכה?

כתב ה'שלחן ערוך' (יו"ד סי' שלא סעי' יב):

ופירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבים, אם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ.

בדבריו אלו השמיט את תיבת 'מדבריהם' הכתובה ברמב"ם. ייתכן שהשמטתו נובעת מכך שסובר שהחיוב בהפרשת תרומות ומעשרות וחלה ביבול חו"ל הנכנס לארץ הוא מהתורה, כתירוצו השני ב'כסף משנה'.^[9] לעומת זאת, יש הסוברים שבדבריו אלו אימץ את תירוצו הראשון, שהרי מדבריו עולה שרק אם נקבעו הפירות למעשר בארץ החיוב הוא מדרבנן, אך אם נקבעו למעשר בחו"ל ונכנסו לארץ ישראל פטורים לגמרי.^[10] דין זה מנוגד לתירוצו השני שאם נקבעו למעשר בחו"ל ונכנסו לארץ, החיוב הוא מדרבנן.^[11]

ב. הפרשה מדרגות חיוב שונות

בזמן הזה חיוב הפרשת חלה הוא מדרבנן, שכן נאמר 'בבאכם אל הארץ',^[12] לאמור 'ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם'.^[13] כיוון שלא כל עם ישראל חזר לארצו בימי עזרא, חיוב חלה אינו אלא מדרבנן.^[14] אם כן לפי תירוצו הראשון של ה'כסף משנה', קמח מחו"ל שנכנס לארץ ישראל ונעשתה ממנו עיסה, מתחייבת העיסה בהפרשת חלה וחיובה הוא 'תרי דרבנן' (זמן הזה + קמח מחו"ל). ולפי תירוצו השני, קמח מחו"ל שנכנס לארץ ישראל ונעשתה ממנו עיסה, בעיקרון מתחייבת העיסה בהפרשת חלה מן התורה, אלא שבזמן הזה חיוב ההפרשה הוא מדרבנן (חד דרבנן). נמצא שהשאלה אם עיסה העשויה מקמח הבא מחו"ל ועיסה העשויה מקמח של ארץ ישראל הן עיסות בשתי דרגות חיוב שונות, או שמדובר על אותה דרגת חיוב, תלויה בשני תירוצי ה'כסף משנה'.

נחלקו הפוסקים: האם ניתן להפריש מפירות על פירות אחרים בדרגות חיוב שונות?

רבנו ברוך ב"ר יצחק כתב ב'ספר התרומה':

ומ"מ יזהר שלא יפריש משל גוי על של ישראל או איפכא, אע"ג דשניהם דרבנן שייך לאסור כמו מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור.^[15]

לדבריו, יש להחמיר ולהיזהר שלא להפריש מיבול גוי על יבול ישראל כיוון שדרגות החיוב שונות, 'חד דרבנן' לעומת 'תרי דרבנן', אך מ"מ ניכר בדבריו שאם הפריש בצורה כזו, ההפרשה קיימת.^[16] דברים אלו הובאו להלכה ב'שלחן ערוך' (יו"ד סי' שלא סעי' סא):

אין תורמין מן הלקוח על מה שגדל בתוך שדהו, ולא הלקוח מעובד כוכבים על הלקוח מישראל, או בהיפך.

אף שחיוב לקוח הוא מדרבנן,^[17] מ"מ יש הבדל בין דרגת חיוב לקוח מגוי לדרגת חיוב לקוח מישראל, כדבריו ב'בית יוסף' (יו"ד סי' שלא) שמביא את מקור הדין:

כתוב בספר התרומות, אף על פי שלוקח מגוי ומישראל אינם אלא דרבנן אין תורמין מזה על זה לפי שיש יותר חיוב בלוקח מישראל מבלוקח מגוי.

