הגולן ועבר הירדן כחלק מארץ ישראל

 

א. ארץ שבעת עממים

נאמר בספר בראשית (פט"ו פס' יח-כא): "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר: לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי".

מפרש רש"י: "ואת הרפאים - ארץ עוג, שנאמר בה (דברים ג יג) ההוא יקרא ארץ רפאים". למדים מרש"י שארצו של עוג[1] היא מארצות העממים שניתנו לישראל.

נאמר במס' בבא בתרא (נו ע"א): "אמר רב יהודה אמר שמואל: כל שהראהו הקב"ה למשה - חייב במעשר. לאפוקי מאי? לאפוקי קיני, קניזי, וקדמוני".

היינו מאותן ארצות שמשה ראה מהר העברים (דברים לב, מט; לד, א-ג) רק ארצות שבעה עממים חייבות במצוות התלויות בארץ ולא קיני קניזי וקדמוני. וכן הקב"ה אומר למשה: "ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבֹר" (דברים לד, ד).  

מפרש הרשב"ם (בבא בתרא נו ע"א): "... ואף על גב דרפאים נמי כתיב באברהם לא ממעטינן ליה דהיינו חוי דלא כתיב התם, ומצינו שכבשם משה דכתיב (דברים ג) ההוא יקרא ארץ רפאים כלומר היינו רפאים שניתן לאברהם בין הבתרים".

וכך אומר משה רבינו (דברים ג, ח-יז בדילוג): "ונקח בעת ההוא את הארץ מיד שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן מנחל ארנן עד הר חרמון... כל ערי המישר וכל הגלעד וכל הבשן עד סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן. ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא מערער אשר על נחל ארנן וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגדי.  ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים... ולמכיר נתתי את הגלעד. ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנן תוך הנחל וגבל ועד יבק הנחל גבול בני עמון. והערבה והירדן וגבל מכנרת ועד ים הערבה ים המלח תחת אשדת הפסגה מזרחה".

עולה מן הדברים כך: בין הארצות עליהן חל מצות כיבוש א"י היא ארץ הרפאים שניתנה לאברהם אבינו. והיא חייבת בתרו"מ. והיא ארצו של עוג מלך הבשן שנכבשה ע"י משה וישראל בשנת הארבעים לפני פטירת משה. ישנן ארצות אשר ישבו בהן הרפאים (דברים פרק ב) והן לא ניתנו לישראל[2]. עם ישראל כבש מיד מלכי האמורי מנחל ארנון עד הר חרמון. מתוך עבר הירדן החלק הצפוני ממלכת עוג בבשן קרוי ארץ הרפאים, והוא המובטח לאברהם אבינו.

 

ב. הגולן ועבר הירדן אינם  בתוך גבולות א"י

בפירוש אור החיים הקדוש (במדבר לב, ז) חולק וסובר שכל עבר הירדן גם ארץ סיחון ועוג ודרומה אינה מנחלת אבותינו שנצטוינו לכובשה, ואף לא בגבולות א"י המובטחת לאברהם אבינו. וז"ל: "מה שאין כן ארץ סיחון ועוג אינה בכלל ארץ שנתן ה' לאברהם, וכדתניא (ספרי פסקא רצט) וז"ל: לתת לך פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, והגם שסברא זו היא סברת ר' שמעון אבל תנא קמא דורש דרשה אחרת, מדרבי שמעון נשמע לתנא קמא, כי מן הסתם אינם חולקים בעיקר הדבר, אם ארץ סיחון ועוג היא בכלל מה שנתן ה' לאברהם, אם לאו.

"גם מצינו שאמרו רבותינו ז"ל (במדב"ר ז, ח) בעשר קדושות שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה, וכן אמר הכתוב (יהושע כב, יט) אם טמאה ארץ אחוזתכם, הא למדת שיש הפרש בין ארץ סיחון ועוג לארץ ישראל, ואפשר כי מטעם זה לא היה בדעת משה לחלקה לשבטים, והיה חפץ שיהיו כל ישראל בארץ אשר נתן ה' להם להיותה יותר קדושה, ועיין בפרשת דברים (ג, יג) בפסוק ההוא יקרא ארץ רפאים".

