נצרים וחוטרים בעצי פרי

"ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה". בפסוק זה, המסמל את המשכיות מלכות דוד עד למלך המשיח, מופיעים שני ביטויים בעלי משמעות בוטנית שונה - חוטר ונצר. החוטר הוא ענף הגדל מחלקו התחתון של גזע העץ, ואילו הנצר הוא ענף הצומח משורשי העץ.

ישנם מיני עצי פרי אשר יש להם יכולת להצמיח ענפים גם מחלקי הצמח התת אדמתיים. כאשר עץ זית או רימון נשרפים כליל, הם יצמיחו ענפים חדשים מחלקו התחתון (התת אדמתי) של הגזע היות וחלק זה לא נפגע בשריפה. במצב זה הצימוח החדש יהיה צימוח נמרץ במיוחד היות ומערכת השורשים העניפה נשארה קימת ועל כן יש באפשרותה לספק לענפים החדשים את כל תצרוכתם בנקל.

התקופה של צמיחת ענפים מהשורשים או מצוואר-השורש (זהו חלקו התחתון של הגזע המחבר בין מערכת השורשים והגזע) הינה תופעה שכיחה במינים רבים (ובזכותה ישנה התחדשות של מינים שונים לאחר שריפות יער וכו')

כאשר נחתכים שורשי עץ הרימון, יצמחו בד"כ נצרים חדשים זהים לצמח-האם במקום החתך של השורשים. הסיבה לתופעה היא, שבאותם מינים ישנם פקעי צמיחה חבויים (פוטנציאליים) בחלקים רבים של הצמח, אך בדרך כלל הם אינם באים לידי ביטוי בולט. אולם כאשר הצמח נגדע או נשרף, מתעוררים פקעים חבויים אלה וצומחים באופן נמרץ, ומתפתחים לעץ חדש. עץ זה עשוי אף להניב פירות כבר בשנותיו הראשונות.

לתופעה זו עשויות להיות השלכות הלכתיות. כאשר צומחים נצרים בעץ רימון לדוגמא, מתפתחים אותם נצרים במהירות לענפים מעובים ולאחר כשנתיים כבר קשה להבחין בינם לבין שאר ענפי העץ.

היות וענפים אלו הם נצרים אשר צמחו מתחת לפני הקרקע (או מקצה שורש שנחתך) הרי שהם לכאורה, אילן חדש אשר יש למנות לו שנות עורלה. דבר זה עלול להביא לכך שבאותו אילן יהיו פירות ערלה ולצידם (על ענף קרוב) פירות אשר יצאו מכלל ערלה לפני זמן רב. תופעה זו עלולה בהחלט להוות מכשול. לפיכך יש לברר, מבחינה הלכתית את הגדרים הברורים של חיוב מינן שנות ערלה באותם חוטרים ונצרים והאם הקביעה תהיה על פי המיקום המדויק של גידול הענף החדש, מתחת לפני הקרקע או מעל לפני הקרקע ("רואה פני חמה" - כלשון המשנה). ובנושא זה יש לציין כי לעיתים קרובות פני הקרקע משתנים וגזע שהיה מגולה מתכסה בעפר ולהפך. וכמעט שלא ניתן למעשה לברר את הדבר (מדובר בהבדל של סנטימטרים ספורים).

לסיכום, מדובר בתופעה בהחלט נפוצה (הענפים החדשים ברימון לדוגמא יכולים לשמש לחידוש הדרגתי מבוקר של עץ והמטע בכלל) אשר יש לתת עליה את הדעת ולברר את כל צדדיה ההלכתיים.