מבואר שלכתחילה אין להפריש מיבול בעל דרגת חיוב אחת על יבול בדרגת חיוב אחרת, אך בדיעבד אם הפריש מועילה ההפרשה, ואין צריך לשוב להפריש.^[18] לעומת זאת יש הסוברים שניתן לכתחילה להפריש מיבול אחד על חברו כשהם בדרגות חיוב שונות.^[19] ה'טורי אבן' (מגילה יט ע"ב ד"ה ר"י) כתב:

כל בדרבנן אין לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן ואין בזה חומר יותר... לא שנא חד דרבנן ולא שנא תרי דרבנן, שניהם שווין בקלישותא ואין זה אלים מזה.

כן סבר הגר"א[20] בביאור דעת ה'שלחן ערוך', שבזמן הזה שחיוב ההפרשה הוא מדרבנן, אין הבדל בין דרגות חיוב שונות וניתן להפריש מיבול אחד על חברו, אף שכל יבול בדרגת חיוב שונה.^[21] דברי הגר"א בדעת ה'שלחן ערוך' צ"ע, שכן ראינו שמקור דינו של ה'שלחן ערוך' בדין 'לקוח' הוא מדברי 'ספר התרומה' ומהר"ם מרוטנבורג כפי שכתב בפירוש ב'בית יוסף'.^[22] לאור זאת, יש להסיק שלכתחילה אין להפריש מיבול אחד על האחר כשהם בדרגות חיוב שונות.

לאור האמור עולה שהשאלה אם אפשר להפריש מעיסה שהקמח שלה מחו"ל על עיסה שהקמח שלה הוא מארץ ישראל תלויה בשני תירוצי ה'כסף משנה'. לפי התירוץ הראשון, חיוב עיסה שנעשית בארץ ישראל מקמח הבא מחיטים שגדלו בחו"ל הוא 'תרי דרבנן', לעומת חיוב עיסה שבה הקמח מחיטים שגדלו בארץ ישראל שהוא 'חד דרבנן'. ולפי זה אסור לכתחילה להפריש חלה מעיסה אחת על השנייה. לפי התירוץ השני, דרגת החיוב של עיסות אלו שווה, ולכן ניתן להפריש לכתחילה מעיסה אחת על חברתה.^[23]

ג. בין שינוי מקום לשינוי רשות

עד עתה לא חילקנו בבעלות היבול שבחו"ל, האם הימצאותו אצל גוי בשעת החיוב מהווה סיבת פטור גם כאשר ייכנס היבול לארץ, או שמא אין מקום לחלק בכך.

הרב יהושע צבי מיכל שפירא[24] חידש שדברי ה'כסף משנה' בתירוצו השני, שחיוב יבול חו"ל הנכנס לארץ הוא מהתורה, נאמרו רק כשמדובר על חיטים שגדלו בחו"ל אצל יהודי, אך אם גדלו החיטים בחו"ל אצל גוי, הן הופקעו מחיוב תרומות ומעשרות וחלה, כי בחו"ל בוודאי 'יש קניין לגוי',[25] ואין בכוח הגלגול או הקביעות למעשר שבארץ ישראל ביד יהודי לחדש חיוב חדש שפקע מכבר.^[26]

לדבריו, גם אם נצדד בתירוצו השני של ה'כסף משנה' להלכה, וקמח הבא מחו"ל הוא באותה דרגת חיוב כשל קמח הנעשה בארץ ישראל, מ"מ אם קמח חו"ל הוא מחיטים שגדלו אצל גוי, לא ניתן להפריש מעיסה העשויה מקמח חו"ל על עיסה העשויה מקמח הארץ, משום שזוהי הפרשה מהפטור על החיוב. לעומתו, יש פוסקים שלא חילקו בין שינוי מקום לשינוי רשות, ולדבריהם ביבול שגדל אצל גוי בחו"ל ונכנס לארץ לידי יהודי שקבעו למעשרות או גלגל את הקמח לכדי עיסה, מתחייבים היבול והעיסה מדרבנן בזמן הזה.^[27]

ד. גזירת הכתוב 'וכל מעשר הארץ מזרע הארץ'

עד עתה דנו בהפרשת חלה מעיסות בעלות שתי דרגות חיוב שונות, משום שדומה הדבר כהפרשה מהחיוב על הפטור. אולם יש הסוברים שישנה גזירת הכתוב שלא ניתן להפריש מעיסה שנילושה בארץ ישראל כשהקמח מחו"ל על עיסה העשויה מקמח הארץ.