ובדברים (ג, יג) מבאר אור החיים: "ההוא יקרא ארץ רפאים פירשתי למעלה כי הכוונה היא תקרא ולא תחשב כפי האמת, שאם אינך אומר כן והיא בכלל הרפאים [מה] שנתן ה' לישראל, תקשה ברייתא דספרי שאמרו אשר ה' אלהיך נותן לך, פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, עד כאן, והלא בכלל מה שנתן ה' היא, ומה גם לדברי רבותינו ז"ל שאמרו ברבות (ב"ר מד, כג) שהרפאים זה חוי, ומצינו שמנאו הכתוב בכלל הז' [עממין] שנתן להם בעלותם מארץ מצרים, דכתיב (שמות ג, יז) ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני וגו' והחוי וגו', אלא ודאי שאין ארץ עוג נחשבת רפאים, אלא שנטלוה מעצמן.

"ואם תאמר והלא מצינו שהאמורי גם כן נזכר בשבעה עממין אשר אמר ה' שיתן להם בעלותם בארץ מצרים והוא סיחון, דכתיב (במדבר כא, כא) מלך האמורי, וכתיב (שם, כה) וישב ישראל בכל ערי האמורי, וחזרה קושיתנו לדברי ספרי.

"זו אינה קושיא כי ערי האמורי האמורים בסיחון אינם מה שנתן ה' לאברהם, כמו שגילה הכתוב בפירוש שם (פסוק כו) כי חשבון עיר סיחון וגו', והוא נלחם במלך מואב הראשון, ויקח את כל ארצו מידו וגו', הרי שארץ סיחון מואבית היא, אלא שזכה בה סיחון, ונקראת אמורי בשביל סיחון שהיה מלך על האמורי, ולעולם לא באה בכלל מתנת שבעה אומות שהגיע זמנם.

"עוד נראה כי לעולם כל אשר בשם רפאים יכונה נכלל במאמר ה' לאברהם ואת הרפאים, וארץ סיחון ועוג בכלל אשר נתן ה' היא שהרי קראה הכתוב ארץ האמורי, וארץ עוג גם כן הרי קראה רפאים, שהם החוי, ופירוש ברייתא של ספרי שאמר פרט לעבר הירדן הוא על ישיבת הארץ, כי הגם שנתן ה' ז' עממין לאברהם לא כל הארצות שוות בענין זה שיהיו ראוים לדור בהם, ויהיה זה כענין קדושת הארץ עצמו שמצינו (כלים פ"א מ"ו) עשר הדרגות קדושה בארץ עצמה במקומותיה, ותהיה ארץ סיחון ועוג פחותה למטה, והגם שנתן ה' אותה לאברהם תהיה לשלל עמה, וגוף הארץ תהיה כשאר השלל או לשמה  אבל לא לדירה.

"והוא מה שאמרו בספרי לתת לנו פרט לעבר הירדן, שם דקדק הכתוב לומר באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לתת לנו, פירוש הארץ אשר נשבע ה' שיתן לנו לדירתנו, למעט שאר ארצות, שהגם שנתנם לנו לא נתן הארץ לדירה, מפני שאינה ראויה לקדושה ותמצא שנתן גם כן עמון ומואב ואדום שהם הקיני והקניזי והקדמוני, וכתיב (ירמיה מט, יז) והיתה אדום לשמה, וכמו כן היתה ראויה להיות ארץ סיחון ועוג, אבל ארץ ישראל היא מה שנשבע ה' לתת לישראל לשכון שם.

"ושמור לך כלל זה גם כן שהגם שלא נתן ה' הארץ לדור בה, וגם שלא נתן עמה לאברהם וכבשוה רוב ישראל, יש לנהוג בה דין קדושה בשביל שנכבשה לפני ה'".

