הר הבית בידינו?

מאז אותה הקריאה המפורסמת, עלה הנושא של הר הבית על סדר היום. זוכרים אנו את עלייתו של אריאל שרון להר הבית, מעשה שגרר אחריו עימות צבאי.

אחר הכיבוש של מקום המקדש, מסרה ישראל את השליטה על המקום לידי הווקף.

כל הרואה את המקום, רואה כיצד במקום הקדוש ביותר משחקים כדורגל ואף משמשים כפולחן לדת אחרת.

תופעה זו גרמה לדיון ארוך בין גדולי ישראל, כיצד חשוב להגיב על הדבר, האם נכון לעלות להר הבית כדי לבטא את הקשר שלנו אל המקום, כדי להראות לכל העולם שאנו לא מתייאשים מהמקום, אלא ממשיכים לשאוף ולהתפלל לבנין בית המקדש ולשינוי פני המקום, למה שהוא אמור באמת להיות?

בסוגיא זו מצאנו שלושה דרכים שבהם הלכו רבני ישראל.

רוב רובם של גדולי ישראל יצאו בפסק ברור ובקריאה חד משמעית שלא לעלות להר הבית. לדעתם העליה למקום המקודש עלולה לפגוע בקדושתו. אמנם גם במקום הזה יש דרגות, ויש מקומות שבהם מותר לפי ההלכה גם לאנשים טמאי מת להיכנס (מצב שכולנו מוגדרים בו היום). כמה חששות העלו אותם רבנים. א. חשש שהצבור שיעלה לא ישמור על הגבולות ההלכתיים ומכך תהיה פגיעה בקודש. ב. ספקות לגבי הגדרת המקום. ועוד.

לעומתם יש מגדולי ישראל (הרב גורן זצ"ל, וכן מורה כיום הרה"ג דוב ליאור שליט"א) שיש לעלות להר, כמובן למקומות שבהן אין מחלוקת שהדבר מותר במצב שלנו, תוך כדי הדרכה ברורה לכל העולים, כיצד לשמור על גבולות ההלכה. לדעה זו, הואיל ואין מניעה הלכתית אמיתית לעליה, חוזרת הסיבה שבה החלנו את דברינו ליטול חלק משמעותי בשיקול הדעת אם לעלות להר הבית או לא. המצב המדיני ויחסנו עם "שכנינו" גורמים לצורך גדול, וממילא להחלטה שחשוב מאוד לעודד את העליה ולחזק אותה עוד ועוד.

כמובן שגם גישה חינוכית יש בדבר, לגרום לאנשים להיות יותר קשורים למקדש. אמנם השוללים את העליה עונים על כך, שאת הגעגועים ואת הצורך לחזק את היחס שלנו למקום אפשר וחשוב לבטא, אך באופן אחר, הן בתפילה והן בדרכים אחרות שאינן מחייבות חדירה לשטח הר הבית.

קבוצה שלישית בין הרבנים הם הרבנים הבוחרים לאמץ את מה שהיה בעבר, ולא להכריע הכרעה חדשה בנושא. ישנם מהרבנים שטוענים שכך קיבלו מרבותיהם, וכך תפקידם להמשיך את דרכם ויש שנוטים להתרחק מהכרעה בסוגיא זו (הרה"ג יעקב אריאל שליט"א).

קדושת המקום ידועה לכולם, אך הדרך לפתרון הבעיה שנוצרה חלוקה בין הרבנים השונים, ואנו תפילה לה' שנזכה שאור חדש על ציון יאיר, ונזכה במהרה לבניין בית המקדש ולגאולה שלמה לכל עם ישראל.

כמובן ביחס למקום המקדש, ישנו דיון נוסף בין הפוסקים, בעניין חיוב הקריעה על הרואה את המקום. ישנם מן הפוסקים שכתבו שהרואה את מקום הכותל המערבי חייב לקרוע, אלא אם כן לא עברו שלושים יום מאז הפעם הקודמת שהיה במקום. לעומת זאת יש מן הרבנים שמורים שאין קורעים על ראיית הכותל אלא על ראית רצפת העזרה.

חשוב שלא נשכח את המקום המקודש שלנו, ויחד עם זה נשמור על קדושתו, ונביע זאת בדרך הנכונה.