נאמר במשנה (תרומות פ"א מ"ה) שאין להפריש תרומות ומעשרות מפירות הארץ על פירות חו"ל. ב'פירוש המשנה' מסביר הרמב"ם שזה נלמד מפסוק: 'הטעם הוא מה שנאמר וכל מעשר הארץ מזרע הארץ'.^[28] לדבריו, ישנה גזירת הכתוב שלא ניתן להפריש מיבול חו"ל על יבול הארץ. המהרי"ט אלגאזי^[29] מרחיב את דברי הרמב"ם גם לדין חלה. לדבריו, מדובר בדרשה זו גם על מקרה שבו נכנס קמח חו"ל לארץ ישראל והתגלגל לעיסה, ואע"פ שחיובו עתה בזמן הזה שווה לחיוב עיסת הארץ, מ"מ גזירת הכתוב היא שאין להפריש מעיסה אחת על השנייה כלל.^[30]

בשנת תרנ"ז התחולל פולמוס תורני רחב מעל גבי הקובץ 'אור תורה', ובו דנו גדולי ירושלים דאז בבעיית הפרשת חלה מעיסה העשויה מקמח חו"ל על כזו מקמח הארץ.^[31] הרב זבולון חרל"פ^[32] צידד בדברי המהרי"ט אלגאזי וכתב שלא ניתן להפריש מקמח חו"ל על קמח הארץ, אף אם גלגול העיסה היה בארץ ישראל, 'ונראה, דאפילו בדיעבד אינו חלה'. אולם הרב יוסף חיים זוננפלד^[33] דחה דברים אלו, בטענה שלא ניתן ללמוד דין חלה מדין תרומות ומעשרות, שהרי יבול חו"ל המתמרח בארץ חייב מדרבנן בהפרשת תרו"מ לעומת יבול חו"ל המתגלגל בארץ שחייב מהתורה. נוסף על כך, הרחבת דברי הרמב"ם לדין חלה אינה נזכרת בדבריו כלל.^[34]

סיכום

א. שני תירוצי ה'כסף משנה' נחלקו בדרגת החיוב של קמח חו"ל הנכנס לארץ ישראל בזמן הזה - לתירוץ הראשון חיובו הוא 'תרי דרבנן', ולתירוץ השני חיובו הוא 'חד דרבנן'.

ב. נחלקו הפוסקים איזה מן התירוצים הללו  התקבל להלכה אצל רבי יוסף קארו בשולחנו.

ג. לדעת ה'שלחן ערוך', אין להפריש מיבול אחד על משנהו כשכל אחד בדרגת חיוב שונה.

לאור זאת עולה שישנה מחלוקת הפוסקים בדעת ה'שלחן ערוך' אם ניתן לכתחילה להפריש מעיסה שבה מקור הקמח מחו"ל על עיסה שמקור הקמח שבה מארץ ישראל, או שלא ניתן לעשות זאת לכתחילה משום הבדלי דרגות החיוב.  

ד. אולם גם אם נכריע כתירוצו השני של ה'כסף משנה', ודרגות חיוב הקמח מחו"ל והקמח מהארץ שוות, יש הסוברים (ציץ הקודש ומהרי"ט אלגאזי) שלא ניתן להפריש כלל מעיסה אחת על האחרת, אף אם הגלגול היה בארץ, אם מפני שמדובר על יבול גוי המפקיע את החיוב, ואם משום גזירת הכתוב 'וכל מעשר הארץ מזרע הארץ'.^[35]

מסקנות

1. לכתחילה יש להימנע מלהפריש חלה מעיסה העשויה מקמח חו"ל על עיסה העשויה מקמח הארץ, וכן להיפך.
2. אם הפריש חלה מעיסה אחת על חברתה, ההפרשה קיימת.
3. ניתן לערב קמח חו"ל עם קמח הארץ יחד לכדי שיעור הפרשת חלה ולהפריש חלה מעיסה זו.^[36]

 

 

* תודה לרב שי לוי, מלומדי כולל 'ארץ נחלה' ללימוד סדר זרעים, שעל-יד מכון 'התורה והארץ', עימו התלבנו הרבה מהדברים.