עולה מדברי אור החיים הראשונים שכל הארצות מעבר לירדן מהחרמון ודרומה עד ים המלח אינן בשטח "המקורי" של ארץ ישראל (פרט לקיני קניזי וקדמוני), אלא אלו ארצות שנכבשו ע"י משה רבינו ולכן הן קדושות . בפירוש השני הוא מבאר שהן אמנם מחלקם של ישראל אבל אינן מיועדות לדירה מפני מיעוט קדושתן לעומת ארץ כנען.

 

ג. הגולן נחלת ישראל

נראה לענ"ד לומר, בניגוד לאור החיים,  בהתבסס על רש"י ורשב"ם כי חלקו של עוג המלך הבשן הוא מנחלתם המקורית של ישראל ועל כן חייבים לכובשו בכיבוש הארץ וחייבים בו במצוות התלויות בארץ.  

אור החיים הביא דעה אחת מהספרי אבל בירושלמי ביכורים במשנה (א, ח) נאמר שמביאים ביכורים "ומזיתי שמן ומעבר לירדן, רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש". היינו ת"ק סבר שמביאים ביכורים מעבה"י וריה"ג חולק. ובגמרא (הלכה ח) נאמר: "תני אשר נתתה לי לא שנטלתי לי מעצמי. מה ביניהון אמר רבי אבין חצי שבט מנשה ביניהון, מאן דאמר אשר נתת לי ולא שנטלתי מעצמי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן, מאן דאמר ארץ זבת חלב ודבש אפילו כן אינה ארץ זבת חלב ודבש".

ומכאן שלת"ק אף בעבה"י שתי רמות קדושה. ונחלת חצי שבט מנשה היתה בממלכת עוג בבשן והיא מנחלת האבות והיא ארץ הרפאים, לעומת זאת הגלעד ודרומה אינו מנחלת שבעה עממים של אברהם אבינו, וקדוש רק מכח הכיבוש של משה רבינו את ממלכת סיחון.

ואף במצות נחלת הארץ  במדבר (לד, י-יב) נאמר: "והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה. וירד הגבל משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבול ומחה על כתף ים כנרת קדמה. וירד הגבול הירדנה והיו תוצאתיו ים המלח זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה סביב". היינו הגבול המזרחי של ארץ כנען עובר בגולן וממזרח לכנרת. וכ"כ רש"י (פס' יא): "ים כנרת קדמה - שיהא ים כנרת תוך לגבול במערב, והגבול במזרח ים כנרת, ומשם יורד אל הירדן והירדן מושך ובא מן הצפון לדרום באלכסון נוטה לצד מזרח ומתקרב לצד ארץ כנען כנגד ים כנרת ומושך לצד מזרחה של א"י כנגד ים כנרת עד שנופל בים המלח ומשם כלה הגבול בתוצאותיו אל ים המלח".  

וכן בגבולות הארץ החזויים ביחזקאל (מז, יח) נאמר: "ופאת קדים מבין חורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה". וכתב מצודת דוד: "ופאת קדים - הגבול מפאת קדים יהיה מבין חורן שעמדה חוץ לגבול בצפונה ונתעקמה אל המזרח אל מול הירדן ומבין דמשק שעמדה בגבול א"י בצפונה ונתעקמה גם היא אל המזרח אל מול חורן כאשר היא בצורה".

"ובין הגלעד - שעמדה במזרח א"י מחוץ לגבול כי היא בעבר הירדן המזרחי".

"ומבין ארץ ישראל - הוא עבר הירדן המערבי ששמה א"י בעצם מאז נחלו אותה".

וכן הרד"ק כתב: "ומבין הגלעד ומבין א"י – הגלעד לא היה מתחלה בכלל א"י אע"פ שהיה לישראל כי לא היתה לארץ כנען והירדן היה ביניהם".

