עשיית קומפוסט מפירות ערלה – תשובה לתגובה

תשובה זו נכתבה כתשובה לתגובה שכתב הרב יואל פרידמן למאמר עשיית קומפוסט מפירות ערלה.

השאלה העיקרית אשר ממנה נובעת המחלוקת בינינו היא: האם ערלה דינה שרפה, ככלאי הכרם שמצוות שרפתם מהתורה, או שהשרפה הנזכרת לגבי ערלה היא פיתרון הלכתי לכך שערלה אסורה בהנאה.

 לגבי דברי הראשונים שהביא: כבר המשנה בסוף תמורה, כותבת שערלה מן הנשרפין ובכל זאת, תוספות התקשו מה המקור לכך, והאם זה נובע מאיסור ההנאה או שהשרפה - דין בפני עצמו. ולכן אין טעם להזכיר ראשונים שכתבו שדין ערלה - שרפה, שהרי זה כתוב במשנה, ובכל זאת רוב הראשונים לא סברו שהוא דין בפני עצמו, אלא נובע מאיסור הפירות בהנאה. וכן מה שהביא מהחזו"א, אין בו שום ראיה, שהרי כולם מודים שאם עשה מפירות ערלה מאכל או משקה עדיין איסורם עליהם.

לגבי מה שהביא מ'ספר התרומה', שם אסר לתת לבהמת הפקר, על פי הירושלמי (עיין 'חבל נחלתו', ח"ח סי' י): אף 'ספר התרומה' אינו מזכיר שכיוון שדינה שרפה, מבטל את המצווה בנתינתה לבהמת הפקר, אלא אוסר משום ההנאה ממנה.

מרבית האחרונים סברו שלהלכה, דין שרפה בערלה אינו מצווה בפני עצמה, ובהם: תויו"ט, חתם סופר, ערוה"ש, מהרש"ם, שו"ת 'זית רענן', גר"א, אב"נ, וכן הגרי"פ פערלא בהסברת דעת הראשונים, וכן בהערה במאמרי (חבל נחלתו ח"י עמ' 286-281) התיר הגר"א נבנצל שליט"א לתיתם לפועל נוכרי, הלוקטם כדי לאוכלם.

ולכן, אף על פי שמצינו אחד מהראשונים (רבנו אלחנן) הכותב בפירוש שמצוות ערלה דווקא בשרפה, לא ניתן להחמיר כמותו כנגד כל הראשונים והאחרונים שהזכרתי. (והרב פרידמן עצמו מביא שכך הסיק ב'נטע הלולים'), ולכן נראה שמותר לעשות קומפוסט מערלה.