[1].   כמובן מדובר שיש לעיסה שיעור חיוב חלה. שיעור החיוב הוא עפ"י כמות הקמח המחייבת הפרשת חלה בברכה – 1,666 גרם. ראה: הלכות הארץ, עמ' 90 סעי' ב.

[2].   ירושלמי, חלה פ"ב ה"א. אף שדרשה זו נלמדת מפסוק הנאמר בפרשיית חיוב חלה, במדבר טו, יז-כא, מ"מ הרמב"ם משווה הפרשת תרומות ומעשרות להפרשת חלה בדינים שונים, לדוגמה חיוב תרומות ומעשרות בזמן הזה מדרבנן, כי אין 'ביאת כולכם', דבר הנלמד מהנאמר בפרשיית חלה 'בבאכם אל הארץ', ראה: רמב"ם, הל' תרומות פ"א הכ"ו. יש שפירשו שבפרשיית חלה טמונה גם פרשיית תרו"מ מהאמור בה: 'תרימו תרומה', ראה: ספרי, במדבר פיסקה קי; מלבושי יו"ט, ח"ב חובת קרקע סי' ג ד"ה אבל באמת נפלאתי; חידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם, הל' תרומות פ"א הכ"ב.

[3].   כן הקשו כסף משנה, הל' תרומות פ"א הכ"ב; גר"א, יו"ד סי' שלא ס"ק כט.

[4].   לדבריו, סיום דברי הרמב"ם 'מדבריהם' מוסב גם על חיוב חלה ביבול הנכנס מחו"ל לארץ ישראל שחייב בהפרשת חלה מדרבנן. ראה גם: ב"ח, יו"ד סו"ס שלא.

[5].   ראה שו"ת אחיעזר, ח"ב סי' לט אות ט, שתמה על תירוץ זה מדברי הרמב"ם, הל' ביכורים פ"ה ה"ו, שמבואר בדבריו שהחיוב ביבול חו"ל הנכנס לארץ ישראל הוא מהתורה: 'פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה, ופירות הארץ שיצאו חו"ל פטורין, שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה - שמה אתם חייבין בין על פירות הארץ בין על פירות חו"ל'; יש שתמהו על תירוץ הכס"מ מדברי הירושלמי, חלה פ"ב ה"א, ראה: קרן אורה, מנחות סו ע"ב; כלי חמדה, פרשת שלח אות א ד"ה אך, עמ' 118; שו"ת אחיעזר, ח"ב סי' לט אות טז; ערוך השולחן, הל' תרומות סי' נו סעי' ד; שו"ת משפטי עוזיאל, ח"ו סי' צח אות ב, שתמה עליו מסברה.

[6].   ראה: שו"ת אחיעזר, ח"ב סי' לט אות י, שהוכיח כן מדברי תשובות הרמב"ם (מהדורת מקיצי נרדמים סי' קכט; פאר הדור, סי' טז; ליפסיא, סי' כג); כן הוכיחו שו"ת שאילת דוד, יו"ד סי' יח אות ב; זרע אברהם, ספרי במדבר פיסקה קי.

[7].   להגדרת הגלגול כמחייב, ראה: צפנת פענח, כללי התורה והמצווה ח"א ד"ה חלה אות כח; תורת זרעים, חלה פ"ב מ"ד.