וכן בתוספתא (בכורות פ"ז ה"ד): נאמר: "נהר היוצא ממערת פמייס ועובר בימה של סופני ובימה של טבריה אף על פי ששמו ירדן אין מתחשב עם הירדן איזהו ירדן מבית יריחו ולמטה". וכבר הגיהו 'מבית ירח ולמטה'. היינו ממוצא הירדן מן הכנרת רק שם קרוי ירדן לענין גבולות א"י. ורק שם אם יש לו חמש בהמות בעבה"י וחמש בארץ כנען אין מצטרפות אפילו הן קרובות זל"ז כאמור בברייתא הקודמת: "מעשר בהמה מצטרף אלא רגל רועה ולא מלא רגל בהמה מהלכת כמה רגל בהמה שנים ושלשים מיל כיצד היו לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני וחמש בצפורי הרי אלו מצטרפות, חמש בכפר חנניה וחמש בצפורי אין מצטרפות עד שיהיו לו אפילו אחת בציפורי היו לו בעבר הירדן מכאן ומכאן כגון השולמי ונמירי ושתי אבטיניות אין מצטרפות זו עם זו ואין צריך לומר בארץ וחוצה לארץ".

וכך כתב הרמב"ן (במדבר כא, כב) במלחמת סיחון ועוג: "אבל באמת מה שאמר לו "אעברה בארצך" זה היה משה עושה מעצמו דרך פיוס, כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה כי לאמורי היא, והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום. אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר לירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש, הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם אלא שתהיה לחרבה. וכן שנוי בספרי (תבא רצט) לתת לך, פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך, ועוד אמרו רבותינו (במדב"ר ז ח) בעשר קדושות, שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה, וכן נראה בכתוב שאמר (יהושע כב יט) ואך אם טמאה ארץ אחזתכם וגו'. ולא שלחו אל עוג דברי שלום, כי הוא כאשר ראה כי הכו את סיחון יצא לקראתם למלחמה".

עולה מהרמב"ן שארץ סיחון ועוג היא מנחלת ישראל וקדושתה פחותה מהחלק המערבי ולכן משה התכוין שלא לישב שם את השבטים, לולי בקשת בני גד וראובן.    

וכן בגבולות עולי בבל כלול הגולן כולו כאמור בירושלמי שביעית (פ"ו ה"א): "תחומי ארץ ישראל כל שהחזיקו עולי בבל: ...ונוקבתא דעיון ותוקרת ברכה רבא ובר סנגדא ותרנגולא עילאה דלמעלה מן קיסרין וטרכונא דמתחם לבוצרה ומלח דזרכאיי ונמרין ובית סכל וקנת ורפיח דחגרא ודרך הגדולה ההולכת למדבר חשבון ויבקא ונחלא דזרך ויגר שהדותא ורקם דגועה"... ואף שאיננו יודעים לזהות את המקומות בבירור הרי חלקם ודאי ידוע לנו שהיו ממזרח לירדן (טרכונא, נמרין, יגר סהדותא)  ולכן התחום של עו"ב היה ממזרח לכנרת וכלל אף חלקים מעבה"י כפי שיתברר להלן. ועולי בבל לא העדיפו בארצם יותר מעולי מצרים אלא חלק מנחלת עו"מ ומכאן שהגולן נתקדש אף בגבולות עו"ב ועו"מ.   

 

ד. נחלת חמישה

על הפסוק (דברים יח, ב): "ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו ד' הוא נחלתו כאשר דבר לו".

כתב רש"י בפירוש אחד: "בקרב אחיו - זו נחלת חמשה. ואיני יודע מה היא. ונראה לי שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ חמשה עממין, ושל סיחון ועוג, שני עממין אמורי וכנעני. ונחלת שאר לרבות קיני וקנזי וקדמוני. וכן דורש בפרשת מתנות שנאמרו לאהרן על כן לא היה ללוי וגו' (דברים י, ט) להזהיר על קיני וקנזי וקדמוני". היינו לוי אינם מקבלים חלק בנחלת חמישה עממים היא ארץ כנען ממערב לירדן, ולא בנחלת שני עממים היא עבר הירדן, ולא בנחלת קיני קניזי וקדמוני. ועולה לפי פירוש זה ברש"י (רש"י הביא פירוש נוסף של רבנו קלונימוס) שעבה"י היא נחלת שנים מעמי כנען שארצם ניתנה לישראל.

וכך כתב הרמב"ן (שמות יג, ה):  

"והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני - אע"פ שלא מנה אלא חמשה עממין, כל שבעה עמים במשמע שכלם בכלל הכנעני הם, ואחת מן המשפחות היתה שלא נקרא לה אלא כנעני. לשון רש"י. ובאמת שהם בכלל כנעני שהם בניו כלם (בראשית י טו טז), ולכך כשאמר (פסוק יא) והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני, יכלול בו את כלם, וכן אמר הכתוב בכל מקום "ארץ כנען", אבל בכאן אין טעם שיזכיר רובם ויניח קצתם בכלל כנעני.

"ודעת רבותינו (ספרי דברים כו, ט) שהיתה ארץ ה' עממים הללו זבת חלב ודבש, ולא היתה כן ארץ השנים הנשארים, ולכך יבשר אותם בארץ הזאת. כך שנינו בספרי לענין הבכורים ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש, מה ארץ זבת חלב ודבש האמור להלן ארץ חמשה עממים אף ארץ זבת חלב ודבש האמורה כאן ארץ ה' עממים. רבי יוסי אומר אין מביאים בכורים מעבר לירדן שאינה זבת חלב ודבש. הרי מעטו ארץ שני העממים מן הבכורים לפי שאינה זבת חלב ודבש, ור' יוסי מיעט אף עבר הירדן שהיתה של אמורי לפי שגם היא אינה זבת חלב ודבש, והאמורי המוזכר כאן הוא אותו שבא"י עצמה. וכענין הזה שנוי במכילתא בפרשה הזאת.

"ועוד שנוי בספרי (דברים יח ב) ונחלה לא יהיה לו, זו נחלת חמשה עממין. בקרב אחיו, זו נחלת שני עממים. הפרישו בפני עצמן ה' עממין הללו, לפי שהם עקר הארץ שבה הבטיחם שהיא זבת חלב ודבש. ורש"י בפרשת שופטים ושוטרים (שם) נתקשה בזו הברייתא"...

וכן כתב הרמב"ן בדברים: "וכבר פירשתי העיקר בפרשת קדש לי (שמות יג ה), כי נחלת חמשה עממין הנזכרים בפסוק כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש, והם עיקר נחלת ישראל, שהיתה ארצם זבת חלב ודבש, אבל השנים הנשארים והם הפרזי והגרגשי אין ארצם זבת חלב ודבש ואינה חייבת בבכורים. ולכך הזכיר בלויים, שלא יטלו חלק עם ישראל בעיקר נחלתם בארץ הטובה שהיא נחלת החמשה, וגם לא בנחלת השבעה שהם השנים הנשארים אף על פי שאין ארצם טובה ואינה חשובה בעיני ישראל כל כך. ודבר ברור הוא בראיות שכתבתי שם:

מבואר הן מדברי רש"י והן מהרמב"ן שעבר הירדן והגולן הם חלק מא"י. ולפי הרמב"ן אינם זבת חלב ודבש ולכן לחלק מהדעות אין מביאים מהן ביכורים.

 

ה. מחלוקת הראשונים לגבי עבר הירדן בבית שני

וכן ניתן להוכיח משיטות הראשונים לגבי עבר הירדן.

בין הדעות מה הם קיני קניזי וקדמוני דעת רבי יהודה האומר: הר שעיר, עמון, ומואב.

שואלים על כך תוספות (בבא בתרא נו ע"א): "תימה דמשמע דעמון ומואב לא כבשום עולי מצרים ובספ"ק דיבמות (דף טז. ושם) אמרינן עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית דאמר מר הרבה כרכים כבשו כו' וקסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד והניחום שיסמכו עליהם עניים בשביעית". היינו מדין קיני קניזי וקדמוני אנו לומדים שעמון ומואב לא נכבשו בכיבוש עו"מ,  לעומת זאת מקדושה ראשונה אנו לומדים שעמון ומואב נכבשו ורק לא התקדשו בקדושה שניה כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית.  