[8].   בשני תירוציו של הכס"מ הוא משווה בין הפרשת תרו"מ להפרשת חלה ואינו מבחין ביניהן, ראה חזו"א, גיליונות חזו"א לחידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם, הל' תרומות פ"א הכ"ב, בביאור שיטת הכס"מ בכך. ברם, השוואה זו קשה בדברי הרמב"ם, כפי שתמה עליו בשו"ת אחיעזר, ח"ב סי' לט סוף אות ט: 'נפלאים דברי הכס"מ, למה נכנס בפירצה דחוקה להשוות דין פירות חו"ל שנכנסו לארץ בתרומות ומעשרות לחלה'. ואכן, יש שערכו אבחנה ברורה בין שני דינים אלו, ראה: ערוך השולחן, הל' תרומות סי' נו סעי' ה; מקדש דוד, זרעים סי' נה אות א; אמבוהא דספרי, ספרי זוטא פר' שלח פיסקה יז אות ו; חידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם, הל' תרומות פ"א הכ"ב; אבי עזרי, שם; הרב איסר זלמן מלצר, כרם ציון אוצר התרומות, עמ' קכח-קכט. יש להעיר שלדבריהם חיוב הפרשת חלה מקמח חו"ל שהתגלגל בארץ ישראל בזמן הזה הוא מדרבנן, כתירוצו השני של הכס"מ, ולכן למעשה אין הבדל ביניהם לכס"מ ביחס לחיוב הפרשת חלה אלא לתירוצו הראשון.

[9].   כן ביארו בדעתו הש"ך, יו"ד סי' שלא ס"ק כב; תורת הארץ, ח"א פ"ד אות ה; שו"ת אחיעזר, ח"ב סי' לט אות יא. יש שהביאו רק תירוץ זה, ראה: משנה ראשונה, תרומות פ"א מ"ה; הלבוש, יו"ד סי' שלא סעי' יב; מנחת חינוך, מצווה שצה אות י. אולם כתב הגר"א, יו"ד סי' שלא ס"ק כט, שהשמטת מילה זו משמעותה היא שסובר השו"ע שאין משמעות להפרשה מיבול בדרגת חיוב אחת על יבול בדרגת חיוב אחרת, כי בזמן הזה הפרשת תרומות ומעשרות וחלה מדרבנן.

[10]. ראה שהכריעו כן להלכה לאור תירוצו זה של הכס"מ, אמרי בינה, ח"א שו"ת סי' יא; ארץ החיים (סתהון), יו"ד סי' שלא סי' יב; שו"ת אגרות משה, יו"ד ח"ב סי' קמד.

[11]. מעדני ארץ, תרומות פ"א הכ"ב אות ט ד"ה ואדרבה. ראה: ב"ח, יו"ד סו"ס שלא, שאמנם כתב ששני תירוצי הכס"מ 'אינם מתיישבים כלל לפי עניות דעתי', אך בדבריו הוא מכריע שיבול חו"ל הנכנס לארץ ונקבע למעשרות או שהתגלגלה העיסה בארץ, חייב מדרבנן, אך לא מטעמו של הכס"מ. בדעת מהרי"ט אלגאזי, ראה תורת הארץ, ח"א פ"ד אות ה הערה א, שהביא את דבריו בהל' בכורות להרמב"ן, הוצאת מכון תורה שבכתב, פ"ד אות נא סוף אות קטנה א ד"ה והנה כי כן, שסבר כתירוץ הראשון. אולם יש להעיר על כך מדברי מהרי"ט אלגאזי שבמקום אחר, הל' חלה אות ב אות קטנה יב, מבואר שסבר כתירוצו השני של הכס"מ.

[12]. במדבר טו, יח.

[13]. נידה מז ע"א; כתובות כה ע"א.

[14]. רמב"ם, הל' ביכורים פ"ה ה"ה; שו"ע, יו"ד סי' שכב סעי' ב. בחו"ל חובת ההפרשה הינה מדברי סופרים, כדברי השו"ע, יו"ד סי' שכב סעי' ג: 'כדי שלא תשכח תורת חלה מישראל'.