ממשיך תוספות: "ואין לומר דהתם בעמון ומואב שטהרו בסיחון דהתם נהג שביעית דהיינו עבר הירדן דאמרינן בפסחים (דף נב.) ג' ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל".

תוס' מחלק בדבריו את עבר הירדן לשלושה חלקים מבחינה דינית: ארץ סיחון ועוג, עמון ומואב שטהרו בסיחון, עמון ומואב. עמון ומואב שטהרו בסיחון הם אותם חלקים שסיחון כבש ועליהם היתה מלחמת יפתח בבני עמון. מוסיף תוס' שאותם עמון ומואב שלא קדשום עו"ב, אי אפשר לומר שהם אלה שטהרו בסיחון, כי אותם שטהרו בסיחון נתקדשו ע"י עולי בבל.

מתרץ תוס': "ואומר ר"ת דעבר הירדן היינו ארץ סיחון ועוג שלא היתה מעמון ומואב". היינו עבה"י שנהגו בה מצוות בבית שני היא ארץ סיחון ועוג. ואותם שטהרו בסיחון הם המעשרים בשביעית לטובת עניים ואותם שלא נכבשו הם כחו"ל.  

מביא תוס' תירוץ נוסף: "ועוד מתרץ ר"ת דביבמות נמי איירי בעמון ומואב שלא טהרו בסיחון כדהכא... ".

בתירוץ זה מתרץ ר"ת שעמון ומואב שטהרו בסיחון וארץ סיחון ועוג הם עבה"י שנתקדשו בבית שני, ועמון ומואב שלא טהרו בסיחון עליהם הטילו חכמים חובת מעשר עני בשביעית. שני התירוצים מופיעים בשם ר"ת בתוס' בחגיגה (ג ע"ב ד"ה עמון ומואב) וביבמות (טז ע"א ד"ה עמון ומואב).

כתירוץ השני נראה מהרמב"ן (בבא בתרא נו ע"א).

וכן כתב המאירי (ב"ב נו ע"א): "עיקר ארץ ישראל היתה ארצם של שבעה עממין והיא הארץ שהראה הקב"ה למשה ומ"מ ארץ סיחון ועוג והיא שכבר היתה מעמון ומואב אף היא בכלל ארץ ישראל ובכלל חיוב מעשר ומ"מ בקדוש עזרא לא כבשו כל הכרכים שכבשום עולי מצרים אלא הניחו מהם בכונה שלא ליקדש בקדושת הארץ כדי שיזרעום בשביעית ויסמכו על אותם הזריעות בלקט שכחה ופאה ובכלל אלו ארץ סיחון ועוג המיוחסות לעמון ומואב ומ"מ מחוייבין היו במעשרות מדברי חכמים נמצא שעמון ומואב נתקדשה בקדוש ראשון לקדוש גמור מן התורה ובקדוש שני מדברי סופרים. א"כ מהו שאמרו בכאן על עמון ומואב שלא נתחייבה במעשר לא נאמר אלא על הארץ שנשארה בידם הא מה שכבשו מהם סיחון ועוג בכלל ארץ ישראל בקדוש ראשון וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה".

עולה מכל הראשונים האלו שארץ עוג – הבשן היא חלק מא"י שנתקדש בקדושת א"י. מלשון הראשונים שדברו בסוגיית עבר הירדן כאן לא נתבאר האם ארץ עוג היא מז' עממים ומשה כשכבשה הנחיל לישראל את ארצם, או שכיון שהיא נכבשה ע"י ישראל נוספה לנחלתם בכיבוש עו"מ ואח"כ גם בעו"ב.    

 

ו. עומר ושתי הלחם מהגולן ועבר הירדן

מן האמור בספרי זוטא (פרק ה) ניתן ללמוד לגבי מעלת הגולן. שם נאמר: "מכאן נתנו חכמים מחיצות ואמרו עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והבכורים מה שאין מביאין כן מכל הארצות. ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה אין עבר הירדן כשר לבית השכינה". וכן בבמדבר רבה (פרשה ז, ח). לפי המעלה הראשונה מביאים עומר ושתי הלחם מעבה"י, וכן לגבי ביכורים ואליבא דת"ק בביכורים  מביאים ביכורים מעבר הירדן כיון שלא נטלו מעצמם (אעפ"י שאינו בגדר זבת חלב ודבש), וצ"ע.

כך כתב בכפתור ופרח (פרק מז)  לגבי גבולות עבר הירדן: "מסתברא שסתם עבר הירדן לחכמים אינו בכלל עמון ומואב. וכן מסתברא שנקרא עבר הירדן סתם, ארץ סיחון ועוג, מפני שהירדן על פניה למערב. והכתוב כשרוצה להזכירו מפרט אותו כמו שכתוב (דברים א, ה) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה. ויהיה אם כן עבר הירדן סתם ארץ סיחון ועוג.

"מסכת ידים גבי עמון ומואב מעשרין (פ"ד מ"ג) פי' רבינו שמשון אין זה עמון ומואב שטהרו בסיחון דארץ ישראל הוא, שאפילו תמצא לומר שלא כבשום עולי בבל, על כרחין שביעית נוהגת בו, כדתנן פרק מקום שנהגו (פסחים נב, ב) שלש ארצות לביעור, ועבר הירדן הוא ארץ סיחון ועוג, אלא בשאר ארץ עמון ומואב שלא טיהרו בסיחון ולא נכבשו מעולם איירי"...

עולה שאף הר"ש במסכת ידים והכפו"פ סוברים שארץ סיחון ועוג היא חלק מעו"ב ואף אותן ארצות שטהרו בסיחון.

ומביא הכפו"פ עוד ראיות: "ירושלמי (ביכורים פ"ג ה"ה) אמר ר' מונא כל עמא מודו שאין מעטרין את הבכורים מעמון ומואב. אבל נוהג הוא בעבר הירדן דאמרינן מסכת בכורים פ"ק (משנה י) ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר לירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש. פי' הר"ם ז"ל (בפיהמ"ש) אף על פי שאינה זבת חלב ודבש השם יתברך נתנה לנו ואפשר לנו לומר אשר נתת לי, ואין הלכה כרבי יוסי. ובחבור כתב ז"ל (הלכות ביכורים פ"ב ה"א) ומביאין בכורים מדבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריא, שהקונה בסוריא כקונה בירושלם אבל לא מעמון ומואב. ירושלמי (שם פ"א ה"ח) תני אשר נתת לי ה' ולא שנטלתי מעצמי. מה ביניהון, אמר ר' אבין חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן לפיכך מביאין וקורין, ומאן דאמר זבת חלב ודבש, אפי' כן אינה זבת חלב ודבש.

"הרי לך שסתם עבר הירדן הוא ארץ סיחון ועוג, ואין צריך לומר ששם חייבין בחקי תרומות ומעשרות שהרי ארצנו ונחלתנו היא. עוד שנוהג שם שביעית ובכורים מה שאינו נוהג בעמון ומואב. והנך רואה שבעמון ומואב נוהג בהם תרומות ומעשרות וכל שכן בארץ האמורי שכבש אדוננו משה עליו השלום. וגם שהיא יותר סמוכה לארץ מזולתה מאותן שחייבות בתרומות ומעשרות. וחות יאיר מנאם יהושע בגבול ארץ ישראל. ועמון ומואב הם לדרום סיחון ועוג וכמו שקדם".

ומבאר מה הם גבולות עבה"י המזרחי: "עכשו הוצרכנו לחפש מה הדבר שקורין רבותינו ז"ל ארץ עמון ומואב, ומה הארץ שקורין לה ארץ סיחון ועוג, שהרי שמו חלוק בדיניהם בענין מצות התלויות בארץ.