[15]. ספר התרומה, הל' ארץ ישראל, מהדורת פרידמן עמ' 197. כדבריו כתב שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס קרימונה סי' מ; דפוס פראג סי' תכג ודבריו הובאו בבית יוסף, יו"ד סי' של אות ו; משנה למלך, הל' תרומות פ"ה הי"ז בסופו; הגהות מיימוניות, זרעים סי' כה), אך כתב דין זה בצורה פסקנית יותר: 'אי אפשר להפריש...', אך ראה בהערה הבאה; חכמת אדם, שערי צדק שער מצוות הארץ פ"ט סעי' ט; תשובת ריב"א, ח"ב יו"ד סי' קמט; המעשר והתרומה, פ"ה הי"ז; שם הערה כז; הרב ישראל זאב מינצברג (שו"ת שארית ישראל, יו"ד סי' סז ס"ק א ד"ה וגם; כרם ציון, אוצר התרומות הל' פסוקות פ"א גאון צבי אות ב עמ' ח); ספר ארץ ישראל, פכ"ו אות ז ס"ק א, עמ' צ.

[16]. כדיוק דבריו 'יזהר שלא יפריש' וממילא מש"כ בסוף דבריו: 'כמו מן הפטור על החיוב' אין הכוונה שדין הפרשה מדרגות חיוב שונות שווה לדין ההפרשה מפטור על חיוב ולהיפך, אלא הכוונה שרק נראה כן, כדברי מהר"ם מרוטנבורג: 'מיחזי כמן הפטור על החיוב'; ראה גם: כפתור ופרח, פ"ד, הוצאת בית המדרש להלכה בהתיישבות ח"א עמ' לח, שמביא את דברי ספר התרומה ומוסיף בדבריו את המילים 'אם אפשר', היינו שיש להיזהר להפריש בדרגות חיוב שונות, אך בדיעבד ההפרשה חלה. כ"כ בביאור דעתו הגרי"פ פרלא, פרחי ציון פ"ד אות נא עט ע"א; תורת הארץ, ח"א פ"ד אות יא; שם קונטרס אחרון, פ"ד לאות כח עמ' רד; שו"ת ישועת משה, ח"ד סי' ה אות ה. אולם הלבושי שרד, חידושי דינים סי' קלט (הובאו דבריו גם בפתחי תשובה יו"ד סי' שכד ס"ק ג), סובר שהפרשה מתרי דרבנן על חד דרבנן אינה מועילה אף לא בדיעבד.

[17]. רמב"ם, הל' מעשר פ"ב ה"ב.

[18]. יש לציין גם לדבריו של הבית יוסף, יו"ד סי' של אות ו, שהביא ללא עוררין את תשובת המהר"ם מרוטנבורג הנ"ל; ראה גם ש"ך, יו"ד סי' שלא ס"ק פט, שכן ביאר את דינו של השו"ע.

[19]. ראה: כרם ציון, אוצר התרומות הל' פסוקות פכ"ד סעי' ט, שהביא את ב' השיטות ולא הכריע. השווה לדבריו שם, פ"א סעי' טו, בעניין הפרשת תרו"מ מיבול הגדל בתחום עולי מצרים על כזה שבתחום עולי בבל, שכתב: 'הדעת נותנת לכאורה דאפשר להפריש מזה על זה, אך מצינו לכמה מגדולי האחרונים שנסתפקו בזה דאפשר לומר דכיבוש עולי מצריים חשיב כתרי דרבנן לגבי כיבוש עולי בבל דהוה רק חד מדרבנן, לכן אפשר דחשיב משום כך כחיוב ופטור'; יש שהסתפקו בכך, ראה: מלבושי יו"ט, ח"ב קונטרס חובת קרקע סי' יז; מעדני ארץ, תרומות פ"א ה"ו אות ב. בדעת החזו"א יש חוסר בהירות: במקום אחד, דמאי סי' יב ס"ק יט, הוא כותב שאין להפריש מיבול על יבול בשתי דרגות שונות, אך בדבריו שביעית, סי' ג ס"ק יח; שם ס"ק כ; שם ס"ק לב, טוען שניתן להפריש בזמן הזה מיבול שגדל בתחום גבול עולי מצרים על יבול שגדל בתחום עולי בבל וכן להיפך. ראה בביאור דבריו אלו האחרונים בדרך אמונה, הל' תרומות פ"א ה"ח ביאור ההלכה ד"ה מהיכן.

[20]. ביאור הגר"א, יו"ד סי' שלא ס"ק טז; שם ס"ק כט.

[21]. ייתכן ולכן לא נזכר בדברי השו"ע דין קמח הבא מחו"ל לארץ ישראל, כי בזמן הזה אין כל נפק"מ. יש להעיר שדיון זה לא נזכר בדברי הרמב"ם, דבר המעלה אפשרות סבירה שלדבריו אין הבדל בין דרגות חיוב שונות אלא רק באי-הפרשה מהחיוב על הפטור.

[22]. את תשובת מהר"ם מרוטנבורג הזכיר בבית יוסף, יו"ד סי' שלא. ראה גם שו"ת אחיעזר, ח"ב סי' לט אות ט; שם אות טז; דרך אמונה, הל' תרומות פ"א ה"ח ביאור ההלכה סוף ד"ה מהיכן, שהעירו על דברי הגר"א שאף בזמן הזה יש נפק"מ בהפרשה מתרי דרבנן על חד דרבנן וכן להיפך. אולם ראה: מעדני ארץ, תרומות פ"א הי"ג אות ו; שם, הכ"ב אות ט ד"ה מובן הדבר, שביאר אחרת בכוונת הגר"א וממילא  לא קשה ההערה הנ"ל על דבריו.

[23]. ראה: אמרי בינה, ח"א שו"ת סי' יא, שתלה אף הוא את תירוצי הכס"מ בשאלה זו: 'ויש בזה ג"כ נפק"מ לעניין הפרשת חלה, אם מפריש מן עיסה מן קמח של חו"ל על קמח של ארץ ישראל'; כעי"ז ראה: הרב ישכר דב ברגמן, 'שאלה בדין הפרשת חלה מקמח חו"ל בא"י על קמח הארץ', קונטרס שאלות ותשובות בדיני חלה, בתוך: פסקי חלה לרשב"א הוצאת מוסד הרב קוק.

[24]. ציץ הקודש, ח"א סי' יז אות א.

[25]. הערת עורך: י"פ. בחלה יש מחלוקת גדולה אם היא תלויה בקדושת א"י ובקניין הגוי, ראה ס' התרומה, מהד' פרידמן, עמ' 111 אמצע הערה ו.

[26]. כאמור, דבריו נאמרו הן ביחס לתרו"מ והן ביחס להפרשת חלה, כדברי הכס"מ שלא חילק ביניהם, אך הפוסקים שהזכירו דבריו או את סברתו הביאו דין זה רק ביחס לחיוב תרו"מ ולא ביחס לחיוב הפרשת חלה, ראה: שו"ת אחיעזר, ח"ב סי' לט אות יא; השווה לדבריו ח"ג סי' נה; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ה סי' יט אות ה; מעדני ארץ, תרומות פ"א הכ"ב אות ב. ראה שדן בדבריו גם תורת הארץ, ח"א קונטרס אחרון פ"ד אות כג עמ' רד.

[27]. תורת הארץ, ח"ב פ"ד סעי' י; חזו"א, שביעית סי' ב ס"ק א; שו"ת הר צבי, זרעים ח"א סי' כט אות ב, אך כתב שהמנהג בירושלים היה 'הלכה למעשה, שהיין הזה פטור מתרומות ומעשרות'.

[28]. ויקרא כז, ל. דרשה זו הוזכרה בספרי, פרשת קרח פיסקה קכ. דין זה הובא ברמב"ם, הל' תרומות פ"ה הי"ב, ללא הנמקה, אך ר"י קורקוס והכס"מ נימקו דין זה מדרשת הספרי.

[29]. מהרי"ט אלגאזי, הל' חלה לרמב"ן, הוצאת מכון תורה שבכתב, אות ב אות קטנה יב. כן סובר משנה ראשונה, תרומות פ"א מ"ה, בביאור דברי המשנה שמתייחסת אף לדין חלה; דברי המהרי"ט אלגאזי ביחס לדין חלה הובאו גם בתורת הארץ, ח"א פ"ד אות כז; שו"ת אחיעזר, ח"ב סי' לט אות טז, ועיי"ש מה שרצה ליישב בכך את דברי הגר"א האמורים לעיל.

[30]. ראה משך חכמה, במדבר יח, כו, שכן הבין את דרשת הספרי שמדובר על יבול חו"ל הנכנס לארץ שחייב בתרו"מ מהתורה ומ"מ לא ניתן להפריש ממנו על יבול א"י, וכתב על כך: 'וזה דין חדש'. אמנם בדבריו אינו מתייחס לדין חלה; ערוך השולחן, זרעים סי' ע סעי' ה. יש לציין שלפי מהרי"ט אלגאזי יבול חו"ל ויבול הארץ אינם כיחס של פטור וחיוב, אלא כיחס של ב' מינים שונים שאין להפריש מאחד על האחר, כדברי המשנה ראשונה הנ"ל, ראה שפירשו כן גם ישועות מלכו, קרית ארבע הל' תרומות פ"ה הי"ב, ובהערת המגיה שם; חידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם, הל' תרומות פ"א הכ"ב; תורת זרעים, תרומות פ"א מ"ה עמ' צה. אולם, מדברי רבנו הלל, ספרי פרשת קרח פיסקה קכ ד"ה שלא יתרום, משמע שמדובר על יבול פטור ויבול חיוב. ראה עוד: דרך אמונה, הל' תרומות פ"ה הכ"ב ביאור ההלכה ד"ה אין תורמין.

[31]. מרבית התשובות בעניין זה הובאו גם בשו"ת שלמת חיים (מהדורה חדשה, תשנ"ה) סי' תקפז-תקצו.

[32]. הרב זבולון חרל"פ, קובץ תורה אור, שנה ראשונה (תרנ"ז) חוברת א סי' ד; שם, סי' יד.

[33]. הרב יוסף חיים זוננפלד, קובץ תורה אור, שם סי' ז ד"ה ובעיקר; שם, סי' יז.

[34]. ראה מה שהשיב על דבריו הרב זבולון חרל"פ, קובץ תורה אור, שם סי' יד; שם, סי' מד.

[35]. ראה: תורת הארץ, ח"א פ"ד אות כו; דרך אמונה, הל' ביכורים פ"ה ה"ו אות לה.

[36]. במאמר זה לא עסקנו בנידון זה. יש להעיר שגם לשיטה הסוברת שלא ניתן להפריש חלה מב' דרגות חיוב שונות, מ"מ מתערובת של דרגות חיוב שונות ניתן להפריש, ראה: שו"ת ישועת משה, ח"ד סי' ה אות ה; השווה שו"ת משפט כהן, סי' לג, שנטה להחמיר ורק במקום הפסד יש להקל, עיי"ש בנידון. כמו"כ, לשיטות הסוברות שלא ניתן להפריש מיבול חו"ל על יבול הארץ כיוון שמדובר על חיוב ופטור או ב' מינים שונים, כפי שהתבאר, מ"מ בתערובת ניתן יהיה להפריש מהעיסה לכתחילה, ראה: קובץ תורה אור, שנה ראשונה (תרנ"ז) חוברת א סי' ח; סי' ט; שם, סי' יב; שם, סי' יד; שם, סי' טו; תורת הארץ, ח"א פ"ד אות כח.