"ונאמר מארנן עד הר חרמון הארצות הם כך. ארנן לדרום וחרמון לצפון, והם הקצוות. מארנן עד היבק חלק אחד, הוא כג' ימים, והוא למואב. היבק וארצו חלק אחר הבא אחריו שהוא כיום אחד וחצי, והוא לעמון. מארץ היבק עד חרמון חלק אחר שהוא כג' ימים, ובו הבשן והגולן והוא לעוג".

וכך העלה בשו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' קצח): "הנה נתבאר שארץ סיחון ועוג שוה היא לא"י למצותיה לענין חובת קרקע ואע"ג דאמרינן דאין מעברין את השנה אלא ביהודה כדאיתא בפ"ק דסנהדרין לא מיעטו מזה עבר הירדן משום דח"ל היא שאפילו גליל מיעטו אלא משום דכתיב לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישות שאתה דורש לא יהו אלא בשכנו של מקום וזה למצוה אבל לא לעכב דכל ארץ ישראל שוה היא כדאיתא בפרק בתרא דברכות (ס"ג ע"א ע"ש) וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות קדוש החדש (פי"ד הי"ב)".

הברכי יוסף (או"ח סי' תפט ס"ק ג) מסיק בתחילה: "אמנם יראה דלק"מ דלעולם עבר הירדן נכלל בארץ ישראל, אלא זימנין דמשכחת דבדרך השאלה קרי ליה ח"ל, כשינוייא בתרא דמרן לספרי. והרמב"ם שם גבי ערי מקלט שפיר כתב אין ערי מקלט נוהגות אלא בארץ ישראל, דעבר הירדן נכלל בארץ ישראל. ולא הוצרך לפרש זה, דבסמוך הזכיר שלש דבעבר הירדן, אלמא ברישא דנקט ארץ ישראל הוא כולל לעבר הירדן גם כן. וגם מ"ש פרק י' גבי עגלה ערופה "וכן בעבר הירדן", כוונתו להורות לנו דעבר הירדן נכלל בארץ ישראל. וכך שיעור דבריו, אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בארץ ישראל וכן בעבר הירדן לפי שגם הוא מכלל ארץ ישראל, וכו' וכדמשמע ממ"ש פ"ח גבי ערי מקלט. כן נראה לדחוק קצת בדברי הרמב"ם. וכן הרב לקח טוב פרשת עגלה ערופה (פר' שופטים, דף קסא ע"א) כתב לשון הרמב"ם. ובהא ל"ק מה שתמה מהריט"ץ על מה"ר גדליה הנז' והבאתיו לעיל. עלה בידינו שאין ראיה מדברי מרן הנז' דפליג על הרדב"ז. והרב פרשת דרכים כתב משם מרן דערי סיחן ועוג חייבות מן התורה בתרומות ומעשרות. ועמ"ש לקמן בס"ד".

והמשיך ודן באריכות האם מביאים עומר וביכורים ושתי הלחם מעבה"י.

 

מסקנות

עבר הירדן נחלק לשלשה חלקים:

הבשן (גולן) שהוא חלק מהארץ שהובטחה לאברהם אבינו והוא מארצות שבעה עמי כנען, ואעפ"כ לא יועד להתיישבות של עולי מצרים. והוא חייב בתרו"מ מן התורה וכן בשביעית, ואולי אין מביאים ממנו ביכורים עומר ושתי הלחם.

הגלעד וכל עמון ומואב שטהרו בסיחון אינם מארץ שבעה עממים אולם קדשו בכיבוש משה רבינו מה שנטל מסיחון, והם דינם כעבה"י וחייבים בתרו"מ ובשביעית.

וישנם עמון ומואב שלא נכבשו ע"י סיחון והם נקראים בפי חז"ל עמון ומואב וחייבים בתרו"מ בגלל קרבתם לישראל וכדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית.